פרי צדיק, ואתחנן י׳

א

שבת זה נקרא שבת נחמו הוא כמו שאמרנו דז' הפטורת דנחמתא הם נגד ז' מדות התחתונות וכתיב נחמו וגו' יאמר אלהיכם היינו מצד השי"ת וסדרם מעילא לתתא ושבת זה כנגד מדת החסד והוא מדתו של אאע"ה. ואיתא בזוה"ק (ח"ג קצ"א ב') ומנו אברהם דכתיב יומם יצוה ה' חסדו וכו' יומא דכל יומין כלילן בי' וכו' וע"ד איקרי יומם. וצריך להבין מה שאומר על מדת החסד שהוא כולל כל הז' מדות שהם ז' ימים הלא לא מצינו זה רק על יום השבת שהוא מדת מלכות ונקראת בת שבע שכולל כל המדות (כמ"ש בזוה"ק כ"פ) ולא על חסד אך הוא ע"פ מ"ש בזוה"ק (ח"א רי"ט א') בת יהבה לאברהם דכתיב וה' ברך את אברהם בכל בת היתה לאברהם ובכל שמה וכו'. כי הנה כתיב ותורת חסד על לשונה ובגמ' (סוכה מ"ט:) תורה ללמדה זו היא תורה של חסד ותורה ללמדה הכונה על תושבע"פ שבזה יש מדריגות וצריכין ללמוד זה מזה משא"כ תושב"כ אמרו (קידושין ס"ו.) שכרוכה ומונחת וכו' וכל הרוצה ללמוד יבא וילמוד ואמרו ע"ז תינח תושב"כ וכו'. וכן מצינו (בר"ר פ' ס"א) על אאע"ה זימן לו הקב"ה ב' כליותיו כמין ב' רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה והלשון הזה ג"כ מרמז רק על תושבע"פ. והוא מדת מלכות דמלכות פה תושבע"פ קרינן לה והיא נקראת בת שבע שכולל כל הז' מדות. וזה שאמר בזוה"ק הנ"ל יומם דכל יומין כלילן בי'. וכן ביום א' מז' ימי בראשית שהם כנגד הז' מדות בו נברא האור הראשון שמשם השפעת בחי' תושבע"פ שהאור הראשון נגנז לעמלי תושבע"פ (כמ"ש תנחו' נח). ואי' בב"ר (פ' ב') יהי אור זה אברהם. והפ' הנ"ל וה' ברך וגו' כתיב אחר דכתיב ואברהם זקן היינו שזכה למדת זקן בא בימים א' בזוה"ק (ח"א קכ"ט א') באינון יומין עלאין וזה מורה שזכה למדת עתיקא כ"ע דאיהו כתר מלכות. ומטעם זה נקרא אאע"ה בזוה"ק (בלק שם) סבא עלאה מארי' דביתי' וכו' וכן מדתו חסד ותואר הגדול כידוע. וגדול מורה אצל השי"ת בלא שיעור למעלה מתפיסת והשגת אדם וכן תואר עליון מורה ג"כ שהוא בלא שיעור (כמו שנת' כ"פ). וכן מצינו בשם בן נח דכתיב בו והוא כהן לאל עליון דכהן הוא מסטרא דחסד וכתיב והוא כהן לאל עליון שזכה למדת עתיקא שנקרא עליון. ומטעם זה יונח מה דכתיב ברוך ה' אלהי שם. ובתנחו' (פ' תולדות) איתא שאין הקב"ה מייחד שמו על הצדיקים בחייהן וכו' ורק ביצחק מפני שהי' סומא ויצה"ר פסק ממנו ואיך ייחד הקב"ה שמו על שם בחייו. ואף שזה אמר נח מ"מ כיון שכתוב בתורה הוא בודאי אמת שלא הי' הכתוב כותב מה שאינו כן. אך מפני שזכה למדת עליון שכבר קשור בשורש לא שייך עוד הטעם שאין הקב"ה מאמין בצדיקים שלא יטעה אותן היצה"ר ומש"ה ייחד השי"ת שמו על שם:

ב

ובזה יתיישב מ"ש באור החיים (פ' בראשית פ' כי בו שבת) שבשעת הבריאה ברא השי"ת בעולם כח לעמוד ששה ימים ובשבת חוזר ומשפיע נפש לעולם שיעור המקיים עוד ששת ימים. וכתב עוד שבכל דור לא חסר העולם אחד שהוא שומר שבת כי אדם שומר שבת הי' וכו' ע"ש. והנה אדה"ר יש דעה במ"ר (בראשית פ' ט"ז) ויניחהו נתן לו מצות שבת ויכול להיות שקיים השבת לכו"ע אף אם לא נצטוה. וכן עד נח לא הי' העולם חסר צדיק אחד שומר שבת. וכן מאברהם אבינו שקיים כל התורה לא נחסר בודאי שומר שבת ויש דעה מהראשונים שיצאו מכלל ב"נ ממה שקיימו השבת. אבל נח שנצטוה יום ולילה לא ישבותו ונאסר בשביתת שבת כמו"ש (סנהד' נ"ח:) קשה איך אפשר ששמר שבת. אך ע"פ האמור נוכל לומר שכיון שזכה שם למדת עליון בחי' עתיקא שהי' קשור בשורש ונתברר בכל המדות בזה כבר הי' לו כח כמו שומר שבת שעל ידו נתחדשה הבריאה בשבת כמו ע"י שומר שבת. דשבת הוא רק מעין עוה"ב ומי שהוא מבורר בכל המדות כבר זכה לכל. ולפי זה מיושב כאן שבשעת שהוזהר נח יום ולילה לא ישבותו כבר הי' שם בעולם וכתיב עליו ברוך ה' אלהי שם בחייו שהוא מטעם שזכה למדת עליון כנ"ל לזה על ידו הי' כח בשבת להוליד הו' ימים. ואח"כ כתיב ברוך אברם לאל עליון וגו' שזכה אברם למ' עליון ונטלה הכהונה משם ונתנה לאברהם כמו"ש (נדרים ל"ב:) ומיד אח"כ כתיב באברהם הרימותי ידי אל ה' אל עליון וגו' ואח"כ כתיב ואברהם זקן שזכה למדת עתיקא וה' ברך את אברהם בכל ונדרש ע"ז בגמ' (ב"ב י"ז.) שהטעימו הקב"ה מעין עוה"ב והוא כמ"ש בזוה"ק בת יהבה לאברהם. ויובן מה שא' בזוה"ק הנ"ל יומם יומא דכל יומין כלילן בי'. ומש"ה מפטירין בשבת זה נחמו נחמו עמי יאמר אלהיכם שנת' לעיל שהוא הנחמה שע"י הגלות זוכין לתושבע"פ שנקרא האלהים כמו"ש בזוה"ק פר' זו. ומש"ה שבת זה כולל כל ז' הפטורות דנחמתא שהם כנגד הז' מדות. ומטעם זה קורין לשבת זה שבת נחמו דשבת זה כולל כל הז' דנחמתות. ועיקר הנחמה בשבת וכמו שאמרנו מדכתיב ביום הניח וגו' כמו שנת' במא' הקודם: