לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע״ז

א

מאלה¹ פסקים וכתבים סי' רנ"ג. רבא שלמא רבא לאמרכלא רבא דליואי שר התורה מה"ר זעליקמן ס"ל יצ"ו, מהודענ' לך אשר האלוף מה"ר נתן ומה"ר משה מינץ סגני לוי' יצ"ו שלחו אלינו, וכתבו על אודות התקנות גדולות וקבועות אשר נקבעו נסדרו עתה מקרוב אפומי' דמר ואפומיה דהאלוף מהר"ר מאן ויתר לומדים יצ"ו. גזרתם גזירות ועונשים לקבלן ולקיימן, וכתבו שכל אותן תקנות גזירות ועונשים נעשו ונסדרו שלא מדעת' ובלתי רצונם וגם רוב אנשי גבולכם אצילי ותקיפי הארץ בוורמ"ש אופנהיי"ם מגענ"ץ וראנקנור"ט לא רצו ליכנס בהן כל עיקר. דלא ניח להו בהון, וכן ראיתי בכת' מה"ר ארון לוריא שכת' תרי זמנין דרובא אצילי הארץ לא ניחא להו כלל ליכנס בתקנותיכם. גם מה"ר ויפש יצ"ו כתב שכל אנשי גבול ג' ארצות מאנו מלקבלם. וא"כ פליאה נשגבה איך יעלה על דעת להתנות ולתקן עליהם בע"כ ושלא מדעת', הלא ידעת אשר כת' במרדכי פ"ק דב"ב² סי' ת"פ. בשם ר"ת להסיע על קיצתן אכבר התנו מדע' כולן קאי. ואף אם נפשך לומר דגדול את' מהן ומשום הכי יתחייבו למיצת לך, מ"מ הא מסיק הת' במרדכי דדוקא בגדול שאין בדורו כמותו אלים כוחו, ולא קאמר גדול שאין בעירו או בגבולו כמותו אלא בעינן שאין בכל הדור כמותו. ונהי דראבי"ה פליג התם³ סי' תפ"ב. בההוא עניינא במר' אר"ת ומסיק דהרוב יכולים לכוף המיעוט לקבל גזירות בע"כ, י"ל דוקא רוב לגבי מיעוט משום דקי"ל בכל התורה מיעוט לגבי רוב כמאן דליתא כדיליף בפ"ק דהוריות⁴ דף ב' ע"ב מעם הארץ אפי' רובו. מקרא דרובו ככולו, או כגון בי נשיאה דהוה ממונה לראשי הדור אבל בגדול בעירו או בגבולו לא אשכחן מאן דפליג וסבר דאלים כחו להתנות ולתקן שלא מדעת. וכ"ש דהני שכנגדכם נמי לאו קטלי קני באגמא אינון ויצא להם שם בגדולת'. לכן אמר לי לבי להשיאכם עצה ותושיה לבלתי תתנו דעתכם לגזור ולענוש בנדוי וחרמות על כל אותן שכנגדכם הן גדול הן קטן רבים או יחידים. פן יקומו כלם או מקצתם או אפי' יחיד מהן ויכריז אדרבה מההיא דר"ל⁵ מ"ק י"ז ע"א. ונמצאו דברי האוסרין מותרין ודברי המותרין אסורין ויתחלל ש"ש. ויאמרו ההמון ראו⁶ שבת ל"ד ע"א. זונות (מפרקסות) [מפרכסות] כו', ועל כל הנעשה עד היום לא חלו גזירות ועונשין בכלום כדמבואר לעיל! ומה טוב ומה נעים היה שמן הסמוכים אליכם אנשי' חכמים יודעים פשר דבר לעשות הרכסים לבקעה ימציאו את עצמם ליכנס בדברים הללו לעשות שלום ביניכם. ולמה תריבו הלא נכתב לי מקרוב ממעגנצא שהאבן פינה מן החומה המקפת את כל בני ברית אשר בגבולכם משלטוני האומות הגמון מעגנצא, פרץ פרץ בד' מקומות ונזדעז' כל החומה וחלילה לעמוד בלב חלוק! נאום הקטן והצעיר שבישראל.

ב

שלומכם יסג' לחד' מורים ולובשי מדא סגנים לוים אהו' עמי' המסולאי' מהר"ר נתן ומהר"ר משה מינץ יצ"ו, בשלומכם ובשלום תו' אנכי דורש. ראו הנכתב למעלה, מלאתי בקשתכם כי ראיתי שורת הדין עמכם, בפרט בעבור אשר כת' כי רב את אשר עמכם מאשר עמם, ומ"מ כתבתי בדרך הטעם ובנחת למען שסע את לבב שכנגדכם. גם אתם אם יפגעו בכם אנשי אמצעי לפשר, אל נא תעמדו על מדותיכם והיה זה שלום כנ' וכנ' אהו' שבישראל.