לקט יושר, חלק ב (יורה דעה) ע״ה

א

[כתב בספרו הרבה תקנות] אם לקח שאור מן הגוי אחר פסח צריך ליקח חלה גדולה מאותה עיסה שהיא גדולה מן השאור שלקח מן הגוי¹ עי' תה"ד סי' ק"צ ובתשב"ץ סי' שצ"א ובשו"ת מהר"ם ב"ב סי' תכ"ג. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שכ"ד וכת' ה"ר פרץ דהה"נ וכו'. הוי עובדא ושכחה אשה ליקח חלה עד שאפה הלחם, וצוה לצרף הלחם בסל והלחם לא יהא גבוה מדפנות הסל² ובשיטת הב"ח בסי' שכ"ה. ואח"כ לקחה חלה מאחד הככרות על כלן. אשה ובתה וכן שתי נשים שאינם מקפידות זו על זו אם אוכלים יחד, ולכל אחת יש לה עיסה שאין בה שעור חלה יכולים לצרף יחד כדי לחייבם בחלה. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שכ"ו וז"ל: וסתם שנים מקפידין זע"ז ואינו מצטרף עד שיודע שאינן מקפידי'. ואינו רוצה לצרף שתי עיסות לחלה אחת ואע"פ ששניהם שיעור חלה אם האחד לבן בלא סמנים ושני יש בו סמנים וכרכום³ עי' תה"ד סי' קפ"ט ובנקה"כ לסי' שכ"ו סק"א. וכן מצאתי ביו"ד בסי' של"ג⁴ ועי' בד"מ סי' שכ"ו סק"ב. וז"ל: ואם אחת פת קיבר ואחת פת נאה אפי' של אדם אחד מסתמא מקפיד ע"ש. וכן שני עיסות שהאחד רך והשני עב לא ברירה לו לצרף, אבל בתשו' ר' חיים⁵ עי' שו"ת מהר"ח או"ז סי' קצ"ג ורי"ח. או בחידושי דר' מענדל כת' אין לצרף. ובשעה שיפריש החלה יברך בא"י אמ"ה אקב"ו להפריש חלה. ובא"ז⁶ ח"א סי' רכ"ה (ב). כת' [להפריש חלה] מעיסה. וזכורני כמדומה לי שנוהג כמו הא"ז. פ"א היתה עיסה לאשה והלכה לשוק והשמשת [ובאושטריך קורין אותה יודין השמשת] שאלה אם יכולה ליקח חלה כי העיסה הולך לאבוד, ואמר הן⁷ עי' תה"ד סי' קפ"ח, ועי' בטו"ז סי' שכ"ח שהאריך בזה ומסיק דידוע הוא שבעל תה"ד הוא עצמו סידר השאלות, ומכאן מוכח דליתא, ועי' מ"ש במבוא. וכן מצאתי ביו"ד בסי' שכ"ח⁸ ועי' בד"מ סק"ג ובב"ח שם ובטו"ז סק"ב. וז"ל: וכתב בס' המצות שאם הגבל הפריש בלא רשות דהוי חלה, [כתב בספרו⁹ שם סי' קפ"ח. בזמן הזה דהכל שוין בו ליטול בכזית]. ומותר לכתחילה לעשות סופגנין שקו' כרומזי"ל מן הבצק שבלילתו עבה שהוא רק שעור חלה. וצריך לעשות ברכה בע"מ שיעשה גם לחם מן העיסה, כן כת' במרדכי¹⁰0 פסחים פ"ב סי' תקצ"ב. או באשי'¹¹1 שם סוף סי' ט"ז. בפ' כל שעה מהר"ם לימד לבני ביתו לעשות לעולם לחם קטן מן הבצק שמא נמלכה אח"כ ועשה חררה קטנה לבנה. וכן מצאתי ביו"ד בסי' של"ט וז"ל: וכן היה מנהג הר"ר מאיר מרוטנבורק בביתו וכ'. וצריך ליקח השאור מן הבצק קודם שלקח החלה,¹²2 עי' מהרי"ל דיני חלה שכ' וכשנוטלין לעולם מן העיסה שאור להחמיץ עיסה אחרת אז יהו נוטלין קודם שיפרישו החלה כדי שלא יהא נפטר במה שהפרישו ונמצא בתר הכי כשפורשים חלב בעיסה האחרת זה היה מן הפטור על החיוב. ואותו שאור אסור לתן אל עשב או אל לפת כדי להחמיץ התבשיל, משום דאינו בכלל חלה אבל לבצק אחרת מותר. ואשה יש לה כח לעשות שליח ליקח חלה במקומה יותר מהאיש, וכן כתוב בג' ביבמות¹³3 דף פ"ו ע"א. אפי' תרומה משום דכתיב אתם וביתכם. וכן מצאתי בא"ז¹⁴4 ח"א ה' חלה סוף סי' רכ"ה, ועי' בתה"ד סי' קפ"ח. וז"ל: והאשה משוי שליח להפריש חלה ולכתחילה לא משוי הבעל שליח.