א דין המקוה (סי' ר"א):אע"ג דכתיב בכל הטמאים ורחץ במים אין הכוונה שירחצו במרחץ דאפילו יבואו עליו כל מימות שבעולם עדיין הוא בטומאתו וכן הנדה חייבים עליה כרת אפילו תרחץ בכל מימות שבעולם אלא הרחיצה ר"ל טבילה במקוה או מעין כדכתיב אך מעין ובור מקוה מים יהיה טהור וקבלו חז"ל דאין כוונת הפסוק שלא יקבלו … להמשך קריאה
א דין הטבילה (סי' קצ"ח):ביום הז' לספירת ז' נקיים לערך שעה קודם הלילה תלך לבית המרחץ או לביתה ותחתוך צפרני ידיה ורגליה עד מקום ניכר רושם השחרו' שזה אינו מחובר לבשר ויותר מזה אפילו דקדוק מצוה אין כאן ואח"כ תעסוק בחפיפה דהיינו שתרחץ ראשה במים חמים ואפילו בפושרין או חמי חמה סגי ותסרוק ראשה היטיב … להמשך קריאה
א דין חפיפה (סימן קצ"ט):כיון דמן התורה אסור להיות חציצה בטבילה וכל דבר שהוא בחזקת טומאה אינו יוצא מחזקתו אלא ע"י בדיקה לפיכך מה"ת צריכה האשה לבדוק ולעיין בבשרה ובשערה (נ"ל שכצ"ל בש"ע) סמוך לטבילתה ממש שלא יהא עליה שום דבר מאוס או נימא קשורה במקום שער שבה ובזה סגי ועזרא ובית דינו תקנו שלא … להמשך קריאה
א דין חציצה בטבילה (סי' קצ"ח):כל הטעונין טבילה צריך שלא יהיה בו שום דבר חוצץ בינו למים דכתיב ורחץ את כל בשרו במים וקבלו חז"ל דר"ל שלא יהיה חוצץ בינו למים ולא מבעי' בבשר אלא אפילו בשערות החציצה פוסלת אע"ג דכתיב בשרו מדכתיב את בשרו וכל את לריבויא אתי את הטפל לבשרו דהיינו השערות ולא … להמשך קריאה
א דין זמן טבילה (סי' קצ"ו):אין הנדה וזבה ויולדת עולות מטומאתן בלא טבילה שאפילו אחר כמה שנים הבא עליה חייב כרת אא"כ טבלו כראוי בלא חציצה ובמקוה הראוי דהיינו במקוה שיש בו כשיעור וטבילת נדה אע"ג דאינו מפורש בתורה מ"מ קבלו חז"ל דאין לה טהרה אלא בטבילה מדכתיב בשאר טמאים ורחצו במים זה בנין אב … להמשך קריאה
א דין לבישת הליבון (סי' קצ"ו):כבר כתבנו שקבלו עליהם כל בנות ישראל שאפילו רואות טפת דם כחרדל יושבת עליו ז"נ וז' הנקיים בעינן דוקא שיהיו שלימים לילה ויום ולכן כל אשה שראתה בין אשה שראתה יום אחד וכ"ש כשראתה ג' ימים דאז היא זבה דאורייתא אם הוא בימי זוב והאידנא אין אנו בקיאין בימי זוב … להמשך קריאה
א דין דברים האסורים בימי נדתה (סי' קצה):כ"ז שלא טבלה האשה מנדתה ואפילו מכתם אפילו כבר ספרה ז"נ דינה כנדה גמורה אפילו כמה שנים דכתיב ז' ימים תהיה בנדתה וקבלו חז"ל דר"ל דלעולם תהיה בנדתה עד שתעשה מעשה אחר והיינו טבילה ומה"ת אין אסור אלא תשמיש וחבוק ונשוק כשאר ערוה וחז"ל עשו הרחקה לזה ואסרו … להמשך קריאה
א דין כלה הנכנסת לחופה ובעילת מצוה ודין יולדת (סימן קצ"ב קצ"ג קצ"ד):אמרו חז"ל שכל אשה שתובעין אותה להנשא דהיינו מיום שסומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה מחמת חימוד לפעמים רואה טפת דם כחרדל ולפיכך תקנו דאפי' לא הרגישה כלום צריכה לישב ז' נקיים בין גדולה ובין קטנה ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה דשמא … להמשך קריאה
א דין אשה שמוציאה דם או קרטין במי רגלים (סי' קצ"א):אשה שהשתינה מים ויצא ממנה דם עם מי רגלים בין שהשתינה והיא יושבת או עומדת בין מקלחת או שותתת ה"ז טהורה אפילו הרגיש' בגופה ונזדעזע אינה חוששת שהרגשת זו הרגשת מי רגלים היא שאין מי רגלים באין מן המקור לפיכך ודאי גם הדם אינו בא … להמשך קריאה
א דין כתמים ודם שנמצא על בדיקה מאשה (סי' ק"צ):מה"ת אין האשה טמאה נדה אא"כ הרגישה שיצא מגופה שנאמר זוב יהיה בבשרה וקבלו חז"ל דר"ל שתרגיש בבשרה והרגשה זו אינן שוות יש שמרגשת שנפתח המקור ויש שמרגשת שזב ממנה דבר לח ויש שמרגשת שנזדעזעו איבריה ובאיזה ענין שתרגיש טמאה מדאורייתא: ולא עוד אלא שאפילו אם … להמשך קריאה
א דין קביעת הווסת (סי' קפ"ט):כבר ביארנו שכל אשה צריכה לפרוש מבעלה כשיגיע זמן ווסתה ואין חילוק אם יש לה ווסת קבוע כגון שקבעה ג"פ או אם לא קבעה עדיין כגון שראתה אפילו פעם אחת או ב' פעמים וזה נקרא שאינו קבוע כאשר נבאר אי"ה: ב ווסת קבוע צריכה לחוש תמיד אפילו כבר עברו עליו … להמשך קריאה
א דין מראות הדמים ואשה שמצאה קורטין או דם יבש (סי' קפ"ח):מן התורה אינו טמא אלא ה' מיני דמים שקבלו חז"ל וכולם אדומים אלא שכל א' יש לו צבע אחר ועכשיו אין חכם בישראל שיבחין זה ולכן כל מראה אדום בין אם היא כהה הרבה או עמוק כל מראה הנוטה לאדמומית טמא. וכן כל מראה … להמשך קריאה
א דין אשה שראתה דם מחמת תשמיש ואשה שיש לה מכה באותה מקום (סי' קפ"ז):אשה שראתה דם מחמת תשמיש מותרת לשמש לאחר שתטהר ואם ראתה גם בפעם ב' אפ"ה מותרת לשמש לאחר שתטהר בפעם ג' דתלינן שמא בעל בכח ואין כל הכחות שוות ראתה גם בפעם ג' ה"ז מוחזקת לראות דם מחמת תשמיש עם בעל … להמשך קריאה
א דין בדיקת האשה לפני תשמיש ולאחריו ואם אמרה טמאה אני ואח"כ אמרה טהורה הייתי (סי' קפ"ה קפ"ו):אשה שיש לה ווסת קבוע א"צ בדיקה כלל לא לפני תשמיש ולא לאחר התשמיש ואין לה לבדוק כלל בפני בעלה בשעת תשמיש כדי שלא יהיה לבו נוקפו ודוקא שלא הרגישה כלום דאם הרגישה אסורה עד שתבדוק תיכף כמו … להמשך קריאה
א דין שצריך לפרוש מאשתו קודם לווסתה (סי' קפ"ד):רוב נשים יש להם ווסת (ר"ל זמן קבוע אורח כנשים) לראות בזמן ידוע או מכ' יום לכ' יום או פחות או יותר כאשר נבאר פרטיהם בכלל קי"ב וכשהגיע הזמן לראות צריך לפרוש ממנה עונה אחת י"א שהוא מדאורייתא דכתיב והזרתם את בני ישראל מטומאתם וסמיך ליה והדוה … להמשך קריאה
א דין נדה וזבה מה"ת (סי' קפ"ג):כתיב בפ' קדושים ואיש אשר ישכב את אשה דוה וגלה את ערותה את מקורה הערה כו' ונכרתו שניהם מקרב עמם ודוה הוא כולל ב' מינים נדה וזבה (שדוה ר"ל שזב ממנה דם) וכתיב מקורה הערה למדנו שאפי' לא גמר ביאתו אלא שהערה בה לבד מ"מ חייבים כרת ואין הפרש … להמשך קריאה
א דין כלאי בהמה וכלאי בגדים (מסי' רצ"ז עד סי' ש"ה):המרביע זכר על נקבה מין בשאינו מינו בין בבהמה בין בחיה ובעוף אפילו טהורה עם טהורה אם הכניס בידו כמכחול בשפופרת לוקה מדאורייתא ואם העלם זה ע"ז או שעוררם בקול מכין איתו מכות מרדות. ובלא"ה אסור לאדם להסתכל בשעה שמזדוגים יחד בהמה או עוף אבל … להמשך קריאה
א הל' שלוח הקן (סימן רצ"ב):מ"ע מן התורה כשיזדמן לאדם קן מעופות טהורים שישלח האם ואז מותר ליקח הבנים שנאמר כי יקרא קן צפור כו' לא תקח האם על הבנים שלח תשלח את האם ואם נטל האם על הבנים עובר בל"ת ואם משלחה אח"כ פטור ממלקות אבל אסור לעשות כן בתחלה ואם מתה או שחטה … להמשך קריאה
א הלכות כבוד רבו ות"ח והל' מלמדים (סימן רמ"ב מ"ג מ"ד מ"ה):חייב אדם בכבוד רבו ויראתו יותר מבשל אביו שאביו הביאו לחיי הע"הז ורבו מביאו לחיי עו"הב ואם אביו רבו מובהק מדינא לקרותו רבי ולא אבא אלא שלא נוהגין כן דמסתמא אביו מוחל ע"ז והחולק על רבו כגון שקובע לו מדרש ויושב ודורש ומלמד שלא … להמשך קריאה
א דין הפרת האב והבעל (סימן רל"ד):האב מפר נדרי ושבועות בתו כ"ז שהיא קטנה או נערה דהיינו בת י"ב שנים ויום אחד והביאה ב' שערות דכתיב בנעוריה בית אביה עד שתבגר אבל משבגרה דהיינו אחר י"ב וששה חדשים או שנשאת אפילו בקטנותה שוב אינו יכול להפר: ב וכן הבעל מפר נדרים ושבועות אשתו משתכנס לחופה … להמשך קריאה
א דין תקנות הקהל (סימן רכ"ח) [*) כל דינים הללו היו בימים הקדמונים, כי עתה נשבר שבט החרם והנדוי מיד הב"ד והקהל אם לא עפ"י רשיון המלוכה והממשלה ואם גזרו הקהל אם הוא נגד רשיון המלוכה מותר לעבור כמבואר לקמן סי' ד'.]כל ב"ד שבעירו וכן זט"הע הנבחר ע"פי הסכמת המנהג שנוהגים בעירם היה להם בימי … להמשך קריאה
א דין נדרים ושבועות שאינן צריכין היתר (סי' רל"ב):יש נדרים שאין צריכין התרה והם ד'. נדרי זרוזין נדרי הבאי נדרי שגגות נדרי אונסין ובכלל שגגות התולה נדרו בדבר ולא נתקיים (סי' רל"ב) ובשבועה לרמב"ם אסור בכולן חוץ משבועת אונסין (רל"ט) ולשאר פוסקים אין חילוק בין נדרים לשבועות. ומ"מ אסור לנדור ופשיטא לישבע לכתחלה אם לא … להמשך קריאה
א דין התרת נדרים (סי' רכ"ח ור"ל): [*) כל הענין מהתרת נדרים ושבועות המוזכר פה אינו מדבר רק במי שנשבע בינו לבין עצמו בדבר אשר אינו שייך לשום אדם כגון לאכול או שלא לאכול ונתחרט אז מהני התרה אבל מה שהשביעו חבירו או רבים ומכ"ש הנשבע להממשלה אין לו שום התרה בעול' כמבואר להלן בכלל … להמשך קריאה
א דין הנודר הנאה מחבירו מסי' רכ"א עד רכ"ח:ראובן שאסר נכסיו על שמעון או שאסר עצמו מנכסי שמעון אם אסר הנאתו כגון שאמר קונם שאתה נהנה לי או שאני נהנה לך הנאסר אסור אפי' לעבור על שדה האחר אפילו בבקעה בימות החמה שאין בני אדם מקפידים על דריסת רגל שבה דאפי' ויתור אסור במודר הנאה … להמשך קריאה
א דין הנודר בלא קביעות זמן או שקבע זמן או דבר שאין זמנו קבוע (רי"ט ר"כ):הנודר או נשבע לזמן כשיגיע הזמן בטל ממילא וא"צ התרה (סי' רל"א) אבל הנודר או נשבע לישא אשה או לקנות איזה דבר ולא קבע זמן או שאמר לישא ולקנות תוך שנה אין מחייבין אותו לישא אשה ולקנות מיד מה שיזדמן … להמשך קריאה
א דין דבנדרים הולכין אחר לשון בני אדם וכיצד הולכין אחר כונת הנודר (סי' רי"ז רי"ח):בנדרים הולכין אחר לשון בני אדם ואם נדר בלשון הקודש ובאותו מקום אין מדברים בלשון הקודש הלך אחר לשון תורה (סי' רי"ז ש"ך ס"ק א') כגון שנדר או נשבע מהמבושל בלשון הקודם אם דרך אותו מקום באותו לשון ובאותו זמן … להמשך קריאה