א דין הטחול והכליות (מ"ג מ"ד):בריית הטחול ראשו אחד עב והשני דק כבריית הלשון אם ניטל הטחול כשרה וכן אם ניקב חלק הדק או נחתך כשרה אבל אם ניקב בראש העב נקב מפולש במשהו טרפה ואם ניקב נקב שאינו מפולש אם נשאר תחתיו כעובי דינר זהב כשר פחות מכן ה"ז כמפולש וטרפה ואין אנו יודעין … להמשך קריאה
א דין לב כבד ומרה (סי' מ' מ"א מ"ב)הלב יש לו ג' חללים ניקב לאחד מהן נקב מפולש טריפה ואפי' אם חלב טרפש הלב (פי' כיס שהלב נחבא בו) סותמו דכיון שנעשה ככובע לא מהדק אבל אם שומן הלב עצמו סותמו כשר כן כתב הב"י בש"ע וי"א דלא מהני סתימת שומן הלב ויש לחוש לדבריהם … להמשך קריאה
א דין ושט וגרגרת ולחיים (סי' ל"ג ול"ד)ניטל לחי התחתון (בענין שאין בו משום עקירת סמנים) ויכול לחיות ע"י שתוחבין המאכל בבית הבליעה כשר וכן בעוף שניטל חרטומו ויכול לחיות עי"ז ומשמע אע"פ שניטל החרטום כולו חלק העליון והתחתון אבל ראיתי בפ"מ שכ' דגם בעוף אם ניטל העליון טריפה אבל אם ניטל לחי העליון בבהמה … להמשך קריאה
א דין גולגולת ומוח וחוט השדרה (סי' ל"א ל"ב)עצם הגולגולת שנפחת וחסרה ממנו אפי' רק כסלע מצומצם טריפה ושיעור סלע הוא שליש טפח דהיינו אצבע ושליש אצבע (ושיעור אצבע מבואר לעיל כלל י"ד) ואפי' גם הקרום העליון של מוח קיים ואין הטריפות מחמת עצמו אלא דקים להו לחז"ל דכיון שיש בו חסרון כ"כ סוף הקרום … להמשך קריאה
א דין כללים בטרפות הל' טרפות (סי' כ"ט):כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ופירושו טרפה שטרפו חיה או עוף הדורס. וקבלו חז"ל דלאו דוקא דרוסה אלא כל חולי ומכאוב הגורמים חולשה ומיתה לבעלי חי. ושמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני בכללן וחז"ל כפי רוב חכמתם ועוצם בינתם הכריעו איזה חולי מטריף ואיזה לאו. והיינו כל … להמשך קריאה
א דין בדיקת הריאה וסירכות (סימן ל"ט)מן התורה אין צריך לבדוק אחר שום טרפות בין בריאה ובין בשאר איברים דכל בהמה יש לה חזקת כשרות מכח רוב דרוב בהמות הם כשרות. ואפילו בריאה דחזינן דרוב בהמות נטרפות ממנה היינו משום דאנו מחמירין כמה חומרות מכח שאין אנו בקיאין בבדיקה. ובכל האיברים לא החמירו חז"ל לבדוק … להמשך קריאה
א דין מראות הריאה (סימן ל"ח)אלו מראות הפוסלות בריאה (א) שחור כדיו (ב) דומה למראה בשר (ג) ירוק בל"א געל. בין שהוא כמראה חלמון ביצה או ככרכום. בין ככרכום גופא בין כדברים הנצבעים בכרכום. בין שהוא כמראה כשותא והוא ג"כ מראה געל ובכלל געל כזהב או שעוה או כאתרוג או כהורקת פני אדם שקורין געל … להמשך קריאה
א דין אבעבועות (סי' ל"ז):דרך הריאה לגדל בה מיני צמחים והם ג' מינים (א) בועות (ב) טינרא (ג) מורסא: ב בועות הם כוללים מינים הרבה פעמים הם מלאים רוח או מים. לפעמים מים זכים ולפעמים מים עכורים וסרוחים וכן לפעמים מלאים מוגלא עכורים וסרוחים ולפעמים הם מלאים ליחה כדבש וכיוצא בו כל אלו נקראים בועות … להמשך קריאה
א דין נקובת הריאה (סי' ל"ו)הריאה יש לה ב' קרומים. ניקבו שניהם זה כנגד זה טרפה לכ"ע ואם נקבו שניהם זה שלא כנגד זה הב"י סתם בש"ע דכשר לפי ששני הקרומים הם דבוקי' יחד והרוח לא יבא ביניה' על הרוב ואת"ל שנכנס הרוח בזה ויצא בזה מ"מ כיון שהם זה שלא כנגד זה לא אתרמי … להמשך קריאה
א דין טריפת הריאה והאונות (סי' ל"ה)ריאה שנקבה טרפה הל"מ וכל טרפות הריאה שיתבארו בע"ה כולם מחמת נקובה הם דקים לחו"ל שאם לקתה בא' מאותן לקוחות סופה לנקוב וכל העומד לינקב כנקוב דמי ויש דברים שקבלו חז"ל דאע"ג דהיא לקותא מ"מ הדרא בריא וכשרה ומ"מ כיון שעכ"פ מקרי לקותא וריעותא ולכן אם יש ע"ז עוד … להמשך קריאה
א דין כיסוי דם (סי' כ"ח)מ"ע מן התורה כאשר ישחוט אדם חי' או עוף שיכסה הדם דהיינו שיתן עפר למטה ועפר למעלה שנאמר ושפך את דמו וכסהו בעפר ולא כתיב עפר. ומיהו א"צ לכסות כל הדם אלא שצריך להמתין עד שמתחיל לירד טיפין שאז בידוע שיורד דם הנפש ואז יכסה כדי שיכסה מקצת דם הנפש: … להמשך קריאה
א דין ה' הלכות שחיטה (סי' כ"ג כ"ד)ה' דברים פוסלין את השחיטה והם הלמ"מ כמש"כ וזבחת כאשר צויתיך ולא מצינו בתורה שום ציווי בשחיטה אלא ר"ל שצוה אותו בע"פ וכל שוחט שאינו יודע אותם אסור לאכול משחיטתו ולדידן אפי' באחר עומד ע"ג כדלעיל כלל א' סי' ד' והמוסיף דעת לידע טעמם יוסיף מכאוב כי מדמה … להמשך קריאה
א דין מקום השחיטה ושיעורה (סי' כ')מקום השחיטה בצואר בקנה לצד הראש לכתחלה ישחוט דוקא למטה מטבעת גדולה ואם שחט למעלה מטבעת גדולה אין להכשיר אלא בהפסד מרובה וראוי להעביר אותו שוחט ולקנסו (כו"פ) ובלבד שיהיה משיפוי כובע ולמטה והוא שבסוף הקנה למעלה יש בתוך טבעת גדולה כמו ב' גרגרים ונקראים חיטי ואם שחט בתוך … להמשך קריאה
א דין ברכת השחיטה (סי' י"ט)השוחט צריך שיברך קודם השחיטה אקב"ו על השחיטה שחט ולא בירך בין בשוגג בין במזיד כשרה. מכל מקום ראוי לקנוס לזה שלא בירך במזיד (סי' י"ט ט"ז) ואם שוחט דבר דאתיליד בו ריעותא וצריך בדיקה ושמא תטרף ולא תבא לידי אכילה וכתיב וזבחת ואכלת נוהגין לשחוט מקודם עוף וכיוצא בו … להמשך קריאה
א דין בעלי חיין שאינן צריכין שחיטה ודין בהמה מסוכנת ודין אותו ואת בנו ושלא לשחוט עד יום ח' (סימן י"ג י"ד ט"ו ט"ז):בהמה חיה ועוף צריכין שחיטה אבל דגים וחגבים אין צריך שחיטה דכתיב כל דגי הים יאסף להם באסיפה בעלמא סגי וחגבים אתקשו לדגים דכתיב לכל נפש הרומשת במים אלו דגים ולכל נפש … להמשך קריאה
א דין במה שוחטים ובאיזו זמן שוחטין וכל דיני סכין:אין שוחטין בדבר המחובר לקרקע או לגוף כגון צפורן ושן המחוברין בבהמה. ואם שחט אעפ"י שבדק ואין בה פגימה פסולה שנאמר ויקח המאכלת לשחוט דבר הניקח מיד ליד אבל בכל דבר תלוש שוחטין ובלבד שיהיה חד ולא יהיה בו פגם (סימן ו' סעיף א') ומכל מקום … להמשך קריאה
א דין שוחט שבדקו אותו ונמצא שא"י ודין מי שהוציא טרפה או דבר איסור מתחת ידו:אם בדקו איזה שוחט ובודק ונמצא שאינו יודע הרמ"א מחלק דאם נטל פעם א' קבלה וא"כ ע"כ פעם א' היה יודע ולכן מוקמינן אחזקתו ואמרינן השתא הוא דשכח אבל אם לא נטל קבלה מעולם א"כ לא היה לו חזקת יודע … להמשך קריאה
א מ"ע מה"ת שמי שרוצה לאכול בשר ישחוט אותו שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך: חיה מנין שנאמר בפסולי המוקדשין אך כאשר יאכל הצבי והאיל והלא פסולי המקודשין הוא בהמה והקיש הכתוב לצבי ואיל שהם חיות לבהמה ללמד מה בהמה בשחיטה אף חיה בשחיטה. עוף מנין שנאמר אשר יצוד ציד חיה או עוף ושפך דמו מלמד ששפיכת … להמשך קריאה