א והילכתא בדבר שמכניסין לקיום כגון זיקי דרב יצחק בר יוסף ונודות וקנקנים וחבית גזרו רבנן דצריך למלאות מים ולערות כל שלשה ימים מעת לעת. לא שנא עמד בהן יין נסך זמן מרובה לא שנא מועטת אסירי דלא פלוג רבנן כדאמ' לקמן בפירקין דבדבר שמכניסו לקיום לפי שעה גזרו רבנן. וחביות של עץ אם חיממו … להמשך קריאה
א [שם] קינסא פי' הכונס קיסמין דולקין לתוך הקנקן עד שנשרה זפתן. פליגי בה רב אחא ורבינא חד אסר וחד שרי. והילכתא כמאן דאסר. איבעיא להו מהו לתת לתוכו שכר. רב נחמן ורב יהודה אסרי ורבינא שרי. רבינא שרא ליה לרב חייא בריה דרב יצחק למירמא בהו שיכרא אזל רמא בה חמרא ואפי' הכי לא … להמשך קריאה
א ושאלתי אני יצחק בר משה נב"ה את ר' שמחה בר שמואל זצ"ל אם דוקא רצופין או אפי' שלא רצופין. והשיבני דעירוי ג' ימים אפי' שלא רצופין מעל"ע סבורני דשפיר דמי. ה"ג בתוספתא קנקנים של גוים חדשים מותרים. ישנים וזפותין אסורין. ושכנס בו גוי יין ישראל ממלא אותו מים ג' ימים מעת לעת וכונס לתוכן … להמשך קריאה
א מיהו לכתחילה אין להתיר יושטש וקנש ובלשון כנען קופיצי וקונביצי על ידי הדחה כשהן זפותות דפעמים שנפל הזפת במקומה ונסדק ונכנס שם יין ולא סגי אלא בקילוף הזפת או בעירוי או בהגעלה כמו מעצרתא דבי רב דאיפלי פלויי ומלי חמרא תותי ואמ' לא סגי בניגוב. ואע"ג דאמר ר' יוחנן קנקני' של גוים שהחזירן לכבשן … להמשך קריאה
א והשתא בין לפירש"י זצ"ל בין לפר"ת זצ"ל היינו טעמא דנודות משום דזפת בלע בחד זימנא. מעתה יש לאסור אותם יושטש וקנש. ובלשון כנען קונפיצי וקונביצי דקנינו מן הגוים אפי' חדשים היכא שהם מזופפין. ורבינו אליהו זצ"ל היה מתיר ופי' דנודות שלהם מכניסן לקיום הוו. ומאי דשרינן בקנקנים שרינן בנודות. ומאי דאסיר בנודות אסיר בקנקנים … להמשך קריאה
א ועל היין שנתקרח אני דן שבטל מתורת משקה. כדתניא פ"ב דטהרות מים טמאים שהגלידו ואין בהם משקה טופח טהורין. נמוחו חזרו לטומאתן ישנה. מקוה טהור שהגליד טהור משום מים שאובים. נמחה כשר להקוות עליו. אלא על ידי שהגליד בטל מתורת משקה. ובעודו גלד פרחה ממנו טומאה שהיתה עליו וכ"ש שאינו מקבל טומאה. וה"ה שאינו … להמשך קריאה
א ושמעינן מינה במקום שמערבין שמרים של יין בשכר כדי להחמיץ או במשקה של דבש כדי להחמיץ אסור. ושילהי פרקין ת"ר יין תפוחים של גוים הבא מן ההפתק ומן סלולה. מקום כינוסן שהן אצורין שם זה על זה מותרין. הנמכר בקטלוזא פי' בשוק אסור מפני שמערבין בו יין. ושמעינן מהני שמעתתא דכל משקה של גוים … להמשך קריאה
א שמעינן מיכן שאסור לשתות שכר בבית הגוים אבל חוץ לבית הגוים שרי. מיהו אדם ההולך בדרך ומתאכסן בבית גוי מותר באקראי בעלמא הואיל שאינו רגיל תדיר אצלו ליכא למיחש שיתן עיניו בבתו. אי נמי כגון נכנס בבית גוי ומזג לו כוס שכר נראה דשרי משום איבה: ב [שם] והדבש. כתב הרב ר' ברוך זצ"ל … להמשך קריאה
א הילכך גוים שקונים יין מישראל ומוליכין למוכרו למקום אחר. יעשה ישראל המוכר להם חותם כדברי ר' שמואל זצ"ל בשם ר' שלמה זצ"ל. ואם בא להחמיר יעשה כדברי רבינו יצחק בר יהודה זצ"ל. או אם בא להחמיר יעשה חותם בתוך חותם כדפרשי' לעיל: ב [שם ע"ב] איתמר מפני מה אסרו שכר של גוים. פר"ת זצ"ל … להמשך קריאה
א וכן פסק רבינו תם זצ"ל דהלכה כר' אליעזר דסגי בחותם אחד מההיא דפ' בתרא דאמ' התם השתא דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לסתימה. וכר' אליעזר דלא חייש לזייופא. האידנא אמאי לא מותבינן חמרא בי גוים. משום שיבא. ופירש"י זצ"ל התם והשתא דקיימא לן כרשב"ג דלא חייש לסתימה לנקיבת חורין שהוא בלא טורח משום דמינכר. … להמשך קריאה
א א"ר חייא בריה דרבה בר נחמני אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר זעירי ואמרי לה אמר אבא בריה דרב חנן בר אבא אמר רב חסדא אמר רב ואמרי לה אמר רב חסדא אמר לי אבא בר חנן הכי אמר זעירי הלכה כר"א: ב [שם]אמר ר' אלעזר הכל משתמר בחותם … להמשך קריאה
א הילכך כל יין המעורב עם הדבש או עם הפלפלין או עם שום תבשיל אין בו משום מגע גוי ומותר בשתייה ובאכילה. ואע"ג דלקמן מפרש היינו חד טיליא דהיינו יין חזק ואין טעמו מתוק אלא כחומץ ולא איירי בתערובת כלל. הרי רב חמא פי' או חמר ופלפלין והיינו כר' סימון דירושלמי. וכמדומה אני ששמעתי מפי … להמשך קריאה
א ואעפ"כ אומר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל שיש להתיר קדירה שנתנו בה יין ונגע בה גוי קודם שהרתיחוה באש. מדקתני אלונטית של גוים אסורה מכלל דשל ישראל מותרת. וטעמא דאין דרך ניסוך בכך. והכי משמע בתוספתא דקתני יין מבושל ואלונטית של גוים אסורין מפני שתחילתן יין פירש שהיין מתחילה היה ראוי לנסך והיה אסור. … להמשך קריאה
א והרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל כתב שרש"י זצ"ל התיר מיכן יין שהישראל נותן בתבשיל וננע בו גוי קודם שהרתיח באש ושמא אגב שיטפיה פי' מותרת בהנאה אגב רישא דקתני אסורין דהיינו אסורין בהנאה. וקשה לרבינו תם זצ"ל דלישנא דכבריתא לא משמע כדבריו. ותו דמשמע דברייתא רישא וסיפא בגוים איירא דהא לא מדכר בה … להמשך קריאה
א מעשה שנתערב יין חי ביין מבושל ונגע בו גוי ולא היה ידוע אם היה במבושל ששים כנגד החי אם לאו. ושאלו לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל והשיב תדע כי בענין זה נשאלתי מאתמול מאחר מבני ויטרי. ואמרתי לו כי אפי' יין נסך ביין מבושל כשר. ויש מן הדבש כנגד הנסך אני מכשיר כאילו אין … להמשך קריאה
א ופרש"י זצ"ל ושמעינן מהכא דאף בשתיה מותר. ירוש' ר' יהושע בן לוי הוה ליה יין מבושל שנתייחד ברשות הגוים שאל לר' ינאי בן ישמעאל א"ל כך אמר רשב"ל (מתוך) אין בו לא משום גילוי ולא משום יין נסך. הילכך יין מבושל אין בו משום יין נסך. ולענין הבישול גופיה מתי נקרא בישול לא ידענא … להמשך קריאה
א הילכך יש שהורו שאותן מים הנעצרים מן הבוסר אין בהם משום מגע גוי. דהא תנא מים קרי להו. ור"ת זצ"ל אסר שאין אנו יודעים מתי קרוי יין ומתי קרוי מים וכתב ר"ת זצ"ל שפעם אחת היו כל היינות של שנה אחת בוסר ולא נתבשלו יפה. וכי תאמר באותה (שעה) לא נהג יין נסך: ב … להמשך קריאה
א ור"ת זצ"ל כתב לרבינו משולם זצ"ל. לבי ראה המראה ולא מיריאי הוראה ואילמלא מוראה שמתים ראה. כי קראו קריאה לבראות בריאה חרשה. למכור ביד אשה קול טהרה וקדושה בקול ענות חלושה. וכחמר להמר היה להם לאימר. וכטיט חוצות אמרות נמרצות. כי החלו לקצות. בגודרי פרצות. לנטות שיטות. להטות בהוטות. פעוטות והדיוטות. להשטות בפשטות שוטות. … להמשך קריאה
א כתב רבינו שמואל זצ"ל ומהכא שמעי' דחומץ של ישראל אינו נאסר במגע גוי. דכי האי גוונא נמי אמרינן בסמוך (וכי) יין מבושל. וקתני לקמן בהדיא דאינו נאסר במגע גוי והכי הילכתא, מפי' ר' עכ"ל. הרי פסק בשם רבינו שלמה זצ"ל דחומץ שלנו אינו נאסר במגע גוי. וכן היה נוהג רבינו משלם זצ"ל מנרבונא שלא … להמשך קריאה
א הילכך אפי' בחול אסור והוא הבריי' כמייתי בפ' שואל. וקתני שלשה דברים התירו לבית רבי שהיו רואין במראה. ושיהו מספרין קומי. ושיהו מלמדים בניהם יוונית. ודוקא לבית רבי התירו שהיו מצויים לפני מלכות. כי אין לבא לפני המלך מגודל שיער. כדכתיב גבי יוסף ויגלח ויבא אל פרעה. אבל לכ"ע אסור דדמי לשמלת אשה. הילכך … להמשך קריאה
א כתב רבינו שמואל זצ"ל ר' ראה ישראלית באשכנז שחברה יד חברתה ע"י תולעים חיים שבאשפה שקשרתם בחיותם על החתך ונתחברה היד לזרוע. אמר רב ספרא האי ענבתא אבעבוע הדומה לענבה בונמל"ט בלעז פרוונקא דמלאכא דמותא הוא [שליח] של מלאך המות הוא כלומר מסוכן להמית הוא פי' ומחללין עליה את השבת. מאי אסותיה טיגנא בדובשא … להמשך קריאה
א וכבר שאלני החבר ר' יונה והשבתי לו. ועל מכת חרב כך נר' בעיני שאפי' שלא במקום חלל מחללין עליה את השבת. ואמר שמואל האי פרעתא (ובני') וע"כ שלא בחלל הגוף דא"כ אפילו מכה הבאה מאליה דקיימא לן דכל מכה של חלל מחללין עליה את השבת. והכי מוכח בכמה דוכתי דמכת ברזל סכנתא היא. בפ' … להמשך קריאה
א ושמעינן מהכא דכל מכה שבחלל הגוף וכן על גב היד ועל גב הרגל מחללין עליה את השבת. ופי' רבינו שמואל זצ"ל דגב היד וגב הרגל מתוך שיש שם רוב גידים מקום סכנה הוא והרי הוא כמכה של חלל. מהיכן מכה של חלל פי' ר' אמי מן השפה ולפנים. פי' רבינו שמואל זצ"ל כל מקום … להמשך קריאה
א הילכך רופא שאינו מומחה מתרפאין ממנו דבר שאין בו סכנה אבל לא דבר שיש בו סכנה וכן בריא אין מתרפאין ממנו כגון ריבדא דכוסילתא אבל ברופא מומחה הכל מותר. ונראה בעיני אני המחבר דכל זה מדבר בחנם. אבל בשכר הכל שרי דהואיל שמתנה עמו תן לי כך וכך שכר שארפא אותך חייש לפסידא דאגריה … להמשך קריאה
א הילכך אפי' בחול אפי' בשכר אסור. ירוש' בת ישראל לא תניק את בנה של פרסית מפני שהיא נותנת לו חיים אמר ר' יוסי הדא אמרה שאסור ללמדו אומנות. כהדא תרתין אומנין הוה בבירן זנגיה וקובטריה זנגיה לא אלפון וקמון. וקובטריה אלפון ואיתעקרון: ב [שם] אבל פרסית מניקה את בת ישראל דכתיב והיו מלכים אומניך. … להמשך קריאה
א הילכך אסיר בשבת אפי' בשכר אבל בחול ובשכר שרי: ב [שם]מתני' בת ישראל לא תניק בנה של פרסית. אבל פרסית מניקה את בנה של בת ישראל ברשותה פרש"י זצ"ל ברשותה דישראל. אבל לא תמסרנו לה להוליכה לביתה שלא תהרגהו: ת"ר בת ישראל לא תניק בנה של פרסית מפני שמגדלת בן לע"ז. ופרסית לא תניק … להמשך קריאה