א הילכך לא שנא טרופה לא שנא שאינה טרופה איכא למיחש לאחד מאלף ביניהם דדמי לה ולא מינכר. אבל טרית אין שקץ דומה לה הילכך כי אינה טרופה שריא: ב [שם] ת"ר אין לו עכשיו ועתיד לגדל לאחר זמן כגון הסולתנית והעפיץ הרי זה מותר. יש לו עכשיו ועתיד להשירו בשעה שעולה מן המים כגון … להמשך קריאה
א פי' רבינו שמואל זצ"ל הילכתא כר' יוחנן דלא שנא ביצה צלויה ולא שנא דג מלוח שניהם אסורים משום בישולי גוים. דג מליח הואיל ונאכל כמות שהוא חי בלא בישול אסור . ומין דגים מלוחין שקורין הרינג"ש מותרים לנו מפני שאינם נאכלין כמות שהן חיין במקומינו שהרי אנו מבשלין אותן ואוכלין. הילכך אין מלחן חשוב … להמשך קריאה
א מיכן התיר רבינו יצחק בר שמואל זצ"ל אותן סלתות של גוים שלשין אותן בבצים דאע"ג דיש בבצים משום בישולי גוים. מ"מ כיון שהבצים אינם בעין ואינם ניכרין ובטילים והעיסה הוא עיקר שהרי מברכין עליה המוציא לחם מן הארץ. גם הביצים שבה לא אסירי משום בישולי גוים כדאמ' הכא הרסנ' עיקר ושרי קמ"ל קימחא עיקר … להמשך קריאה
א אלמא דקיימא לן כי הני תרי לישני אף לקולא: ב [שם] אמר רב אחי אמר רב דגים קטנים מלוחין אין בהן משום בישולי גוים דנאכלין כמות שהן חיין מחמת מילחן. ואי עבדינהו גוי כסא דהרסנא שטיגן במורייס שומן דגים עם קמח אסיר. פשיטא מהו דתימא הרסנא עיקר ואותו מורייס נאכל כמות שהוא חי ושרי … להמשך קריאה
א ויש ללמוד מדבריו ולהתיר קומפושט של גוים כגון אותם גלווטיצי שידוע שאין נותנין בהן יין וחומץ כמו בזה המלכות שמבשלין אותן ומביאין אותם בעגלות למכור. ובהא ודאי ליכא למיחש לדבר טמא כי להא לא חיישינן שמא בישל עמהם דבר טמא אלא להא חיישינן היכא דנשתנה מברייתו ויאכילנו דבר טמא וכסבור שהוא היתר מאכילו. וכן … להמשך קריאה
א וכתב רבינו שמואל זצ"ל הוא הדין לכל דברים מבושלים המשתנים מברייתן על ידי האור בין מבושלים בין צלויים באור כדי שלא יהא ישראל רגיל אצלו ויאכילנו דבר טמא. ופת נמי בכלל דבר טמא הוא אלא שמתחילה גזרו על הפת לבדו בשמונה עשר דבר ושוב גזרו על כל בישולי גוים. וטעמא דפת משום חתנות כדאמ' … להמשך קריאה
א אמר ר' יוחנן מקובלני מר' אלעזר בר צדוק שכל גזירה שב"ד גוזרין ואין רוב ציבור מקבלין עליהן דאינה גזירה.. ובדקו ומצאו בגזירתן של שמן ולא מצאו שקיבלו עליהן רוב ציבור אותה גזירה. הילכך השמן של גוים היתר גמור הוא: ב [שם] מתני' והשלקות. כל דבר שבישלו גוי ואפי' בכלי טהור. וכולהו משום חתנות. וכבשין … להמשך קריאה
א הילכך האידנא נמי כל מאן דבעי למיכליה אכיל ליה ולא מחינן בידיה וראיה לדבר דתנן בפרק כל שעה חמץ של נכרי שעבר עליו הפסח מותר בהנאתו. ואמ' בגמ' בירוש' הא באכילה אסור. מתניתא במקום שלא נהגו לאכול פת גוים אבל במקום שנהגו לאכול פת גוים אפי' באכילה מותר. הא למדת דהיכא דנהגו לאכול פת … להמשך קריאה
א ונראה בעיני דהאי דאכלי פת גוים אע"ג דאית להו פת ישראל דסמכי אירושלמי דשמעתין. פיתן ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוחנן פת מהילכות עימעום היא אמר ר' יוסי קשיתה קומי ר' יעקב בר אחא מהו מהילכות עימעום היא. כן אומ' מקום שפת ישראל מצויה בדין הוא שתהא פת גוים אסורה ועמעמו עליה והתירוה. … להמשך קריאה
א ומורי רבינו שמחה זצ"ל כתב לי בתשובה בני מעיים שמצאו בהם חלב נהגו בהם איסור לכתחי' אפי' לא נמלחו עם החלב מפני שהוא חמוץ שהרי מעמידין בו עכ"ל. דהיינו שנוהגים איסור במעיים. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל נמי גריס ההוא פיסקא דשילהי כל הבשר. ובפר"ח זצ"ל נמי ג"ל להאי פיסקא: ב [שם]מתני' אלו דברים של … להמשך קריאה
א פסק רבי' תם זצ"ל דגבינה של גוים מותרת בחלב שחלבוהו לעשות גבינה. אבל בחלב שחולבין לאכילה ולכותח אסור. דקיימא לן כרבי יהושע בן לוי וכר' ירמיה דקאי כוותיה. כדפרש' לעיל דטעמא דגבינה משום ניקורי דבשל סופרים הלך אחר המיקל. וליתא לדשמואל ודרב מלכיא ודרב חסדא ורדרב נחמן דמפר' טעמא דאיסוריה. אלא כר' יהושע בן … להמשך קריאה
א ובתשו' הגאונים פי' אבטא דטייעא מביאין הטייעין קמח ועייבין ולשין אותן בחלב ולאחר שאופין אותן מזלפין עליו יין ותולין אותן ואינו נרקב ואינו מתעפש. ומוליכין אותו בדרך רחוקה במקום שאינם מוצאים לחם לקנות ומותר לאחר י"ב חדש: מתני' המורייס אסור בהנאה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין אסור בהנאה. ת"ר מורייס אומן מותר דמורייס … להמשך קריאה
א כתב רבי' שמואל זצ"ל גולפי הקנקנים של חרס. ולא גרס שחימי ואוכמי. דבכולהו כלי חרס נמי שרו אחר י"ב חדש עכ"ל: ב [שם ע"ב]אמר רב אחא בריה דרבא הני פורצני דארמאי לבתר תריסר ירחי שתא שרי פי' פסולת של ענבים. וה"נ אמ' בפ' כל הבשר בעובדא דרמי בר תמרי דאכל כחלי. וא"ל במאי טויתינהו … להמשך קריאה
א ואחר כך נתתי את לבי להתיר אפילו פת שנתחמץ בשמרים לחין כגון קודם חנוכה. ואף על פי שיש בשמרים טעם אינו יכול לאסור העיסה של הגוי הואיל ואין בעיסה טעם יין. ואעפ"י שנתחמצה מחמת שמרים מחמת יין לא נתחמצה ולא מחמת הטעם שנתחמצה שהרי מי פירות אינם מחמיצים. תדע שהשמרים בלא יין מחמיצין כגון … להמשך קריאה
א כתב רבי' אפרים בר יצחק זצ"ל נחלקו עלי חכמי שפירא על אשר התרתי פת שנתחמץ בשמרי גוים כי הוגד לי בברור כי מכאן ואילך אינם מחמיצים אלא בשמרים המיובשים בחמה עד שהם כחרס. ואומר אני שהדברים ק"ו ומה שמרים המונחים בכלי יין מתייבשין מאיליהן לאחר שנים עשר חדש. כמו שאמרו חכמים האי דורדיא דחמרא … להמשך קריאה
א כתב רבינו אבי העזרי זצ"ל ראיתי פתרונים רבים בפירוש מתענין לשעות ולא ישרו בעיני ונ"ל דה"פ כגון שאמ' בתפלת המנחה הריני שרוי למחר בתענית לפניך. והילכ' כשמואל דאמר דצריך לקבל בתפלת המנחה. והנה אם דעתו להתענו' יאמר הריני שרוי למחר בתענית שעות עד שליש היום או חצי היום או הן חסר הן יתר כפי … להמשך קריאה
א והילכתא קנקנים של גוים לאחר שנים עשר חדש מותרין מיד בלי תיקון. ואם רוצה להשתמש קודם לכן מערן במים כדאמרן. וכתב רבינו שמואל זצ"ל ול"ג שחימי ואוכמי דבכולהו כלי חרס נמי שרי אחר יב"ח: הסבר על זכויות יוצרים אור זרוערשיון: Public Domainמקור: www.nli.org.il מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות … להמשך קריאה
א ואני ראיתי בפריש בחג הפסח לאחר שיצאו מבית הכנסת שהתיר מורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל טעם לפגם. והרב ר' יחיאל בר יוסף היה באותו מעמד. וכן אנו נוהגים תדיר להתיר טעם לפגם בפסח. ואפי' אותם שאוסרין לפגם בפסח. היינו שאם היה בעין משביח. אבל שכר ביין אפילו בעין מפגים. הילכך מכל פנים נראה … להמשך קריאה
א הא למדת דשמרים שיבשו אינם נאסרים בכלל יין נסך. ואפי' באיסור ניסוך לע"ז דחמיר וכ"ש באיסור בפסח דקיל דשמרים אינם אלא טנופת בעלמא כדמוכח בפ' סאה תרומה בירושלמי אין טנופת תרומה מצטרפת עם התרומה לאסור על החולין אבל טנופת חולין מצטרפת עם החולין להעלות התרומה. לוג יין צלול שנפל למאה לוג יין עכור אתה … להמשך קריאה
א הילכך חבית של שכר מריחה במים ומנגבה ונותן בה יין ודבש קודם הפסח ושותהו בפסח כי שכר הנפלט מן החבית לתוך יין ודבש בטל בס' ואי משום שמרים שכתבת כך נראה בעיני ששמרים של שכר גופייהו מותר לאוכלם בפסח אי לית בהו ציחצוחי שכר דאמר רב זביד האי דורדיא דחמרא בתר תריסר ירחי שתא … להמשך קריאה
א הילכך חמץ שנתערב בס' לפני הפסח מותר באכילה בפסח. ולרבי' שלמה זצ"ל דפסיק מין במינו במשהו שכר ויין מין בשאינו מינו הוא. ועוד נראה בעיני להביא ראיה מהקומץ רבה דאמר רשב"ג הפיגול והנותר והטמא שבללן זה עם זה ואכלן פטור. אי אפשר שלא ירבה מין על חבירו ויבטלנו. ש"מ איסורין מבטלין זה את זה. … להמשך קריאה
א ואני המחבר כבר נשאלתי על חבית של שכר שנתנו בה יין קודם הפסח. והשבתי נראה בעיני ומורה אני ובא הלכה למעשה. חבית של שכר מדיחה במים יפה ומנגבה קודם הפסח. ונותן לתוכה יין ודבש לכתחילה לצורך הפסח ושותהו בפסח שהשוכר הפולט מן החבית לתוך היין או לתוך הדבש בטל בששים דקיי"ל היתר בהיתר בטל … להמשך קריאה
א הילכך קדירה של חרס ונותנים בה שכר כל השנה אם הגעילה מותר ליתן בה יין בפסח לדברי הכל. דהא רבינו אפרים זצ"ל מתיר אפי' בלא הגעלה. ולרבינו יואל הלוי זצ"ל בהגעלה שריא. וחבית מזופפת שהשירו זפתן על ידי האור. רבינו אפרים זצ"ל מתיר ואפי' לא השירו זפתן כלל אלא ששכשכה במים שריא מיד. ורבינו … להמשך קריאה
א מה שאנו אומרים דאינו יוצא מידי דופנו. והוא אם קיבל טעם על ידי בישול כדכתיב אשר תבושל בו. אבל כשקיבל טעם על ידי עירוי וכאשר הוכחתי ממאני דקוניא. ומה שהוכחתה דלא רמי למאני דקוניא דאין מכניס לקיום. וזה ששאלתי מכניסו לקיום ואסור בצונן ביין נסך אפילו הכי שרי ברתיחה. דהא אי עביד להו עירוי … להמשך קריאה
א שלח רבי' יואל בר יצחק הלוי לרבי' אפרים בר יצחק זצ"ל. יודיעני מורי על קדירה של חרס גדולה מחזקת סאתים ונותנין בה שכר כל השנה אם מותרין בהגעלה כי אני מורה היתירא. מדאמ' במאני דקוניא בפסחים ובע"ז דמשוי חילוק בין יין נסך לחמץ. משום דזה תשמישו בחמין וזה תשמישו בצונן וחביריי חלוקין עלי. והשיב … להמשך קריאה
א וכן פי' רבי' יצחק אלפס זצ"ל אי שתי בהו גוי פעם ראשונה. אבל פי' בשם הגאון דהני כסי דפחרא נינהו. אמר רב זביד קוניא כלי חרס המצופה אבר וקורין פלומיר אוכמא וחיורתא שרי. יורקא אסור משום דמצריף שיש בו מחפורת של צריף ובלע טפי. ואי אית בהו קרטופני והיינו בקעים וסדקים אסירי: ב [שם]דרש … להמשך קריאה