הֵיאַךְ יֵשׁ לְהָבִין עִנְיָן זֶה שֶׁהַבַּעַל תשובה אוֹ אַף הַגֵּר בִּתְחִלַּת דַּרְכָּם עָשׂוּ מִפְנֶה שֶׁל מַהְפָּךְ מַמָּשׁ וְשָׁבְרוּ סְלָעִים וּטְחָנוּם עַד שֶׁשָּׁבוּ לְדֶרֶךְ ה', וּלְאַחֵר שֶׁשָּׁבוּ וְנִכְנְסוּ כְּבָר לְדֶרֶךְ הַמִּצְווֹת נִכְשָׁלִים הֵמָּה בַּנִּסְיוֹנוֹת הַמְּצוּיִים וְאֵינָם עוֹמְדִים אַף בְּנִסָּיוֹן קַל שֶׁל אֵיזוֹ מִדָּה רָעָה אוֹ תַּאֲוָה רָעָה?

——– על כך משיב הרב "מכתב מאליהו" (ח"ג עמ' 125), והוא להיות שמתחילה עבודתם לא היתה מתוך הרגל אלא מתוך הכרה אמיתית שהכירו בטעותם והתעוררותם היתה חזקה עד כדי הפיכת כל דרך חייהם מקצה אל הקצה, אבל אח"כ כשהתרגלו לדרכם החדשה, אין להם עוד התעוררות זו מחמת שההרגל הכהה אותה, ואבד הרגש עד שאפילו בנסיון … להמשך קריאה

סימן תצא – סדר הבדלה במוצאי יום טוב – ערוך השולחן

——– א במוצאי יום טוב, בין במוצאי יום טוב לחול ובין במוצאי יום טוב לחול המועד – מבדילין, משום דגם חול המועד – חול הוא לגבי יום טוב. ואומרים "אתה חוננתנו", וסדר ההבדלה כמו במוצאי שבת. ואף על גב דעתה לא שייך לומר "בין יום השביעי לששת ימי המעשה", מכל מקום סדר הבדלות כך הוא, … להמשך קריאה

סימן שצה – דיני ברכת ערוב – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שצה – דיני ברכת ערוב א מִצְוָה לַחֲזֹר אַחַר שִׁתּוּפֵי מְבוֹאוֹת וּמְבָרֵךְ עָלָיו: עַל מִצְוַת עֵרוּב, וְאוֹמֵר: בְּזֶה הַשִּׁתּוּף יִהְיֶה מֻתָּר לְכָל בְּנֵי הַמָּבוֹי לְהוֹצִיא וּלְהַכְנִיס מֵחֲצֵרוֹת לַמָּבוֹי { וּמֵהֶם לַבָּתִּים } (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם שִׁבּוֹלֵי לֶקֶט) בְּשַׁבָּת. אֵימָתַי מְבָרֵךְ עָלָיו, בְּשָׁעָה שֶׁמְּקַבֵּץ אוֹתוֹ מִבְּנֵי הַמָּבוֹי, אוֹ בְּשָׁעָה שֶׁמְּזַכֶּה לָהֶם. { הַגָּה: וְאִם גָּבוּ … להמשך קריאה

תמונות

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר להסתכל באלבום תמונות משפחתי או של גדולי תורה. אבל תמונות שמסופר תחתם על תוכן התמונה, אסור לקרוא בהם, מחשש שמא יקרא שטרי הדיוטות [חול]. ומכל מקום אם כתוב רק את שם הרב וכיוצא, מותר לקרוא. (ב רב) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ת-כ

——– [בראשית פרק-ל-כו]&nbsp תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ: [שמות פרק-ה-טז]&nbsp תֶּבֶן אֵין נִתָּן לַעֲבָדֶיךָ וּלְבֵנִים אֹמְרִים לָנוּ עֲשׂוּ וְהִנֵּה עֲבָדֶיךָ מֻכִּים וְחָטָאת עַמֶּךָ: [שמות פרק-טו-יז]&nbsp תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ פָּעַלְתָּ יְהוָה מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ: [דברים פרק-יח-יג]&nbsp תָּמִים תִּהְיֶה עִם יְהוָה … להמשך קריאה

תיד. שלא למנות דין שאינו יודע בדיני התורה. – ספר החינוך

שנמנע בית דין הגדול או ראש הגלות שלא יעמיד דין לשפט את העם שלא למד חכמת התורה ובאור משפטיה הישרים והצדיקים, ואפילו היו בו כמה מדות נכבדות, אחר שאינו יודע ובקי בחכמת התורה, אין ראוי למנותו דין, ועל זה נאמר (דברים א יז) לא תכירו פנים במשפט. וכן פרשו זכרונם לברכה (ספרי) לא תכירו פנים … להמשך קריאה

זוהר וישב דף קפ"ד ע"ב – חק לישראל

——– וַיִּקָחֻהוּ וַיַּשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ הַבּוֹרָה וְהַבּוֹר רֵק אֵין בּוֹ מָיִם, רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח וְאָמַר (תהלים י"ט) תּוֹרַת יְיָ תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ (מַאן דְּבָטִיל מִלֵּי דְּאוֹרַיְתָא כְּאִלּוּ חָרִיב עָלְמָא שְׁלִים), כַּמָּה אִית לוֹן לִבְנֵי נְשָׁא לְאִשְׁתַּדָּלָא בְּאוֹרַיְתָא דְּכָל מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתַא לֶהֱוֵי לֵיהּ חַיִּים בְּעָלְמָא דֵּין וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי וְזָכֵי בִּתְרֵין עָלְמִין וַאֲפִלּוּ מַאן דְּאִשְׁתַּדַּל בְּאוֹרַיְתָא וְלָא … להמשך קריאה

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [דש] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל סִבְּבוּ גָלוּתָם הָיָה תָּמֵהּ יִרְמְיָהוּ עַל זֶה לָמָּה הָיוּ מַצְּלִיחִין הָרְשָׁעִים כָּל כָּךְ שֶׁהִשְׁלִימוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל רְצוֹנָם וְנִתְּנָה יְרוּשָׁלַםִ בִּרְשׁוּת נְבוּכַדְנֶצַּר. וְאָמַר: "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" וגו' (ירמיה יב, א). וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵיזֶה דָבָר זָכָה נְבוּכַדְנֶצַּר … להמשך קריאה

מִנַּיִן עוֹלִים חֲרָטוֹת וְהִרְהוּרֵי תשובה בְּלִבּוֹת הַבְּנֵי אָדָם?

——– דְּפִיקוֹת הַתשובה בְּלִבּוֹת הַבְּנֵי אָדָם אֵלּוּ הֵמָּה שִׁדּוּרִים יְשִׁירִים מֵה' יִתְבָּרַךְ לְלִבּוֹתָם, קוֹל דּוֹדִי דּוֹפֵק פִּתְחִי לִי וְכוּ', וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁתּוֹפְסָם וְנֶאֱחָז בָּהֶם, כִּי אִם מַסִּיחַ דַּעְתּוֹ מֵהֶם יַגִּיעַ לְמַצָּב שֶׁכְּשֶׁהוּא יִרְצֶה בֶּאֱמֶת לָשׁוּב יִקְשֶׁה עָלָיו הַדָּבָר מְאֹד, וְעָלוּל הוּא לְהַגִּיעַ לְמַה שֶׁנֶּאֱמַר: קַמְתִּי אֲנִי לִפְתֹּחַ לְדוֹדִי – וְדוֹדִי חָמַק עָבַר בִּקַּשְׁתִּיהוּ וְלֹא מְצָאתִיהוּ. … להמשך קריאה

כבוד התורה

——– מכבוד התורה שיעמדו הציבור בשעה שרב בית הכנסת עולה לתורה. והמנהג הרווח לעמוד עד סיום הברכה הראשונה. {ועיין בחוברת "חג הסוכות בהלכה ובאגדה" בענין חתן תורה.} ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות ברכות פרק ו א. כָּל הַצָרִיךְ נְטִילַת יָדַיִם וְהִטְבִּיל יָדָיו בְּמֵי מִקְוֶה אֵינוֹ צָרִיךְ דָּבָר אַחֵר. וְאִם הִטְבִּילָן בְּמַיִם שֶׁאֵין בָּהֶם שִׁעוּר מִקְוֶה אוֹ בְּמַיִם שְׁאוּבִין שֶׁבְּקַרְקַע לֹא עָשָׂה כְּלוּם שֶׁאֵין הַמַּיִם שְׁאוּבִים מְטַהֲרִין אֶת הַיָּדַיִם אֶלָּא בִּנְטִילָה: ב. כָּל הַנּוֹטֵל יָדָיו צָרִיךְ לְהִזָּהֵר בְּאַרְבָּעָה דְּבָרִים. בַּמַּיִם עַצְמָן שֶׁלֹּא יְהוּ פְּסוּלִין לִנְטִילַת … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' תפלה פי"א א. כְּשֵׁם שֶׁמּוּתָּר לָהֶם לִמְכּוֹר בֵּית הַכְּנֶסֶת כַּךְ נוֹתְנִין אוֹתוֹ בְּמַתָּנָה שֶׁאִילוּ לֹא הָיָה לָהֶם לְצִבּוּר הֲנָיָה בְמַתָּנָה זוּ לֹא נְתָנוּהוּ אֲבָל לֹא שׂוֹכְרִין אוֹתָהּ וְלֹא מְמַשְׁכְּנִין אוֹתָהּ. וְכֵן כְּשֶׁסּוֹתְרִין בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת לִבְנוֹתָן מוּתָּרִין לִמְכּוֹר וּלְהַחֲלִיף וְלָתֵת בְּמַתָּנָה הַלְּבֵנִים וְהָעֵצִים וְהֶעָפָר שֶׁלָּהֶן אֲבָל לְהַלְווֹתָן אָסוּר שֶׁאֵין הַקְּדוּשָׁה עוֹלָה מֵהֶן אֶלָּא … להמשך קריאה

סימן תצב – תענית שני וחמישי ושני אחר הפסח – ערוך השולחן

——– א כתב הטור: נוהגים באשכנז ובצרפת להתענות שני וחמישי ושני אחר פסח וסוכות. וממתינים עד שיעבור כל חודש ניסן ותשרי ואז מתענין, לפי שאין רוצין להתענות בניסן ותשרי. וסמכו אותם על מקרא דאיוב (איוב א ה): "ויהי כי הקיפו ימי המשתה… אולי חטאו בני…". ובשביל שימי המועד הם ימי משתה ושמחה – אולי חטאו. … להמשך קריאה

סעי' ב' – היה מתפלל בדרך ובאה בהמה או קרון כנגדו, יטה מן הדרך ולא יפסיק; אבל בענין אחר, אין לצאת ממקומו עד שיגמור תפלתו, אא"כ הוא בתחנונים שלאחר התפלה. – ספר מנחת שי

——– ה"ר יונה (שם) והרא"ש (סי' יב) הביאו בפרק אין עומדין ירושלמי (ברכות פ"ה ה"א) היה עומד ומתפלל בסרטיא ופלטיא הרי זה מעביר מפני החמור או מפני הקרון ובלבד שלא יפסיק את תפילתו. וכתבו עליו משמע דהיכא שיכול להנצל בשיתרחק לצד אחר אין לו להפסיק ולדבר. וכתב הטור אבל בענין אחר אין לו לצאת ממקומו … להמשך קריאה

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁמְּפַזְּרִים מָמוֹן הַרְבֵּה לִצְדָקָה, וְגַם עוֹשִׂים כָּךְ בְּצִנְעָה, וְאַף עַל פִּי כֵן הִנֵּה בְּמַשָּׂאָם וּמַתָּנָם הִנָּם גַּנָּבִים וְרַמָּאִים, וְלִכְאוֹרָה הַדָּבָר תָּמוּהַּ, הֲרֵי גַּם עִנְיְנֵי צְדָקָה וְגַם עִנְיְנֵי מַשָּׂא וּמַתָּן עִנְיְנֵי מָמוֹן הֵם, וְלָמָּה מִתְנַהֲגִים כַּשּׁוּרָה בְּאֶחָד וְלֹא בַּשֵּׁנִי?

——– שאלה זו שואל ה"מכתב מאליהו" (ח"ג עמ' 132) ומשיב ע"פ הסבא מסלבודקא שהקשה מלוט, שהיה מצד אחד מכניס אורחים במסירות נפש עצומה, ומסר עצמו לסכנה בשביל כך, וכמו כן חינך בני ביתו על כך, וכדמצינו גבי בתו שמסרה נפשה לתת פרוסה לעני ונהרגה ע"י הסדומיים, מעלות עצומות ונשגבות, והנה מה היתה זכותו כדי להינצל … להמשך קריאה

תורה מצלת מן היסורים – תפארת ישראל

——– אם ראית שיסורין ממשמשין ובאים עליך, רוץ לחדרי תורה, והמה מסתלקים מאליהן, שנאמר: "ובני רשף יגביהו עוף" (איוב ה, ז) נעמד על מאמר חז"ל, "אם ראית שיסורין ממשמשין ובאין עליך", כיצד ידע האדם שיסורים ממשמשין ובאין עליו? טעות היא שנפוצה בקרב בני האדם, שכאשר ארע להם שכפסע בינם לבין המות, ונצלו בחסדי ה' ממות … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות ק"ש פרק ד' א. נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים פְּטוּרִים מִקְּרִיאַת שְׁמַע. וּמְלַמְּדִין אֶת הַקְּטָנִים לִקְרוֹתָהּ בְּעוֹנָתָהּ וּמְבָרְכִין לְפָנֶיהָ וּלְאַחֲרֶיהָ כְּדֵי לְחַנְּכָן בְּמִצְוֹת. מִי שֶׁהָיָה לִבּוֹ טָרוּד וְנֶחְפָּז לִדְבַר מִצְוָה פָּטוּר מִכָּל הַמִּצְוֹת וּמִקְּרִיאַת שְׁמַע. לְפִיכָךְ חָתָן שֶׁנָּשָׂא בְּתוּלָה פָּטוּר מִקְרִיאַת שְׁמַע עַד שֶׁיָּבֹא עָלֶיהָ לְפִי שֶׁאֵין דַּעְתּוֹ פְּנוּיָה שֶׁמָּא לֹא יִמְצָא בְּתוּלִים וְאִם … להמשך קריאה

גמרא עירובין דף כ"א ע"ב – חק לישראל

——– דָּרַשׁ רָבָא מַאי דִּכְתִיב (שיר השירים ז') הַדּוּדָאִים נָתְנוּ רֵיחַ אֵלּוּ בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא טָעֲמוּ טַעַם חֵטְא. וְעַל פְּתָחֵינוּ כָּל מְגָּדִים אֵלּוּ בְנוֹת יִשְׂרָאֵל שֶׁמַּגִּידוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. לִישְׁנָא אַחֲרִינָא שֶׁאוֹגְדוֹת פִּתְחֵיהֶן לְבַעֲלֵיהֶן. חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים דּוֹדִי צָפַנְתִּי לָךְ אָמְרָה כְנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַרְבֵּה גְזֵרוֹת גָּזַרְתִּי עַל עַצְמִי יוֹתֵר … להמשך קריאה

לסימן ל"ט אות א' – קיצור ליקוטי מוהר"ן

וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ ז"ל עַל-פָּסוּק הַשָׂם גְּבוּלֵךְ שָׁלוֹם (בָּבָא מְצִיעָא נ"ט) וְכֵיוָן כוּ': לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' ת"ת פ"ה א. כָּל תַּלְמִיד חָכָם שֶׁדֵּעוֹתָיו מְכֻוָּנוֹת אֵינוֹ מְדַבֵּר בִּפְנֵי מִי שֶׁהוּא גָדוֹל מִמֶנּוּ בְחָכְמָה אַף עַל פִּי שֶׁלֹא לָמַד מִמֶּנוּ כְּלוּם: ב. הָרַב הַמּוּבְהָק שֶׁרָצָה לִמְחוֹל עַל כְּבוֹדוֹ בְּכָל הַדְבָרִים הָאֵלוּ אוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן לְכָל תַּלְמִידָיו אוֹ לְאֶחָד מֵהֶן הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ וְאַף עַל פִּי שֶׁמָחַל חַיָּיב הַתַּלְמִיד לְהַדְּרוֹ וַאֲפִילוּ בְּשָׁעָה … להמשך קריאה

הֵיאַךְ מוֹצְאִים אָנוּ בַּעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת וַהֲגִינוּת בַּגּוֹיִים? וְכִי לְלֹא אֱמוּנָה וְתוֹרָה יִתָּכֵן לִהְיוֹת אָדָם, וְעוֹד, וַהֲלֹא מִקְרָא מָלֵא "וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם"?

——– דע דבכללות, או"ה בודאי שהינם אכזרים ובעלי מדות רעות, וכמו שאמרו חז"ל ג' מדות בישראל ביישנים רחמנים וגמ"ח, משמע שהיפוכן בגויים. אלא שבפרטות אכן ימצאו בהם בעלי מדות טובות והוא לצורך קיומם, דאל"כ איש את רעהו חיים בלעו, ולא יחזיקו במעמדם אפילו יום אחד, א"כ מוכרח לקיום העולם שיהיו בהם כאלה שבטבעם יהיו הגונים … להמשך קריאה

העלייה לתורה, הברכות והקריאה

——– כשעולה לתורה יעלה בדרך הקצרה לתיבה ובזריזות, מפני כבוד הציבור שלא ימתינו לו, וגם כדי להראות שחביבה עליו התורה וממהר לקרוא בה. ואם שני הדרכים שוות, יעלה מצד ימין וירד מצד שמאל. (סימן קמא ס"ז ומשנ"ב ס"ק כב, כה) כיצד מברכים – קודם הברכה, יַרְאֶה הקורא לעולה את הפסוק שמתחיל לקרוא בו, ובשעת הברכה … להמשך קריאה

מוסר – חק לישראל

——– שערי תשובה דף ל עב מִי שֶׁמַּתְעֶה אֶת חֲבֵרוֹ לֵאמֹר כִּי עָשָׂה עִמּוֹ טוֹבָה אוֹ דִּבֵּר טוֹב עָלָיו וְלֹא עָשָׂה אָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אָסוּר לִגְנֹב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת וַאֲפִלּוּ דַּעַת גּוֹי וְהִנֵּה הַחֵטְא הַזֶּה חָמוּר אֵצֶל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל יוֹתֵר מִגֶּזֶל הַגּוֹי יַעַן וּבְיַעַן כִּי שְׂפַת שֶׁקֶר אַשְׁמָה רַבָּה וְנִתְחַיַּבְנוּ עַל גִּדְרֵי הָאֱמֶת כִּי הוּא מִיסוֹדֵי … להמשך קריאה

תטו. שלא יירא הדין בדין. – ספר החינוך

שנמנע הדין מלירא מאיש מלדון דין אמת, ואפילו הוא איש מזיק עז פנים עב המח, אלא יחתך את הדין, ולא ישים לבו כלל למה שיקרה עליו מההזק בשביל דינו, ועל זה נאמר (דברים א יז) לא תגורו מפני איש. ולשון ספרי (כאן) שמא תאמר ירא אני מאיש פלוני, שמא יהרגני או יהרג אחד מבני ביתי, … להמשך קריאה

פֶּרֶק רְבִיעִי [שה] – ספר מנורת המאור עם פירוש

אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁנִּגְזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל הַגָּלֻיּוֹת עַל עֲוֹנוֹתָם שֶׁיָּדַע הַבּוֹרֵא שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, קֹדֶם שֶׁהִגְלָם בְּגָלוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל בָּבֶל, שָׁלַח לָהֶם נְבִיאָיו, שֶׁהִתְרוּ בָהֶם כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּישַׁעְיָהוּ וְיִרְמְיָהוּ, שֶׁהִתְרוּ בָהֶם כַּמָּה הַתְרָאוֹת, עַד שֶׁקִּלְּלָם יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בִּרְאוֹתוֹ זְדוֹן לִבָּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (יד, … להמשך קריאה

סימן תצג – דינים הנוהגים בימי העומר – ערוך השולחן

——– א אלו הימים שבין פסח לעצרת, מוחזק אצל כל ישראל זה שנות מאות רבות לימי דין וימי אבל, מפני שבזמן הקצר הזה מתו שנים עשר אלף זוגות תלמידי חכמים תלמידי רבי עקיבא, כדאיתא ביבמות (סב ב), וכולם מתו במיתת אסכרא (שם). ועוד: ראינו שעיקרי ימי הגזירות בשנות מאות שעברו בצרפת ואשכנז הוו בימים אלו, … להמשך קריאה

דילוג לתוכן