אַף־עַל־פִּי שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל סִבְּבוּ גָלוּתָם הָיָה תָּמֵהּ יִרְמְיָהוּ עַל זֶה לָמָּה הָיוּ מַצְּלִיחִין הָרְשָׁעִים כָּל כָּךְ שֶׁהִשְׁלִימוּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת כָּל רְצוֹנָם וְנִתְּנָה יְרוּשָׁלַםִ בִּרְשׁוּת נְבוּכַדְנֶצַּר. וְאָמַר: "צַדִּיק אַתָּה ה' כִּי אָרִיב אֵלֶיךָ אַךְ מִשְׁפָּטִים אֲדַבֵּר אוֹתָךְ מַדּוּעַ דֶּרֶךְ רְשָׁעִים צָלֵחָה" וגו' (ירמיה יב, א). וְהֵשִׁיב לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּאֵיזֶה דָבָר זָכָה נְבוּכַדְנֶצַּר לַגְּדוּלָה הַזֹּאת. לְהוֹדִיעֵנוּ כַּמָּה הוּא יוֹתֵר גָּדוֹל גְּמוּלָם שֶׁל צַדִּיקִים בָּעוֹלָם הַבָּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צו, א) עַל פָּסוּק זֶה: מַאי אֲהַדְרוּהָ לֵיהּ? "כִּי אֶת־רַגְלִים רַצְתָּה וַיַּלְאוּךָ וְאֵיךְ תְּתַחֲרֶה אֶת־הַסּוּסִים" (שם שם, ה). מָשָׁל לְאָדָם שֶׁהָיָה מִשְׁתַּבֵּחַ וְאָמַר: יָכוֹל אֲנִי לָרוּץ שְׁלֹשָׁה פַרְסָאוֹת לִפְנֵי הַסּוּס בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם. לְיָמִים נִזְדַּמֵּן לוֹ רַגְלִי אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁרָץ עִמּוֹ מִיל אֶחָד נִלְאָה. אָמְרוּ לוֹ: וּמָה עִם בֶּן אָדָם כָּךְ, לִפְנֵי הַסּוּס עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּמָה אִם מִיל אֶחָד כָּךְ, שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה! וּמַה בִּשְׂכַר אַרְבַּע פְּסִיעוֹת שֶׁפָּסַע לִכְבוֹדִי אֲנִי מְשַׁלֵּם לוֹ שָׂכָר וְאַתָּה תָּמֵהּ, לִכְשֶׁאֲנִי מְשַׁלֵּם שָׂכָר לְאַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁרָצוּ לְפָנַי כְסוּסִים לְקַיֵּם מִצְוֹתַי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְהַיְנוּ דַּאֲמַר יִרְמְיָה (כג, ט): "לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי רָחֲפוּ כָּל־ עַצְמֹתַי".
על פסוק זה. מדוע דרך רשעים צלחה אהדר ליה לירמיה הקב"ה: על אחת כמה וכמה. שיהיו כל האדם יכולין לתמוה על מתן שכר גדול שישתלם עליהם: לנביאים. אברהם יצחק ויעקב נשבר לבי בקרבי כלומר תמהתי על מתן שכרן:
הַנֵּי אַרְבַּע פְּסִיעוֹת מַאי הִיא? דִּכְתִיב: "בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן וגו' מֶלֶךְ בָּבֶל סְפָרִים וּמִנְחָה אֶל חִזְקִיָּהוּ כִּי שָׁמַע כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק" (ישעיה לט, א), מִשּׁוּם "כִּי חָלָה וַיֶּחֱזָק" שָׁדַר לֵיהּ סְפָרִים וּמִנְחָה? אִין, "לִדְרֹשׁ אֶת הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר הָיָה בָאָרֶץ", דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יוֹם שֶׁמֵּת בּוֹ אָחָז הָיוּ שְׁתֵּי שָׁעוֹת יוֹם וְכִי חָלָה חִזְקִיָּהוּ וְאִתְּפַּח אֲהַדְרִינְהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַנֵּי עֶשֶׂר שָׁעוֹת נִיהַלֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: "הִנְנִי שָׁב אֶת־צֵל הַמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה בְמַעֲלוֹת אָחָז בַּשֶּׁמֶשׁ אֲחֹרַנִּית עֶשֶׂר מַעֲלוֹת וְשָׁב הַשֶּׁמֶשׁ עֶשֶׂר מַעֲלוֹת בַּמַּעֲלוֹת אֲשֶׁר יָרְדָה" (ישעיה לח, ח). וְכֵיוָן דְּשָׁמַע בַּלְאֲדָן דְּחָלַשׁ חִזְקִיָּהוּ וְאִתְּפַּח שָׁדַר לֵיהּ שְׁלָמָא, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּעֵת הַהִיא שָׁלַח מְרֹאדַךְ בַּלְאֲדָן בֶּן־בַּלְאֲדָן [מֶלֶךְ בָּבֶל] סְפָרִים [וּמִנְחָה] אֶל־חִזְקִיָּהוּ". וּנְבוּכַדְנֶצַּר סוֹפְרֵיהּ דְּבַלְאֲדָן הֲוָה. אַשְׁכְּחִינְהוּ דַּהֲווּ קָא אָזְלֵי לְגַבֵּיהּ חִזְקִיָּהוּ. אֲמַר לְהוּ: לְהֵיכָא אֲזְלִיתוּ? אָמְרוּ לֵיהּ לְקַרְתָּא דִּירוּשָׁלֵם. הֵיכֵי כַּתְבִיתוּ? אָמְרוּ לֵיהּ: שְׁלָם לְמַלְכָּא חִזְקִיָּהוּ, שְׁלָמָא לְקַרְתָא דִּירוּשָׁלֵם וּשְׁלָם לֵאלָהָא רַבָּה. אֲמַר לְהוּ: לָא תִכְתְּבוּן הָכֵי; אֶלָּא הָכֵי כְתִיבוּ: שְׁלָמָא לֵאלָהָא רַבָּא וּשְׁלָמָא לְקַרְתָּא דִּירוּשְׁלֵם וּשְׁלָמָא לְמַלְכָּא חִזְקִיָּהוּ. אָמְרוּ לֵיהּ: קַרְיָינָא דְאִיגַרְתָּא אִיהוּ לֶיהֱוֵי פַרְוַנְקָא. אָזַל בַּתְרַייהוּ וַאֲתָא גַבְרִיאֵל וְאוֹקְמִינְהוּ לְאַרְבַּע פְּסִיעוֹת. שֶׁאִלְמָלֵא לֹא בָא גַבְרִיאֵל וְאוֹקְמִינְהוּ לְאַרְבַּע פְסִיעוֹת לֹא נִשְׁתַּיֵּר מִשּׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שָׂרִיד וּפָלִיט.
היו שתי שעות. מאירה החמה ושקעה כדי שלא יהא פנאי לספדו ולקברו: ואתפח. נתרפא: אהדרינהו. הקב"ה להנך שעות ניהליה לחזקיהו דאותו יום שנתרפא חזקיה היה של כ"ב שעות: במעלות אחז. אותן י' שעות שהיה יורד ומדלג ממעלה ח' עד מעלה ו' והיינו י' שעות כשמת אחז עלה למעלה ממעלה ו' למפרע ודלג עד מעלה ח' ביום שנתרפא חזקיהו שנתן לו זה הקב"ה למופת שיתרפא וילך לבית המקדש והמעלות היו כמו סולם לדעת בו על ידו זריחת השמש כמה שעות יש על היום: אמר. מרודך לעבדיו מה זה שחזר השמש לאחוריו שהיה מנהגו לאכול בג' שעות על היום וישן אחר כך עד ט' שעות על היום כיון שחזר גלגל חמה לחזקיה ניעור בתשע שעות ומצא שהוא שחרית ביקש להרוג את עבדיו אמר אתם הנחתם לי לישן יום ולילה אמרו גלגל חמה חזר אמר להם מי החזירו אמרו ליה אלהיו של חזקיהו ועוד עד חזקיהו לא חלה אדם וחיה: סופריה דבלאדן היה. ואותה שעה שכתב הספר לא היה שם וכתב סופר אחר וכשבא לשם אשכח להשליח שנותנים לו הכתב להוליכו לחזקיהו ושאל נבוכדנצר לאן הוא הולך הכתב: קריינא דאגרתא. משל הוא מי שקרא הכתב שכתב עליו למי שהוא ליהוי פרוונקא שליח להביא לו כך אמרו לנ"נ אתה אמרת שכן צריך לכתוב בכתב רוץ אחר השליח וכתוב אגרת אחר וכן עשה ואזל אחר השליח ד' פסיעות וכו': לא נשתייר. שהיה לו שכר מרובה והיה לו רשות לאבד שאריתנו:
"בַּלְאֲדָן בֶּן בַּלְאֲדָן" מַאי הִיא? בַּלְאֲדָן מַלְכָּא הֲוָה וְאִתְהַפּוּךְ אַפֵּיהּ וַהֲוָה כְּכַלְבָּא. יָתִיב מְרֹאדַךְ בְּרֵיהּ אַבָּבָא וְדָאִין דִּינָא, וְכִי הֲוָה כָּתֵיב – כָּתֵיב שְׁמֵיהּ וּשְׁמֵיהּ דְּאָבוּהָ. הַיְנוּ דְקָאָמַר נָבִיא: "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו" (מלאכי א, ו), אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "אִם אָב אָנִי אַיֵּה כְבוֹדִי" (שם) מִמְּרֹאדַךְ; "וְאִם אֲדוֹנִים אָנִי אַיֵּה מוֹרָאִי" (שם) מִנְּבוּזַרְאֲדָן, דִּכְתִיב בֵּיהּ: "בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר מֶלֶךְ־ בָּבֶל בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים עָמַד לִפְנֵי מֶלֶךְ־בָּבֶל בִּירוּשָׁלַםִ" (ירמיה נב, יב). וּמִי סָלֵיק נְבוּכַדְנֶצַּר לִירוּשְׁלֵם, וְהָא כְתִיב: "וַיַּעֲלוּ אֹתוֹ אֶל־מֶלֶךְ בָּבֶל רִבְלָתָה" (שם שם, ט), וַאֲמַר רַבִּי אֲבָהוּ: רִבְלָתָה זוֹ אַנְטוֹכְיָא? אֶלָּא דְּמוּת דְּיוֹקְנוֹ חֲקוּקָה עַל מֶרְכַּבְתוֹ וְאֵימָה יְתֵירָה נוֹפֶלֶת עָלָיו וְדוֹמֶה כְּמִי שֶׁהוּא עוֹמֵד לְפָנָיו.
כתיב שמיה ושמיה דאבוה. כדי שיתכבד אביו לכך נקרא שם אביו עליו שנקרא מרודך בלאדן דאי לא כתב אלא מרודך בן בלאדן לא הוי מתקרי עליה שמיה דאבוה דהכי כתבי כלהו אינשי פלוני בן פלוני להכי כתב מרודך בלאדן: ממראדך. שהוא היה מכבד אביו כדאמרן ואין אתם מכבדין אותי: בחדש החמישי בתשעה לחדש בא נבוזראדן רב טבחים עמד לפני מלך בבל בירושלים. אלמא נבוכדנצר סליק לירושלים ומי סליק והא כתיב בהאי פרשתא ויעלו את צדקיהו אל המלך רבלתה אלמא ברבלה הוה: זו אנטוכיא. ואנטוכיא קיימא לן דאינה מארץ ישראל: דמות דיוקנו. של נבוכדנצר חקוקה לו על מרכבתו של נבוזראדן ודומה לו כמי שעומד לפניו ולכך כתיב בא נבוכדנצר והיינו כבוד:
"וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָחַד בְּכַשִּׁיל" וגו' (תהלים עד, ו), אָמַר רָבָא: טָעוּן תְּלַת מְאָה כּוּדְנִיאָתָא נַרְגֵי דְפַרְזְלָא דְּשַׁלִּיטֵי בְּפַרְזְלָא שָׁדַר לֵיהּ נְבוּכַדְנֶצַּר לִנְבוּזַרְאֲדָן וְכוּלְהוּ שָׁדִנְהוּ בְּדַשָּׁא דִּירוּשׁלֵם וּבְלַעְתִּינְהוּ כֻּלְּהוּ, דִּכְתִיב: "וְעַתָּה פִּתּוּחֶיהָ יָחַד" וגו'. פָּשׁ לֵיהּ חֲדָּא, אֲמַר: אֵיקוּם הַהוּא גַבְרָא, דְּלָא תֵיסַק בֵּיהּ כִּי הֵיכֵי דִסְלִיקָא לְסַנְחֵרִיב. נָפַק בַּת קָלָא וְאָמְרָה לֵיהּ שָׁוַאר בֶּן שָׁוַאר, נְבוּזַרְאֲדָן, עַל יָדְךָ חָזָן לְמִיחְרָב. הֲדַר מָחְיָה בְּקַרְתָּא דְּנַרְגָא וּפָתְחָהּ. וְהַיְנוּ דִּכְתִיב: "יִוָּדַע כְּמֵבִיא לְמָעְלָה בִּסְבָךְ עֵץ קַרְדֻּמּוֹת" (שם שם, ה). עָאל, אִיתְגְלֵי נוּרָא בָהֵיכָל, הֲוָה גוֹהֶה קַמֵּיהּ וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּטַשׁ. הַיְנוּ דִּכְתִיב: "גַּת דָּרַךְ ה' לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה" (איכה א, טו). זָחָה דַּעְתֵּיהּ. אֲמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: עַמָּא קְטִילָא קָטֵילִת, קִימְחָא טְחִינָא טָחַנֵת. הַיְנוּ דִּכְתִיב: "בַּת בָּבֶל קְחִי רֵחַיִם וְטַחֲנִי קָמַח" (ישעיה מז, ב), חִטִּים לֹא נֶאֱמַר, אֶלָּא "קֶמַח".
כודניאתא. תרגום איש על פרדו גבר על כודנייתא: נרגי דפרזלא. פטיש האמע"ר של שטא"ל בל"א והוא קשה מברזל: בלעתינהו. לא בליעה ממש אלא שברם מתפוצצים הפטישים בהכותם בשער לשברה: פתוחיה יחד. משמע על פתח אחד הלמו כל הכשילות וכילפות יחד ולא הועילה כלום: יודע כמביא למעלה. תפלה היא יודע לפניך אותו סבך עץ קרדומות ששיבר בו את ירושלים כאילו הביאו למעלה בכסא הכבוד: זחה דעתיה. מתגאה על שהיה מצליח אמר לו הקב"ה עמא קטילא שכבר נגזר עליהם על כך: חטים לא נאמר אלא קמח. שאין צריך טחינה ופורענות זה היה הקב"ה אומר לישראל לכו וטחנו קמח כלומר טחונים אתם כבר לקמח ותחזרו ותטחנו:
חֲזָא דָמָא דִזְכַרְיָה דְּקָא רָתַח. אֲמַר לְהוּ: מַאי הַאי? אָמְרוּ לֵיהּ: דַּם זְבָחִים דְּאִישְׁתַּפּוּךְ. אֲמַר לְהוּ: אַיְתוּ דָמָא וְאִינְסֵי אִי דָמִי. אַיְתוּ לֵיהּ דָמָא וְאִינְסֵי וְלָא דָמִי. אֲמַר לְהוּ: אִי אֲמָרִיתוּ – מוּטָב, וְאִי לָא – מַסְרִיקַנָּא בְּשָׂרַיְיכוּ בְּמַסְרְקֵי דְפַרְזְלָא. אַמְרוּ לֵיהּ: הַאי כֹּהֵן וְנָבִיא הוּא דְּאִתְנַבֵּא לְהוּ לְיִשְׂרָאֵל וְקָטְלוּהָ. אֲמַר לְהוּ: אֲנָא אֲפַיְסִינֵיהּ. אַיְתֵי סַנְהֶדְרִי גְדוֹלָה, קָטַל עֲלֵיהּ – וְלָא נָח: קָטַל עֲלֵיהּ תִּשְׁעִים וְאַרְבַּע רִבּוֹא – וְלָא נָח. קַרֵיב גַּבֵּיהּ וַאֲמַר לֵיהּ: זְכַרְיָה נָבִיא, כָּל טוֹבִים שֶׁבָּהֶם הָרַגְתִּי, נִיחָא לָךְ דְּאֶקְטְלִינְהוּ לְכוּלְהוּ? מִיָּד נָח. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא הִרְהֵר תְּשׁוּבָה בְּדַעְתֵּיהּ. אָמַר: וּמָה עַל נֶפֶשׁ אַחַת כָּךְ, הַהוּא גַבְרָא דְּקָטַל כָּל הָנֵי נִשְׁמָתָא – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה; אִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעֵי לְאַחְרוּבֵי בֵיתֵיהּ קָא בָּעֵי לְכִפּוּרֵי בְהַהוּא גַבְרָא, עָרַק, אָזַל שָׁדַר פַרְטִיתָא בְּבֵיתֵיהּ (פרוש: שלח שטר צואה לביתיה) – וְאִיגַיֵּיר.
אייתי דמא ואינסי. ואנסה אם דם זבחים הוא ונסה ולא אידמי שחט בהמות ולא אידמי הדם: ואיגייר. נבוזראדן:
תָּאנָא: נַעֲמָן גֵּר תּוֹשָׁב הָיָה; נְבוּזַרְאֲדָן גֵּר צֶדֶק הָיָה. מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל הָמָן לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּבְנֵי בְרַק, וּמָאן נִינְהוּ? רַב שְׁמוּאֵל בַּר שִׁילַת. בְּנֵי בָנָיו שֶׁל סִיסְרָא לִמְּדוּ תּוֹרָה בִּירוּשָׁלַםִ, וּמַנּוּ? רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. מִבְּנֵי בָנָיו שֶׁל סַנְחֵרִיב לִמְּדוּ תּוֹרָה בָּרַבִּים וּמָאן אִינוּן? שְׁמַעְיָה וְאַבְטַלְיוֹן. וְאַף אוֹתוֹ רָשָׁע (פי' נבוכדנצר) בִּקֵּשׁ לְהַכְנִיס מִזַּרְעוֹ תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה. אָמְרוּ מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי שֶׁהֶחֱרִיב אֶת בֵּיתְךָ וְשָׂרַף אֶת הֵיכָלֶךָ, תַּכְנִיס אֶת זַרְעוֹ תַּחַת כְּנָפֶיךָ? הַיְנוּ דִּכְתִיב: "רִפִּאנוּ אֶת־בָּבֶל וְלֹא נִרְפָּתָה עִזְבוּהָ וְנֵלֵךְ אִישׁ לְאַרְצוֹ כִּ־נָגַע אֶל־הַשָּׁמַיִם מִשְׁפָּטָהּ וְנִשָּׂא עַד־ שְׁחָקִים" (ירמיה נא, ט). אָמַר עוּלָא: זֶה נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר: אֵלּוּ נְהָרוֹת שֶׁבְּבָּבֶל, וְהַיְנוּ צִינוּנַיתָא דְּבַּבְלָאֵי.
גר תושב. שלא קיבל עליו שאר מצות וקיבל עליו שלא לעבוד עבודת כוכבים ומזלות: בבני ברק. שם מקום: רפאנו. ולא נרפתה שהיה הקב"ה מבקש לרפאותו להכניס מבני בניו תחת כנפי השכינה: תא. צא ממקומך ובוא אל ארץ ישראל ותכבשנה. בבל בצפון של ארץ ישראל היה:
אָמַר עוּלָא: עַמּוֹן וּמוֹאָב שִׁיבְבֵי בִישֵׁי דִירוּשְׁלֵם הֲווּ, כִּי חָזוּ לִנְבִיאֵי דְאִינְבִיאוּ עֲלָהּ: "מִצָּפוֹן תִּפָּתַח הָרָעָה" (ירמיה א, יד), שָׁלְחוּ לֵיהּ לִנְבוּכַדְנֶצַּר: תָּא אָתֵי עֲלָהּ. שָׁלַח לְהוּ: מִסְתַּפִינָא דְלָא תֵיסַק בִּי כִּי הֵיכֵי דִּסְלִיקַת לְסַנְחֵרִיב. שָׁלְחוּ לֵיהּ: "כִּי אֵין הָאִישׁ בְּבֵיתוֹ", וְאֵין אִישׁ אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: "ה' אִישׁ מִלְחָמָה" (שמות טו, ג). שָׁלַח לְהוּ: דָּיֵּיל תָּיֵיר וְאָתֵי תָיֵיר. שָׁלְחוּ לֵיהּ: "הָלַךְ בְּדֶרֶךְ מֵרָחוֹק", וְאֵין רָחוֹק אֶלָּא בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בָּאוּ אֵלַי מִבָּבֶל" (ישעיה לט, ג) וּכְתִיב: "הִנֵּה־קוֹל שַׁוְעַת בַּת־עַמִּי מֵאֶרֶץ מַרְחַקִּים" וגו' (ירמיה ח, יט). שָׁלַח לְהוּ: אִיכָּא צַדִּיקֵי דְבָעוּ רַחֲמֵי וְאָהָדְרוּ לֵיהּ. שָׁלְחוּ לֵיהּ: "צְרוֹר הַכֶּסֶף לָקַח בְּיָדוֹ", וְאֵין כֶּסֶף אֶלָּא צַדִּיקִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "וָאֶכְּרֶהָ לִּי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר כָּסֶף וְחֹמֶר שְׂעֹרִים וְלֶתֶךְ שְׂעֹרִים" (הושע ג, ב). שָׁלַח לְהוּ: אִיכָּא רְשִׁיעֵי דְּאָהָדְּרוּ בִתְּיוּבְתָּא וְאָהָדְרוּ לֵיהּ. שָׁלְחוּ לֵיהּ כְּבָר קָבַע לָהֶם זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר: "לְיוֹם הַכֶּסֶא יָבֹא בֵיתוֹ" (משלי ז, כ), וְאֵין כֶּסֶא אֶלָּא זְמַן, שֶׁנֶּאֱמַר: "בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ" (תהלים פא, ד). שָׁלַח לְהוּ: סִיתְוָא הוּא וְלָא מָצֵינָא מִתַּלְגָא וּמִמְּטָרָא. שָׁלְחוּ לֵיהּ: תָּא אַשִּׁינָא דְטוּרֵי, סִיתְוָא נֶיהֱוֵי בְּאַרְעָא [אֲתָא בַּמִּדְבָּר], שֶׁנֶּאֱמַר: "שִׁלְחוּ־כַר מוֹשֵׁל־אֶרֶץ מִסֶּלַע מִדְבָּרָה אֶל־הַר בַּת־צִיּוֹן" (ישעיה טז, א). שָׁלַח לְהוּ: כִּי אַתִּינָא לֵית לִי דוּכְתָא לְמֵיתַב. שָׁלְחוּ לֵיהּ: קְבָרוֹת שֶׁלָּהֶם מְעוּלִין מִפַּלְטֵרִין שֶׁלָּכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּעֵת הַהִיא [נְאֻם־ה'] יוֹצִיאוּ אֶת־עַצְמוֹת מַלְכֵי־יְהוּדָה וְאֶת־עַצְמוֹת שָׂרָיו (ועבדיו) וְאֶת־עַצְמוֹת הַכֹּהֲנִים" (ירמיה ח, א).
כי אין האיש. מקרא הוא במשלי: דייל תייר ואתי תייר. פירוש כמו שהולך צמד בקר של מחרישה בתלם אחד וחוזר ועושה תלם אחר חוזר ואתי בצד זה ואתי כן הקב"ה אתי להם: צרור הכסף לקח בידו. צדיקים שבהם מתו: ואכרה לי בחמשה עשר כסף. פדיתי אותה ממצרים בט"ו בניסן כסף בזכות הצדיקים שנקראו כסף חומר שעורים שלשים סאין ולתך שעורים הם חמשה עשר סאין אלו ארבעים וחמשה צדיקים שהעולם מתקיים עליהם בחולין פרק גיד הנשה פעמים ששלשים כאן וט"ו בארץ ישראל ופעמים שט"ו בחוצה לארץ ושלשים בארץ ישראל: כבר קבע להם זמן. שלא יבא עד שבעים שנה שתשלם גלות בבל לפי דרכו של מקרא זה שהם שלחו לו שומעין אנו שהוא אכל מלתא דהוי אמר ליה היה משיב דברים אלו: סיתוא הוא. חורף הוא ולא אוכל לבא משלג וממטר: תא אשינא דטורי. בוא תחת שן הסלעים שהם בהרים שיגינו עליך משלג וממטר כשתהיה בחורף כאן: שלחו כר מושל ארץ. שלחו שליח אל נבוכדנצר שהיה מושל ארץ שיבא אל הר בת ציון דרך הסלעים וההרים: למיתב. לא יהיה לי מקום סביב לירושלים שנוכל אני וחיילי לישב במקום מכוסה מפני הגשמים: קברות. של ישראל מערות שלהן סביב לירושלים ובהן אתה וחיילותיך יכולים לישב: יוציאו את עצמות מלכי יהודה. שעתידין להשליך מן הקברים העצמות שבקברים שנאמר בעת ההיא וגו':
וְהַכֹּל הָיָה בְּחֶטְאָם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק אַרְבַּע מִיתוֹת (סנהדרין סג, ב): אָמְרוּ: אֵלִיָּהוּ הַצַּדִּיק הָיָה מְחַזֵּר עַל נְפוּחֵי רָעָב שֶׁבִּירוּשָׁלַםִ. פַּעַם אַחַת מָצָא תִינוֹק אֶחָד נָפוּחַ מוּטָל בָּאַשְׁפָה. אָמַר לוֹ: מֵאֵי זוֹ מִשְׁפָּחָה אַתָּה? אָמַר לוֹ: מִמִּשְׁפָּחָה פְּלוֹנִית. אָמַר לוֹ: כְּלוּם לֹא נִשְׁתַּיֵּר מֵאוֹתָהּ מִשְׁפָּחָה אֶלָּא אַתָּה? אָמַר לוֹ: לָאו, חוּץ מֵהַהוּא עָנִי. אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מְלַמֶּדְךָ דָּבָר שֶׁאַתָּה חַיָּב בּוֹ – אַתָּה לָמֵד? אָמַר לוֹ: הֵן. אָמַר לוֹ: בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֱמֹר: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד". אֲמַר לֵיהּ: חַס וְשָׁלוֹם לְהַזְכִּיר בְּשֵׁם ה', שֶׁלֹּא לִמְּדוֹ אָבִיו כָּךְ. מִיָּד הוֹצִיא יִרְאָתוֹ מֵחֵיקוֹ וּמְחַבְּקוֹ וּמְנַשְּׁקוֹ עַד שֶׁנִּבְקַע כְּרֵסוֹ, וְנָפְלָה יִרְאָתוֹ לָאָרֶץ וְנָפַל הוּא עָלֶיהָ, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר: "וְנָתַתִּי פִּגְרֵיכֶם עַל פִּגְרֵי גִּלּוּלֵיכֶם" (ויקרא כו, ל). בָּתַר דַּאֲבִיקוּ בָּהּ.
בתר דאביקו בעבודת כוכבים ומזלות. לכתחלה לא היו עובדין כוכבים ומזלות אלא להתיר להם עריות שיודעין היו שאין בה ממש וכיון שדבקו בה היו אדוקין בו בתוקף יצרם:
וְאַף־עַל־פִּי שֶׁעֲוֹנוֹתֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל גָּרְמוּ לָהֶם כָּל מַכּוֹתָם – בָּהּ לָקוּ וּבָהּ מִתְנַחֲמִים, כִּדְאִיתָא בְּאֵיכָה רַבָּתִי: "כִּי־רַבּוֹת אַנְחֹתַי וְלִבִּי דַוָּי" (איכה א, כב), אַתְּ מוֹצֵא כִּי בַדָּבָר שֶׁחָטְאוּ יִשְׂרָאֵל בָּהּ לָקוּ וּבָהּ מִתְנַחֲמִין. חָטְאוּ בָרֹאשׁ, דִּכְתִיב: "נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה" וגו' (במדבר יד, ד) וְלָקוּ בָרֹאשׁ, דִּכְתִיב: "עַל־מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה כָּל־ רֹאשׁ לָחֳלִי" (ישעיה א, ה) וּמִתְנַחֲמִים בָּרֹאשׁ, דִּכְתִיב: "וַיַּעֲבֹר מַלְכָּם לִפְנֵיהֶם וַה' בְּרֹאשָׁם" (מיכה ב, יג).
חָטְאוּ בָּאֹזֶן, דִּכְתִיב: "וְאָזְנֵיהֶם הִכְבִּידוּ מִשְּׁמוֹעַ" (זכריה ז, יא), לָקוּ בָאֹזָן, דִּכְתִיב: "כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִילֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו" (שמואל־א ג, יא) וּמִתְנַחֲמִין בָּאֹזֶן, דִּכְתִיב: "וְאָזְנֶיךָ תִּשְׁמַעְנָה דָבָר מֵאַחֲרֶיךָ לֵאמֹר" (ישעיה ל, כא).
חָטְאוּ בְעַיִן, דִּכְתִיב: "וַיֹּאמֶר ה' יַעַן כִּי גָבְהוּ בְנוֹת צִיּוֹן וַתֵּלַכְנָה" וגו' וּמְשַׁקְּרוֹת עֵינָיִם" וגו' (שם ג, טז), וְלָקוּ בָעַיִן, דִּכְתִיב: "עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם כִּי־רָחַק מִמֶּנִּי" וגו' (איכה א, טז) וּמִתְנַחֲמִין בָּעַיִן, דִּכְתִיב: "כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן" (ישעיה נב, ח).
משקרות עינים. בכחול היו מצבעים עיניהם בצבע ליפותם כדי לזנות עמהם:
חָטְאוּ בָאַף, דִּכְתִיב: "וְהִנָּם שֹׁלְחִים אֶת־הַזְּמוֹרָה אֶל־ אַפָּם" (יחזקאל ח, יז) וְלָקוּ בָאַף, דִּכְתִיב: "אַף־אֲנִי אֵלֶךְ עִמָּם בְּקֶרִי" וגו' (ויקרא כו, מא) וּמִתְנַחֲמִין בָּאַף, דִּכְתִיב: "וְאַף־גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם" (שם שם, מד).
הזמורה. חרפה ובושה אל פניהם או מזמרים מאחוריהם שהופכין אל היכל והריח עלה באף שלהם:
חָטְאוּ בַפֶּה דִּכְתִיב: "וְכָל פֶּה דֹּבֵר נְבָלָה" (ישעיה ט, טז) וְלָקוּ בַפֶּה דִּכְתִיב: "אֲרָם מִקֶּדֶם וּפְלִשְׁתִּים מֵאָחוֹר וַיֹּאכְלוּ אֶת־יִשְׂרָאֵל בְּכָל־פֶּה בְּכָל־זֹאת לֹא־שָׁב אַפּוֹ וְעוֹד יָדוֹ נְטוּיָה" (שם שם, יא) וּמִתְנַחֲמִין בַּפֶּה. דִּכְתִיב: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ" וגו' (תהלים קכו, ב).
חָטְאוּ בַלָּשׁוֹן, דִּכְתִיב: "וַיַּדְרְכוּ אֶת־לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר וְלֹא בֶאֱמוּנָה" וגו' (ירמיה ט, ב) וְלָקוּ בַלָּשׁוֹן, דִּכְתִיב: "דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק" וגו' (איכה ד, ד) וּמִתְנַחֲמִין בַּלָּשׁוֹן, דִּכְתִיב: "אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה" וגו'.
חָטְאוּ בַלֵּב דִּכְתִיב: "וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר" (זכריה ז, יב) וְלָקוּ בַלֵּב, דִּכְתִיב: "וְכָל־לֵבָב דַּוָּי" (ישעיה א, ה) וּמִתְנַחֲמִין בַּלֵּב, דִּכְתִיב: "דַּבְּרוּ עַל־לֵב יְרוּשָׁלַםִ" וגו' (שם מ, ב).
שמו שמיר. קשה כמו התולעת שמיר שמבקע אבנים:
חָטְאוּ בַיָּד, דִּכְתִיב: "יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (שם א, טו) וְלָקוּ בַיָּד, דִּכְתִיב: "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת" (איכה ד, י) וּמִתְנַחֲמִין בַּיָּד, דִּכְתִיב: "יוֹסִיף ה' שֵׁנִית יָדוֹ" (ישעיה יא, יא).
חָטְאוּ בָרֶגֶל, דִּכְתִיב: "כִּי רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרוּצוּ" (משלי א, טז) וְלָקוּ בָרֶגֶל, דִּכְתִיב: "טֶרֶם יִתְנַגְּפוּ רַגְלֵיכֶם" (ירמיה יג, טז) וּמִתְנַחֲמִין בָּרֶגֶל, דִּכְתִיב: "מַה־נָּאווּ עַל־הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר" (ישעיה נב, ז).
חָטְאוּ בְ"הוּא", דִּכְתִיב: "כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לוֹא־ הוּא" (ירמיה ה, יב) וְלָקוּ בְ"הוּא", דִּכְתִיב: "וַיֵּהָפֵךְ לָהֶם לְאוֹיֵב הוּא נִלְחַם בָּם" (ישעיה סג, י) וּמִתְנַחֲמִין בְּ"הוּא", דִּכְתִיב: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא" (שם נא, יב).
חָטְאוּ בְּ"זֶה", דִּכְתִיב: "כִּי־זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ" (שמות לב, א) וְלָקוּ בְ"זֶה", דִּכְתִיב: "עַל־זֶה הָיָה דָוֶה לִבֵּנוּ" (איכה ה, יז) וּמִתְנַחֲמִין בְּ"זֶה", דִּכְתִיב: "וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הִנֵּה אֱלֹהֵינוּ זֶה קִוִּינוּ לוֹ" (ישעיה כה, ט).
חָטְאוּ בְאֵשׁ, דִּכְתִיב: "הַבָּנִים מְלַקְּטִים עֵצִים וְהָאָבוֹת מְבַעֲרִים אֶת־הָאֵשׁ" (ירמיה ז, יח) וְלָקוּ בְאֵשׁ, דִּכְתִיב: "מִמָּרוֹם שָׁלַח־אֵשׁ" וגו' (איכה א, יג) וּמִתְנַחֲמִין בְּאֵשׁ, דִּכְתִיב: (זכריה ב, ט): "וַאֲנִי אֶהָיֶה־לָהּ [נְאֻם ה'] חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב" (נאם ה').
הבנים מלקטים עצים. לבער אש לתקרובת עבודת כוכבים ומזלות:
חָטְאוּ בְּ"יֵשׁ", דִּכְתִיב: "הֲיֵשׁ ה' בְּקִרְבֵּנוּ" (שמות יז, ז) וְלָקוּ בְ"יֵשׁ", דִּכְתִיב: "הַבִּיטוּ וּרְאוּ אִם־יֵשׁ מַכְאוֹב כְּמַכְאֹבִי" וגו' (איכה א, יב) וּמִתְנַחֲמִין בְּ"יֵשׁ", דִּכְתִיב: "לְהַנְחִיל אֹהֲבַי יֵשׁ" (משלי ח, כא).
חָטְאוּ בְּכִפְלַיִם, דִּכְתִיב: "חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלַםִ עַל־ כֵּן" וגו' (איכה א, ח) וְלָקוּ בְכִפְלַיִם דִּכְתִיב: "כִּי לָקְחָה מִיַּד ה' כִּפְלַיִם" וגו' (ישעיה מ, ב). וּמִתְנַחֲמִין בְּכִפְלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם" (שם שם, א).
נחמו נחמו. והיינו נחמה כפל:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5