אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּתוּב בַּתּוֹרָה שֶׁנִּגְזְרוּ עַל יִשְׂרָאֵל הַגָּלֻיּוֹת עַל עֲוֹנוֹתָם שֶׁיָּדַע הַבּוֹרֵא שֶׁעֲתִידִין לַעֲשׂוֹת, קֹדֶם שֶׁהִגְלָם בְּגָלוּת רִאשׁוֹנָה שֶׁל עֲשֶׂרֶת הַשְּׁבָטִים וְהַשְּׁנִיָּה שֶׁל בָּבֶל, שָׁלַח לָהֶם נְבִיאָיו, שֶׁהִתְרוּ בָהֶם כַּמָּה פְּעָמִים שֶׁיָּשׁוּבוּ מִדַּרְכָּם הָרָעָה. כְּמוֹ שֶׁמָּצִינוּ בִּישַׁעְיָהוּ וְיִרְמְיָהוּ, שֶׁהִתְרוּ בָהֶם כַּמָּה הַתְרָאוֹת, עַד שֶׁקִּלְּלָם יְשַׁעְיָהוּ הַנָּבִיא בִּרְאוֹתוֹ זְדוֹן לִבָּם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חֲגִיגָה, פֶּרֶק אֵין דּוֹרְשִׁין (יד, א): כִּי אָתָא רַב דִּימֵי אָמַר: שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת קִלֵּל יְשַׁעְיָה אֶת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה: "יִרְהֲבוּ הַנַּעַר" וגו' (ישעיה ג, ה).שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה קְלָלוֹת מַאי נִינְהוּ? "כִּי הִנֵּה הָאָדוֹן ה' צְבָאוֹת מֵסִיר מִירוּשָׁלַםִ וּמִיהוּדָה מַשְׁעֵן" וגו' (שם שם, א־ה'). "מַשְׁעֵן", אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִקְרָא; "וּמַשְׁעֵנָה", אֵלּוּ בַּעֲלֵי מִשְׁנָה כְּגוֹן רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא וַחֲבֵרָיו. וּפְלִיגֵי בָּהּ רַב פַּפָּא וְרַבָּנָן, חַד אָמַר: שֵׁשׁ מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה; וְחַד אָמַר שְׁבַע מֵאוֹת סִדְרֵי מִשְׁנָה. "כֹּל מִשְׁעַן־לֶחֶם", אֵלּוּ בַּעֲלֵי תַלְמוּד; "וְכֹל מִשְׁעַן־מָיִם", אֵלּוּ בַּעֲלֵי הַגָּדָה, שֶׁמּוֹשְׁכִין לִבּוֹ שֶׁל אָדָם כַּמַּיִם. "גִּבּוֹר וְאִישׁ מִלְחָמָה", "גִּבּוֹר" זֶה בַּעַל שְׁמוּעוֹת; "וְאִישׁ מִלְחָמָה", זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִלְחֹם בְּמִלְחַמְתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה; "שׁוֹפֵט" זֶה דַיָּן שֶׁדָּן דִּין אֱמֶת; "נָבִיא", כְּמַשְׁמָעוֹ; "קֹסֵם", זֶה מֶלֶךְ, דִּכְתִיב: "קֶסֶם עַל־שִׂפְתֵי־מֶלֶךְ" (משלי טז, י): "זָקֵן", זֶה הָרָאוּי לֵישֵׁב בִּישִׁיבָה. "שַׂר־חֲמִשִּׁים", זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לִשָּׂא וְלִתֵּן בַּחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה. דָּבָר אַחֵר: "שַׂר־חֲמִשִּׁים", כִּדְרַבִּי אֲבָהוּ, דַּאֲמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אֵין מַעֲמִידִין תֻּרְגְּמָן עַל הַצִּבּוּר פָּחוֹת מֵחֲמִשִּׁים, "וּנְשׂוּא פָנִים", זֶה שֶׁנּוֹשְׂאִים פָּנִים לְדוֹרוֹ, לְמַעְלָה, כְּגוֹן רַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא, לְמַטָּה, כְּגוֹן רַבִּי אֲבָהוּ בֵּי קֵיסָר; "וְיוֹעֵץ", זֶה שֶׁיּוֹדֵעַ לְעַבֵּר שָׁנִים וְלִקְבֹּעַ חֲדָשִׁים; "וַחֲכַם", זֶה תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים אֶת רַבּוֹתָיו; "חֲרָשִׁים", זֶה תַּלְמִיד שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתֵחַ בְּדִבְרֵי תוֹרָה נַעֲשִׂים הַכֹּל כְּחֵרְשִׁים; "וּנְבוֹן", זֶה שֶׁמֵּבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; "לָחַשׁ", זֶה שֶׁרָאוּי לִמְסֹר לוֹ דִּבְרֵי תוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּלַחַשׁ. "וְנָתַתִּי נְעָרִים שָׂרֵיהֶם", אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: אֵלּוּ בְנֵי אָדָם הַמְנֹעָרִים מִן הַמִּצְווֹת; "וְתַעֲלוּלִים יִמְשְׁלוּ־בָם" אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אַחָא: אֵלּוּ תַּעְלֵי בְּנֵי תַעְלֵי (פרוש: שועלים). וְלֹא נִתְקָרְרָה דַעְתּוֹ עַד שֶׁאָמַר לָהֶם מִקְרָא זֶה: "יִרְהֲבוּ הַנַּעַר בַּזָּקֵן", יָבוֹא מִי שֶׁמְּנֹעַר מִן הַמִּצְווֹת וְיִרְהַב בְּמִי שֶׁמָּלֵא מִצְווֹת כָּרִמּוֹן; "וְהַנִּקְלֶה בַּנִּכְבָּד", יָבוֹא מִי שֶׁחֲמוּרוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כְּקַלּוֹת וְיִרְהַב בְּמִי שֶׁקַּלּוֹת דּוֹמוֹת עָלָיו כַּחֲמוּרוֹת.
קלל ישעיה את ישראל. כלומר נתנבא עליהן י"ח פורעניות: ולא נתקררה דעתו. ר"ל שהיה דואג על הקללות שיבואו לת"ח כדדרשינן כיון שאמר ירהבו הנער בזקן זה שקנה חכמה והנער שנעור מדברי תורה והנקלה בנכבד ירהבו פירוש יתגאה שיאמר אני חכם ולא אתה אני נכבד ואתה נקלה א"כ עליהם יבואו הקללות אז נתקררה דעתו: שש מאות סדרי משנה. היו בימיהן: לחם אלו בעלי תלמוד. שיש לסמוך על הוראתן כסמיכת לחם: בעל שמועות. ששמע הלכות פסוקות מרבותיו ושגורות בפיו: קסם על שפתי מלך. שצריך לדעת חכמות נסתרות כקוסם שיודע בכישוף: ראוי לישב בישיבה. וליטול ממנו עצה בכל דברי חכמה: כדרבי אבהו. להעמיד לפניו מתורגמן לדרוש ברבים: למעלה. נושאין פנים בעבורו לדורו שהכל ניזונין בזכותו כגון ר' חנינא בן דוסא כדאמרינן בעלמא כל העולם כולו אינן ניזונין אלא בשביל חנינא בני למטה מלכי העובדי כוכבים ומזלות מכבדין אותו בשבילו כגון רבי אבהו שהיה חשוב בבית המלך כדאמרינן בסנהדרין דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה וכו': שראוי למסור לו סודות התורה. כגון אב בית דין ולבו דואג עליו: ותעלולים. בני שועלים כלומר שפלים בני שפלים ימשלו בתלמידי חכמים: וירהב במי וכו'. ויתגאה עליו והיינו שיאמרו אנחנו חכמים וחסידים וכמו שאמרו למען שמי יכבד ה' כך אומר עם הארץ:
וּבְכָל זֶה לֹא נִכְנְעוּ עַד שֶׁבָּא יִרְמְיָה הַנָּבִיא וְהֶרְאֶה לָהֶם מְגִלַּת אֵיכָה, שֶׁכְּתוּבוֹת בָּהּ הָרָעוֹת הַגְּדוֹלוֹת שֶׁבָּאוּ עֲלֵיהֶם בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ. וְהֻתְחְלָה מִמִּלַּת "אֵיכָה", שֶׁהוּא לְשׁוֹן תּוֹכָחָה גְּדוֹלָה, כִּדְגָרְסִינָן בְּרֹאשׁ אֵיכָה רַבָּתִי: שְׁלֹשָׁה אָמְרוּ בְּלָשׁוֹן זֶה שֶׁל "אֵיכָה": מֹשֶׁה, יְשַׁעְיָה, יִרְמְיָה. מֹשֶׁה אָמַר: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי" (דברים א, יב); יְשַׁעְיָה אָמַר: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה" (ישעיה א, כא); יִרְמְיָה אָמַר: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד" (איכה א, א). אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְמַטְרוֹנָא שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה שׁוֹשְׁבִינִין, אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּשַׁלְוָתָהּ וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּחָפְזָהּ וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ. מֹשֶׁה רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּזְמַן שֶׁהִיא בִכְבוֹדָהּ וּבְשַׁלְוָתָהּ, אָמַר: "אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי", וגו'; יְשַׁעְיָה רָאָה אוֹתָהּ בְּחָפְזָהּ, אָמַר: "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה"; יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ וְאָמַר: "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד", שָׁאֲלוּ תַלְמִידָיו אֶת בֶּן עַזַּאי, אָמְרוּ לוֹ: רַבֵּינוּ דְּרֹשׁ לָנוּ דָּבָר אֶחָד מִמְגִלַּת קִינוֹת. אָמַר לָהֶם: לֹא גָלוּ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁכָּפְרוּ בִּיחִידוֹ שֶׁל עוֹלָם וּבַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת וּבַמִּילָה שֶׁנִּתְּנָה לְעֶשְׂרִים דּוֹר וּבַחֲמִשָּׁה חוּמְשֵׁי תוֹרָה – כְּמִנְיַן "אֵיכָה".
למטרונא. תרגום של שומר הפילגשים נטיר מטרוניתא: שושבינין. תרגום ולאמנון רע ולאמנון שושבינא:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין קד, א): "אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד", אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה לָּקוּ יִשְׂרָאֵל בְּ"אֵיכָה"? מִפְּנֵי [שֶׁעָבְרוּ עַל שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשׁ כְּרִיתוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה לָּקוּ בְּאָלֶף בֵּית? מִפְּנֵי] שֶׁעָבְרוּ עַל הַתּוֹרָה שֶׁנִּתְּנָה בְּאָלֶ"ף בֵּי"ת. "בָּדָד" אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲנִי אָמַרְתִּי: "וַיִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בֶּטַח בָּדָד עֵין יַעֲקֹב" (דברים לג, כח) וְעַכְשָׁיו בָּדָד יִהְיֶה מוֹשָׁבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג, מו). "הָעִיר רַבָּתִי עָם" (איכה א, א), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁהָיוּ מַשִּׂיאִין קְטַנָּה לְגָדוֹל וּגְדוֹלָה לְקָטֹן, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ לָהֶם בָּנִים הַרְבֵּה. "הָיְתָה כְּאַלְמָנָה" (שם), אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּאַלְמָנָה וְלֹא אַלְמָנָה מַמָּשׁ, אֶלָּא כְּאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ לִמִינַת הַיָּם וְדַעְתּוֹ לַחֲזֹר. "רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת" (שם), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שֶׁכָּל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם.
באל"ף בי"ת. ואיכה כל המגילה מסודר באל"ף בי"ת: בטח בדד. שיושבין יחידים ואינן מתיראין לא מן העובדי כוכבים ומזלות ולא מן חיות רעות: העיר רבתי עם. שמרבה והולך יותר משאר עם: קטנה לגדול. שזרע של קטן אינו מבושל ואינו מזריע מהר כשל גדול וכן רחם של קטנה אינה קולטת מהר כשל גדולה לפיכך גדולה משיאין לקטן כדי שתהא זרע קולט מהר וקטנה לגדול כדי שיהא שכבת זרע קולט מהר ולא קטנה לקטן ששוהין להוליד ולא קטן וקטנה ממש אלא שעומדין על פרקן וראוין הם להוליד ומיהו אין זרע שלהם מבושל כל כך:
תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ מֵהַר הַכַּרְמֶל וְהָיָה שַׁבַּאי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם. אָמַר אֶחָד לַחֲבֵרוֹ: גָּמָל מְהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ, סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אֶחָד שֶׁל יַיִן וְאֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן, וּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם מַנְהִיגִים אוֹתוֹ, אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל. אָמַר לָהֶם הַשַּׁבַּאי: עַם קְשֵׁי עֹרֶף, מִנַּיִן אַתֶּם יוֹדְעִים? אָמְרוּ לוֹ: גָּמָל אוֹכֶלֶת עֲשָׂבִים שֶׁלְּפָנֶיהָ, מִצַּד שֶׁרוֹאָה, וּמִצַּד שֶׁאֵינָהּ רוֹאָה אֵינָהאוֹכֶלֶת; וּטְעוּנָה שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אֶחָד שֶׁל שֶׁמֶן וְאֶחָד שֶׁל יַיִן – שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף וְיַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ; וּשְׁנֵי בְנֵי אָדָם מַנְהִיגִין אוֹתָהּ, אֶחָד גּוֹי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – גּוֹי נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לַצְּדָדִין. רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם וּנְשָׁקָם עַל רֹאשָׁם, וֶהֱבִיאָם לְבֵיתוֹ וְעָשָׂה לָהֶם סְעוּדָה גְדוֹלָה וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם. אָמְרוּ לוֹ: כִּמְדֻמֶּה לָנוּ שֶׁאֲדוֹנֵנוּ בֶּן קְלַסְתָּא שֶׁל מֶלֶךְ הוּא. הָלַךְ וְשָׁאַל לְאִמּוֹ, אָמַר לָהּ: אִם אַתְּ מַגֶּדֶת לִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי מְצַוֶּה וְהוֹרְגִין אוֹתָךְ. אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, בִּשְׁעַת חֻפָּה יָצָא בַּעְלָהּ וְנִכְנַס קְלֻסְתָּא שֶׁל מֶלֶךְ וּבָא עָלֶיהָ וְנִתְעַבְּרָה מִמֶּנּוּ. הֵבִיא לָהֶם בָּשָׂר, אָמְרוּ לוֹ: בָּשָׂר זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם כֶּלֶב. הָלַךְ וְשָׁאַל לְאִמּוֹ, אָמַר לָה: אִם אַתְּ מַגֶּדֶת לִי – מוּטָב, וְאִם לָאו – אֲנִי מְצַוֶּה וְהוֹרְגִין אוֹתָךְ. אָמְרָה לוֹ: בְּנִי, כִּבְשָׂה אַחַת יֵשׁ לָנוּ וּמֵתָה אִמָּהּ וְהֵנִיקָה מִכַּלְבָּה אַחַת. הֵבִיא לָהֶם יַיִן, אָמְרוּ לוֹ: יַיִן זֶה יֵשׁ בּוֹ טַעַם מֵת. הָלַךְ וְשָׁאַל לְאִמּוֹ. אָמְרָה לוֹ: הַיַּיִן מִדָּלִיּוֹת שֶׁעַל קֶבֶר אָבִיו. נָתַן לָהֶם כֶּסֶף וְזָהָב וּנְשָׁקָם וְאָמַר: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתָם וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם. וּפְטָרָן וְהָלְכוּ לְבָתֵיהֶם לְשָׁלוֹם.
אחד. מן הנשבין אמר לחבירו גמל זה שמהלך לפנינו סומא הוא וכו': ויין מטפטף ושוקע. בקרקע ורואין אנו בין רגלינו הטיפין שנפלו כשעובר הגמל במקום זה שקועין ומצד האחר הטיפין של שמן שצפין: נפנה. שעשה צרכו חוץ לדרך: רדף. השבאי דרך הגמל והמנהיג ומצא כדבריהם: אמרו לו. אותן יהודים על אותו שבאי אדוניהם שהוא בן קלוסתא שר הטבחים ההורג בדיני נפשות של מלך שהיה דיוקנו דומה לדוגמת פניו של אותו קלוסתא של מלך שבזנות ילדה: מדליות. מגפן שהוא עומד על קבר בעלה:
"בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה" (איכה א, ב), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁתֵּי בְּכִיּוֹת הַלָּלוּ לָמָּה? אַחַת עַל מִקְדָּשׁ רִאשׁוֹן וְאַחַת עַל מִקְדָּשׁ שֵׁנִי. "בַּלַּיְלָה", עַל עִסְקֵי לַיְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא" (במדבר יד, א). אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אַתֶּם בְּכִיתֶם בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם, אֲנִי אֶקְבַּע לָכֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת. דָּבָר אַחֵר: "בַּלַּיְלָה", כָּל הַבּוֹכֶה בַּלַּיְלָה קוֹלוֹ נִשְׁמָע. דָּבָר אַחֵר: בַּלַּיְלָה כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת בּוֹכִים עִמּוֹ. דָּבָר אַחֵר: כָּל הַשּׁוֹמְעִים קוֹלוֹ בּוֹכִים כְּנֶגְדּוֹ. וּמַעֲשֶׂה בִּשְׁכֶנְתּוֹ שֶׁל רַבָּן גַּמְלִיאֵל שֶׁמֵּת בְּנָהּ וְהָיְתָה בּוֹכָה בַּלַּיְלָה. וְהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל שׁוֹמֵעַ קוֹלָהּ וּבֹכֶה כְּנֶגְדָּהּ, עַד שֶׁנָּשְׁרוּ רִיסֵי עֵינָיו. לְמָחָר הִכִּירוּ בּוֹ עֲבָדָיו וְהוֹצִיאוּהָ מִשְּׁכוּנָתוֹ.
על עסקי לילה. לפי שבכו אותו לילה בכית חנם: קולו נשמע. יותר מביום כדאמר בעלמא מפני מה אין הקול נשמע ביום כבלילה מפני גלגל חמה המנסר ברקיע והיינו דכתיב בכו תבכה בלילה כדי שיהא קולה נשמע וירחמו עליה ואף על פי כן אין מנחם לה: כוכבים ומזלות בוכים. שנכמרו רחמים עליו: בוכים כנגדו. מתוך שנשמע בהדיא מרכך לבו של אדם השומע קולו לבכות עמו: ריסי עיניו. שער שבבת עין הוא נופל ונכפל על העין מרוב דמעות: הכירו בו. עבדיו של ר"ג ראו בו ששער ריסיו נפלו ממנו מרוב בכי והוציאוה לאותה האשה מהשכונה:
"וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ" (איכה א, ב), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּאִשָּׁה שֶׁבּוֹכָה עַל בַּעַל נְעוּרֶיהָ, דִּכְתִיב: "אֱלִי כִּבְתוּלָה חֲגֻרַת־שַׂק עַל־בַּעַל נְעוּרֶיהָ" (יואל א, ח).
על בעל נעוריה. שבוכה תמיד ומצויה דמעתה על לחיה: אלי. קוננו קינה מתרגמינן איליא:
"הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ" (איכה א, ה), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כָּל הַמֵּצֵר לְיִשְׂרָאֵל נַעֲשֶׂה רֹאשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: "כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ" (ישעיה ח, כג). וַאֲמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה: כָּל הַמֵּצִיק לְיִשְׂרָאֵל אֵין נַעֲשֶׂה עָיֵף.
"לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל־עֹבְרֵי־דֶרֶךְ" (איכה א, יב), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִכָּאן לְקוּבְלְנָא שֶׁל תּוֹרָה. מַאי "כָּל־עֹבְרֵי דֶרֶךְ"? אָמַר רַב עַמְרָם: עֲשָׂאוּנִי כְּעוֹבֵר עַל דַּת, דְּאִלּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב: "וַה' הִמְטִיר עַל־סְדֹם וְעַל־ עֲמֹרָה" (בראשית יט, כד) וְאִלּוּ בִירוּשָׁלַםִ כְּתִיב: "מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי" (איכה א, יג). "וַיִּגְדַּל עֲוֹן בַּת־עַמִּי מֵחַטַּאת סְדֹם" (שם ד, ו) וְכִי מַשּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִדָּה יְתֵירָה הָיְתָה בִירוּשָׁלַםִ שֶׁלֹּא הָיְתָה בִּסְדוֹם, דְּאִלּוּ בִּסְדוֹם כְּתִיב: "הִנֵּה־זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת־לֶחֶם וְשַׁלְוַת הַשְׁקֵט [וגו'] וְיַד־עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה" (יחזקאל טז, מט) וְאִלּוּ בִּירוּשָׁלַםִ כְּתִיב: "יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת" וגו' (איכה ד, י).
לקובלנא. אדם שצועק וקונן על דבר נקרא קבלן ואם הוא מספר אותו לאחרים יאמר לא עליכם יבא כמו שבא עלי כי קשה הוא לשמוע שפעמים חוזר עליו והמקפיד על כך אין בו משום ניחוש ל"א לקובלנא כשיש לו צרה יודיענו לרבים קובלנא צעקה ל"א נגד דמתרגמינן קבל כאדם שאומר לחבירו לא כנגדך אני אומר ומן המקרא נלמד שיאמר כן דכתיב לא אליכם כל עוברי דרך עוברי מצות ה' לא עליכם נביא היה מתנודד על החורבן כאלו באה עליו צרה ומהפכה לאחרים ואומר להם לישראל לא תהא לכם צרה כזו וכמדומה שנביא היה מדבר כנגד בני משה או כנגד עשרת השבטים שלא הגלה נבוכדנצר: שלח אש בעצמותי. והיינו עשאוני כעוברי דת שדנני באש כסדום: וכי משוא פנים יש בדבר. הואיל וישראל רעים יותר מסדום למה לא נהפכו כסדום ל"א וכי משוא פנים יש בדבר דהתם כתיב וה' המטיר הוא בעצמו והכא כתיב שלח על ידי שליח: מדה יתירה. לטובה דבירושלים כתיב ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו שהיתה מזמנת חברתה ואוכלת בנה אלמא רחמניות היו ואילו בסדום כתיב ויד עני ואביון לא החזיקה ומדה זו כפרה עליה שלא נהפכו ל"א מדה יתירה פורענות גדולה היתה בירושלים שילדיהן היו אוכלות זו עם זו דכתיב היו לברות למו ואילו בסדום גאון שבעת לחם שלא טעמו טעם עוני הא למדת גדול פורענות ירושלים מפורענות סדום ולא היה משוא פנים בדבר:
"סִלָּה כָל אַבִּירַי ה"' (שם א, טו) אָמַר עוּלָא: כְּאָדָם שֶׁאוֹמֵר: נִפְסַל מַטְבֵּעַ זוֹ. "פָּצוּ עָלַיִךְ פִּיהֶם" וגו' (שם ב, טז), אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִפְּנֵי מַה הִקְדִּים פֶּ"ה לְעַיִ"ן? בִּשְׁבִיל מְרַגְּלִים, שֶׁאָמְרוּ בְפִיהֶם מַה שֶּׁלֹּא רָאוּ בְעֵינֵיהֶם.
סלה. לשון מסלה כלומר כל האבירים פסלם הקב"ה ועשאם פסולים וכבושים כמסלה זו והיינו דומיא למטבע שנפסל ואין לו תקנה סלה לשון מסלה כלומר כל אבירי השליך מעלי ופסלם מקרבי: מפני מה הקדים פ"א לעי"ן. ברוב אלפ"א בית"א שבאיכה מפני מרגלים שהקדימו מאמר פיהם עד שלא ראו בעין:
וְאוֹתָהּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם שֶׁבָּכוּ יִשְׂרָאֵל בְּסִבַּת הַמְּרַגְלִים הִיא גָרְמָה לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת בְּלַיִל זֶה. דְּגָרְסִינָן בְּפֶרֶק בַּתְרָא דְּתַעֲנִיּוֹת (כט, א): תַּנְיָא: בְּעֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה בְּסִיוָן שָׁלַח מֹשֶׁה מְרַגְּלִים, וּכְתִיב: "וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם" (במדבר יג, כה). אַרְבָּעִים חָסֵר חַד הֲווּ? אָמַר אַבַּיֵּי: תַּמּוּז דְּהַהִיא שַׁתָּא מְלוּיֵי מַלְיוּהָ, דִּכְתִיב: "קָרָא עָלַי מוֹעֵד בַּחוּרָי" (איכה א, טו) וּכְתִיב: "וַתִּשָּׂא כָּל־הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת־קוֹלָם" וגו' (במדבר יד, א) וְאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אוֹתוֹ הַיּוֹם עֶרֶב תִּשְׁעָה בְּאָב הָיָה, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הֵם בָּכוּ בְּכִיָּה שֶׁל חִנָּם אֲנִי אֶקְבַּע לָהֶם בְּכִיָּה לְדוֹרוֹת.
ארבעים חסר חד. ב' מסיון וכ"ט מתמוז וח' מאב הוה ל"ט ומשני תמוז דאותה שנה מלא הוי ל' יום: קרא עלי מועד. דכל חודש מלא יש בו מועד וחודש תמוז שאין בו מועד והוא חסר קרא עלי במעשה המרגלים להיות מלא כאילו יש בו מועד שיהא הוא משלים למ' יום לשבור בחורי שלא היו בני כ' אז שיקבלו עונשם לדורות באותו יום שגם הם היו מלוננים:
חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה מִנָּא לָן? דִּכְתִיב: "וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִשִּׁי בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶצַּר [מֶלֶךְ בָּבֶל] בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב־טַבָּחִים [וגו'] וַיִּשְׂרֹף אֶת־בֵּית ה' וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ" וגו' (מלכים־ב כה, ח־ ט), אֵינִי, וְהָא כְתִיב: "בַּחֹדֶשׁ הַחֲמִשִׁי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הִיא שְׁנַת תְּשַׁע־עֶשְׂרֵה [שָׁנָה] לַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר" (ירמיה נב, יב) וּכְתִיב "וַיִּשְׂרֹף אֶת־בֵּית־ה' וְאֶת־בֵּית הַמֶּלֶךְ" וגו' (שם שם, יג) וְתַנְיָא: אִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּשִׁבְעָה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בַּעֲשָׂרָה, וְאִי אֶפְשָׁר לוֹמַר בַּעֲשָׂרָה, שֶׁכְּבָר נֶאֱמַר בְּשִׁבְעָה – הָא כֵיצָד? בְּשִׁבְעָה בוֹ נִכְנְסוּ גוֹיִים לָהֵיכָל וְאָכְלוּ וְשָׁתוּ בוֹ וְקִרְקְרוּ בוֹ וּשְׁמִינִי וּתְשִׁיעִי עַד שֶׁפָּנָה הַיּוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹי לָנוּ כִּי־פָנָה הַיּוֹם כִּי־נָטוּ צִלְלֵי־עָרֶב" (שם ו, ד), לְעִתּוֹת הָעֶרֶב הִצִּיתוּ בּוֹ אֶת הָאֵשׁ וְנִשְׂרַף עַד שְׁקִיעַת הַחַמָּה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אִלְמָלֵא הָיִיתִי בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר לֹא קְבַעְתִּיו אֶלָּא בַּעֲשִׂירִי, שֶׁרֹב הַהֵיכָל בּוֹ נִשְׂרַף. וְרַבָּנָן: אַתְחַלְתָּא דְפֻרְעָנוּתָא הוּא עִקָּר.
בַּשְּׁנִיָּה, מִנָּא לָן? דְּתַנְיָא: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: מְגַלְגְּלִין זְכוּת לְיוֹם זְכוּת וְחוֹבָה לְיוֹם חוֹבָה. אָמְרוּ: כְּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה – אוֹתוֹ הַיּוֹם תִּשְׁעָה בְאָב הָיָה וּמוֹצָאֵי שַׁבָּת הָיָה וּמוֹצָאֵי שְׁבִיעִית הָיָה וּמִשְׁמַרְתּוֹ שֶׁל יְהוֹיָרִיב הָיְתָה וְהַלְּוִיִּים עוֹמְדִים עַל דּוּכָנָם וְאוֹמְרִים שִׁירָה. וּמַה שִּׁירָה הָיוּ אוֹמְרִים? "וַיָּשֶׁב עֲלֵיהֶם אֶת־אוֹנָם" (תהלים צד, כג) וְלֹא הִסְפִּיקוּ לוֹמַר "יַצְמִיתֵם ה' אֱלֹהֵינוּ" (שם) עַד שֶׁבָּאוּ גּוֹיִים וּכְבָשׁוּם, וְכֵן בַּשְּׁנִיָּה.
חובה ליום חייב. היינו תשעה באב דרגילין להיות בו רעות: על דוכנם. מקום עשוי כעין אצטבא ועליו לוים עומדים לשורר נקרא דוכן: וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו. במזמור אל נקמות ה' והוא שיר של יום רביעי והאי דאמרו ליה ביום ראשון אירע להם כך שנפל בפיהם ולא הספיקו לומר יצמיתם השני עד שבאו וכבשום ופסוק ההוא ענין קינה ובכי:
נִלְכְּדָה בֵּיתָר, גְּמָרָא. וְנֶחְרְשָׁה הָעִיר מִנָּא לָן? דְּתַנְיָא: כְּשֶׁחָרַשׁ טוּרְנוּס רוּפוּס הָרָשָׁע אֶת הָאוּלָם נִגְזְרָה גְזֵרָה עַל רַבָּן גַּמְלִיאֵל לַהֲרֵיגָה. בָּא אוֹתוֹ הֶגְמוֹן וְעָמַד עַל בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְאָמַר: בַּעַל הַחֹטֶם מְבַקְּשִׁים, בַּעַל הַחֹטֶם מְבַקְּשִׁים. שָׁמַע רַבָּן גַּמְלִיאֵל, אָזַל טָשָׁא מִינַיהוּ. אָזַל לְגַבֵּיהּ בְּצִנְעָא, אֲמַר לֵיהּ: אִי מַצִּילְנָא לָךְ מֵיתֵית לִי לְעָלְמָא דְאָתֵי? אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֲמַר לֵיהּ: אִישְׁתַּבַּע לִי. אִשְׁתַּבַּע לֵיהּ. סָלֵיק לְאִיגְרָא. נָפִיל וּמִית. וּגְמִירֵי, דְּכָל אֵימָתַי דְּגָזְרֵי גְזֵרְתָּא וּמִית חַד מִינַיְיהוּ – מְבַטְלֵי לֵיהּ לִגְזֵרְתָּא. יָצָאת בַּת קוֹל וְאָמְרָה: אוֹתוֹ הֶגְמוֹן מְזֻמָּן לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.
ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כולה ונעשית כשדה חרושה: בעל החוטם. בעל קומה וצורה ל"א גדול הדור מתבקש ליהרג ברמז אמר להם שלא יכירו בו אנשי המלך: טשא. נחבא כמו טשו במערתא: אזל. האדון אצל רבן גמליאל בצנעא: ומית חד מינייהו. מן היועצין וכסבורין שאירע להון על שגזרו הגזירה:
תָּנוּ רַבָּנָן: כָּשֶׁחָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה נִתְקַבְּצוּ כִּתּוֹת כִּתּוֹת שֶׁל פִּרְחֵי כְהוּנָה וּמַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה בְּיָדָם וְעָלוּ לְגַגּוֹ שֶׁל הֵיכָל וְאָמְרוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הוֹאִיל וְלֹא זָכִינוּ לִהְיוֹת גִּזְבָּרִין לְפָנֶיךָ הֲרֵי מַפְתְּחוֹת הָעֲזָרָה מְסוּרִין לְפָנֶיךָ. וּזְרָקוּם כְּלַפֵי מַעְלָה. יָצָאת כְּמִין פִּסַּת יָד וְקִבַּלְתָּן מֵהֶן. וְאַף הֵם קָפְצוּ וְנָפְלוּ לְתוֹךְ הָאוּר. וַעֲלֵיהֶם קוֹנֵן יְשַׁעְיָהוּ (כב, א): "מַשָּׂא גֵּיא חִזָּיוֹן וגו' כִּי־ עָלִית כֻּלָּךְ לַגַּגּוֹת". וְאַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַרְקֵר עֲלֵיהֶם כְּתַרְנְגוֹלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל־הָהָר" (ישעיה כב, ה).
גיא חזיון. ירושלים שהכל מסתכלין שם ד"א הקב"ה מסתכל שם שנאמר עיני ולבי שם וגו': מקרקר. לשון יללה קיר ושוע מקונן וזועק לשון הנה קול שועת בת עמי אל ההר בשביל הר ציון ששמם:
וְגָרְסִינָן בְּסוֹף אֵיכָה רַבָּתִי: "הֲשִׁבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" וגו' (איכה ה, כא), אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֲשִׁיבֵנוּ. אָמַר לָהֶם: שֶׁלָּכֶם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם" (מלאכי ג, ז). אָמְרוּ לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁלְּךָ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׁעֵנוּ" (תהלים פה, ה), לְכָךְ נֶאֱמַר: "הֲשִׁיבֵנוּ ה' אֵלֶיךָ וְנָשׁוּבָה" וגו'. "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם" (איכה, שם), כָּאָבוֹת הָרִאשׁוֹנִים, דִּכְתִיב: "וּמֵרֹאשׁ הַרְרֵי־קֶדֶם" (דברים לג, טו). דָּבָר אַחֵר: "חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם", דִּכְתִיב: "וְעָרְבָה לַה' מִנְחַת יְהוּדָה וִירוּשָׁלָםִ" וגו', "כִּמֵי עוֹלָם" (מלאכי ג, ד) זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: "וַיִּזְכֹּר יְמֵי־עוֹלָם מֹשֶׁה עַבְדּוֹ [עַמּוֹ]" (ישעיה סג, יא), "וּכְשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת", כִּשְׁנוֹת הֶבֶל, שֶׁלֹּא הָיְתָה עֲדַיִן עֲבוֹדָה־זָרָה בָּעוֹלָם. "כִּי אִם־מָאֹס מְאַסְתָּנוּ" וגו' (איכה ה, כב), אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: אִם מְאִיסָה הִיא לֵית סֵבֶר, וְאִם קְצִיפָה הִיא אִית סֵבֶר, דְּכָל מָאן דְּכָעִיס סוֹפֵיהּ לְאִיתְרַצּוּיֵי.
השיבנו. בידרך להשיב אותנו ואחר כך ונשובה אליך: כאבות הראשונים. שנתרצית להם וקבלת תפלם וקרבנותיהם ונקראים הררי קדם שבשבילם נתיסד העולם: כי אם מאס מאסתנו. בתמיה והא כתיב לא מאסתים ולא געלתים וכתיב בחרתיך ולא מאסתיך וכתיב כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה': לית סבר. לא היה תקוה לישראל על כן נשבע הקב"ה שלא ימאסם ועל קציפה שקצף עליהם יש תקוה שיתרצה להם:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5