פֶּרֶק רְבִיעִי [רצג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

בְּרַחֵם הָאֵל עַל בְּרִיּוֹתָיו נָתַן לָהֶם מָקוֹם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ בְּרָעָתָם. כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו, וְנוֹטֶה בְּטִבְעוֹ יוֹתֵר אֶל הַחָמְרִיּוּת וּמַנִּיחַ הַמֻּשְׂכָּלוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם בְּכָל עֵת לְחַפֵּשׂ בִּדְרָכָיו וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. כְּדִכְתִיב: "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד־ה"' (איכה ג, מ). וּלְפִי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה הוּא מֻטְבָּע בְּתַאֲווֹת וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר אֶל … להמשך קריאה

מַה הֵן הַסִּבּוֹת הַמְחַיְּבוֹת לְהִזְדָּרֵז בַּתשובה וְלֹא לִדְחוֹתָהּ?

——– א. אֶפְשָׁרוּת הַתשובה הִיא זְכוּת וַהֲטָבָה לִפְנִים מִשּׁוּרַת הַדִּין, וְאִם זָכִיתָ לְהִתְעוֹרְרוּת עַכְשָׁו מִי אָמַר שֶׁתִּזְכֶּה לָהּ מָתַי שֶׁתִּרְצֶה. ב. מִי אָמַר שֶׁטִּרְדוֹתֶיךָ עַתָּה שֶׁבִּגְלָלָן אַתָּה דּוֹחֶה אֶת הַתשובה – לֹא יַחְמִירוּ וְיִתְרַבּוּ. ג. הַמִּתְאַחֵר לָשׁוּב מַגְדִּיל חוֹבוֹתָיו, וַהֲרֵי הוּא כְּבַעַל חוֹב שֶׁבִּמְקוֹם לִפְרֹעַ חוֹבוֹתָיו – עוֹד מַגְדִּיל חוֹבוֹ. וּכְכָל שֶׁיִּתְאַחֵר יֻקְשׁוּ עָלָיו תְּנָאֵי … להמשך קריאה

להעלות על נס את נצחון האמונה – תפארת ישראל

——– מיחדת היא מצות הבאת הבכורים באפן קיומה, אשר כל הרואה סדר קיומה תמה יתמה מה נשתנתה מצוה זו להעשות באפן כזה. וכך סדר קיומה, המבאר במשנה בכורים פ"ג: כיצד מפרישין את הבכורים? יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שהתחילה להבשיל או אשכול שבכר, רמון שבכר – קושרו בחוט לסימן שבכר ראשון לכל הפרות, ואומר: … להמשך קריאה

כּוֹס תַּנְחוּמִין – דובב שפתי ישנים

——– כ', כ"ה: קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְהַעַל אֹתָם הֹר הָהָר. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((מדרש רבה במדבר פרק י"ט.))) (קָחֵהוּ) בְּדִבְרֵי נִחוּמִים, אֱמֹר לוֹ: אַשְׁרֶיךָ שֶׁתִּרְאֶה כִּתְרְךָ נָתוּן לְבִנְךָ, מַה שֶּׁאֵין אֲנִי זַכַּאי לְכָךְ. דֶּרֶךְ חַיִּים לִמְּדָנוּ רַשִּׁ"י זַ"ל כָּאן: אִם צָרִיךְ אַתָּה לְבַשֵּׂר לַעֲמִיתֶךָ בְּשׂוֹרָה שֶׁאֵינָהּ טוֹבָה, קָשָׁה אוֹ עֲצוּבָה, רְאֵה לְפַיְּסוֹ … להמשך קריאה

תשעה באב – ספר פלא יועץ

תשעה באב הוא היום אשר קרא ה' לבכי ולמספד. ואם כל הימים בהזכיר חרבן בית המקדש, כגון באמירת תקון חצות וכדומה, ראוי לעורר בכי ונהי, על אחת כמה וכמה כהיום הזה, אשר בודאי גדול צער השמים, רחל מבכה על בניה, וה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו, שאוג ישאג על נוהו יותר ויותר על שאר … להמשך קריאה

סימן תעז – דיני אכילת האפיקומן – ערוך השולחן

——– א דע דבעניינא דאפיקומן יש לבאר: דלכאורה הדבר ברור שעיקר מצות עשה ד"בערב תאכלו מצות" – קיימנו בכזית הראשון והשני, שברכנו שם "אשר קדשנו במצותיו וצונו על אכילת מצה". והאפיקומן אינו אלא זכר לפסח, שהיה נאכל על השובע. וכן מבואר מלשון הטור והשולחן ערוך, שכתבו לאחר: גמר כל הסעודה – אוכלין ממצה השמורה תחת … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ש-פ

——– [ישעיה פרק-ו-ב]&nbsp שְׂרָפִים עֹמְדִים מִמַּעַל לוֹ שֵׁשׁ כְּנָפַיִם שֵׁשׁ כְּנָפַיִם לְאֶחָד בִּשְׁתַּיִם יְכַסֶּה פָנָיו וּבִשְׁתַּיִם יְכַסֶּה רַגְלָיו וּבִשְׁתַּיִם יְעוֹפֵף: [עמוס פרק-ה-טו]&nbsp שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן יְהוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת שְׁאֵרִית יוֹסֵף: [תהילים פרק-פג-א]&nbsp שִׁיר מִזְמוֹר לְאָסָף: [תהילים פרק-קה-יז]&nbsp שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף: [איוב פרק-מ-לב]&nbsp שִׂים עָלָיו כַּפֶּךָ זְכֹר … להמשך קריאה

סימן שפ – דיני בטול רשות – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שפ – דיני בטול רשות א אֶחָד מִבְּנֵי הֶחָצֵר שֶׁשָּׁכַח וְלֹא עֵרֵב עִם הָאֲחֵרִים, אוֹסֵר עֲלֵיהֶם. מַה תַּקָּנָתָם, יְבַטֵּל לָהֶם רְשׁוּתוֹ, שֶׁיֹּאמַר: רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לָכֶם אוֹ קְנוּיָה לָכֶם. וְאֵין צָרִיךְ לִקְנוֹת בְּקִנְיַן סוּדָר. וְיָכוֹל לְבַטֵּל אַף מִשֶּׁתֶּחְשַׁךְ. וְאִם דָּר עִם אַרְבָּעָה אוֹ חֲמִשָּׁה, צָרִיךְ לְבַטֵּל א לְכָל אֶחָד וְאֶחָד, שֶׁיֹּאמַר: רְשׁוּתִי מְבֻטֶּלֶת לְךָ וּלְךָ. … להמשך קריאה

סעי' ב' – המתפלל ישמיע לאזניו בלחש, ואם אינו יכול לכוין בלחש, מותר להגביה קולו, באופן שלא מטריד אחרים. – ספר מנחת שי

——– כתב הטור מברכות לא. א"ר המנונא כמה הלכתא גברוותא איכא למשמע מהנך קראי דחנה וחנה היא מדברת על לבה רק שפתיה נעות, מכאן למתפלל שצריך שיחתוך בשפתיו, וקולה לא ישמע, מכאן שלא ישמע קולו בתפלתו. ותניא בברכות כד: המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה שמראה כאילו הקב"ה אינו שומע תפלה בלחש. המגביה קולו … להמשך קריאה

לסימן כ"ב אות ג' – מַמְשִׁיכִים הֵם לְהַדּוֹר – קיצור ליקוטי מוהר"ן

שֶׁהֵם בְּחִינַת הַשִּׁבְעָה רוֹעִים שֶׁהֵם כוּ': לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

לסלק חובותינו קמעא קמעא – הדרך לתשובה שלימה – אפיקי אליהו על התורה

——– א. אבל חטאנו עוינו פשענו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתנו (סדר הוידוי) וכידוע, "חטאנו"- על השגגות, "עוינו"- על הזדונות, "פשענו"- על הזדונות עם מרדות. ויש לדקדק, מדוע מתוודים אנו בסדר הוידוי מהקל לחמור "חטאנו עוינו פשענו" ולא מהחמור לקל "פשענו עוינו חטאנו"? ב. כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו … להמשך קריאה

מוסר – חק לישראל

——– מספר צידה לדרך דף ר"ז ע"א מִי שֶׁרְצוֹנוֹ לְקַבֵּל עֲבוֹדַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יִבָּדֵל מִבְּנֵי אָדָם. וְאָמְרוּ אֵין רְפוּאָה מֵהַחֲנִינָה וְאֵין מַטְמוֹן כְּמַטְמוֹן הַחָכְמָה. וְאֵין מָמוֹן כְּמָמוֹן הַדַּעַת. וְאֵין רַע כְּרַע הַטִּפְשׁוּת. וְאֵין יִחוּס כְּיִחוּס הַנֶאֱמָן. וְאֵין מְנוּחָה כְּעִזָבוֹן הַתַּאֲוָה. וְאֵין מַעֲשֵׂה מְעוּלֶה מִמַּחֲשָׁבָה זַכָּה. וְאֵין צְדָקָה גְדוֹלָה מֵאַהֲבַת יִסּוּרִין. וְאֵין חַטָּאת גְדוֹלָה מִהַתַּאֲוָה. וְלֹא … להמשך קריאה

ספר תורה מהודר

——– הרוצה לרכוש ספר תורה, יתייעץ עם חכם הבקי בעניינים אלו, ולא יקנה על פי ראות עיניו, וכבר הבאנו לעיל בתחילת הלכות תפילין את החומרה שבעניינים אלו, והמעלה הראשונה שצריכה להיות לסופר, היא יראת שמים, וזה קודם לכתב נאה. בדיקת מחשב – אחר שנבדק ספר התורה על ידי סופר מומחה, ראוי ונכון מאוד לבודקו בבדיקת … להמשך קריאה

כי תשא יום ראשון תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה: (יא) וַיְדַבֵּ&#1445ר יְהֹוָ&#1430ה אֶל-מֹשֶׁ&#1445ה לֵּאמֹֽר: וּמַלִיל יְיָ עִם משֶׁה לְמֵימָר:(יב) כִּ&#1443י תִשָּׂ&#1438א אֶת-ר&#1445ֹאשׁ בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל&#1432 לִפְקֻֽדֵיהֶם&#1426 וְנָ&#1448תְנ&#1436וּ אִ&#1443ישׁ כּ&#1447ֹפֶר נַפְשׁ&#1435וֹ לַֽיהוָֹ&#1430ה בִּפְק&#1443ֹד אֹתָ&#1425ם וְלֹא-יִֽהְיֶ&#1445ה בָהֶ&#1435ם נֶ&#1430גֶף בִּפְק&#1445ֹד אֹתָֽם: אֲרֵי תְקַבֵּל יָת חֻשְׁבַּן בְּנֵייִשְׂרָאֵל לְמִנְיָנֵיהוֹן וְיִתְּנוּן גְבַר … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ש-צ

——– [בראשית פרק-ט-יט]&nbsp שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה בְּנֵי נֹחַ וּמֵאֵלֶּה נָפְצָה כָל הָאָרֶץ: [שמות פרק-יב-יט]&nbsp שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם כִּי כָּל אֹכֵל מַחְמֶצֶת וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעֲדַת יִשְׂרָאֵל בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ: [ירמיה פרק-ה-ל]&nbsp שַׁמָּה וְשַׁעֲרוּרָה נִהְיְתָה בָּאָרֶץ: [הושע פרק-ד-א]&nbsp שִׁמְעוּ דְבַר יְהוָה בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כִּי רִיב לַיהוָה עִם יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ כִּי אֵין אֱמֶת וְאֵין חֶסֶד … להמשך קריאה

דיבורי שמחה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– דרשו חז"ל (ספרי פרשת בהעלותך): "וביום שמחתכם" – אלו השבתות. על כן, לא ידבר דברים המעציבים, [כגון פלוני נפטר או פלוני חולה], אלא יִשמח וישַמח לאחרים. כתב מרן החיד"א (עבודת הקודש צפורן שמיר אות קעא) אף ביחס לימי החול: "אם ידעת בשורה טובה, מהר תספר לחברך, וחייתה נפשו … להמשך קריאה

מוסר – חק לישראל

——– מספר חסידים סי' ל"א גַּם לְכָל עֵת וְעוֹנָה יֵשׁ לָךְ לֶאֱהוֹב אֶת בּוֹרְאֶךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וְהָשֵׁב אֶל לִבְּךָ וְקַח מָשָׁל מֵאֱנוֹשׁ רִמָּה אִם יִתֶּן לְךָ אָדָם עֲשָׂרָה זְהוּבִים אוֹ יוֹתֵר כַּמָּה תִהְיֶה אַהֲבָתוֹ חֲקוּקָה בְלִבֶּךָ. וְאִם יִתֶּן לְךָ פַּרְנָסָתָךְ וּפַרְנָסַת בָּנֶיךָ וּבְנֵי בֵיתֶךָ מַה תָּשׁוּב אֶל לִבְּךָ. זֶה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיו … להמשך קריאה

קִנְאַת סוֹפְרִים – דובב שפתי ישנים

——– כ', כ"ו: וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וְאַהֲרֹן יֵאָסֵף וּמֵת שָׁם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((ספרי פרשת האזינו.))) חָמַד מֹשֶׁה לְאוֹתָהּ מִיתָה, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ *(((דברים ל"ב, נ'.))) "כַּאֲשֶׁר מֵת אַהֲרֹן אָחִיךָ" – מִיתָה שֶׁנִּתְאַוֵּיתָ לָהּ. בַּעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת נִצְטַוֵּינוּ *(((שמות כ', י"ד.))) "לֹא תַחְמֹד… כֹּל אֲשֶׁר לְרֵעֲךָ", שֶׁלֹּא יַחְמֹד אָדָם דָּבָר … להמשך קריאה

וילך יום ראשון תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וֵ דמילוי יו"ד דשם ב"ן להשאיר בו הארה מתוספת נשמה משבת שעברה: לא (א) וַיֵּ&#1430לֶךְ מֹשֶׁ&#1425ה וַיְדַבֵּ&#1435ר אֶת-הַדְּבָרִ&#1445ים הָאֵ&#1430לֶּה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵֽל: וַאֲזַל מֹשֶׁה וּמַלִיל יָת פִּתְגָמַיָאהָאִלֵין עִם כָּל יִשְׂרָאֵל: וילך משה. וגו' : (ב) וַיּ&#1443ֹאמֶר אֲלֵהֶ&#1431ם בֶּן-מֵאָה&#1449 וְעֶשְׂרִ&#1448ים שָׁנָ&#1444ה אָֽנֹכִי&#1433 הַיּ&#1428וֹם לֹֽא-אוּכַ&#1445ל ע&#1430וֹד לָצֵ&#1443את וְלָב&#1425וֹא וַֽיהֹוָה&#1433 אָמַ&#1443ר אֵלַ&#1428י … להמשך קריאה

פֶּרֶק חֲמִישִׁי [רצד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמִּצְווֹת יֵשׁ לָהֶם סְגוּלוֹת רַבּוֹת, שֶׁהֵם מוֹעִילוֹת לַגּוּף וְלַנֶּפֶשׁ. וְעַל כֵּן בִּרְצוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר בָּחַר בָּהֶם מִכָּל הָאוּמוֹת, הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְווֹת לְתוֹעַלְתָּם. גַּם בְּמִצְוַת תְּקִיעָה זוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַשָּׁנָה יֵשׁ בָּהּ כַּמָּה כַּוָּנוֹת, אֲשֶׁר כֻּלָּם הֵם "אֹרַח חַיִּים לְמַעְלָה לַמַּשְׂכִּיל". וְהֵם נִכְלָלִים בַּעֲשָׂרָה דְּבָרִים. הָרִאשׁוֹן, כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה … להמשך קריאה

סעי' ג' – י"א שבראש השנה וי"כ מותר להשמיע קולם בתפלה, אפילו בצבור. – ספר מנחת שי

——– כתב הב"י בראש השנה ויום הכפורים נוהגים העולם להשמיע קולם בתפילתם והוה תמיהא לי טובא היאך נתפשט המנהג הזה. וראיתי בימי חרפי בספר הפליאה שהיה קורא תגר על מנהג זה. ואח"כ מצאתי בפסקי התוספות שילהי ר"ה (אות עב) וזה לשונו ברכות דראש השנה מתוך דאין רגילים בהם משמיעים קולם, וגם יש בהם ברכות ארוכות … להמשך קריאה

הכופר בטובת חברו ענשו גדול – תפארת ישראל

——– הקדוש-ברוך-הוא ברא עולם וברואיו, ומתחסד עמם בכל יום ובכל שעה, כמו שאנו אומרים בתפלה: "על נסיך שבכל יום עמנו נפלאותיך וטובותיך שבכל עת", ונתחיבנו להכיר טובה ולהודות לו. וכמו כן יש לאדם להכיר טובה לחברו, שאף על פי שחברו הטיב לו ברצון ה', הרי הוא כשליח ה', אולם סוף סוף הוא שליח טוב שנתגלגל … להמשך קריאה

תשועה – ספר פלא יועץ

תשועת ה' כהרף עין, ואחת מן השאלות ששואלין ליום הדין הוא צפית לישועה (משלי רבתי פ"י). וכמו שכתבנו לעיל בערך צפוי, עין שם. ולא על הישועה מן הגלות בלבד הוא שצריך להיות יושב ומצפה, אלא על כל צרה שלא תבוא יבטח בשם ה' וישען באלהי"ו שיצילהו מצרתו, והבוטח בה' באמת, כמו שכתבנו לעיל בערך הבטחה, … להמשך קריאה

סימן שפא – דיני המבטל רשותו ועבר והוציא – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שפא – דיני המבטל רשותו ועבר והוציא א הַמְבַטֵּל רְשׁוּתוֹ, א וְהוֹצִיא אַחַר כָּךְ מִבֵּיתוֹ לֶחָצֵר בְּשׁוֹגֵג, אֵינוֹ אוֹסֵר; בְּמֵזִיד אוֹסֵר, שֶׁהֲרֵי חוֹזֵר מִבִּטּוּלוֹ שֶׁבִּטֵּל. וְאִם הֶחֱזִיקוּ בּוֹ כְּבָר, שֶׁהוֹצִיאוּ מִבָּתֵּיהֶם לֶחָצֵר אוֹ שֶׁהִכְנִיסוּ מֵחָצֵר לְבָתֵּיהֶם, אֵינוֹ יָכוֹל לַחֲזֹר מִבִּטּוּלוֹ. וּלְרַשִׁ"י אֵין חֲזָקָה מוֹעֶלֶת אֶלָּא אִם כֵּן הֶחֱזִיקוּ מִשֶּׁחָשְׁכָה. ב יֵשׁ בִּטּוּל רְשׁוּת מֵחָצֵר … להמשך קריאה

מַהִי נְקֻדַּת הָעֲבוֹדָה שֶׁבְּמִדָּה זוֹ – הַכָּרַת הַטּוֹב, וַהֲלֹא רֹב כְּכָל בְּנֵי אָדָם יוֹדוּ לְמֵיטִיבֵיהֶם, וּמִי אֲשֶׁר לֹא יוֹדֶה לַחֲבֵרוֹ – לֹא לְאָדָם יֵחָשֵׁב וּבֹשׁ יֵבוֹשׁ שֶׁלֹּא לְהוֹדוֹת?

——– רוב בני אדם שמודים למיטיביהם הוא או מפני הבושה והדרך ארץ, או לצורך חנופה, כדי שלהבא כשיחפוץ לבקש טובה מחברו יקבלנה, ולא יסרב לו חברו אחר שהודה לו מקודם ונהג המקבל כראוי, ויתכן אף שיהא אדם מכיר טובה בנתינת מתנות וכיוצא והכל לסיבות הנזכרים. אולם מעטים אלו שיכירו טובה מתוך הכרת הטוב באמת ללא … להמשך קריאה

תא. מצות תמידין בכל יום. – ספר החינוך

שנצטוו ישראל שיקריבו על ידי משרתי השם יתברך, שהם הכהנים שני כבשים בני שנה תמימים לעולה בכל יום, האחד בבקר והשני בין הערבים, שנאמר (במדבר כח ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי וגו'. שנים ליום עלה תמיד. ומכל מקום, עקר האזהרה לבית דין, כלומר, החכמים מורי התורה שבישראל, כי עליהם מוטלת … להמשך קריאה

דילוג לתוכן