בְּרַחֵם הָאֵל עַל בְּרִיּוֹתָיו נָתַן לָהֶם מָקוֹם לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה, כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבְדוּ בְּרָעָתָם. כִּי מֵאַחַר שֶׁיֵּצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעוּרָיו, וְנוֹטֶה בְּטִבְעוֹ יוֹתֵר אֶל הַחָמְרִיּוּת וּמַנִּיחַ הַמֻּשְׂכָּלוֹת, עַל כֵּן צָרִיךְ אָדָם בְּכָל עֵת לְחַפֵּשׂ בִּדְרָכָיו וְלַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. כְּדִכְתִיב: "נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד־ה"' (איכה ג, מ).
וּלְפִי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה הוּא מֻטְבָּע בְּתַאֲווֹת וְאֵינוֹ מִתְעוֹרֵר אֶל הַתְּשׁוּבָה צִוְּתָה תּוֹרָה לִתְקֹעַ שׁוֹפָר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה לְעוֹרְרָם וּלְהַזְכִּירָם כְּלוֹמַר: עוּרוּ יְשֵׁנִים מִתַּרְדֵמַתְכֶם, כִּי קָרֵב זְמַן פְּקוּדַתְכֶם. וְהָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ בְּהַשְׁחָתַת הָרְשָׁעִים אֶלָּא שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְיִחְיוּ, נוֹתֵן קוֹלוֹ בִּתְרוּעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. וְאִם יִתָּקַע שׁוֹפָר בָּעִיר וְעָם לֹא יֶחֱרָדוּ, דָּמָם בְּרֹאשָׁם.
וְגָרְסִינָן בִּפְסִיקְתָּא (כה, קנז): "וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְבָרוֹ כִּי־גָּדוֹל יוֹם־ה' וְנוֹרָא מְאֹד וּמִי יְכִילֶנּוּ" (יואל ב, יא), "וַה' נָתַן קוֹלוֹ לִפְנֵי חֵילוֹ" בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה; "כִּי רַב מְאֹד מַחֲנֵהוּ" אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל; "כִּי עָצוּם עֹשֵׂה דְּבָרוֹ", שֶׁהוּא מַעֲצִים כֹּחָן שֶׁל צַדִּיקִים שֶׁיַּעֲשׂוּ רְצוֹנוֹ; "כִּי־גָדוֹל יוֹם־ה' וְנוֹרָא מְאֹד", זֶה יוֹם הַכִּפּוּרִים; "וּמִי יְכִילֶנּוּ", דַּאֲמַר רַבִּי כְּרוּסְפְּדַאי מִשּׁוּם רַבִּי יוֹחָנָן: שְׁלֹשָׁה פִנְקָסוֹת הֵן: אֶחָד שֶׁל צַדִּיקִים גְּמוּרִים וְאֶחָד שֶׁל רְשָׁעִים גְּמוּרִים וְאֶחָד שֶׁל בֵּינוֹיִּים. "אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם", אֵלּוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים; "וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת וּלְדִרְאוֹן עוֹלָם", אֵלּוּ רְשָׁעִים גְּמוּרִים. "יִמָּחוּ מִסֵּפֶר", אֵלּוּ הָרְשָׁעִים; "חַיִּים", אֵלּוּ הַצַּדִּיקִים; "וְעִם־צַדִּיקִים אַל־ יִכָּתֵבוּ", אֵלּוּ הַבֵּינוֹנִיִּים, שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים, אִם עָשׂוּ תְשׁוּבָה נִכְתָּבִין עִם הַצַּדִּיקִים וְאִם לְאו נִכְתָּבִין עִם הָרְשָׁעִים.
שהוא מעצים. מחזק כח של צדיקים שמתישין כחם בעבודתם לה':
וְלִרְמֹז עַל שְׁלֹשֶׁת עִקְּרֵי הַתְּשׁוּבָה צִוְּתָה תוֹרָה לִתְקֹעַ וּלְהָרִיעַ וְלִתְקֹעַ. הַתְּקִיעָה הָרִאשׁוֹנָה, לִרְמֹז עַל הַתְּנַאי הָרִאשׁוֹן, שֶׁצָּרִיךְ בַּעַל תְּשׁוּבָה לְחַפֵּשׂ וּלְפַשְׁפֵּשׁ בִּדְרָכָיו וּלְעָזְבָם עֲזִיבָה מֻחְלֶטֶת, אִם אָוֶן בְּיָדוֹ אִם בְּלִבּוֹ, וּמַחְשְׁבוֹתָיו יְסִירֶנּוּ. כְּדִכְתִיב: "יַעֲזֹב רָשָׁע דַּרְכּוֹ וְאִישׁ אָוֶן מַחְשְׁבֹתָיו וְיָשֹׁב" (ישעיה נה, ז). הַתְּרוּעָה הָאֶמְצָעִית, לַעֲשׂוֹת אֲנָחָה וִילָלָה עַל חַטֹּאתָיו שֶׁעָבְרוּ עָלָיו וְשֶׁיִּנָחֵם עַל רֹעַ מַעֲשָׂיו, דִּכְתִיב: "אַחֲרֵי שׁוּבִי נִחַמְתִּי וְאַחֲרֵי הִוָּדְעִי" וגו' (ירמיה לא, יח). וְהַתְּקִיעָה הָאַחֲרוֹנָה, לָשׂוּם בְּלִבּוֹ וּלְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ שֶׁלֹּא יַחֲזֹר עוֹד לְמַחְשְׁבוֹתָיו וּלְמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, כְּדִכְתִיב: "וְלֹא־נֹאמַר עוֹד אֱלֹהֵינוּ לְמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ" (הושע יד).
עזיבה מוחלטת. שיעזוב העבירות בודאי ובאמת ולא ישוב עוד עליהם: אחרי שובי. אף על פי ששב מחטאיו ועזב אותן צריך להתנחם ולהתחרט עליהם ואחרי הודעי שלא כהוגן עשיתי והתבוננתי שמעלתי ספקתי הכיתי על ירך עוניתי לכפרה לי:
וְגַם לָזֶה רָמְזָה תוֹרָה בְּאָמְרָהּ: "כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד" וגו' (דברים ל, יד), בִּתְחִלָּה אָמְרָה, שֶׁזֹּאת הַתְּשׁוּבָה שֶׁצִּוְּתָה תוֹרָה לַעֲשׂוֹת לְאוּמָה זוֹ הִיא קְרוֹבָה וְקַלָּה יוֹתֵר מִכָּל אוֹתָן שֶׁנּוֹהֲגוֹת כָּל הָאוּמוֹת, כַּאֲשֶׁר יַחְטְאוּ וְהוֹלְכִים לִכְמָרֵיהֶם לְבַקֵּשׁ עֵצָה עַל דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה, אוֹמְרִים לָהֶם, שֶׁיִּתְעַנּוּ יָמִים רַבִּים וְיֵלְכוּ מֵעֵבֶר לַיָּם יְחֵפִים וַעֲיֵפִים וִיגֵעִים וְשֶׁיַּלְקוּ אֶת גּוּפָם בְּשׁוֹטִים שֶׁל בַּרְזֶל וְעִנּוּיִּים אֲחֵרִים גְּדוֹלִים מְאֹד. אַךְ תּוֹרָתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה חָסָה עַל יִשְׂרָאֵל בְּעַצְמָם וְלֹא רָצְתָה לְהַרְבּוֹת בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְסִגּוּפִים רַבִּים וְלֹא שֶׁיֵּלֵךְ בִּדְרָכִים אֲרֻכִּים, לֹא צִוְּתָה לַעֲלוֹת לְמָקוֹם גָּבוֹהַּ שֶׁלֹּא יוּכַל לַעֲלוֹת שָׁם וְגַם לֹא בְּדֶרֶךְ רְחוֹקָה אֶל עֵבֶר הַיָּם. עַל זֶה אָמְרָה: "לֹא בַשָּׁמַיִם היא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה וגו' וְלֹא־מֵעֵבֶר לַיָּם וגו' כִּי־קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד" וגו' (שם שם, יב־יד).
דיבור. כגון לשון הרע וניבול פה וזה מות וחיים ביד לשון הרהור עבירה קשה מעבירה וסימנך ריחא דבשרא שהריח בבשר מבושל וצלוי יותר מהטעם עצמו ומעשה הוא כפשוטו מה שאדם עושה שהרשות ניתן בידו:
רָמְזָה בִּשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים: פֶּה וְלֵב וּמַעֲשֶׂה. הָאֶחָד וִדּוּי פֶּה, בְּאָמְרוֹ שֶׁעוֹזֵב הַחֵטְא; וְהַשֵּׁנִי אֲנָחָה וְשִׁבְרוֹן הַלֵּב עַל מַה שֶּׁעָבַר; וְהַשְּׁלִישִׁי, שֶׁלֹּא יָשׁוּב עוֹד לְמַעֲשֶׂה כָזֶה. וְאִם זֶה הַפָּסוּק לֹא נֶאֱמַר עַל הַתְּשׁוּבָה אֶלָּא עַל הַתּוֹרָה, יִהְיֶה הַפֵּרוּשׁ, כִּי מִצְוַת הַתּוֹרָה, עֲשֵׂה וְלֹא תַּעֲשֶׂה כֻּלָּם נִכְלָלִים בְּאֵלּוּ הַשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים: דִּבּוּר וְהִרְהוּר וּמַעֲשֶׂה.
וְצִוּוּ רַבּוֹתֵינוּ לִתְקֹעַ וּלְהָרִיעַ שֵׁנִית כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין בִּתְפִלַּת הַמּוּסָף, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (טז, א): וַאֲמַר רַבִּי יִצְחָק: לָמָּה תוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין וְתוֹקְעִין וּמְרִיעִין כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין? כְּדֵי לְעַרְבֵּב אֶת הַשָּׂטָן.
כדי לערבב. שלא יסטין כשישמע שישראל מחבבין מצות מסתתמין דבריו:
וְיֵשׁ בַּמִּדְרָשׁ: שֶׁבִּתְחִלָּה כְּשֶׁהֵן יוֹשְׁבִין מַתְחִיל לְהִתְפַּחֵד וְלִבְסוֹף כְּשֶׁהֵן עוֹמְדִין עֲדַיִן מִתְפַּחֵד יוֹתֵר, שֶׁמָּא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לִהְיוֹת נִבְלָע, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּלַּע הַמָּוֶת לָנֶצַח" (ישעיה כה, ח): עַד כָּאן. וְעוֹד נִרְאֶה, שֶׁהַשָּׁטָן זוֹכֵר כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ קוֹל שׁוֹפָר כִּי לְקֵץ הַיָּמִים כְּשֶׁיִּתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל יַגִּיעַ זְּמַנּוֹ לִהְיוֹת נִבְלַע לָנֶצַח. וּכְמוֹ שֶׁהָאָדָם כְּשֶׁנִּזְכַּר מִיּוֹם הַמִּיתָה – מְעוּרְבָּב וְאֵינוֹ יָכוֹל לְקַטְרֵג כָּךְ עוֹשֶׂה הַשָּׂטָן.
כשהן יושבין. ישראל בשעה שתוקעין וכו' מתפחד השטן שמא הוא היום דכתיב ביום ההוא יתקע בשופר גדול ואז בלע המות והיינו מלאך המות:
וְגַם כָּתוּב בַּתְּשׁוּבוֹת, בְּשֵׁם הָרַב רַבִּי יִצְחָק ן' גִּיאַת, קע"ה קע"ו: רַב עַמְרָם וְרַבֵּינוּ סְעַדְיָה וְרַבֵּינוּ הַאי, שֶׁהָיוּ נוֹהֲגִין בִּימֵיהֶם לְהָרִיעַ גַּם כֵּן אַחַר סִיּוּם הַתְּפִלָּה נַמֵּי תְקִיעָה וּשְׁלֹשָׁה שְׁבָרִים, כְּדֵי לְעַרְבֵּב אֶת הַשָּׂטָן.
וְנִקְרָא יוֹם זֶה "יוֹם תְּרוּעָה" וְלֹא "יוֹם תְּקִיעָה", מִפְּנֵי שֶׁהַמִּתְנַחֵם עַל חַטֹּאתָיו, בּוֹכֶה וּמִתְאַנֵּחַ וּמְיַלֵּל עֲלֵיהֶם, מוֹכִיחַ דַּעְתּוֹ עָלָיו שֶׁעֲזָבָם וְלֹא יַחֲזֹר עוֹד לָהֶם. נִמְצָא, שֶׁהַתְּנַאי הָאֶמְצָעִי אֲשֶׁר אֵלָיו רָמְזָה הַתְּרוּעָה, גָּדוֹל שֶׁבְּכֻלָּם, עַל כֵּן אָמְרָה תּוֹרָה: "יוֹם תְּרוּעָה יִהְיֶה לָכֶם" (במדבר כט, א). גַּם כֵּן הוּא לְשׁוֹן שִׁבְרוֹן הַלֵּב, כְּמוֹ: "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל" (תהלים ב, ט). גַּם הוּא לְשׁוֹן הֶעָרָה בְּחִלּוּף תֵּיבוֹת.
גם הוא. התרועה לשון הערה שיורה שיעיר האדם לתשובה וקולו הוא כאדם הנאנח בשברון לב כמו שצריך לעשות למתחרט על חטאיו ואז נאמר עליו אשרי העם וגו':
וְעַל הַשָּׂגַת יְדִיעַת הַכַּוָּנָה, אֲשֶׁר לָהּ רָמְזָה הַתְּרוּעָה, אָמַר הַמְשׁוֹרֵר: "אַשְׁרֵי הָעָם יוֹדְעֵי תְרוּעָה" וגו' (שם פט, טז). וְאָמְרוּ עַל זֶה: "ה' בְּאוֹר־פָּנֶיךָ יְהַלֵּכוּן" (שם), לְפִי שֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יָאֵר פָּנָיו אֶל בַּעֲלֵי תְשׁוּבָה וּמְקָרְבָם לִשְׁמוֹ הַגָּדוֹל בְּאַהֲבָה.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5