רַבִּים יֶחְפְּצוּ לַעֲבֹד אֶת קוֹנָם אוּלָם מְעַטִּים הֵמָּה הַמַּצְלִיחִים לְיַשֵּׂם, מַדּוּעַ, וַהֲלֹא הַשְּׁאִיפָה תִּמָּצֵא גַּם לָרַבִּים?

——– אחת הסיבות לכך הוא יצר הדחיה, והוא שכאשר מתעורר האדם לדבר טוב מחליט ליישמו "ממחר", והחכם מיישמו מיד! זהו סוד ההצלחה לעשות בהווה כאשר יוכל ולא לדחות המעשה או הלימוד למחר כי כאן כל סוד הצלחת היצר. ולפעמים אף יפתהו היצר להכשילו בחטא, ויפייסהו בכך שלמחר בודאי יתחיל התחלה חדשה, אולם עתה ישאר בחטאו, … להמשך קריאה

צב – תקון למקרה לילה – קיצור ליקוטי מוהר"ן

תִּקּוּן גָּדוֹל לְמִקְרֵה לַיְלָה חַס וְשָׁלוֹם. לוֹמַר עֲשָׂרָה קַפִּיטְל תְּהִלִּים בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם. וְאֵלּוּ הֵן: טז. מִכְתָּם לְדָוִד. לב. לְדָוִד מַשְׂכִּיל. מא. אַשְׁרֵי מַשְׂכִּיל אֶל דָּל. מב. כְּאַיָּל תַּעֲרג נט. לַמְנַצֵּחַ אַל תַּשְׁחֵת. עז. לַמְנַצֵּחַ עַל יְדוּתוּן. צ. תְּפִלָּה לְמשֶׁה. קה. הוֹדוּ לַה' קִרְאוּ בִשְׁמוֹ. קלז. עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל. קנ. הַלְלוּ אֶל בְּקָדְשׁוֹ. וּמִי שֶׁזּוֹכֶה לְאָמְרָם … להמשך קריאה

התבוננות בשכר הזהיר בשמירת העינים ובמעלתו – תפארת ישראל

——– ולדגמא: "שלשה הקדוש-ברוך-הוא משתבח בהן בכל יום; רוק הדר בכרך ואינו חוטא וכו " (פסחים קיג) גמרא זו נאמרה לפני אלפים וחמש מאות שנה, ובודאי שהפרוצה של אז נחשבת כצנועה של ימינו, ועל אז נאמר, שרוק הדר בכרך ואינו חוטא – רוק פנוי שבאפשרותו לעשות כחפצו, אלא שמתוך יראת השמים שבו נמנע מלחטא – … להמשך קריאה

סעי' ב' – צריך שיכוף ראשו מעט, שיהיו עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים. – ספר מנחת שי

——– ביבמות קה: כתוב אחד אומר (מ"א ט ג) והיו עיני ולבי שם כל הימים וכתוב אחר אומר (איכה ג מא) נשא לבבינו אל כפים אל אל בשמים והעלו שם בגמרא שהמתפלל צריך ליתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו. וכתבוהו הרי"ף (ברכות כב:) והרא"ש (סי' ג) בפרק אין עומדין. וכתב הב"י … להמשך קריאה

סימן שנד – דיני בור ואשפה ברשות הרבים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנד – דיני בור ואשפה ברשות הרבים א בּוֹר בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְחוּלְיָא סְבִיבוֹ, אִם א עוֹמֵד בְּתוֹךְ ד' טְפָחִים לִרְשׁוּת הַיָּחִיד מֻתָּר לְמַלְּאוֹת מִמֶּנּוּ מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אֲפִלּוּ אֵין הַחוּלְיָא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה; וְאִם הוּא ב רָחוֹק ד' מֵרְשׁוּת הַיָּחִיד אֵין מְמַלְּאִים מִמֶּנּוּ אֶלָּא אִם כֵּן תְּהֵא הַחוּלְיָא גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה. ב אַשְׁפָּה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים שֶׁגָּבְהָהּ עֲשָׂרָה … להמשך קריאה

שוחט – ספר פלא יועץ

השוחטים יכולים לומר, בנפשנו נביא לחמנו (איכה ה ט), כי בכל האמניות צריך להזהר שעל פת לחם לא יפשע גבר ולא יצא מן השורה, אבל השוחטים מלאכתם כבדה שצריך להרגיש בפגימה דקה מן הדקה וצריך דעת צלולה ומישבת, כי כמה פעמים אדם מעביר צפרנו על הסכין פעמים שלש ולא ימצא פגימה, ואל ארבעה ימצאנה, וחוזרת … להמשך קריאה

שעד. מצות גדול שער נזיר. – ספר החינוך

שנצטוה הנזיר והוא האדם שהפריש עצמו מן היין, לגדל שער ראשו כל ימי הזירו להשם שנאמר (במדבר ו ה) גדל פרע שער ראשו. ולשון מכלתא (ספרי זוטא כאן) גדל פרע מצות עשה, ומנין בלא תעשה? תלמוד לומר תער לא יעבר על ראשו. משרשי המצוה. הקדמה כבר כתבתי בפתיחת הספר בהקדמה כי בהיות בעולמו של הקדוש … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ר-י

——– [שמות פרק-טז-כט]&nbsp רְאוּ כִּי יְהוָה נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת עַל כֵּן הוּא נֹתֵן לָכֶם בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי לֶחֶם יוֹמָיִם שְׁבוּ אִישׁ תַּחְתָּיו אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי: [במדבר פרק-כו-ה]&nbsp רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל בְּנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ מִשְׁפַּחַת הַחֲנֹכִי לְפַלּוּא מִשְׁפַּחַת הַפַּלֻּאִי: [שמואל ב פרק-טו-כח]&nbsp רְאוּ אָנֹכִי מִתְמַהְמֵהַּ (בעברות) בְּעַרְבוֹת הַמִּדְבָּר עַד בּוֹא דָבָר מֵעִמָּכֶם לְהַגִּיד לִי: … להמשך קריאה

אִמָּא שֶׁבְּנָהּ פְּגוּעַ מֹחַ, שׁוֹאֶלֶת לָמָּה אֵרַע לִי כָּךְ?

——– נֶאֱמַר בַּפָּסוּק "וְשַׁבְתִּי וָאֶרְאֶה… וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשׁוּקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם (קהלת ד,א) אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: אֵלּוּ הַקְּטַנִּים הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶם בַּעֲווֹן אֲבוֹתָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְלֶעָתִיד לָבוֹא הֵם עוֹמְדִים בְּצַד חֲבוּרָה שֶׁל צַדִּיקִים, מְדַיֵּק הגר"ש וָאזְנֶר שְׁלִיטָ"א מִמַּה שֶּׁנֶּאֱמַר בַּמִּדְרָשׁ "הַנִּגְנָזִים בְּחַיֵּיהֶם" רוֹמֵז לִילָדִים פְּגוּעִים וְאֻמְלָלִים אֵלּוּ שֶׁמֵּתִים הֵמָּה בְּחַיֵּיהֶם וּבְחַיֵּיהֶם נֶחְשָׁבִים לְמֵתִים, וְלֶעָתִיד הֵם עוֹמְדִים … להמשך קריאה

זוהר תצוה דף קפ"א ע"א – חק לישראל

——– רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (ישעיה ב') חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ. הָכָא פַקִיד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ וְאַזְהִיר לֵיה לְאִסְתַּמְּרָא מֵאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְאַסְטוּ אָרְחַיְיהוּ מֵאֹרַח טָב לְאֹרַח בִּישׁ וּמְסָאֲבֵי נַפְשַׁיְיהוּ בְּהַהוּא מִסְאֲבוּ אַחֲרָא. דְּהָא כַּד בָּרָא קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְבַר נָשׁ עֲבַד לֵיה בְּדִיּוּקְנָא עִלָּאָה וְנָפַח בֵּיהּ רוּחָא (נ"א נִשְׁמָתָא) קַדִּישָׁא … להמשך קריאה

סימן תנא – דיני הגעלת הכלים לפסח – ערוך השולחן

——– א קדרות של חרס, או קערות ואלפסין של חרס, שנשתמש בהם חמץ כל השנה, אפילו אותם שעושין בהם דייסא ומיני קמחים, שהם כולן חמץ ומתדבקים סביבות הקדירה – משפשפן היטב בעניין שלא יהא החמץ ניכר בהן, ומותר להשהותן לאחר הפסח, להשתמש בהן בין במינו בין שלא במינו. ולא דמי לחמץ שנתערב, דאסור להשהותו כמו … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' תפלה פרק י"א א. הָיָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת אוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ שְׁנֵי פְּתָחִים לֹא יַעֲשֵׂנוּ קַפַּנְדְרִיָּא כְּדֵי שֶׁיִּכָּנֵס בְּפֶתַח זֶה וְיֵּצֵא בְּפֶתַח שֶׁכְּנֶגְדוֹ לְקָרֵב הַדֶרֶךְ. שֶׁאָסוּר לְהִכָּנֵס בָּהֵן אֶלָּא לִדְבַר מִצְוָה: ב. מִי שֶׁצָרִיךְ לְהִכָנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִקְרוֹא תִּינוֹק אוֹ חֲבֵירוֹ יִכָּנֵס וְיִקְרָא מְעַט אוֹ יֹאמַר שְׁמוּעָה וְאַחַר כַּךְ יִקְרָא חֲבֵירוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא … להמשך קריאה

זוהר וישלח דף קס"ז ע"ב – חק לישראל

——– וַיָּשׁוּבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ, כֵּיוָן דְּאָמַר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ לָא יַדַּעְנָא דְּאִיהוּ עֵשָׂו, וְכִי אַחִין אָחֳרָנִין הֲווּ לְיַעֲקֹב, אֶלָּא בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ, וְאִי תֵּימָא דְּהָדַר בִּתְשׁוּבָה וְאָזִיל בְּאֹרַח מִתַּקְּנָא לָאו הָכִי אֶלָּא עֵשָׂו הָרָשָׁע כִּדְמֵעִקָּרָא, וְגַם הוֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאִי תֵּימָא דְּאִיהוּ … להמשך קריאה

לימוד תורה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– מותר ללמוד תורה בשבת, אף שכוונתו לצורך חול, כיון שגם בלימודו עתה מקיים מצוה. על כן, מותר לנער בר מצוה להכין דרשתו לחגיגת בר המצוה שתערך בחול, וכן מותר להכין קריאת התורה או שיעור לצורך חול. וכן מותר לשנן לימודי קודש כהלכות כשרות המטבח, שבת ומועדים, לצורך מבחן … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות ברכות פרק ה א. שְׁלשָֹׁה שֶׁאָכְלוּ וְיָצָא אֶחָד מֵהֶם לַשּׁוּק קוֹרְאִין לוֹ כְּדֵי שֶׁיְּכַוֵּן לִשְׁמֹעַ מַה שֶּׁהֵן אוֹמְרִים וּמְזַמְּנִין עָלָיו וְהוּא בַּשּׁוּק וְיוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ. וְלִכְשֶׁיַּחֲזֹר לְבֵיתוֹ יַחֲזֹר וִיבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן לְעַצְמוֹ. אֲבָל עֲשָׂרָה שֶׁאָכְלוּ וְיָצָא אֶחָד מֵהֶן לַשּׁוּק אֵין מְזַמְּנִין עָלָיו עַד שֶׁיַּחֲזֹר לִמְקוֹמוֹ וְיֵשֵׁב עִמָּהֶן: שְׁלשָׁה שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד וְקָדַם אֶחָד … להמשך קריאה

אֵיזֶה סִפְרֵי מוּסָר לִלְמֹד? הַמְעוֹדְדִים אוֹ הַמּוֹכִיחִים בְּחָזְקָה?

——– תלוי מצב האדם באותה עת, אם מצבו חזק, ויצרו פוחז עליו להחטיאו יש ללמוד מוסר המוכיח בחזקה, ואם מצבו שבור ומיואש, יש ללמוד מוסר המעודד. הקדמה הגמרא במכות (כד ע"א) מביאה את נבואת חבקוק על הדור האחרון: "בא חבקוק והעמידן על אחת וצדיק באמונתו יחיה". דהיינו שהעיקר בדור האחרון יהיה האמונה והוא יהא העמוד … להמשך קריאה

מַה יַּעֲשֶׂה הָאָדָם וְיִנָּצֵל מִיִּסּוּרִים?

——– א. בִּטָּחוֹן, הַבִּטָּחוֹן מְסַלֵּק אֶת הַדִּינִים וּמַמְשִׁיךְ רַחֲמִים. ב. תּוֹרָה, אִם רָאִיתָ שֶׁיִּסּוּרִים מְמַשְׁמְשִׁים וּבָאִים עָלֶיךָ רוּץ לְחַדְרֵי תּוֹרָה. ג. תְּפִלָּה, שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים מְבַטְּלִין אֶת הַגְּזֵרָה תְּפִלָּה צְדָקָה וּתְשׁוּבָה. ד. עֲנִיַּת אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא, בְּכָל כַּוָּנָתוֹ וּבְכָל כֹּחוֹ, כָּל הָעוֹנֶה אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא קוֹרְעִין לוֹ גְּזַר דִּינוֹ. ה. צְדָקָה, חֲשׁוּבָה צְדָקָה שֶׁמַּצֶּלֶת … להמשך קריאה

סימן שנה – דיני גזוזטרא ובית הכסא – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנה – דיני גזוזטרא ובית הכסא א א גְּזוּזְטְרָא (פֵּרוּשׁ דַּף אוֹ בִּנְיָן בּוֹלֵט מִתּוֹךְ הַבָּתִּים חוּצָה) שֶׁהִיא לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם, וְחַלּוֹן ב פָּתוּחַ לָהּ מִן הַבַּיִת, אֵין מְמַלְּאִין מִמֶּנָּה אֶלָּא אִם כֵּן עָשָׂה לָהּ ג מְחִצָּה כָּל סְבִיבָהּ; אוֹ יַעֲשֶׂה הַמְּחִצָּה סְבִיב הַנֶּקֶב שֶׁדּוֹלִים דֶּרֶךְ שָׁם וְהוּא שֶׁיְּהֵא בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה. וְאֵין … להמשך קריאה

מוסר – חק לישראל

——– שערי תשובה דף כט עב כַּת שְׁקָרִים אִישׁ כָּזָב אֲשֶׁר תּוֹרָה עָזַב וְיֵרַע וְיַשְׁחִית בְּמַעֲנֵה פִּיו כְּמוֹ הַמְכַחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ בְּפִקָּדוֹן אוֹ בִּתְשׂוּמֶת יָד אוֹ בִּשְׂכַר שָׂכִיר, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט) לֹא תְכַחֲשׁוּ וְלֹא תְשַׁקְּרוּ אִישׁ בַּעֲמִיתוֹ. וְכֵן הָעוֹנֶה בְּרֵעֵהוּ עֵד שֶׁקֶר. וְנֶאֱמַר (שמות כ) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שֶׁקֶר. וּבִכְלַל זֶה הַתַּרְמִית וְהָאוֹנָאוֹת בְּמִסְחָרִים וּבְשֻׁתָּפוּת … להמשך קריאה

אַל תִּתְלַכְלֵךְ – דובב שפתי ישנים

——– י"ב, א': וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה עַל אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח כִּי אִשָּׁה כֻשִׁית לָקָח. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((ספרי.))) וּמַה מִּרְיָם שֶׁלֹּא נִתְכַּוְּנָה לְגַנּוֹתוֹ – כָּךְ נֶעֶנְשָׁה, קַל וָחֹמֶר לַמְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ. עַד כַּמָּה קָשֶׁה דִּינוֹ שֶׁל הַמִּדְבָּר בִּגְנוּתוֹ שֶׁל חֲבֵרוֹ, שֶׁאֲפִלּוּ כַּוָּנָתוֹ לְטוֹבָה וּלְתוֹעֶלֶת – אִם אֵין לִבּוֹ נָקִי מִכָּל נְגִיעָה … להמשך קריאה

זוהר אמר דף צ' ע"א – חק לישראל

——– רִבִּי חִיָּיא פָתַח (שופטים ח) יְיָ בְּצֵאתְךָ מִשֵּׂעִיר בְּצַעְדְּךָ מִשְּׂדֵה אֱדוֹם אֶרֶץ רָעָשָׁה גַם שָׁמַיִם נָטָפוּ. תָּא חֲזֵי זַכָּאִין אִינוּן יִשְׂרָאֵל בְּעַלְמָא דֵּין וּבְעַלְמָא דְאָתֵי דְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אִתְרְעֵי בְהוּ וְאִינוּן מִתְדַּבְּקִין בֵּיהּ וְאִקְרוּן קַדִּישִׁין עַם קָדוֹשׁ. וְכֵן עַד דְסָלִיק לוֹן לְדַרְגָּא עִלָּאָה דְאִקְרֵי קֹדֶשׁ דִכְתִיב (ירמיה ב) קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַייָ רֵאשִׁית תְּבוּאָתֹה כְמָה … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ר-כ

——– [דברים פרק-ד-ט]&nbsp רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וּפֶן יָסוּרוּ מִלְּבָבְךָ כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ וְהוֹדַעְתָּם לְבָנֶיךָ וְלִבְנֵי בָנֶיךָ: [דברים פרק-כ-יד]&nbsp רַק הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַבְּהֵמָה וְכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה בָעִיר כָּל שְׁלָלָהּ תָּבֹז לָךְ וְאָכַלְתָּ אֶת שְׁלַל אֹיְבֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָךְ: [יהושע פרק-א-ז]&nbsp רַק חֲזַק וֶאֱמַץ מְאֹד … להמשך קריאה

שמש – ספר פלא יועץ

שמש המשמש בין ליחיד בין לרבים צריך שיהא נאמן לבעליו, זריז, מהיר במלאכתו, עושה המלאכה כתקונה ויהיה ממון בעליו חביב עליו כשלו, וישתדל לירד לסוף דעת בעליו לעשות רצונם כרצונם מבלי אמירה. וכשיאמרו לו דבר יפנה עצמו מכל עסקיו תכף, ויעשה מה שאמרו לו במהירות באפן שלא יצטרכו לומר לו פעם שנית. ויהא נאמן בתכלית … להמשך קריאה

לשתף רב או חבר – תפארת ישראל

——– טובים השנים מן האחד – לשון "טובים" זהו היחס בין אחד לשני, וביחס לשלישי כבר נאמר משהו יותר נעלה: "והחוט המשלש לא במהרה ינתק". ואם כן, נשקל קל וחמר ליותר, לארבעה או חמשה וכו'. זהו כח החבר. או חברותא או מיתותא. חשוב כשהנך מסבך עם יצריך, להשיח את לבך לפני חבר ירא שמים, להתיעץ … להמשך קריאה

קז – מענין מאוס והרחקת התאוה הכללית – קיצור ליקוטי מוהר"ן

פַּעַם אֶחָד דִּבֵּר מֵעִנְיַן מִאוּס וְהַרְחָקַת הַתַּאֲוָה הַכְּלָלִית שֶׁהִיא תַּאֲוַת נִאוּף. עָנָה וְאָמַר. הִנֵּה אֲכִילָה עַל כָּל פָּנִים נִתּוֹסֵף לְהָאָדָם כֹּחַ וְחִיּוּת עַל יְדֵי זֶה. אֲבָל זֹאת הַתַּאֲוָה. הֲלֹא אַדְּרַבָּא. הִיא מַפְסֶדֶת וּמַזֶּקֶת הַחִיּוּת מְאֹד. וּמַתֶּשֶׁת כֹּחוֹ שֶׁל אָדָם מְאֹד. בְּוַדַּאי אֵין צְרִיכִין אוֹתָהּ כְּלָל. כִּי אִם בִּשְׁבִיל קִיּוּם הַמִּין לְבַד: לזכות נשמת רבנו נחמן … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הל' ק"ש פרק ג' א. הַיְתָה צוֹאָה בְּגוּמָא עוֹמֵד בְּסַנְדְּלוֹ עַל הַגּוּמָא וְקוֹרֵא וְהוּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה סַנְדְּלוֹ נוֹגֵעַ בָּהּ. הָיְתָה כְּנֶגְדּוֹ צוֹאָה מְעוּטָה בְּיוֹתֵר כְּמוֹ טִפָּה רוֹקֵק עָלֶיהָ רוֹק עָבֶה עַד שֶׁתִּתְכַּסֶּה וְקוֹרֵא. הָיְתָה נְטִישַׁת צוֹאָה עַל בְּשָׂרוֹ אוֹ יָדָיו מְטוּנָפוֹת מִבֵּית הַכִּסֵּא וְלֹא הָיָה לָהּ רֵיחַ רַע כְּלַל מִפְּנֵי קוֹטְנָן אוֹ יְבֵשׁוּתָן … להמשך קריאה

דילוג לתוכן