משנה קידושין פרק ב – חק לישראל

——– א. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאִשָּׁה מִתְקַדֶּשֶׁת בָּהּ וּבִשְׁלוּחָהּ. הָאִישׁ מְקַדֵּשׁ אֶת בִּתּוֹ כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה בּוֹ וּבִשְׁלוּחוֹ. הָאוֹמֵר לָאִשָּׁה הִתְקַדְּשִׁי לִי בִּתְמָרָה זוֹ, הִתְקַדְּשִׁי לִי בָּזוֹ, אִם יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן שָׁוֶה פְרוּטָה, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. בָּזוֹ וּבָזוֹ וּבָזוֹ, אִם יֵשׁ שָׁוֶה פְרוּטָה בְּכֻלָּן, מְקֻדֶּשֶׁת. וְאִם לָאו, אֵינָהּ מְקֻדֶּשֶׁת. הָיְתָה אוֹכֶלֶת רִאשׁוֹנָה רִאשׁוֹנָה, … להמשך קריאה

סימן שנג – דיני זיזין ברשות הרבים – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שנג – דיני זיזין ברשות הרבים א שְׁנֵי בָּתִּים בִּשְׁנֵי צִדֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים וְהֵם שֶׁל אָדָם אֶחָד, אוֹ שֶׁל שְׁנַיִם וְעֵרְבוּ, אִם שְׁנֵיהֶם שָׁוִים מֻתָּר לִזְרֹק א מִזֶּה לָזֶה; וְאִם אֶחָד גָּבוֹהַּ מֵחֲבֵרוֹ, ב אָסוּר לִזְרֹק מִזֶּה לָזֶה אֶלָּא אִם כֵּן הֵם כְּלֵי חֶרֶס וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם שֶׁאִם יִפְּלוּ יִשָּׁבְרוּ. בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים, בִּרְשׁוּת הָרַבִּים … להמשך קריאה

אין הדבר תלוי אלא בי – אפיקי אליהו על התורה

——– א. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי כי בשרירות ליבי אלך וכו' (כט.יח) יש לבאר כוונת הפסוק! ב. הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת (כט.כח) יש לדקדק, דתיבת "לנו" מיותרת היא! ג. אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך וכו'. ושבת … להמשך קריאה

סימן תנ – דיני שותפות בחמץ, והלואת חמץ – ערוך השולחן

——– א ישראל שלוה כיכר מחבירו קודם הפסח – צריך לפורעו אחר הפסח. ויש בו משום גזל אם אינו פורעו. ואין זה חליפי חמץ, דקיימא לן דאף על גב שאינו תופס דמיו, מכל מקום לכתחילה אסור, כמו שכתבתי בסוף סימן תמג. דזה אינו חליפי חמץ, דחליפין לא מקרי אלא כשהחמץ הוא בעין בעת שנותן לו … להמשך קריאה

גמרא יבמות דף ו' ע"א – חק לישראל

——– תַּנְיָא יָכוֹל אָמַר לוֹ אָבִיו הִטַּמֵּא אוֹ שֶׁאָמַר לוֹ אַל תַּחֲזִיר יָכוֹל יִשְׁמַע לוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר (ויקרא י"ט) אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִים בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יְהֵא בִּנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ דּוֹחֶה שַׁבָּת תַּלְמוּד לוֹמַר (שם כ"ו) אֶת שַׁבְּתוֹתַי תִּשְׁמוֹרוּ וּמִקְדָּשִׁי תִּירָאוּ כֻּלְּכֶם חַיָּיבִין בִּכְבוֹדִי. תַּנְיָא יָכוֹל יִתְיָּירֵא אָדָם מִמִּקְדָּשׁ תַלְמוּד … להמשך קריאה

גמרא כתובות דף נ' ע"א – חק לישראל

——– אָמַר רִבִּי אִילָעָא בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ. תַּנְיָא נַמֵּי הָכִי הַמְבַזְבֵּז אַל יְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ שֶׁמָּא יִצְטָרֵךְ לַבְּרִיּוֹת. וּמַעֲשֵׂה בְאֶחָד שֶׁבִּקֶּשׁ לְבַזְבֵּז יוֹתֵר מֵחוֹמֶשׁ וְלֹא הִנִּיחַ לוֹ חֲבֵרוֹ וּמַנּוּ רִבִּי יְשֵׁבָב וְאַמְרֵי לָהּ רִבִּי יְשֵׁבָב וְלֹא הִנִּיחוֹ חֲבֵירוֹ וּמַנּוּ רִבִּי עֲקִיבָא. אָמַר רַב נַחְמָן וְאִיתֵּימָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב מֵאֵי קְרָאָה … להמשך קריאה

מַדּוּעַ הָעֲנִיּוּת וְחֶסְרוֹן כִּיס נַחֲלַת רַבִּים בְּיָמֵינוּ?

——– "וְהִשְׁאַרְתִּי בְקִרְבֵּךְ עַם עָנִי וָדָל" (צפניה ג, יב) לֹא מָצָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִדָּה טוֹבָה לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא הָעֲנִיּוּת שֶׁמַּכְנִיעָה אֶת הַלֵּב, שֶׁנֶּאֱמַר: הִנֵּה צְרַפְתִּיךָ וְלֹא בְכָסֶף [לֹא בְּאֵשׁ כְּמוֹ שֶׁצּוֹרְפִים כֶּסֶף] בְּחַרְתִּיךָ בְּכוּר עֹנִי (ישעיה מח, י), וְכִי גַּם הִיא הַקָּשָׁה שֶׁבַּיִּסּוּרִים, כָּל הַיִּסּוּרִים בְּכַף מֹאזְנַיִם אַחַת וַעֲנִיּוּת בְּכַף שְׁנִיָּה מַכְרַעַת אֶת כֻּלָּם. (עיין … להמשך קריאה

זוהר ויקרא דף יח ע"א – חק לישראל

——– רַבִּי אַבָּא אָמַר כְּתִיב (תהלים עה) כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט זֶה יַשְׁפִּיל וְזֶה יָרִים. כִּי אֱלֹהִים שׁוֹפֵט אִלְמָלֵא דְּאִעֲבַר דִּינָא דְּיִצְחָק בַּאֲתַר דְּיַעֲקֹב שָׁארֵי וְאִתְכַּסֵי (ס"א וְאִתְסְחֵי) (ס"א וְאִתְבַּסָם) תַּמָּן. וַוי לְעָלְמִין דִּיַעְרָע בְּגִנֵּיהּ וְרָזָא דְּמִלָּה (ישעיה מו) כִּי בָאֵשׁ יְיָ נִשְׁפָּט. וְדָא הוּא אִתְבַּסְמוּתָא דְּעָלְמָא וְכֵיוָן דְּעָאל בְּאַתְרָא דְּיַעֲקֹב וְיַעֲקֹב אָחִיד בֵּיהּ כְּדֵין שָׁכִיךְ … להמשך קריאה

מֵאַיִן נוֹבַעַת מִדַּת הַחַשְׁדָּנוּת? וְהַאִם מִדָּה זוֹ חִיּוּבִית אוֹ שְׁלִילִית?

——– מידת החשדנות נובעת מדמיון מפותח. ישנם בני אדם שדמיונם מפתח הַשְׁעָרוֹת למרחוק, ופעמים יצדקו בדמיונם, ועל הרוב שלא יצדקו. ועצם תכונה זו של דמיון מפותח יש בה שלילי וגם חיובי וכמו בכל מידה כידוע. לימוד המוסר בנוי על כח הציור והדמיון כידוע מחכמי המוסר. בעל דמיון מפותח, יכול לפתח בדמיונו ולצייר במשלים שונים את … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ר-ט

——– [עמוס פרק-ט-א]&nbsp רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט: [משלי פרק-יג-כג]&nbsp רָב אֹכֶל נִיר רָאשִׁים וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד … להמשך קריאה

מָה הָעֵצָה לְבַל יָסִיתוּ כֹּחוֹת הַטֻּמְאָה לָאָדָם לְהַחְטִיאוֹ וּלְקַטְרֵג עָלָיו?

——– מובא בחז"ל (ע"פ מדרש תהילים עב, ג) "כל מקום שיש דין למטה אין דין למעלה". ופירש הרב מכתב מאליהו (ח"ה עמ' 61 ע"פ מהר"ן מברסלב) שכשהאדם דן את עצמו למטה והיינו שלומד מוסר ומייסר עצמו בדין ע"י שתובע את עצמו בעצמו על מחדליו ועושה דין בעצמו, אזי בכך מתבטלים מעליו המקטרגים מלמעלה ודוחה כל … להמשך קריאה

אַנְשֵׁי מָדוֹן – דובב שפתי ישנים

——– י"א, כ"ג: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֲיַד ה' תִּקְצָר עַתָּה תִרְאֶה הֲיִקְרְךָ דְּבָרִי אִם לֹא. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : רַבָּן גַּמְלִיאֵל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא אוֹמֵר: אִי אֶפְשָׁר לַעֲמֹד עַל הָרִיב, מֵאַחַר שֶׁאֵינָם מְבַקְּשִׁים אֶלָּא עֲלִילָה. יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַ"מְחַפְּשִׂים לָרִיב", אוּלַי מֵחֲמַת שִׁעֲמוּם, אוֹ מִכָּל סִבָּה אַחֶרֶת, וְגַם אִם לֹא עָשִׂיתָ לָהֶם דָּבָר – … להמשך קריאה

אל תביאני לידי נסיון – תפארת ישראל

——– כלל גדול לשמירת העינים – לא להביא עצמך לידי נסיון. למסר נפש לא ללכת למקומות של חשש פגם העינים, וזה קל יותר, שהרי בשעת נסיון, גם אם נחשיב את האדם לאנוס מצד תקף הנסיון, אבל הרי יש להפשיעו בכך שהביא עצמו לנסיון. למה לא ברחת מהנסיון? למה התקרבת למקום שידעת שעלול אתה להכשל בו? … להמשך קריאה

סעי' א' – יכוין רגליו זה אצל זה בכיון, כאלו אינם אלא אחד, להדמות למלאכים. – ספר מנחת שי

——– בברכות י: א"ר יוסי בר חנינא משום ראב"י המתפלל צריך שיכוין את רגליו שנאמר (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה. ופירש רש"י ורגליהם רגל ישרה נראים כרגל אחד וכתב ה"ר יונה (ה. ד"ה המתפלל) כלומר צריך שיחבר אותם זה אצל זה בכיוון כאילו אינם אלא אחד: וכתב הטור שבירושלמי נחלקו ר' לוי ור' סימון … להמשך קריאה

זוהר פנחס דף רי"ד ע"א – חק לישראל

——– רִבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר (זכריה ג) וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עוֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ יְיָ וְגוֹמֵר. תָּא חֲזֵי וַוי לְאִינוּן בְּנֵי נָשָׁא דְלָא מִסְתַּכְּלָאן בִּיקָרָא דְמָארֵיהוֹן וְכָל יוֹמָא וְיוֹמָא כָרוֹזָא קָארֵי עֲלַיְיהוּ וְלָא מַשְׁגִּיחִין אָתָא בַר נָשׁ לְאִסְתַּכְּלָא בְפִקּוּדֵי אוֹרַיְתָא כַמָּה סַנֵּיגוֹרִין קַיְימִין לְאַדְכְּרָא עָלֵיה לְטַב. אָתָא בַר נָשׁ וְאַעְבַּר עַל פִּקוּדֵי אוֹרַיְתָא אִינוּן … להמשך קריאה

צא – וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א כָּל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם וְכָל הַחָכְמוֹת הַכֹּל כַּאֲשֶׁר לַכֹּל צְרִיכִין לְקַשֵּׁר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וּמִי שֶׁאֵינוֹ מְקַשְּׁרָם לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא בְּחִינַת "נִרְגָּן מַפְרִיד אַלּוּף" שֶׁמַּפְרִיד אַלּוּפוֹ שֶׁל עוֹלָם. וְגוֹרֵם חַס וְשָׁלוֹם פְּגִימַת הַלְּבָנָה. גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. כִּי כָּל אָדָם בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם צָרִיךְ לְקַשֵּׁר שִׂכְלוֹ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא לְהַתּוֹרָה וּלְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְכָל זֶה נִתְתַּקֵּן עַל-יְדֵי הִתְקָרְבוּת לְצַדִּיקִים אֲמִתִּיִּים … להמשך קריאה

פיג'מות

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– אם הרגילוּת להלביש לילדים פיג'מות בכל יום בשעה מסויימת, מותר להלביש להם בשעה זו, אף שאינם הולכים לישון אלא לאחר ההבדלה. כי זו הדרך להלבישם בכל יום, ובינתיים הם משתובבים עד שינתם, ואין כאן כוונה מיוחדת לחול. (ב רכד) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים … להמשך קריאה

שעג. שלא יגלח הנזיר שערו. – ספר החינוך

שלא יגלח הנזיר שערו כל ימי נזירותו, שנאמר (במדבר ו ה) תער לא יעבר על ראשו. משרשי המצוה. כתבתי למטה במצות גדול שער נזיר (מצוה שעד). מדיני המצוה. מה שאמרו זכרונם לברכה (נזיר לט, א) שאחד מגלח בתער או במספרים כעין תער, או שתלש השער בידו כל זמן שקצצה מעקרה לוקה, אבל כל זמן שהניח … להמשך קריאה

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רעג] – ספר מנורת המאור עם פירוש

לְעוֹלָם יִתְיָרֵא אָדָם מִלְּהוֹרוֹת בִּפְנֵי רַבּוֹ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק הַדָּר עִם הַנָּכְרִי (סג, א): תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר: לֹא מֵתוּ בָנָיו שֶׁל אַהֲרֹן אֶלָּא בִּשְׁבִיל שֶׁהוֹרוּ הֲלָכָה בִּפְנֵי מֹשֶׁה רַבָּן. מַאי דָּרוּשׁ? "וְנָתְנוּ בְּנֵי אַהֲרֹן [הַכֹּהֵן] אֵשׁ [עַל־הַמִּזְבֵּחַ] וְעָרְכוּ עֵצִים עַל־ הָאֵשׁ" (ויקרא א, ז), אָמְרוּ, שֶׁאַף־עַל־פִּי שֶׁהָאֵשׁ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם מִצְוָה … להמשך קריאה

שוגג – ספר פלא יועץ

החטא בשוגג צריך תשובה מעליתא, ואי לא עבד תשובה ענוש יענש והנפש החוטאת היא תמות (יחזקאל יח ד). ובזמן שהיה בית המקדש קים היה מביא קרבן ועושה תשובה ומתכפר (עי' ירושלמי מכות פ"ג, ה"ו), וגם עתה צריך תשובה ובמקום קרבן ונשלמה פרים שפתינו. והמון העם חושבים שכשחטא בשוגג הוא פטור לגמרי, דמאי הוה לה למעבד, … להמשך קריאה

עבירה גוררת עבירה מצוה גוררת מצוה בביטול כח הבחירה – אפיקי אליהו על התורה

——– א. כי אתם ידעתם וכו' ואת אשר עברנו בקרב הגוים אשר עברתם. ותראו את שקוציהם ואת גלוליהם וכו' (כט.טו-טז) יש להבין, לשם מה היה צריך הפסוק לספר כיצד עברו עם ישראל בארץ העמים, וראו שיקוציהם וגלוליהם וכו'? ב. ותראו את שקוציהם ואת גלליהם עץ ואבן כסף וזהב אשר עמהם (כט.טז) יש לדקדק, מהו שיתר … להמשך קריאה

חֲתִימָה [רעד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה יֵשׁ לוֹ לָאָדָם לַעֲשׂוֹת כְּדֵי לִלְמֹד תּוֹרָה, שֶׁחוּץ מִכָּל הַטּוֹבוֹת וְהַגְּדוּלוֹת הַבָּאוֹת לָאָדָם בְּסִבָּתָהּ, כְּפִי שֶׁכָּתוּב לְמַעְלָה, אִם לָמַד תּוֹרָה – בְּזִקְנוּתוֹ נִתּוֹסְפָה חָכְמָה בּוֹ, וּבְעַם הָאָרֶץ – מִתּוֹסֶפֶת טִפְּשׁוּת בּוֹ. כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק שׁוֹאֵל אָדָם (קנב, א): תַּנְיָא: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים כָּל זְמַן שֶׁמַּזְקִינִים חָכְמָה מִתּוֹסֶפֶת בָּהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "בִּישִׁישִׁים חָכְמָה וְאֹרֶךְ … להמשך קריאה

גמרא קידושין דף ל"ט ע"ב – חק לישראל

——– רָמֵי רַב טוּבִי בַּר רַב קִיסְנָא לְרָבָא. תְּנַן כָּל הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת מְטִיבִין לוֹ עָשָׂה אִין לֹא עָשָׂה לֹא. וּרְמִינְהִי יָשַׁב וְלֹא עָבַר עֲבֵירָה נוֹתְנִין לוֹ שָׂכָר כְּעוֹשֶׂה מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ הָתָם כְּגוֹן שֶׁבָּא דְבַר עֲבֵירָה לְיָדוֹ וְנִיצוֹל הֵימֶנָּה. כִּי הָא דְרִבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפִּי תְּבַעְתֵּיהּ הַהִיא מַטְרוּנִיתָא אָמַר מִילְתָא וּמָלֵי נַפְשֵׁיהּ שִׁיחֲנָא וְכִיבָא. … להמשך קריאה

הֵיאַךְ נִגְמָלִים מִמִּדַּת הַחַשְׁדָנוּת לְבִלְתִּי הִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ בָּאֹפֶן הַשְּׁלִילִי?

——– יש לאחוז במידת "התמימות", להתחיל בתמימות עם ה', שבנקל יותר יקנה אדם מדה זו כלפי הקב"ה לבטל דעתו ושכלו מכל וכל להנהגת ה', וירגיל עצמו בכל אשר יארע לו להתמם עם ה', ובכך יתרגל לגרש מעצמו מידת החשדנות הגרועה שהיא היפך מדת התמימות, להיותו בחשדנותו חושש וחושד שמא נעשה לו עוול, ובתמימות יפעל היפך … להמשך קריאה

הכוונה בעניית אמן

——– שלושה סוגי כוונות ישנם בעניית אמן, ואלו הם: א. ברכות שבח והודאה לה', כגון: ברכות השחר, ברוך שאמר וישתבח, כשעונה עליהם 'אמן' יכוון: "אמת הדבר ואני מאמין בזה". ב. בקשות ותחינות, כגון קדיש, הרחמן שבברכת המזון וכיוצא, בהם יכוון "כן יהי רצון". ג. בקשות ותחינות יחד עם שבח, כרוב הברכות שבתפילת העמידה, יכוון "אמת … להמשך קריאה

"לְשֵׁם שָׁמַיִם" – דובב שפתי ישנים

——– י"א, כ"ט: וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי וּמִי יִתֵּן כָּל עַם ה' נְבִיאִים כִּי יִתֵּן ה' אֶת רוּחוֹ עֲלֵיהֶם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : הֲקִנְאָתִי אַתָּה מְקַנֵּא? יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים הַמְדַמִּים בְּנַפְשָׁם שֶׁהִנָּם קַנָּאִים הַמְקַנְּאִים אֶת קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, לַעֲמֹד וּלְהוֹכִיחַ כָּל אָדָם *(((בבא בתרא ט"ו ע"ב.))) טוֹל קֵיסָם מִבֵּין שִׁנֶּיךָ, כְּשֶׁלַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה אֵינָם מְקַנְּאִים … להמשך קריאה

דילוג לתוכן