——–
ולדגמא:
"שלשה הקדוש-ברוך-הוא משתבח בהן בכל יום; רוק הדר בכרך ואינו חוטא וכו " (פסחים קיג) גמרא זו נאמרה לפני אלפים וחמש מאות שנה, ובודאי שהפרוצה של אז נחשבת כצנועה של ימינו, ועל אז נאמר, שרוק הדר בכרך ואינו חוטא – רוק פנוי שבאפשרותו לעשות כחפצו, אלא שמתוך יראת השמים שבו נמנע מלחטא – זוכה שהקדוש-ברוך-הוא משתבח בו בכל יום. בכל יום מתפאר בו הקדוש-ברוך-הוא לפני הפמליא שלו: ראו איזה גבור יש לי בעולמי. ואם זה נאמר אז – מה היום? אפשר משתבח הקדוש-ברוך-הוא בנסיונות של כימינו לא רק ברוק, אלא גם בזקן, ולא רק בכל יום, אלא בכל שעה ושעה.
דגמא נוספת:
הרואה דבר ערוה לפניו ואינו זן את עינו ממנו, זוכה ורואה פני שכינה (מסכת "דרף ארץ זוטא") וידועה ממרת ה"שומר אמונים": מהו שנאמר 'זוכה ורואה' ולא 'יזכה ויראה'? אלא הכונה: זוכה בהוה. לא רק בעתיד.
כי זאת יש לדעת: מה שמובא בספרי המקבלים כי גוף האדם אוצר בתוכו רק ניצוץ מנשמתו, אולם שרש נשמתו בשמים ממעל, וככל שטהור וזך הוא במעשיו למטה, הרי שמשתדר מניצוץ נשמתו לשרשו העליון פעלו וזכותו, ובתמורה נשפע עליו משרש נשמתו לניצוץ שבגופו שפע התלהבות, מתיקות וערבות מתורת ועבודת ה'. ולכן, ברגע שמהלך אדם בשוק ורואה דבר ערוה לפניו ונועץ עיניו בקרקע – זוכה ורואה פני שכינה. זוכה עתה שהתגברות זו משתדרת מניצוץ נשמתו תכף לשרשה שלמעלה, וברגע זה נשפע עליו משרש נשמתו שפע אלקי ואור שכינתו, ואף שאין מרגיש בכך תכף, אולם יראה מיד שתורתו ותפלתו הם בצורה אחרת מקדם.
אם כן תתבונן, שברגע זה שדבר ערוה לפניך, ומצד אחד יצרך הרע מסיתך להסתכל, תתבונן בשכר עברה והנאתה לרגע כנגד הפסדה – שבכך אתה מפסיד הארת זיו השכינה כבר כאן – בעודך בעולם הזה – שיאפשר לך להרגיש נעם עצום במשך כל ימי חייך.
ויש להזכיר, שהרב הגאון הרב זילברשטיין שליט"א מספר, שזכה לשמע פעם דבריו של הקדוש "שומר אמונים" זצוק"ל שאמר, היות ואמרו חז"ל כל הרואה דבר ערוה לפניו ואינו זן את עיניו ממנו, זוכה ורואה פני שכינה, אם כן, כיון שברגע זה נמשך עליו אור השכינה, מסגל זמן זה להתפלל ולבקש בקשותיו הנצרכים לו בעוד עיניו למטה וגובר הוא על יצרו. רגע זה מסגל לקבלת כל בקשה. ואני הכותב שמעתי מכך מעשים מפלאים לאמתת שמועה זו, ואכן בדוקה ומנסית היא להמשכת שפע רוחני או גשמי.
אם כן, אתה, המהלך ברחובה של עיר ונסיון דבר ערוה לפניך, תתרכז בשתי התבונניות אלו:
א. ברגע זה – או שתזכה שהקדוש-ברוך-הוא יתפאר בך בכל הפמליא שלו, או שיתאכזב ממך ויתמלא צער ועגום ממך.
ב. ברגע זה של נסיון, ממתינים משמים במלא חפנים שפע אור אלקי להעריף עליך. תתבונן ! או שתזכה שיהא נמשך עליך שפע אלקי ואור השכינה לעלות מעלה מעלה, או שתפסיד את הכל.
וכן עוד ממרות כיוצא באלו, לשנן ולשנן, כי העקר הוא לשנן מאמרי חז"ל ולחזר עליהם ולפתח אותם עד שיכנסו פנימה ללב. עסק התורה
אי אפשר להשמר ולהתגבר על אש יצר הראיה מבלי להפעיל אש נגדית, והיא אש התורה. על ידי שיגבר בך אש התורה, תדחה את אש יצר העריות ממך.
לכן, בעסק התורה יתחשק לבך, בהיותך יודע, הנה אני לומד תורה בחשק וברצון ובזה מגרש אני כל חשקים ורצונות אחרים ממני, וזה פשוט. כמו אדם שמטאטא את הלכלוך והאבק מתוך ביתו, כן בהיותך מכניס לעצמך דברי תורה, מטאטא אתה מתוכך חשקים ורצונות זרים. ובפרט כשאתה מהלך בדרך, תצטיד בספר משנה או הלכה או ספר מוסר בענין זה של שמירת העינים, ואף שאתה לא מתמיד כל כך גדול. אין לכך שום קשר. וכמו שאדם לובש מעיל רק כשהוא יוצא לגשם ולקר, או כמו שאדם יושב במקלט רק בשעת מלחמה, ואף שבימים כתקנם אין צרך במעיל ואין צרך במקלט, אולם אין זו קיצוניות כשאדם משתמש בהם בשעת הצרך – כן הוא בענין זה: אף שאתה אינך מתמיד המנצל כל שעה לתורה – אל תחשב מה פתאום אקח אתי איזה ספר לקרא בדרך או בהמתנה כי בכך הרי אראה כצבוע שיחשבוני למתמיד כה גדול. זה אינו נכון, שהרי כאן נושא אתה נשק בשעת צרך מיחד, בזמן נסיון של עברה. ולכן, גם אם אינך נזהר תמיד להתמיד, חובה מיחדת מטלת עליך ללמד דוקא בעת כזו כדי להשמר ולהנצל מעברה. אין כאן שום חסידות ושום צביעות, אדרבה – דבר בעתו מה טוב, ואם כשאנו כדגים במים, דהינו בבתי מדרש, מחיבים לעסק בתורה להנצל מיצר הרע, על אחת כמה וכמה כשאנו מחוץ למים, ביבשה המיבשת ומיבשת כל לחות של קדשה ברחובה של עיר, שחיבים להצטיד בתורה, כי אנו בסכנה גמורהי שעת מלחמה ממש.
ומי שחושב אחרת, למה הוא דומה? לחיל המתאמן ללחימה בכלי נשק וביריות, והכל רק בדמה לצרך אמון, וכשהוא יוצא להלחם בפעל פנים מול פנים עם האויב, מניח כלי מלחמתו ואינו נוטלם. כן הוא ממש לעניננו – בבית מדרש עוסקים אנו בתורה לגרש מאתנו את היצר הרע, כדי שאם יפגשנו היצר הרע בשעת נסיון, נדע כיצד להתמודד אתו, והנה, כשיוצא אדם לרחוב, לא נוטל נשקו בידו, שהיא התורה?! אתמהא. תפלה
להתפלל יום יום בתחנונים ב"שומע תפלה" או ב"השיבנו", שיחזקהו הקדוש-ברוך-הוא להתגבר על יצרו. ומספר על הצדיק רבי שמואל שפירא זצוק"ל, שידוע שהצטין ביותר במדה זו של שמירת העינים, והיה דמות פלא בדורנו בנושא זה, שכשהיה קורא בברכות השחר "וכוף את יצרי להשתעבד לך", היה חוזר על זה פעמים רבות עד שכל שומעו היה מרגיש כיצד מתחנן הוא להקדוש-ברוך-הוא מעמק הלב שיתן לו כח להתגבר על יצרו.
ותפלה על בקשה כזו נענית במהירות ללא בדיקות וחקירות אם ראוי לכך האדם או לא, כידוע מספר חסידים, שכשאדם מבקש על עניני יראת שמים – נענה, ועושה נחת רוח ליוצרו בבקשה כזו, ואין בודקין אחריו אלא עונים לו, אבל, כמובן, תפלה מעמק הלב.
וגם אם נכשלת ונפלת, אל תחלש דעתך מלחזר ולהתפלל. אין תפלתך נמאסת בכך, כפי שרגיל האדם להחלש בדעתו ולחשב, שאחר נפילה, באיזה פנים ובאיזה עזות אבא לפני בוראי להתחנן? זו טעות חמורה ! וכבר ערכתי על כך שני ספרים בשם "דור התמורות" ובשם "תכתב זאת לדור אחרון", להוציא נגע טעות זו, ראה שמה ותחי נפשך.
וכמו כן לגבי עסק התורה – גם אם נכשלת, חזר לעסק בתורה ביתר שאת, ודע כי עצם הקימה מהנפילה היא התקון הגדול ביותר. כך הם דברי ה"סטיפלר" הקדוש שהבאנום לעיל. וכאן אתה מראה נאמנות להקדוש-ברוך-הוא שאינך בוגד בו גם לאחר שנפלת ושוב הנך קם לקראת אביך שבשמים לבלתי עזבו לעולם, ובזה הנך מראה שאינך עובד לשם שכר או ענש, ועל אף הדחיה מהנפילה, אינך מתיאש מעצם אמונתו יתברך, ועם כל הענש הצפוי לך על כשלונך, הנך שוב נאמן לאדנותו יתברך להתחיל כל פעם התחלה מחדש. וזכר כלל זה, כי רבים חללים נפלו ברשת הפתוי של חלישות הדעת והאכזבה מהכשלונות, ולא הסתכלו על הנצחונות, לא הבינו שהקדוש-ברוך-הוא מקבל לאחר כל נפילה ונפילה את השב אליו, והוא כלל גדול בתורה.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5