זוהר בלק דף ר"ב ע"א – חק לישראל

——– פָּתַח וְאָמַר (דברים כ) כִּי תָצוּר אֶל עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֶם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ כַּמָּה טָבִין אִינוּן אָרְחִין וּשְׁבִילִין דְּאוֹרַיְיתָא דְהָא בְכָל מִלָּה וּמִלָּה אִית כַּמָּה עֵיטִין כַּמָּא טָבִין לִבְנֵי נָשָׁא כַמָּה מַרְגְלָאָן דְּקָא מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר וְלֵית לָךְ מִלָּה בְאוֹרַיְתָא דְלֵית בָּהּ כַמָּה בוּצִינִין מְנַהֲרָן לְכָל סְטָר הָאי קְרָא אִיהוּ כְּפוּם פְּשָׁטֵיהּ. וְאִית בֵּיהּ … להמשך קריאה

ריצה – ספר פלא יועץ

כתיב (תהלים קיט לב) דרך מצותיך ארוץ. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (ברכות ו ב) לעולם ירוץ אדם לדבר מצוה ואפלו בשבת. ואמרו בזהר הקדוש, שהרץ לדבר מצוה, כנגדו למעלה רצים הסנגורים ומקדימין לקטגורין. ועל זה נאמר (אסתר ג טו) הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והעיר שושן צהלה ושמחה. כל קבל דנא, הרץ לדבר עברה מקדימין … להמשך קריאה

ג. עיקר השמחה שתהא לעתיד, היא מעצם הידיעה שידעו כולם את ה'

——– והרי ידוע שהימים העתידים יהיו ימי עונג שמחה וטובה ללא שום דאגה, ועוד אמרו חז"ל: עתידה ארץ ישראל שתוציא כלי מילת וגלוסקאות, וברור הוא שאין השמחה העתידה מחמת החומריות שתרבה אז למאוד, שריבוי הגשמיות שיהא לעתיד הוא פועל יוצא מחמת שפע הרוחניות שהוא עיקר התענוג, ומה עיקר השפע הרוחני שיהא לעתיד הלא בבשורה של … להמשך קריאה

שמא. מצות פדיון בתי ערי חומה עד השלמת שנה. – ספר החינוך

שיהיה פדיון הנחלות שהן תוך העיר המקפת חומה עד השלמת שנה אחת, ואחר השנה תהיה בחזקת הקונה אותן ולא יהיו חוזרות ביובל, שנאמר (ויקרא כה כט) ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה וגו'. כבר כתבתי למעלה, (מצוה שמ) שענין היות בית בעיר חומה נחלט לשנה מצד חבת הארץ הוא, כדי שישתדל המוכרה לגאל אותה … להמשך קריאה

סימן שכ – דיני סחיטה בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שכ – דיני סחיטה בשבת א זֵיתִים א וַעֲנָבִים, אָסוּר לְסָחֲטָן { עַיֵּן לְעֵיל סי' רנ"ב ס"ה; } וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אֲסוּרִים אֲפִלּוּ לֹא הָיוּ עוֹמְדִים אֶלָּא לַאֲכִילָה. וְתוּתִים וְרִמּוֹנִים, אָסוּר לְסָחֲטָן; וְאִם יָצְאוּ מֵעַצְמָן, אִם עוֹמְדִים לַאֲכִילָה, מֻתָּר; וְאִם עוֹמְדִים לְמַשְׁקִים, אָסוּר. וּשְׁאָר כָּל הַפֵּרוֹת, מֻתָּר ב לְסָחֲטָן. { הַגָּה: וּבְמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ } … להמשך קריאה

המאריך בתפלתו

——– הרגיל להאריך בתפלתו ומחמת כן אינו מספיק לעניית הקדושה, רשאי להתפלל כך לכתחילה, ואינו צריך להמתין מלהתפלל עד שיענה קדושה. ומכל מקום בתפלת שחרית, עדיף שיתחיל מעט קודם הציבור, כדי שיספיק לסיים ולענות קדושה. [וכן יעשה בערבית, כדי להרויח שני קדישים וברכו.] אבל במנחה לא יעשה כן, שהרי יפסיד את עניית הקדיש שקודם העמידה, … להמשך קריאה

ו. עיקר האדם הוא כח הבחירה שבו, כל מעשה שלא נעשה בהשתמשות בכח זה של הבחירה אינו בגדר "עבדות"

——– ומאחר שעיקר האדם הוא הבחירה שבו, והוא מוֹתַר האדם ומעלתו, וכל עסק האדם בעולם הוא לבחור בטוב ולרצותו ולהשתדל להוציאו לפועל, וכל אשר יעשה האדם בדרך הרגל ללא התמודדות לחימה במעשהו, אלא והיה מעשהו כאילו יוצא ונפעל מאליו, מבלי הרגשת נצחון כמנצח המנצח במלחמתו, הרי שמעשהו זה אינו נחשב ל"עבודת ה"', אחד שכזה אינו … להמשך קריאה

יד. צער השכינה בגלות היות שהשפע הולך לאמות העולם – תפארת ישראל

——– "ומה לו לאב שהגלה את בניו", נראה לי בסיעתא דשמיא הכונה, כי ענין הגלות גרם צער גדול לשכינה על שהיא נותנת השפע לחיצונים, מחמת שישראל דרים בחוץ לארץ תחת ממשלת השרים, כמו שכתב הרמ"ק ז"ל. ועוד נעשה על ידי הגלות הפסד גדול לישראל, כי מקדם היו ישראל לוקחים עקר השפע, ואחר שגלו, אז שרי … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות צ-מ

——– [במדבר פרק-כה-יז]&nbsp צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם: [במדבר פרק-לה-ב]&nbsp צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנָתְנוּ לַלְוִיִּם מִנַּחֲלַת אֲחֻזָּתָם עָרִים לָשָׁבֶת וּמִגְרָשׁ לֶעָרִים סְבִיבֹתֵיהֶם תִּתְּנוּ לַלְוִיִּם: [שמואל א פרק-ח-יז]&nbsp צֹאנְכֶם יַעְשֹׂר וְאַתֶּם תִּהְיוּ לוֹ לַעֲבָדִים: [שמואל ב פרק-א-כו]&nbsp צַר לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים: [ישעיה פרק-נו-י]&nbsp (צפו) צֹפָיו עִוְרִים … להמשך קריאה

ד. בגאולת מצרים הובטח לישראל שתיגאל דעתם

——– בגאולת מצרים כשנתבשרנו על ידי משה רבנו עליו השלום על גאולתנו, נאמר לו מאת ה' לומר לעם ישראל בין הייתר משפט זה: "וידעו מצרים כי אני ה"' (שמות ז, ה), והוא לכאורה תמוה, מה ענין בגאולת מצרים להיות אחת המטרות "וידעו מצרים כי אני ה"', וכי מה יש צורך ומטרה מידיעת מצרים אותו יתברך. … להמשך קריאה

מעלת העמל – אפיקי אליהו על התורה

——– א. ויענך וירעבך ויאכילך את המן וכו' כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם (ח.ג) יל"ע, מה העניין שהקב"ה "ויענך וירעבך". מה קשר ישנו לעניין "מוצא פי ה'"? ב. ויהי מקץ ארבעים יום וארבעים לילה נתן ה' אלי את שני לחת וכו' (ט.יא) איתא בנדרים (לח.) … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' תלמוד תורה פ"ה א. מַעֲלָה גְדוֹלָה הִיא לְמִי שֶׁהוּא מִתְפַּרְנֵס מִמַּעֲשֵׂה יָדָיו וּמִדַּת חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הִיא וּבָזֶה זוֹכֶה לְכָל כָּבוֹד וְטוֹבָה שֶׁבָעוֹלָם הַזֶה וּבָעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קכ"ח) יְגִיעַ כַּפֶּיךָ כִּי תֹאכֵל אַשְׁרֶיךָ וְטוֹב לָךְ אַשְׁרֶיךָ בָּעוֹלָם הַזֶה וְטוֹב לָךְ לָעוֹלָם הַבָּא שֶׁכֻּלּוֹ טוֹב: ב. אֵין דִּבְרֵי תּוֹרָה מִתְקַיְימִין בְּמִי שֶׁמְרַפֶּה עַצְמוֹ … להמשך קריאה

סעי' ב' – צריך לאזור אזור בשעת התפלה, אפילו יש לו אבנט , משום הכון, אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה, מאחר שיש לו מכנסים. – ספר מנחת שי

——– בגמ' שבת ט: למ"ד תפלת ערבית רשות כיון דשרא המייניה לא מטרחינן ליה להפסיק אכילתו ולחזור ולחגור כדי להתפלל ושואלת הגמ' ולמה לא יתפלל בלא חגור ומתרצת הגמ' משום הכון לקראת אלהיך ישראל. וכתב בה"ת מכאן יש ללמוד שצריך אדם לאזור אזור בשעת תפלה אפי' יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה. וכ"כ … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות צ-נ

——– [יהושע פרק-ד-טז]&nbsp צַוֵּה אֶת הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי אֲרוֹן הָעֵדוּת וְיַעֲלוּ מִן הַיַּרְדֵּן: [שיר השירים פרק-א-יג]&nbsp צְרוֹר הַמֹּר דּוֹדִי לִי בֵּין שָׁדַי יָלִין: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם … להמשך קריאה

מַהוּ הַקַּו לְמַחְשָׁבָה שֶׁיַּנְחֶה אוֹתִי כְּדֵי לְסַלֵּק אֶת הַקִּנְאָה הָאוֹכֶלֶת בַּתְּחוּם שֶׁאֲנִי שׁוֹאֵף אֵלֶיהָ בְּיוֹתֵר – הַצְלָחָה בַּתּוֹרָה?

——– כל אחד שואף להיות גאון, רק נתבונן! וכי רק גאון בתורה נקרא גאון, גאון במידות אינו נקרא גאון?! גאון במוסר ובדרכי עבודת ה' בעיון אינו נקרא גאון?! והלא המסילת ישרים בהקדמה כתב "הן יראת ה' היא חכמה", ובלשון יווני "הן" היינו "אחת". דהיינו שהחכמה היחידה היא ההתמודדות עם היצר בתיקון התאוות והמידות. למה אם … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' תפלה פרק י"א א. כְּשֶׁבּוֹנִין בֵּית הַכְּנֶסֶת אֵין בּוֹנִין אוֹתָהּ אֶלָּא בְּגֹבְהָה שֶׁל עִיר שֶׁנֶּאֱמַר (משלי א) בְּרֹאשׁ הוֹמִיּוֹת תִּקְרָא. וּמַגְבִּיהִין אוֹתָה עַד שֶׁתְּהֵא גָבוֹהַּ מִכָּל חֲצֵרוֹת הָעִיר שֶׁנֶּאֶמַר (עזרא ט) לְרוֹמֵם אֶת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאֵין פּוֹתְחִין פִּתְחֵי הַכְּנֶסֶת אֶלָּא בְּמִזְרַח שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר ג) וְהַחוֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה. וּבוֹנִין בּוֹ הֵיכָל שֶׁמַּנִיחִין … להמשך קריאה

ריבית – ספר פלא יועץ

ידוע חמר שבו שעובר בחמשה לאוין ונכסיו מתמוטטין, ויורד ואינו עולה, ואין לו חלק באלהי ישראל (ב"מ עא, א עה, ב). ואחרון הכביד שאינו קם בתחית המתים, כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פרקי דרבי אליעזר לג), שבאותם עצמות שהחיה יחזקאל, נשאר אחד שלא חיה, לפי שהיה מלוה ברבית. והן בעון שכיחי רבים מעמי הארץ שמלוים ברבית … להמשך קריאה

ז. לצד המעשי שבמצוות יש להתפלל על הרגל, אולם יש ליזהר ביותר שלא יפגע הרגל מעשי זה בכח "ההרגשה" שהוא הלב שבמצוה

——– לכאורה יש להבין, בתפילתנו בברכות השחר מבקשים אנו: "ותרגילנו בתורתך", משמע שההרגל הינו דבר חיובי, והרי ההרגל הוא רעה שאין כמוה – מצות אנשים מלומדה?! אלא, ניקח לדוגמא את מצות השבת, וכי מי עולה על לבו להדליק אש בשבת או לנסוע בשבת, או כמו כן למשל במצות הצדק והיושר, וכי מי עולה על לבו … להמשך קריאה

זוהר תרומה דף קס"ח ע"ב – חק לישראל

——– פָּתַח הַהוּא רַבְיָיא בְּבִרְכַּת מְזוֹנָא וְאָמַר כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר (דברים י"ד) וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ וְכָתוּב אֶחָד אוֹמֵר (שם ט"ז) וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְיָ אֱלֹהֶיךָ. הַנֵּי קְרָאֵי כַד יִשְׂרָאֵל הֲווֹ שָׁרָאן בְאַרְעָא קַדִּישָׁא וְאִתְחֲזוּן קָמֵיהּ קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּבֵי מַקְדְּשָׁא הֲווֹ מִתְקַיְּימֵי. הַשְׁתָּא הֵיךְ מִתְקַיְּימֵי. מָאן יְכִיל לְמֵיכַל לִפְנֵי יְיָ וּלְמֶחֱדֵי לִפְנֵי יְיָ. אֶלָּא וַדַּאי … להמשך קריאה

הבדלה מיושב או מעומד

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– על המבדיל והשומעים לשבת בעת ההבדלה. ומנהג בני אשכנז לעמוד. (סימן רצו ס"ו) בית הכנסת שיש שם גם מבני אשכנז וגם מבני ספרד, רשאים האשכנזים לעמוד והספרדים לשבת, ואין בזה איסור "לא תעשו אגודות אגודות" (יבמות יג ע"ב), כיון שיודעים שיש חילוקי דעות בין הפוסקים, וכל אחד עושה … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות ברכות פרק ה א. הַכֹּל חַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַזִּמּוּן כְּדֶרֶךְ שֶׁחַיָּבִין בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן אֲפִלּוּ כֹּהֲנִים שֶׁאָכְלוּ קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים בָּעֲזָרָה וְכֵן כֹּהֲנִים וְיִשְׂרְאֵלִים שֶׁאָכְלוּ כְּאֶחָד וְאָכְלוּ הַכֹּהֲנִים תְּרוּמָה וְיִשְׂרָאֵל חֻלִּין חַיָּבִין בְּזִמּוּן כְּחִיּוּבָן בְּבִרְכַּת הַמָּזוֹן: ב. נָשִׁים וַעֲבָדִים קְטַנִּים אֵין מְזַמְּנִין עֲלֵיהֶם אֲבָל מְזַמְּנִין לְעַצְמָן וְלֹא תְּהֵא חֲבוּרָה שֶׁל נָשִׁים וַעֲבָדִים וּקְטַנִּים מִפְּנֵי הַפְּרִיצוּת. … להמשך קריאה

זוהר דף פ"ה ע"א – חק לישראל

——– וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל כְּמַשְׁמָעוֹ וְאוּקְמוּהוּ בְּמָאן דְּגָרִים לְאַחְרָא לְמֶחֱטֵי. וְכֵן מָאן דְּמָחֵי לִבְרֵיהּ רַבָּא. וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן וְגוֹמֵר. בְּמָאן דְּלָא מָטָא לְהוֹרָאָה וְאוֹרֵי (קָאמַר. כְּמָה דְתָנֵינָן) דִכְתִיב (משלי ז') כִּי רַבִּים חֲלָלִים הִפִּילָה וַעֲצוּמִים כָּל הֲרוּגֶיהָ. וְהָאי אַעְבַּר מִשּׁוּם וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשׁוֹל. בְּגִין דְּאַכְשִׁיל לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ לְעַלְמָא דְאָתֵי. דְתָנֵינָן … להמשך קריאה

פֶּרֶק רְבִיעִי [רנב] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כָּל תַּלְמִיד חָכָם הַיּוֹדֵעַ לִלְמֹד תּוֹרָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְלַמְּדָהּ לְתַלְמִיד הָגוּן כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה" וגו' (דברים לג, ד), מוֹרָשָׁה הִיא לְכָל יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: … להמשך קריאה

שֶׁשָּׁאַלְתָּ אֲנִי בָּחוּר שֶׁקָּשֶׁה לִי מְאֹד לִלְמֹד הֵן מִצַּד הַחֵשֶׁק וְהֵן מִצַּד הַכִּשְׁרוֹנוֹת שֶׁלִּי שֶׁהֵם חַלָּשִׁים, וְאֵין לִי שׁוּם סִפּוּק בְּלִמּוּד בַּיְשִׁיבָה, וּבְשֶׁל כָּךְ אֲנִי יָשֵׁן הַרְבֵּה מְאֹד מֵאֶפֶס מַעֲשֶׂה וּמֵחֹסֶר סִפּוּק, מָה עָלַי לַעֲשׂוֹת לְהַחְזִיק אֶת עַצְמִי שֶׁלֹּא אֶפֹּל לְגַמְרֵי?

——– ליצירת סיפוק במצבי חושך וקטנות, שהוא הכרחי על מנת להישרד, קח לך דבר קטן, אשר ביכולתך, ועשהו כ"פרוייקט". והנה לך כמה אפשרויות: 1. ללמוד שעה אחת קבועה, חק ולא יעבור. 2. להקפיד לפחות על התפילות, ואפילו על תפילה אחת לאומרה כראוי מילה במילה, וגם כשאין בכחך לכוון בה. 3. להקפיד על ברכת המזון בכוונה, … להמשך קריאה

סימן תיט – דין סעודת ראש חודש – ערוך השולחן

——– א כתב הטור: "מצוה להרבות בסעודת ראש חודש. דגרסינן במגילה פרק ראשון (בירושלמי) במשנה דמקדימין ולא מאחרין: אבל סעודת פורים וסעודת ראש חודש – מאחרין ולא מקדימין. כלומר: כשנפל ראש חודש בשבת, דבלאו הכי יש סעודת שבת – עושין סעודת ראש חודש ביום ראשון, כפורים שחל בשבת. ומדמדמה לפורים – שמע מינה שהוא חיוב. … להמשך קריאה

סימן שכא – דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן שכא – דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תקוני מאכל או מעבד ולש א חֲבִילֵי פֵּאָה אֵזוֹב וְקוֹרָנִית (פֵּרוּשׁ מִין עֶשֶׂב), הִכְנִיסָן לָעֵצִים, אֵין מִסְתַּפְּקִין מֵהֶם; הִכְנִיסָן א לְמַאֲכַל בְּהֵמָה, קוֹטֵם וְאוֹכֵל בַּיָּד, אֲבָל לֹא בִּכְלִי, ב וּמוֹלֵל בְּרָאשֵׁי אֶצְבְּעוֹתָיו. ב אֵין עוֹשִׂין ג מֵי מֶלַח הַרְבֵּה בְּיַחַד לָתֵת לְתוֹךְ הַכְּבָשִׁים, מִשּׁוּם דְּדָמֵי לְעִבּוּד, … להמשך קריאה

דילוג לתוכן