כָּל תַּלְמִיד חָכָם הַיּוֹדֵעַ לִלְמֹד תּוֹרָה וְאֵינוֹ רוֹצֶה לְלַמְּדָהּ לְתַלְמִיד הָגוּן כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צא, ב): אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַלְמִיד כְּאִלּוּ גּוֹזְלוֹ מִנַּחֲלַת אֲבוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "תּוֹרָה צִוָּה־לָנוּ מֹשֶׁה" וגו' (דברים לג, ד), מוֹרָשָׁה הִיא לְכָל יִשְׂרָאֵל מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית. וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כָּל הַמּוֹנֵעַ הֲלָכָה מִפִּי תַלְמִיד אֲפִילוּ עֻבָּרִין שֶׁבִּמְעֵי אִמָּן מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "מֹנֵעַ בָּר יִקְּבֻהוּ לְאוֹם" (משלי יא, כו) וְאֵין לְאוֹם אֶלָּא עֻבָּרִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כה, כג) וְאֵין בָּר אֶלָּא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "נַשְּׁקוּ־בַר פֶּן־יֶאֱנַף" (תהלים ב, יב). עוּלָא בַּר יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: מְנַקְּבִין אוֹתוֹ כִּכְבָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "יִקְּבֻהוּ לְאוֹם", וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר: "וַיִּקֹּב חֹר בְּדַלְתּוֹ" (מלכים־ב יב, י). אַבַּיֵּי אָמַר: כְּאִיבְלָא דְּקַצָּרֵי. וְאִם מְלַמֵּד מַה שְּׂכָרוֹ? אָמַר רָבָא בַּר שֵׁשֶׁת: זוֹכֶה לַבְּרָכוֹת שֶׁנֶּאֱמְרוּ לְיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבְרָכָה לְרֹאשׁ מַשְׁבִּיר" (משלי יא, כו) וְאֵין מַשְׁבִּיר אֶלָּא יוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיוֹסֵף הוּא וגו' הַמַּשְׁבִּיר" (בראשית מב, ו).
מורשה. והיינו ירושה ונחלה היא לישראל וזה מונע מללמדו: מונע בר. תורה יקבוהו מנקבין אותו לשון ויקוב חור בדלתו: כאיבלא דקצרי. כלי של כובסין שהוא מנוקב ומזלפין בו מים על הבגדים:
וְגַם, הַמּוֹנֵעַ מִלְלַמֵּד הוּא מְבַזֶּה דְבַר הַשֵּׁם, כִּדְגָרְסִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (שם צט, א): תָּנְיָא, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: כָּל הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ זֶהוּ "דְּבַר־ה' בָּזָה".
אֲבָל אִם רָצָה לְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים רֵיחוֹ נוֹדֵף, כִּדְגָרְסִינָן הָתָם בְּמַסֶּכֶת עֲבוֹדָה זָרָה (סוף) פֶּרֶק אֵין מַעֲמִידִין (לה, ב): דָּרַשׁ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב "לְרֵיחַ שְׁמָנֶיךָ טוֹבִים" (שיר השירים א, ג), לְמָה תַלְמִיד חָכָם דּוֹמֶה? לִצְלוֹחִית שֶׁל פְּלַייטוֹן – מְגֻלֶּה רֵיחוֹ נוֹדֵף, מְכֻסֶּה אֵין רֵיחוֹ נוֹדֵף; וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדְּבָרִים הַמְכֻסִּין מִבְּנֵי אָדָם מְגֻלִּין לוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" (שם) קְרֵי בֵיהּ עֲלוּמוֹת: וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁמַּלְאַךְ הַמָּוֶת אוֹהֲבוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲלָמוֹת אֲהֵבוּךָ" קְרֵי בֵיהּ עַל מָוֶת; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנּוֹחֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא, שֶׁנֶּאֱמַר: "עֲלָמוֹת", קְרֵי בֵיהּ עוֹלָמוֹת.
פלייטון. שמן מרקחת מבשמים וורדים שריחם טוב מגולה ריחו נודף והיינו דכתיב שמן תורק שמך כשמגלין אותו ומריקין שמנה כלומר כשאתה מלמד תורה לתלמידים אז יצא לך שם: מגולין לו. מעצמו בלא טורח כשהוא מלמדן וזה עלמות דברים הנעלמים ממנו עד הנה מתגלין לו:
וְהַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ, עָלָיו נֶאֱמַר: "וְצִדְקָתוֹ עוֹמֶדֶת לָעַד" (תהלים קיב, ג), כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק נַעֲרָה שֶׁנִּתְפַּתְּתָה (נ, א): "הוֹן וָעֹשֶׁר בְּבֵיתוֹ" וגו' (שׁם), רַב הוּנָא וְרַב חִסְדָּא, חַד אָמַר: זֶה הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ; וְחַד אָמַר: זֶה הַכּוֹתֵב תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים וּמַשְׁאִילָן לָאֲחֵרִים.
הון ועושר בביתו. שאין הממון כלה ואף על פי כן וצדקתו עומדת לעד: זה הלומד תורה ומלמדה. מתקיימת בו הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד על שטרח ללמד לתלמידים: זה הכותב וכו'. ספרים קיימים לו שאינם כלים וצדקתו עומדת לעד:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק ד מֵאָבוֹת: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: הַלּוֹמֵד עַל מְנָת לְלַמֵּד מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, וְהַלּוֹמֵד עַל מְנָת לַעֲשׂוֹת מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לִלְמֹד וּלְלַמֵּד לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת.
הלומד על מנת ללמד. גם לאחרים וכשלומד גם לקיים כל מה שלמד לדעת מצות ה' כדי לקיימם:
וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צט, ב): אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כָּל הַמְעַשֶּׂה אֶת חֲבֵרוֹ לִדְבַר מִצְוָה וּמְלַמְּדוֹ תוֹרָה מַעֲלֶה עָלָיו הַכָּתוּב כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עֲשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב, ה), לִמְּדָם מִדְּרָכָיו וְהוֹדִיעָם מֵאוֹרְחוֹתָיו. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: כְּאִלּוּ עֲשָׂאָן לְדִבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּשְׁמַרְתֶּם מִצְוֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם" (ויקרא כב, לא). רָבָא אָמַר: כְּאִלּוּ עֲשָׂאוֹ לְעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: "אוֹתָם" אַל תִּקְרֵי אוֹתָם אֶלָּא אַתֶּם.
כל המעשה. לדבר מצוה כאלו עשאו לאותו דבר מצוה וכן לתורה ואת הנפש אשר עשו בחרן דמתרגמינן דשעבידו לאורייתא בחרן והוי להו עשיה: לימדם מדרכיו. אברהם למד להם דרכי ה' ואורחותיו:
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5