טעם חזרת השליח ציבור

——– אחר שסיימו הציבור תפילתם בלחש, תקנו חז"ל שיחזור השליח ציבור על התפילה בקול רם, כדי להוציא ידי חובה את עמי הארץ שאינם יודעים להתפלל. על כן, אדם שאינו יודע להתפלל, ישים לב לשמוע כל מילה בחזרת הש"צ, ויענה 'אמן' על כל ברכה, ולא יענה 'ברוך הוא וברוך שמו', וישׁחה במקום שהש"צ שׁוחה. ובסיום התפילה, … להמשך קריאה

יא. ממעשה דיוסף יש לנו ללמוד אימתי מותר לצער את הזולת לשם תועלת

——– כך שאין לנו ללמוד מכך להתיר לעצמנו לצער את הזולת שהרע לנו, אפילו במטרה להשיבו למוטב, אלא אם כן הכוונה טהורה לתועלת בשלימות ממש, דמאחר שבאים אנו לתקן ולהוכיח את זה שהרע לנו בהכרח שתתגנב מחשבת נקמה, ואם יהא חסר בשלימות הכוונה לכוון לתועלת בלבד, הרי שאת אותו חסר תמלא הנקמה המתוקה מדבש (כלשון … להמשך קריאה

אורח – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– המתארח אצל אדם שהוא חשוד שלא לעשר, והגישו לפניו לאכול, רשאי האורח לעשר בלי לקבל רשות מבעל הבית. אך אם אינו חשוד, אלא שהאורח רוצה להחמיר על עצמו ולהפריש, צריך לבקש רשות. [והטעם בזה, כי בעל הבית מקפיד שלא יעשר האורח בלי רשותו]. (שבט הלוי. ה"ה נט) ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל … להמשך קריאה

משנה כלאים פרק ו – חק לישראל

——– א. אֵיזֶהוּ עָרִיס. הַנּוֹטֵע שׁוּרָה שֶׁל חָמֵשׁ גְּפָנִים בְּצַד הַגָּדֵר שֶׁהוּא גָבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, אוֹ בְצַד חָרִיץ שֶׁהוּא עָמֹק עֲשָׂרָה טְפָחִים וְרָחָב אַרְבָּעָה, נוֹתְנִין לוֹ עֲבוֹדָתוֹ אַרְבַּע אַמּוֹת. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, מוֹדְדִין אַרְבַּע אַמּוֹת מֵעִקַּר הַגְּפָנִים לַשָּׂדֶה. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, מִן הַגָּדֵר לַשָּׂדֶה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי, טוֹעִים כָּל הָאוֹמְרִים כֵּן, אֶלָּא אִם … להמשך קריאה

עִקַּר בִּטּוּי הַפֶּסַח מִתְבַּטֵּא – שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְהַדְגִּישׁ מַשְׁמָעוּת הַיְצִיאָה בַּחִפָּזוֹן שֶׁל כַּמָּה דַּקּוֹת קֹדֶם מִמִּצְרַיִם טֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ, וְהוּא פֶּלֶא, לָתֵת אֶת כָּל מַשְׁמָעוּת הֶחָג עַל שֶׁבַח הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם כַּמָּה דַּקּוֹת קֹדֶם?! וְהֵיכָן אֵפוֹא הַהַדְגָּשָׁה עַל עֶצֶם הַיְצִיאָה, הָעֶשֶׂר מַכּוֹת, הַיְצִיאָה בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וְעוֹד, שֶׁעֲלֵיהֶם אֵין אָנוּ נוֹתְנִים שׁוּם מַשְׁמָעוּת?

——– עיקר הצלחת היצר הוא בפיתוי "הדחיות" דהיינו לדחות עשיית העשה טוב, או הסור מרע – למחר. והרבה אינם מבינים שביהדות אין מושג שכזה: היום שיעבור איך שהוא… ממחר נתחיל התחלה חדשה… מחשבות כאלו פסולים לחלוטין, ואינם מורשים כלל על פי התורה הק', האדם חייב לחטוף את אשר יוכל, כל דחיה היא סכנה גדולה. וראה … להמשך קריאה

זוהר בלק דף קצ"ה ע"א – חק לישראל

——– וְעַתָּה לְכָה נָא אָרָה לִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְגוֹמֵר. רִבִּי אַבָּא פָּתַח (תהלים ק"ב) תְּפִלָּה לְעָנִי כִּי יַעֲטוֹף וְגוֹמֵר. תְּלַת אִינוּן דִּכְתִּיב בְּהוּ תְּפִלָּה וְאוּקְמוּהָ מִלָּה דָּא חָד הֲוָה מֹשֶׁה וְחָד הֲוָה דָוִד וְחָד עָנִי דְאִתְכְּלִילוּ בְהוּ וְאִתְחֲבָר בְּהוּ וְאִי תֵימָא הָא כְתִיב (חבקוק ג) תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק הַנָּבִיא הָא אַרְבַּע אִינוּן. אֶלָּא חֲבַקּוּק לָאוּ … להמשך קריאה

שט. שלא לעשות מלאכה ביום חג שבועות. – ספר החינוך

שלא לעשות מלאכה ביום עצרת, שזהו יום ששי בסיון, שנאמר (ויקרא כג טו טז) וספרתם לכם ממחרת השבת וגו' תספרו חמשים יום וגו'. ופרוש ממחרת השבת כלומר, מחרת יום טוב ראשון של פסח, שבו דבר תחלה, דאי בשבת בראשית אם כן לא יודיעונו איזהו. ונמצא, שחמשים יום כלים בששה בסיון, כיצד? חמשה עשר ימים מניסן … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ע-ק

——– [דברים פרק-ט-ב]&nbsp עַם גָּדוֹל וָרָם בְּנֵי עֲנָקִים אֲשֶׁר אַתָּה יָדַעְתָּ וְאַתָּה שָׁמַעְתָּ מִי יִתְיַצֵּב לִפְנֵי בְּנֵי עֲנָק: [קהלת פרק-ג-ה]&nbsp עֵת לְהַשְׁלִיךְ אֲבָנִים וְעֵת כְּנוֹס אֲבָנִים עֵת לַחֲבוֹק וְעֵת לִרְחֹק מֵחַבֵּק: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד … להמשך קריאה

סימן רפח – דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רפח – דין (תענית ודין) תענית חלום בשבת א אָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בְּשַׁבָּת א עַד ו' שָׁעוֹת. { הַגָּה: וַאֲפִלּוּ לוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל, אָסוּר } (מָרְדְּכַי פ"ק דְּשַׁבָּת). ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאָדָם שֶׁמַּזִּיק לוֹ הָאֲכִילָה, דְּאָז עֹנֶג הוּא שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל, לֹא יֹאכַל. { הַגָּה: וְכֵן מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֹנֶג אִם יִבְכֶּה, כְּדֵי שֶׁיֵּלֵךְ } ב { … להמשך קריאה

אדם מבין מה שרוצה להבין – אפיקי אליהו על התורה

——– א. כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם (כב.יג) פירש רש"י – "להלוך עמכם"- אלא עם שרים גדולים מכם. ויש להבין, כיצד אמר בלעם לשרים כי מעוניין הוא לילך עם שרים גדולים מהם. הרי הקב"ה אמר לו במפורש: "לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא", וכיצד עיוות בלעם את דברי ה'? ב. … להמשך קריאה

חבלי משיח – תפארת ישראל

——– (ספור שהתפרסם ב"שערי מוסר") ספר הגאון ר' רפאל דוד אויערבאך זצ"ל, אחיו של הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שלפני למעלה משמונים שנה כאשר אביו הגאון ר' חיים לייב זצ"ל היה צעיר לימים, התקרב אל מסיק התנור בבית הכנסת חב"ד בעיר העתיקה, שהיה כבר זקן בן למעלה מתשעים שנה, והיה עדין מסיק את התנור … להמשך קריאה

מעלת המחדש חידושי תורה ובפרט בשבת

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– להלן דברי הזוהר הקדוש במעלת המחדש חידושי תורה ובפרט בשבת קודש (הקדמת הזוהר ד ע"ב): "רבי שמעון בר יוחאי אמר, כמה יש לו לאדם להשתדל בעסק התורה יומם ולילה, כי הקב"ה מקשיב לקולם של העוסקים בתורה, וכל מילה שמתחדשת בתורה על ידם, עושה רקיע אחד. ובאותה שעה שמתחדש … להמשך קריאה

פדות – ספר פלא יועץ

הקדוש ברוך הוא הרבה עמנו פדות כמאמר רבותינו זכרונם לברכה (פסחים קיא, א) הודו לה' כי טוב שגובה חובתו של אדם בטובתו. עשיר בשורו, עני בשיו, אלמנה בתרנגלתה. ואמרו במדרש קהלת (ז כז) אמר רבי יצחק, אדם נכשל בעברה והוא חיב מיתה לשמים, במה מתכפר לו, מת שורו, אבדה תרנגלתו, נשברה צלוחיתו, נכשל באצבעו הקטנה … להמשך קריאה

מַה נִּשְׁתַּנָּה בְּנֻסַּח הַסִּדּוּר שֶׁבְּפֶסַח אוֹמְרִים "זְמַן חֵרוּתֵנוּ" – ע"ש הַמְאֹרָע שֶׁיָּצָאנוּ לְחֵרוּת, וּבְשָׁבוּעוֹת כְּמוֹ כֵן אוֹמְרִים אָנוּ "זְמַן מַתַּן תּוֹרָתֵנוּ" – ע"ש הַמְאֹרָע שֶׁל קַבָּלַת הַתּוֹרָה, וְאִלּוּ בְּסֻכּוֹת אוֹמְרִים אָנוּ "זְמַן שִׂמְחָתֵנוּ", וְהוּא אֵינוֹ ע"ש הַמְאֹרָע כְּלָל, שֶׁהֲרֵי הַמְאֹרָע הָיָה עַנְנֵי כָּבוֹד, וְעוֹד מַדּוּע אֵין נִזְכָּר מְאֹרָע זֶה כְּלָל בִּתְפִלָּתֵנוּ?

——– ישנו הבדל בין מטרת ניסי מצרים ומעמד קבלת התורה שבשבילם חוגגים אנו את הפסח והשבועות ולבין מטרת ניסי ענני כבוד שבשבילם חוגגים אנו את חג הסוכות. והוא, ניסי מצרים מטרתם שנזכור היאך היינו משועבדים לפרעה וגאלנו ה' באותות ומופתים וביד חזקה, וראינו את כוחו ויכולתו ושליטתו על הכל, ללמדנו כי הוא אלקינו הכל יכול, … להמשך קריאה

ט. הקמצן בממונו כעובד עבודה זרה

——– ולכך מצינו חומר גדול שהחמירה התורה על המקמץ ליתן צדקה – באופן מבהיל ממש. שהרי מצווה התורה: "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך האביון", והרי יש כאן נסיון עצום, בא אדם אביון מבקש הלוואה קודם שנת השמיטה, שעלול הוא מאד שלא לשלמה בתוך … להמשך קריאה

המובחר ביותר – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– לכתחילה צריך להפריש את הפירות המובחרים והיפים ביותר, אולם בזמן הזה שהתרומה אינה נאכלת, רשאי לתרום לכתחילה מהפירות הפחות יפים. אולם מעשר ראשון ומעשר עני, כיון שנותן אותם ללוי ולעני, יפריש את היפים. (שלא נב, עה) ומדין זה למדנו, שהיום רשאי העיור להפריש תרומה, כיון שבלאו הכי לא נותנים את התרומה לכהן, ואין צריך … להמשך קריאה

הַאִם כְּשֶׁהָרוּחַ יוֹצֵאת הִיא מַזִּיקָה לְמוֹצִיאָהּ אוֹ לְאֵלּוּ שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בְּטֶכֶּס הוֹצָאָתָהּ?

——– אִם מוֹצִיאִים אוֹתָהּ עַל יְדֵי תְּפִלָּה, הִיא לֹא תַּזִּיק כְּלָל. וְהַבּוֹטֵחַ בַּה' חֶסֶד יְסוֹבְבֶנּוּ. ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים לזכות הרב המחבר האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. … להמשך קריאה

זוהר פנחס דף רל"א ע"א – חק לישראל

——– אָמַר רַבִּי יְהוּדָה לֵימָא לָן מַר מִלִּין מַעֲלְיָתָא דְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. פָּתַח רַבִּי שִׁמְעוֹן וְאָמַר (מלכים ב' ד') וַיְהִי הַיּוֹם. בְּכָל אֲתַר דִּכְתִיב וַיְהִי אִיהוּ צַעַר. וַיְהִי בִּימֵי צַעַר וַדַּאי וַיְהִי הַיּוֹם יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ צַעַר וְדָא אִיהוּ רֹאשׁ הַשָּׁנָה יוֹמָא דְּאִית בֵּיהּ דִּינָא קַשְׁיָא עַל עָלְמָא. וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבוֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם יוֹמָא דְּרֹאשׁ … להמשך קריאה

יב. מעלת יוסף מהנהגתו עם אחיו – מעלה שאין שכל אנוש משיגה

——– והיאך הגיע לכך יוסף? במאמר הבא מבואר באריכות שלטוהר מידות אלו זכה יוסף, מכח שלימות האמונה לה זכה בזכות קדושתו, והוא פלא של מעלה נפלאה במדריגת אמונה חושית לה זכה, והוא יותר ממה שבארנו בדברינו לעיל על מעלת אמונתו בוויתור שויתר לאחיו, אלא יותר מכך שיכל לעשות להם מעשי נקמה ואכזריות והכל מתוך רחמנות … להמשך קריאה

זוהר ויצא דף ק"נ ע"ב – חק לישראל

——– רַבִּי חִיָּא פָּתַח וְאָמַר (תהלים ס"ה) דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִי פְּשָׁעֵינוּ אַתָּה תְכַפְּרֵם הַאי קְרָא קַשְׁיָא דְּלָאו סוֹפֵיהּ רֵישֵׁיהּ וְלָאו רֵישֵׁיהּ סוֹפֵיהּ אֶלָּא דָּוִד בָּעָא עַל גַּרְמֵיהּ וּלְבָתַר בָּעְיָא עַל כֹּלָּא, דִּבְרֵי עֲוֹנוֹת גָּבְרוּ מֶנִי, אָמַר דָּוִד אַנָּא יַדַּעְנָא בְּגַרְמֵי דְּחָבְנָא אֲבָל כַּמָּה חַיָּבִין אִנּוּן בְּעָלְמָא דְּאִתְגַבָּרוּ חוֹבַיְהוּ עֲלַיְהוּ יַתִּיר מֶנִּי, הוֹאִיל וְכֵן, לִי … להמשך קריאה

סעי' ו' – המתפלל בביתו אסור ללמוד קודם תפלה שמא ימשך ואם מלמד לאחרים מותר – ספר מנחת שי

——– כתב רש"י בברכות ה: על מה שאמר אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער וכו' על תפילתי שתהא סמוכה למטתי. כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל. וכתבו התוס' והרא"ש מנין לרש"י שאסור ללמוד קודם תפלה. וכתב הרא"ש ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך … להמשך קריאה

כְּקָטָן כְּגָדוֹל – דובב שפתי ישנים

——– י"ז, י"ב: עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((יבמות קי"ד ע"א.))) לְהַזְהִיר גְּדוֹלִים עַל הַקְּטַנִּים. מִמִּדּוֹתָיו הַמְגֻנּוֹת שֶׁל הָאָדָם, שֶׁבְּעֵת הֱיוֹתוֹ לְמַעְלָה – אֵינוֹ רוֹאֶה וְחוֹשֵׁב עַל אֵלּוּ שֶׁלְּמַטָּה, וּמִשֶּׁנַּעֲשֶׂה גָּדוֹל – כְּבָר אֵינוֹ נִזְהָר כָּל כָּךְ בִּכְבוֹדָם שֶׁל הַקְּטַנִּים. … להמשך קריאה

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי [רכז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

מִצְוָה עַל הַדַּיָּן שֶׁיְּהוּ שָׁוִין בַּעֲלֵי דִּינִין לְפָנָיו בְּכָל דָּבָר, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִשָּׁבֵר לִבּוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם וְיִשְׁכַּח טַעֲנוֹתָיו, לְפִי שֶׁיֵּצֵא הַדִּין לַאֲמִתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁשָּׁנִינוּ בְּפִרְקָא קַמָּא דְּאָבוֹת: יְהוּדָה בֶּן טַבַּאי אוֹמֵר: אַל תַּעַשׂ עַצְמְךָ כְּעוֹרְכֵי הַדַּיָּנִין. וּכְשֶׁיִּהְיוּ בַּעֲלֵי הַדִּין עוֹמְדִין לְפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּחַיָּבִין וּכְשֶׁנִּפְטָרִים מִלְּפָנֶיךָ יִהְיוּ בְּעֵינֶיךָ כְּזַכָּאִין שֶׁקִּבְּלוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַדִּין. כעורכי … להמשך קריאה

גמרא ברכות דף כ"ז ע"א – חק לישראל

——– רַב אִקְלַע לְבֵי גְנִיבָא וְצַלִי שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת וַהֲוָה מְצַלֵי רִבִּי יִרְמְיָה בַר אַבָּא לַאֲחוֹרֵיהּ דְּרַב וְסִיֵּים רַב וְלָא פַסְקֵיהּ לִצְלוֹתֵיהּ דְּרִבִּי יִרְמְיָה. שְׁמַע מִינָהּ תְּלַת. שְׁמַע מִינָהּ מִתְפַּלֵּל אָדָם שֶׁל שַׁבָּת בְּעֶרֶב שַׁבָּת ושְׁמַע מִינָהּ מִתְפַּלֵּל תַּלְמִיד אֲחוֹרֵי רַבּוֹ וּשְׁמַע מִינָהּ אָסוּר לַעֲבוֹר כְּנֶגֶד הַמִּתְפַּלְלִין. מְסַיֵּיעַ לֵיהּ לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי דְּאָמַר … להמשך קריאה

אימתי מתחיל השליח ציבור את החזרה?

——– שאלה: ציבור שחלקם לא סיימו את העמידה, האם רשאי השליח ציבור להתחיל את החזרה או שעליו להמתין לכולם? תשובה: אם רוב מנין [ששה אנשים] סיימו את תפילתם, רשאי השליח ציבור להתחיל את החזרה, ובפרט אם ישנם המאריכים בתפלתם, ויש טורח ציבור להמתין לעשרה שיסיימו. והיודע שהשליח ציבור ממתין לו, יזדרז ולא יעכב את הציבור. … להמשך קריאה

סימן שפט – דין אינו יהודי, כשיש לו פתח פתוח למבוי – ערוך השולחן

——– א דבר ידוע, שהכותי הדר במבוי – אוסר על בני מבוי עד שישכרו ממנו הרשות, ואם לאו – אוסר על כל בני המבוי. ואמרו חכמים, (ס"ז.) דאם יש לו להכותי עוד פתח אחר מחצירו שלא למבוי, אלא לאיזה בקעה או לקרפף – אינו אוסר על בני המבוי, לפי דניחא ליה יותר להשתמש דרך אותו … להמשך קריאה

דילוג לתוכן