——–
(ספור שהתפרסם ב"שערי מוסר")
ספר הגאון ר' רפאל דוד אויערבאך זצ"ל, אחיו של הגאון ר' שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל, שלפני למעלה משמונים שנה כאשר אביו הגאון ר' חיים לייב זצ"ל היה צעיר לימים, התקרב אל מסיק התנור בבית הכנסת חב"ד בעיר העתיקה, שהיה כבר זקן בן למעלה מתשעים שנה, והיה עדין מסיק את התנור כל בקר בהשכמה. מתוך שיחה עמו נודע, שאביו של זקן זה היה נוסע להרבי ר' אלימלך מליז'ענסק זי"ע, ושמע ממנו רבי חיים לייב זצ"ל שנים עשר ספורים על ה"נעם אלימלך". ואמר רבי רפאל דוד זצ"ל, שזוכר הוא מתוכם שלשה ספורים.
הדבר האחד. שאמר הרבי רבי אלימלך זי"ע, שבדור לפני הגאלה ירמסו את החרדים לדבר ה' בצורה כזו, שאלו היו עושים כן בדור הבעל-שם-טוב זי"ע, לא היו בני אותו הדור מסגלים לשאת זאת מחמת עדינות הרגש שהיתה להם, אך בדור שלפני הגאלה ירדו לעולם נשמות שיש להם טמטום המח והלב, וחסרי הרגש, שלא יהיה אכפת להם כל כך, ויוכלו לשאת מצב כזה של השפלה ורמיסה.
הדבר השני: המשיל משל, שבדורו של משיח ימתח הקדוש- ברוך-הוא כביכול חבל ארך מסוף העולם ועד סופו, וכל בני ישראל כביכול יאחזו בחבל זה, ואז יאחז כביכול בקצהו, וינער ויטלטל את החבל עד שיטלטלו כלם באויר, ולא כלם יוכלו להחזיק מעמד בטלטול כזה, ורבים יפלו ארצה. והשוטים יאמרו, אם הקדוש-ברוך-הוא מנער אותנו, בודאי רצונו שנרפה מן החבל, וצריך לעשות רצון השם יתברך, ועל כן ירפו מן החבל ויפלו גם הם ארצה, והחכמים המעטים יחזיקו בחבל נחלתו בכל כחם ומאדם, ולא ירפו ממנו, וזהו "חבלו" של משיח.
הדבר השלישי: שבדורו של משיח יהיה בורות נוראה ובלבול בין טוב לרע, והברור יהיה באפן הדומה לנפוי הקמח בנפה וכברה, כי כאשר שמים את הקמח בנפה – מטלטלין אותה הנה והנה, וכל חלקי הקמח, הן הנקי והן הפסלת, כלם נחבטים בדפנות הנפה, ואחר כך כל הקמח הנקי העובר בנקבי הנפה, נופל לכלי שתחתיה ונחבט שוב בנפילתו, ואלו למעלה נשארת כל הפסלת. והפסלת, כשרואה שהקמח הנקי – הוא הסלת – נפל למטה ונחבט פעם נוספת, היא מתגאה עליו לאמר: ראה גדל שפלותך, שאתה נפלת למטה ונוספה לך על ידי זה עוד חבטה, ואלו אני – הפסלת – גם נשארתי למעלה וגם לא קבלתי עוד חבטה. אך באותה שעה אין הפסלת יודעת שנשארה היא למעלה רק לרגע קטן, כי בעבר רגע יהפכו את הנפה וישליכו את כל הפסלת לאשפה. כן באפן הזה יהיה הברור בין טוב לרע בדורו של משיח. שבתחלה יטלטלו ויחבטו כלם, טובים ורעים כאחד כדרך הנפוי, ואז יפלו יראי ה', ויאמרו להם: ראו שנפלתם כל כך למטה ונחבטתם, ואלו אנו עומדים מעליכם ורומסים ודורסים עליכם, וזה סימן שאנחנו טובים מכם. אך אוי ואבוי לאותם רשעים, שאינם יודעים שכל היותם למעלה הוא כדרך הפסלת הנשארת בנפה, שהוא ביד המנפה, וכשם שהמנפה, בגמרו לנפות, משליך את כל הפסלת כי אין לו חפץ בה, כך לאחר הברור של ימות המשיח יטל השם יתברך את כל הרשעים שעלו למעלה ורמסו את החרדים על דברו, וישליכם מעל פניו כהשליך את הפסלת שבנפה. או-אז יתברר להם, שהיותם שולטים על החרדים לדבר ה', לא היה לטובתם ולמעלתם, אלא אדרבא – נהפך להם לרע. עד כאן דבריו.
הערות הכותב: עין בפסוק בעמוס (ט, ט) "הנה עיני ה' אלקים בממלכה החטאה והשמדתי אתה מעל פני האדמה אפס כי לא השמד אשמיד את בית יעקב נאם ה' כי הנה אנכי מצוה והניעתי ככל הגוים את בית ישראל כאשר ינוע בכברה ולא יפל ארצה". ובמצודות דוד (שם): "אניע בגולה את ישראל בין הבבליים, כמו שמנענעין תבואה בכברה להפיל העפר דרך נקביה, אשר עם כל זה הצרורות הגסות לא יפלו לארץ דרך נקבי הכברה, כי צר להם נקבי הכברה, כן ישראל – אם כי יהיו נעים ונדים בגולה, לא יתמו שם הצדיקים כי אם הפושעים והמורדים". עד כאן לשונו, והוא פלא.
רבותינו, זכרונם לברכה, כנו את דורנו בשם "עקבתא דמשיחא". עקבים – סוף הגוף. מה תפקידם? להלך על גבי רפש וטיט. אין מטל עליהם תפקיד המחשבה כהמח, או הראיה כאיבר העין. אין תפקידם אלא הפשוט והעבה ביותר – להלך על רפש וטיט, עבודת כח ולא מח.
אם נמשיל זאת לבנית בנין מפלא וענק, הרי שבתחלה משקיעים בו אדריכלים, מהנדסים וקבלנים, את מיטב מחותיהם של שנות למידה עשרות שנים. מעמידים את הבנין על יסודות מצקים עד קרוב לסיומו, אולם עדין הכל מלא בלכלוך ובעפר ובכתמי צבע. לסיום הגמר ממש של כל הנקיון, המאפשר את כניסת הדירים לבנין – מי מבצע? חברה בשם "פוליש". הלא המה אנשים ללא הרבה מח, אולם עם הרבה כח, המשפשפים את כל הכתמים והלכלוך, לא למדו אותם אנשים כל כך הרבה חכמה זו. זו עבודת כח הרבה יותר מאשר עבודת מח, אבל היא – ורק היא – המכשירה ומאפשרת את כניסת הדירים לבנין, כי אז כבר הבנין מוכן, אפשר להניח את המטה במקומה, את הארון במקומו, והכל מסדר על מקומו בשלום. ואלו בהשלמת עבודתם של אותם אדריכלים ומהנדסים, עם כל חשיבותה של עבודתם ומעלתה, עדין לא התאפשר בכך גמר הבנין.
כן הוא לעניננו. אבות העולם, הנביאים, התנאים, האמוראים, תקנו את מה שצריכים לתקן במהלך ההכנה לתקון העולם במלכות שדי, ועבודתם לאין ערך ולאין שעור, שהרי עבודתם במחותיהם הגדולים – עבודת תקון העקרי במהלך תקון והכשרת העולם לתקונו הנצחי. אולם עדין אין זה המסים, אין זה המאפשר את גמר התקון – הפוליש. את זאת יעד הבורא יתברך לדורנו – "דור עקבתא דמשיחא", דור שיצטרך לתקן זאת לא במחו הגדול. היום אין אנו בעלי מחות כקדמונינו, אלא בכח מסירות נפשנו, וזאת בכך שיתערמו על דורנו נסיונות קשים מנשוא, ובכח פשוט, לא בעמקות ולא בחריפות, אלא דוקא בתמימות ובאמונה פשוטה, נברח מהרע ונסור ממנו, ובכך אנו גומרים את ה"פוליש" בהכשרת תקון העולם לתקונו הנצחי במלכות שדי.
אם כן, כמה אחריות מצד אחד, וזכות מצד שני, נזדמן לכל אשר נלחם היום בחרוף נפש להעמיד את עקרי הדת על תלם, ונזהר מעברות מפרשות של דאוריתא ודרבנן, בזה כבר זוכה לתאר "קדוש", כי זוהי העבודה של דורנו – לעבד בכח ובמסירות על יסודי התורה המכרחים. אין מתבקש מאתנו היום להתחרות במעלות קדמונינו הנשגבות, אלא לשמר על "אלף בית" של היהדות, אבל בכח ובמסירות, שהרי "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", שהמה מחשבות עריות וכפירה – מיסודי התורה הן, ולא חסידות. ולכאורה, הנזהר בהן לא היה צריך לקבל תאר נשגב על כך, אולם בדורנו המסים, זו מעלה נשגבה מפאת רבוי הגרויים והפתויים המתערמים סביב קיום מצוות אלו, ובזכות מלאה מזכה הוא את עצמו בהנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים "קדוש" יאמר לו". הנשארים והנשרדים לעתיד יצטרכו להגיע לתאר "קדוש". מצב התקופה מזכה בנקל לתאר "קדוש". כל מי שרק נלחם ומתמודד עם כח הרע ואינו נכנע על אף כל נסיגותיו ונפילותיו, רושם על יומן גם את ימי נצחונותיו, ומהם שואב עדוד להתחיל כל פעם התחלה חדשה כמה בנקל הוא היום להחשב כבעל תשובה יום יום, שהרי אמנם היום נכשלת, אך למחר, כשהנך שוב עובר ברחובה של עיר בחזוק ובגבורה, הרי שתקנת את האתמול בבחינת "איזהו בעל תשובה? באותה אשה באותו מקום באותה שעה".
תקופתנו הרת הנסיונות, תקופה שפחדו ממנה גם האמוראים הקדושים – עולא ורבי יוחנן, עד שאמרו. "ייתי ולא אחמינה" – יבא מלך המשיח כשיבא, עם כל הנסים והנפלאות שיעשה ויהפך את העולם לעולם אחר, ועם כל זה מותרים אנו מלהיות באותה תקופה – אמרו אותם האמוראים בידעם תקף הנסיונות שיהיו אז. כונת האמוראים לא לנסיונות לעברה גרדא. על נסיונות של עברה יכלו גם הם להתגבר. עמק פחדם היה מנסיונות נפילת הרוח, שכנגדם צריך סיעתא דשמיא מיחדת להיות איתן ויציב.
לנו ולבנינו החיים פה היום, שנזרקנו לעולם מלא בנסיונות אלו, ואנו בתוכם ממש, לא נתנה לנו האפשרות לסרב לפל אליהם כאותם אמוראים שסרבו מלפל לדור כזה. אשרינו אם נהא איתנים ויציבים. עיני כל הדורות נשואות אלינו – כמסימים – לראות בנו כמבצעים מלאכת הסיום בגבורה ובמסירות, ואם קטנים אנו בעינינו – חלק גדול נטלנו עלינו בסיום הכנת התקון לצרך עולם חדש שיהא במהרה בימינו אמן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
תפארת ישראל
הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5