עִקַּר בִּטּוּי הַפֶּסַח מִתְבַּטֵּא – שִׁבְעַת יָמִים שְׂאוֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא לְהַדְגִּישׁ מַשְׁמָעוּת הַיְצִיאָה בַּחִפָּזוֹן שֶׁל כַּמָּה דַּקּוֹת קֹדֶם מִמִּצְרַיִם טֶרֶם שֶׁהִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחְמִיץ, וְהוּא פֶּלֶא, לָתֵת אֶת כָּל מַשְׁמָעוּת הֶחָג עַל שֶׁבַח הַיְצִיאָה מִמִּצְרַיִם כַּמָּה דַּקּוֹת קֹדֶם?! וְהֵיכָן אֵפוֹא הַהַדְגָּשָׁה עַל עֶצֶם הַיְצִיאָה, הָעֶשֶׂר מַכּוֹת, הַיְצִיאָה בִּרְכוּשׁ גָּדוֹל וְעוֹד, שֶׁעֲלֵיהֶם אֵין אָנוּ נוֹתְנִים שׁוּם מַשְׁמָעוּת?

——–

עיקר הצלחת היצר הוא בפיתוי "הדחיות" דהיינו לדחות עשיית העשה טוב, או הסור מרע – למחר. והרבה אינם מבינים שביהדות אין מושג שכזה: היום שיעבור איך שהוא… ממחר נתחיל התחלה חדשה… מחשבות כאלו פסולים לחלוטין, ואינם מורשים כלל על פי התורה הק', האדם חייב לחטוף את אשר יוכל, כל דחיה היא סכנה גדולה.

וראה לשונו הנוקבת של המסילת ישרים תחילת פרק ז':

"אשר הנה כל רגע שמתחדש יוכל להתחדש איזה עיכוב למעשה הטוב" ועיי"ש עוד שכתב: "ולא יניח זמן לזמן שיתרבה בינתים, כי אין סכנה כסכנתו".

וזהו כל סוד הפסח, שהרי נסיון גדול היה נסיון היציאה ממצרים, והעובדא ששמונים אחוז מבני ישראל לא חפצו ביציאה ומתו במכת החושך. והנה העשרים אחוז שחפצו ביציאה הצליחו לבצעה רק מכח החפזון שלא יכלו להתמהמה, דאם לא כן סכנתם היתה גדולה פן יתחדש עיכוב בלבבם.

ולהורות שכל הצלחת היציאה היתה תלויה בחפזון נצטוינו לבלתי אכול חמץ בפסח, זכר להצלחת היציאה שהיתה תלויה בחפזון עד כדי שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ.

והעובדא, שנצטוינו על החפזון: "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים… ואכלתם אותו בחפזון", עוד טרם מציאות: "ולא יכלו להתמהמה כי גורשו ממצרים", כי הציווי היה ללא כל קשר למציאות שלמעשה לא יכולנו להתמהמה גם אם רצינו, כי מה שנצטוינו על האכילה בחפזון היה מוכרח להצלחת היציאה, אלא שנסתייע הדבר בכך ש"ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם", (והארכנו בזה בספרנו "בים דרך" חלק "ויקרא" מאמר נ')

סוכות

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5