——–
א. כי מאן ה' לתתי להלוך עמכם (כב.יג)
פירש רש"י – "להלוך עמכם"- אלא עם שרים גדולים מכם.
ויש להבין, כיצד אמר בלעם לשרים כי מעוניין הוא לילך עם שרים גדולים מהם. הרי הקב"ה אמר לו במפורש: "לא תלך עמהם לא תאר את העם כי ברוך הוא", וכיצד עיוות בלעם את דברי ה'?
ב. ויחר אף אלקים כי הולך הוא (כב.כב)
יש לשאול, מדוע "ויחר ה'" בבלעם, הרי הקב"ה הרשה לו ללכת עמהם, כדכתיב: (פס' כ') "קום לך איתם"?
ג. ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו והוא רוכב על אתונו וכו'. ותרא האתון את מלאך ה' ניצב בדרך וחרבו שלופה בידו ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה ויך בלעם את האתון להטותה הדרך (כב.כב-כג)
יל"ע, הרי בלעם היה נביאם של אומות העולם, ואף הפסוק אמר עליו "יודע דעת עליון". כיצד א"כ, לא ראה את מלאך ה', ורק בהמתו ראתה אותו?
ד. ותרא האתון את מלאך ה' ותלחץ אל הקיר וכו' ויוסף להכותה וכו' (כב.כה)
יש להבין, הרי בלעם ידע כי אין ה' מסכים לו לילך עם שרי מואב. כיצד א"כ, בראותו כי בהמתו איננה נותנת לו להמשיך בדרכו, ואף קורים אותו דברים מוזרים, לא הבין הוא מעצמו כי יש בזה איתותים מן השמים שאין לו לילך אל בלק?
ה. ויאמר בלעם לאתון כי התעללת בי (כב.כט)
איתא בתרגום אונקלוס – ארי חייכת בי.
מבואר מהתרגום, כי "התעללת" היינו, לשון צחוק ולעג.
ונשאלת השאלה – על יסוד מה הסיק בלעם כי האתון צחקה ולעגה לו?
ו. תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו (כג.י)
איתא בע"ז (כה:) "מות ישרים"- זה אברהם יצחק ויעקב.
ויש להבין, מדוע קרא בלעם לאבותינו "ישרים" דווקא, ולא צדיקים או חסידים?
ז. וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל ולא הלך וכו'. וישת אל המדבר פניו וישא בלעם את עיניו וכו' (כד.א-ב)
צריך להבין, בראות בלעם כי איננו מצליח לקלל את ישראל. מדוע ניסה הוא שוב ושוב לקלל את ישראל, הרי ראה כי לא עולה הדבר בידו?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד }
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר (מאמר פ) בעניין ההתבוננות בפרשת בלעם. וז"ל – נלמד מפרשה זו, כי הנה על אף היות בלעם נביא, ושמע וידע את דבר ה', מ"מ כשאמר לו הקב"ה: "לא תלך עמהם", אמר בלעם אל שרי בלק: "מאן ה' לתתי להלך עמכם", ופירש"י, "אלא עם שרים גדולים מכם" ונראה שמשום רצונו ונטיית לבו שלא היה מוכן לגלות שהוא ברשות אחרים (וכפרש"י) שמע ופירש כן את מאמר ה', שכל כוונת הקב"ה למונעו מהלוך לקלל את ישראל אינו אלא מפני כבודו, שאין כבודו להלך אלא עם שרים גדולים וחשובים מאלו.
[וכעין זה אנו מוצאים בגמ' גיטין (מה א): "רב עיליש אישתבאי, יומא חד הוה יתיב גביה ההוא גברא דהוה ידע בלישנא דצפורי, אתא עורבא וקא קרי ליה, א"ל מאי קאמר, אמר ליה: עיליש ברח, עיליש ברח, אמר: עורבא שיקרא הוא ולא סמכינא עליה, אדהכי אתא יונה וקא קריא, אמר ליה מאי קאמרה, א"ל עיליש ברח, עיליש ברח, אמר: כנסת ישראל כיונה מתילא, ש"מ מתרחיש לי ניסא וכו'", יעו"ש. וכו'
הוקשה לערוך וכו' והביא ראיה דרב עיליש עצמו היה יודע שיחת העופות, ומה ששאל רב עיליש "מאי קאמר", הוא משום שחשד את עצמו שמא שומע הוא באזניו מה שלבו חפץ לשמוע, ולכן שאל לההוא גברא, וכיון שאף הוא העיד ששמע כן, ידע רב עיליש כי אמת הוא מה ששמע באזניו וכו'].
מבואר כאן יסוד זה, שטבע האדם הוא לשמוע מה שרוצה לשמוע, וכן אירע לבלעם, ש"שמע" מהקב"ה כי עליו לילך עם שרים גדולים ונכבדים מאלו, כי כך רצה לשמוע. עכ"ל.
וכן הוא ג"כ בהבנת דברים רבים אשר קורים את האדם, פעמים רבות מתכחש האדם למציאות הפועלת סביבו, מתכחש לסימנים ורמזים אשר מרמזים לו מן השמים למען יתחזק ויתקרב אל ה' – בתרצו הדברים הקורים סביבו בתירוצים שאינם תירוצים, העיקר שלא להגיע לתירוץ אשר יחייבו להתחזק ולהתקרב אל ה' – לבטל תאוותיו.
א"כ מבואר – עד כמה חייב האדם לעמוד בכל עת על המשמר, לבדוק אם הדברים אשר הוא שומע אכן נאמרו, או שמא שומע הוא את אשר הוא תאב ומעוניין לשמוע. היות והאדם שומע ומבין מה שחפץ לשמוע ולהבין.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – נימק בלעם את סירוב הצטרפותו לשרים, בנימוק – כי רצון ה' שילך עם שרים גדולים וחשובים יותר. על אף שאמר לו הקב"ה שכלל לא ילך עמהם, סירב בלעם לקבל הדברים. אין זה אלא מפני – שכך רצה לשמוע.
באמת, כך האמין שאמר לו ה', ופירש את דברי ה' לטובתו האישית למען בצע כסף, בטוענו כי אין הולך עמהם, רק מפני שאינם חשובים מספיק – כך באמת רצה הוא לשמוע.
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – ה' אמר לבלעם בנתינת הרשות ללכת עם שרי מואב -"ללכת איתם"- דהיינו, ללכת איתם בדרך אחת, אך לא באותן כוונות, ולא לאותה מטרה.
ואילו בלעם הלך "עם שרי מואב"- דהיינו, "עימם"- למטרה אחת ולכוונה אחת – לקלל את ישראל. שוב חזר בלעם בדרכו המגונה בפרשו דברי ה' כפי הבנתו, למען מילוי תאוותיו. על אף מאמר ה' לבלעם לא ללכת עימם לקלל את ישראל, פירש בלעם בכל זאת את דברי ה' – כי אפשר ללכת לקלל את ישראל, וללכת "עם שרי מואב". לכן "ויחר אף אלקים כי הולך הוא" (קול אליהו).
לפ"ז גם הקושיות ג' וד' מתורצות – בלעם אשר היה "יודע דעת עליון"- נביאם של אומות העולם, לא רצה לראות את המלאך והתכחש למציאות. לכן המשיך להכות את בהמתו, כי אדם רואה מה שרוצה לראות.
כ"כ, כאשר נטתה האתון מן הדרך ולחצתו אל הקיר, לא רצה בלעם להבין כי אלו סימנים מן השמים, והסביר הוא העניין בכל מיני סיבות אחרות, העיקר לא להבין כי הדבר מאת ה' למען לא ילך עם שרי מואב.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – באמת, אפשר כי כלל לא צחקה האתון על בלעם, אלא שאדם שומע מה שלבו חפץ לשמוע, ולכן מתוך אווירת הבושה בעניין האתון מפני שרי מואב, רצה בלעם להבין ולשמוע שהאתון צחקה עליו, על אף כי כלל לא צחקה עליו.
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – שיבח בלעם את האבות וקראם "ישרים" ולא צדיקים. היות והתכוון לשבח את האבות, כי אינם כמוהו – כפי שטעה בשומעו מה שליבו רצה לשמוע, בהליכתו עם שרי מואב ובאתון.
שורש טעותו של בלעם היתה טמונה בכך שלא למד מדרך האבות את מעלת "הישרים", אשר היו עושים תמיד רצון ה' כפי שה' התכוון לצוותם, ולא כפי מה שרצו להבין.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – לא רצה בלעם להבין כי לא יתן לו ה' לקלל את ישראל. תאוותו לממון סימאה שכלו באי רצונו להבין כי לא יצליח לקלל את ישראל. לכן ניסה הוא שוב ושוב לקלל, אך ללא הועיל. כי האדם שומע מה שליבו חפץ לשמוע, ואדם רואה ומבין מה שליבו חפץ לראות ולהבין.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5