לְשֵׁם מַה מִתְפַּלְּלִים וְחוֹזְרִים וּמִתְפַּלְּלִים וּבִפְרָט אַחַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָר יוֹדֵעַ צְרָכֵינוּ?

——– תכלית התורה ומצוותיה היא להגיע ל"דביקות". התפילה היא התבטאות רגשי הלב – נפשי יצאה בדברו – על ידי הדיבור מבטאת הנפש את רחשי ליבה ומהדקת את החושק בנחשק, ואלמלי התבטאות חיצונית זו שהיא הדיבור, לא היה קיום לרחשי הלב בהיותם פנימיים בלבד, אלא היו דועכים ונעלמים, כשני אוהבים שנפרדו ללא שיותירו שום קשר, שפרוד … להמשך קריאה

ז. שלא להרתע מתקף הנסיונות העוברים עליו – תפארת ישראל

——– "ותחת כי אהב את-אבתיך ויבחר בזרעו אחריו" וגו' (דברים ד, לז) דהנה ידוע שהחיות שבאדם הוא בבחינת רצוא ושוב, ולפעמים האדם נופל לקטנות, וכל זה עשה ה' לטובת האדם לענותו ולנסותו להטיב לו באחריתו, והוא לנסיון לאדם היעמד באמונתו גם בנפילתו לקטנות, והאזהרה מטלת על האדם לכפל שמירתו. ו"השמר אל-תפן אל-און" (איוב לא, כא) … להמשך קריאה

טז. המקנא האמיתי רחוק משנאה, והראיה מפינחס שקינא לה' הגם שסיכן בכך את חייו למען הצלת כלל ישראל, ואין לך אהבת ישראל גדולה מזו

——– והראיה לכך היא מדרגת משה רבנו רעיא מהימנא, בכל משך מנהיגותו את עם ישראל 40 שנה, עם כל מעידותיהם של עם ישראל במדבר בחטאים שונים, ואף בחטא הנורא של העגל, הנציחה התורה את לבו הטהור במאמר: "מחני נא מספרך אשר כתבת", אמר לו משה לקב"ה: אם אין אתה מוחל להם, ימחק שמי גם מחיי … להמשך קריאה

קְרִיאַת הַתּוֹרָה בְּלֵיל הֶחָג

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– יֵשׁ מִבְּנֵי אַשְׁכְּנַז שֶׁנּוֹהֲגִים לִקְרֹא בַּסֵּפֶר תּוֹרָה בְּלֵיל שִׂמְחַת תּוֹרָה לְאַחַר הַקָּפָה רִאשׁוֹנָה, וְאִם הֻזְמַן מִי מִבְּנֵי סְפָרַד לַעֲלִיָּה לַתּוֹרָה, רַשַּׁאי לַעֲלוֹת וּלְבָרֵךְ. וְכֵן הָיָה מַעֲשֶׂה רַב לִפְנֵי כְּאַרְבָּעִים שָׁנָה, כְּשֶׁנִּבְחַר מָרָן הָרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן רַבֵּנוּ עוֹבַדְיָה יוֹסֵף שְׁלִיטָ"א לְרַב רָאשִׁי לְתֵל אָבִיב, הִזְמִינוּהוּ בְּלֵיל שִׂמְחַת תּוֹרָה לְבֵית הַכְּנֶסֶת שֶׁל בְּנֵי … להמשך קריאה

ה. חפץ שנתגבר בו האדם על יצרו הוא גופו עדות לנצחונו

——– וזהו הנאמר על האדם (תענית יא, א): שלעתיד מי מעיד בו? קורות ביתו ואבני ביתו של אדם מעידין בו ליום הדין. ולכאורה מדוע נצרך שאבני ביתו וקורות ביתו יעידו בו, וכי חסר עדים שצריך דוקא את אלו, והלא נאמר: "וביד כל אדם יחתום", ואמרו חז"ל (תענית יא, א) שהיא נשמת האדם החותמת ומודה על … להמשך קריאה

שיחות הר״ן רפח – ספר שיחות הר"ן (הרבי נחמן)

שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לְאִישׁ אֶחָד בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן (אָבוֹת ב שַׁבָּת קנג.): 'שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ', וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת יוֹם אֶחָד. וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְעִנְיַן מַה שֶּׁמַּפִּיל אֶת הָאָדָם מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ וּמַה שֶּׁלְּאַחֲרָיו. דְּהַיְנוּ מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר קְצָת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד … להמשך קריאה

"לא אצא חופשי"

——– "ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני לא אצא חופשי". הדבר טעון התבוננות, כיצד יתכן הדבר שאדם יהודי מעם קדוש יחפוץ להיות עבד תחת עול אדונו ולא יחפץ לצאת לחירות? במבט עמוק יותר נמצא שחלקנו לא יותר טובים מהעבד הזה שאומר "לא אצא חופשי", אנו שנאמנים עלינו דברי חז"ל, והם … להמשך קריאה

משנה בבא מציעא פרק ח – חק לישראל

——– א. הַשׁוֹאֵל אֶת הַפָּרָה וְשָׁאַל בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ אוֹ שָׂכַר בְּעָלֶיהָ עִמָּהּ, שָׁאַל הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וּלְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַפָּרָה, וָמֵתָה, פָּטוּר, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) אִם בְּעָלָיו עִמּוֹ לֹא יְשַׁלֵּם. אֲבָל שָׁאַל אֶת הַפָּרָה וְאַחַר כָּךְ שָׁאַל אֶת הַבְּעָלִים אוֹ שְׂכָרָן, וָמֵתָה, חַיָּב, שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בְּעָלָיו אֵין עִמּוֹ שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: (א) השואל את הפרה … להמשך קריאה

י – קול באשה, אחותו, אמו

——– בשו"ע (סי' כ"א סעיף א') כתב, אסור לשמוע קול ערוה או לראות שערה: א. כתב המ"ב, קול זמר אשה אפילו פנויה, שלא בשעת ק"ש מותר, אך שלא יכוין להנות מזה כדי שלא יבוא לידי הרהור. וזמר אשת איש וכן כל העריות לעולם אסור לשמוע [אפילו שלא בשעת ק"ש], וכן פנויה שהיא נדה מכלל עריות … להמשך קריאה

פֶּרֶק רִאשׁוֹן [רז] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמְבַקֵּר אֶת הַחוֹלִים אוֹחֵז מִדַּת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּסוֹטָה (יד, א): אָמַר רַבִּי חָמָא בַּר חֲנִינָא: מַאי דִּכְתִיב: "אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם תֵּלֵכוּ" (דברים יג, ה)? וְכִי אֶפְשָׁר לוֹ לָאָדָם לְהַלֵּךְ אַחַר שְׁכִינָה – וַהֲלֹא כְּתִיב: "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא" (שם ד, כד)? אֶלָּא, הַלֵּךְ אַחַר מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ … להמשך קריאה

סעי' א' – בית הכסא ישן אם יש לו מחיצות קורא נגדו כשאין ריח רע ואם אין לו מחיצות אסור לקרות כנגדו. – ספר מנחת שי

——– בגמ' ברכות כו. אמר רבי יוסי בר חנינא בית הכסא שאמרו אף על פי שאין בו צואה, לא יתפלל כנגדו. וכתב הרי"ף דוקא ישן אבל חדש שלא השתמש בו כלל לא. וכתב רבינו יונה שישן שאין בו צואה כיון שהיה אסור מתחילה אסור הוא מן התורה משום והיה מחניך קדוש וכל דבר שאסור מן … להמשך קריאה

יג. זכויותיו של מזכה הרבים לאין ספור, גם לעומת צדיק שצבר לעצמו את מירב הזכויות האפשריות לאדם לצבור

——– חסד גדול התחסד עמנו הבורא במצוה זו, שבה יכול האדם לצבור זכויות מה שלא יוכל לצבור בעבודתו הפרטית בשום אופן, וכמו שכתב החובות הלבבות בענין זה ואלו דבריו (אהבת ה' פרק ו'): "וראוי לך אחי, לדעת, כי זכויות המאמין, אפילו אם יהיה מגיע אל התכלית הרחוקה בתיקון נפשו לאלקים יתברך, וגם אילו יהיה קרוב … להמשך קריאה

גמרא סנהדרין דף פ"א ע"א – חק לישראל

——– נִדּוֹן בַחֲמוּרָה. פְּשִׁיטָא אֶלָּא אִיתְגוּרֵי אִיתְגוּר. אָמַר רָבָא הָכָא בְמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן שֶׁעָבַר עֲבֵירָה קַלָּה וְנִגְמַר דִּינוֹ עַל עֲבֵירָה קַלָּה וְחָזַר וְעָבַר עֲבֵירָה חֲמוּרָה. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כֵּיוָן דְּנִגְמַר דִּינוֹ לַעֲבֵירָה קַלָּה הָאי גַּבְרָא קְטִילָא הוּא קָא מַשְׁמַע לָן. בָּעָא מִינֵיה אַבּוּהָ דְרַב יוֹסֵף בַר חָמָא מֵרַבָּה בַר נָתָן מְנָא הַא מִילְתָא דְאָמוּר רַבָּנָן … להמשך קריאה

רפג. שלא תאכל חללה מן הקדש. – ספר החינוך

שלא תאכל חללה מן הקדש. כלומר מן התרומה וחזה ושוק שראויות בנות אהרן הכשרות לאכלן, שנאמר (ויקרא כב יב) ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר היא בתרומת הקדשים לא תאכל. ואמרינן בגמרא יבמות (סח, א) כי תהיה לאיש זר כגון שנבעלה לפסול לה שפסלה מן הכהנה. ומאשר כתוב בתרומת הקדשים אמרו זכרונם לברכה (שם … להמשך קריאה

שיחות הר״ן רפט – ספר שיחות הר"ן (הרבי נחמן)

אָמַר לְאֶחָד: שֶׁמִּי שֶׁאֵינוֹ לָהוּט וְנִבְהָל לְהוֹן, וְאֵינֶנּוּ נוֹשֵׂא וְנוֹתֵן יוֹתֵר מִכְּפִי מָמוֹנוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ, רַק עוֹשֶׂה מַשָּׂא וּמַתָּן בֶּאֱמוּנָה בְּמָמוֹנוֹ לְבַד וְאֵינוֹ לוֹוֶה מֵאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת מַשָּׂא וּמַתָּן גָּדוֹל, זֶהוּ מְקַיֵּם (דְּבָרִים ו): "וּבְכָל מְאֹדֶךָ". גַּם אָמַר לְאֶחָד: שֶׁכְּשֶׁנּוֹתְנִין חֹמֶשׁ לִצְדָקָה מִמָּמוֹנוֹ הוּא מְקַיֵּם "וּבְכָל מְאֹדֶךָ". לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו … להמשך קריאה

וַיִּדֹּם אַהֲרֹן – דובב שפתי ישנים

——– י', ג': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָּל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((תורת כהנים.))) קִבֵּל שָׂכָר עַל שְׁתִיקָתוֹ. וּמַה שָּׂכָר קִבֵּל? שֶׁנִּתְיַחֵד עִמּוֹ הַדִּבּוּר, שֶׁנֶּאֶמְרָה לוֹ לְבַדּוֹ פָּרָשַׁת שְׁתוּיֵי יַיִן. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ: *(((ברכות ו' ע"ב.))) אַגְרָא דְּבֵי אַבְלָא – שְׁתִיקוּתָא (פֵּרוּשׁ: שְׂכַר הַבִּקּוּר … להמשך קריאה

כוונת התפילה (סימנים צג, צח, קא)

——– אמרו חכמים: "תפילה בלא כוונה, כגוף בלי נשמה". וכתב הרמב"ם (תפלה פ"ד הט"ו): כל תפילה שאינה בכוונה, אינה תפילה. וכיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות, ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפילה, כדי לכוון את לבו ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים, ולא יעשה תפילתו כמי שהיה … להמשך קריאה

רפד. שלא לאכל טבל. – ספר החינוך

שלא לאכל טבל, בין ישראל בין כהן, והוא הדבר שלא נטלה ממנו תרומה ומעשרות, שנאמר (ויקרא כב טו) ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו ליי. ובא הפרוש המקבל על זה (סנהדרין פג א), שבאוכל טבל הכתוב מדבר. וענין הכתוב לומר, שלא יחללו הקדשים בעודם מערבים עם החלין, וזהו לשון את אשר ירימו … להמשך קריאה

הַאִם תְּכוּנוֹת הָרוּחַ – כְּפִי שֶׁהָיוּ לוֹ בְּחַיָּיו?

——– תְּכוּנוֹת הָרוּחַ נִשְׁאַר כְּפִי שֶׁהָיָה בְּחַיּוּתוֹ, יֵשׁ אֲשֶׁר רוֹצִים לִשְׁתּוֹת יַיִן, מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָיָה רָגִיל בְּחַיָּיו, וְאֵדֵי הַיַּיִן הַמִּתְפַּשְּׁטִים בְּגוּף הַחוֹלֶה גּוֹרְמִים לוֹ שִׂמְחָה (מנחת אליהו לבעל שבט מוסר). יֵשׁ אֲשֶׁר מְנַבֵּל פִּיו רח"ל מִכֵּיוָן שֶׁכָּךְ הָיָה גַּם בְּחַיּוּתוֹ, וּכְמוֹ שֶׁסִּפֵּר רַבִּי אֵלִיָּהוּ לוֹפְּיַאן עַל הָרוּחַ שֶׁהָיָה בִּזְמַן הֶחָפֵץ חַיִּים וז"ל כִּי הָיָה הַדִּבּוּק … להמשך קריאה

יא – אין שואלים בשלום אשה

——– ואלו פרטי הדינים בזה: א. אין שואלים בשלום אשה כלל. ונכלל בזה ב' איסורים. א. קול באשה ערוה, והוא עצם שמיעת קול האשה שמעורר תאוה [וזהו רק קול כזה שיש בו קירוב הדעת כגון קול זמר שלה, או אפילו קול דיבורה שנהנה מזה]. ב. שאילת שלום אשה (כלומר לשאול מה שלומה) שאסור מפני שמרגיל … להמשך קריאה

פסוק המתחיל ומסתיים באות ס-כ

——– [תהילים פרק-קיט-קיט]&nbsp סִגִים הִשְׁבַּתָּ כָל רִשְׁעֵי אָרֶץ לָכֵן אָהַבְתִּי עֵדֹתֶיךָ: ——– לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי … להמשך קריאה

יד. ביאור מחלוקת חכמים ורשב"י בכרם שביבנה

——– ואם הדברים אמורים מאז אברהם אבינו ע"ה, על אחת כמה וכמה לימינו, זמן של הבטחת התורה שיעשו ישראל תשובה, וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ז ה"ה): "וכבר הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן". וזמננו זהו זמן נבואות הנביא עמוס (ח, יא): "והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם … להמשך קריאה

האדם מורכב מגוף ונשמה

——– לשם בירור הדברים, נקדים ונבאר את מהות "האדם" מתוך מבט פנימי. כתיב בקרא (בראשית ב', ז') "וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה. ויפח באפיו נשמת חיים". מבואר שהאדם מורכב מב' חלקים. א. עפר מן האדמה, ב. נשמת חיים, נשמה קדושה. ומהיכן מחצבה ומקורה? כבר אמרו חז"ל "חלק אלוק' ממעל". נתבונן ונראה, כפי … להמשך קריאה

הַאֵין זוֹ "הַטְרָדָה" לַחְזֹר עַל אוֹתָהּ תְּפִלָּה כַּמָּה פְּעָמִים בְּיוֹם?

——– כיון שהתפילה נועדה לצורך החייאת הדביקות בה', ולדביקות בה' אין סוף, לא בכמות ולא באיכות, כל רגע ורגע שהאדם דבוק בה' הרי שהוא משעשע את בוראו וזו תכלית בריאתו, וכמו כן כמה שדביקותו יותר איכותית באהבה עזה ובבהירות יותר, כן בא הוא על תכליתו יותר, לכך מוחל כביכול הקדוש ברוך הוא על כבודו, ומסכים … להמשך קריאה

י. טעם עונשו של יוסף – דקדוק כשערה ברבוי השתדלות

——– ומעתה נבוא לבאר טעם עונשו של יוסף הצדיק עוד שנתיים בבית הסוהר, והדבר יגיד מעלתו הנשגבה של אותו צדיק, שלפי מדריגתו ראה בכך הקדוש ברוך הוא חוסר ביטחון, והוא פלא, בחור מבודד בארץ נכריה מנותק מאביו, עבד עברי במצרים, הושם בבית הסוהר על עלילה כבר עשר שנים, ונתבע על השתדלות להוציאו מהבור, ומה כבר … להמשך קריאה

סעי' ב' – הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמש בו, מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו. – ספר מנחת שי

——– בגמ' ברכות כו. לרב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא חדש שהזמינו ולא השתמש בו. והסתפק רבינא אם מותר להתפלל בתוך בית כסא זה. ולא איפשטא. וכתב הרא"ש שהרי"ף שלא הזכיר בעיא זו סובר שמותר כיון שהצד לאסור הוא רק מדרבנן שהרי בעלמא לאו מילתא, וכאן הספק משום בזיון לק"ש ותפלה אולי נאמר שהזמנה … להמשך קריאה

דילוג לתוכן