כיווני התפילה

——– המתפללים בחוץ לארץ, יעמדו בעמידה לכיוון ארץ ישראל. ובארץ ישראל, יעמדו לכיוון ירושלים. ובירושלים, יעמדו לכיוון בית המקדש. ומי שאינו יודע את הכיוונים, יתפלל לאיזה צד שירצה, ויכוון את לבו לאביו שבשמים. (צד סעי' א, ג) המתפלל במטוס, אם נסיעתו לכיוון ארץ ישראל, יעמוד כנגד פני המטוס [החרטום], ואם טס מהארץ, יעמוד כנגד זנב … להמשך קריאה

משפטים יום רביעי תורה – חק לישראל

——– יכוין בקריאת ששה פסוקים אלו שהם כנגד וָ דמילוי וו דשם ב"ן לקנות הארת מתוספת נפש יתרה משבת הבאה: (טז) וְגֹנֵ&#1448ב אִ&#1447ישׁ וּמְכָר&#1435וֹ וְנִמְצָ&#1445א בְיָד&#1430וֹ מ&#1445וֹת יוּמָֽת: (ס) וְדִיִגְנוּב נַפְשָׁא מִן בְּנֵי יִשְׂרָאֵלוִיזַבְּנִנֵהּ וְיִשְׁתְּכַח בִּידֵהּ אִתְקְטָלָא יִתְקְטֵל: וגנב איש ומכרו. למה נאמר, לפי שנאמר (דברים כד ז) כי ימצא איש גונב נפש מאחיו, אין … להמשך קריאה

חוץ לארץ – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– בחוץ לארץ לא תקנו חכמים להפריש תרומות ומעשרות אלא בארבע ארצות: מצרים, בבל, עמון ומואב, כיון שבזמנם ישבו שם הרבה מעם ישראל. (שו"ע שם) הדר בחוץ לארץ וחפץ לקיים 'מצוות התלויות בארץ', יקנה קרקע בארץ ישראל, וימנה שליח לקיום המצוות, ונחשב כאילו קיים הוא בעצמו את המצוות, שהרי כלל גדול בידינו 'שלוחו של אדם … להמשך קריאה

ד. כשסר מאמונתו יתברך האמונה סרה ממנו – תפארת ישראל

——– מבאר ברמב"ם, כי אמונה והשגחה נקשרים זה בזה, כי כפי האמונה שיש לאדם בהשם יתברך שהוא הבורא והמשגיח לבדו ואין בלתו, כן השגחת הבורא יתברך עליו להמציא לו כל מחסורו, וזהו "רצון-יראיו יעשה" (תהלים קמה, יט) ולהפוך, חלילה – אם אין לו אמונה, יוסר ההשגחה ממנו וכו'. וזהו "אהיה אשר אהיה" (שמות ג, י), … להמשך קריאה

סעי' א' – צואה יבישה כל כך שאם יזרקנה תתפרך ואין לה ריח רע מותר לקרות כנגדה. – ספר מנחת שי

——– בגמ' ברכות כה. אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים כל זמן שמטפיחין: היכי דמי צואה כחרס איתמר אמר רבה בר בר חנא אמר רבי יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואיכא דאמרי כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. ולפירוש"י האיכא דאמרי מחמיר יותר שאע"פ שבזריקה היא נפרכת לא תהא מותרת עד שתפרך ע"י … להמשך קריאה

רפ – מי שצריך לדון לפני דינים בדין תורה – קיצור ליקוטי מוהר"ן

א כָּל הַמַּשָׂא וּמַתָּן הוּא כֻּלּוֹ תּוֹרָה, וְעַל כֵּן כְּשֶׁעוֹשִׂין מַשָׂא-וּמַתָּן צָרִיךְ לְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ רַק בְּהַתּוֹרָה וְהַדִּינִים הַמְּלֻבָּשִׁין שָׁם. וְאִם אֵינוֹ מְקַשֵּׁר מַחֲשַׁבְתּוֹ אֶל הַתּוֹרָה בְּשָׁעָה שֶׁעוֹשֶׂה הַמַּשָׂא-וּמַתָּן, אָז עָנְשׁוֹ שֶׁאַחַר-כָּךְ הוּא צָרִיךְ לָבוֹא לִפְנֵי הַדַּיָּנִים לָדוּן לִפְנֵיהֶם בְּדִּין תּוֹרָה. וְהַכּל לְפִי הַפְּגַם, יֵשׁ אֶחָד שֶׁאֵין עָנְשׁוֹ רַק שֶׁצָּרִיךְ לָדוּן אֲבָל זוֹכֶה בַּדִּין. אֲבָל יֵשׁ … להמשך קריאה

נביאים – ירמיה – פרק לה – חק לישראל

——– לה (א) הַדָּבָ&#1435ר אֲשֶׁר-הָיָ&#1445ה אֶֽל-יִרְמְיָ&#1430הוּ מֵאֵ&#1443ת יְהוָ&#1425ה בִּימֵ&#1448י יְהוֹיָקִ&#1447ים בֶּן-יֹאשִׁיָּ&#1435הוּ מֶ&#1445לֶךְ יְהוּדָ&#1430ה לֵאמֹֽר: פִּתְגָם נְבוּאָה דַּהֲוָה עִם יִרְמְיָהמִן קֳדָם יְיָ בְּיוֹמֵי יְהוֹיָקִיםבַּר יֹאשִׁיָּה מַלְכָּא שִׁבְטָא דְּבֵיתיְהוּדָה לְמֵיִמָר: (ב) הָלוֹךְ&#1454 אֶל-בֵּ&#1443ית הָרֵכָבִים&#1426 וְדִבַּרְתָּ&#1443 אוֹתָ&#1428ם וַהֲבִֽאוֹתָם&#1433 בֵּ&#1443ית יְהוָ&#1428ה אֶל-אַחַ&#1430ת הַלְּשָׁכ&#1425וֹת וְהִשְׁקִיתָ&#1445 אוֹתָ&#1430ם יָֽיִן: אֵיזָל לְוָת בְּנֵי בֵּית רֵכָבוּתְמַלֵּל עִמְּהוֹן וְתַעֲלִינוּן לְבֵית מַקְדְּשָׁאדַּיְיָ לְחָדָא מִן לִשְׁכְּתָא וְתַשְׁקֵייָתְהוֹן … להמשך קריאה

הֵיאַךְ נִתָּן לְהַסְבִּיר שֶׁהִנֵּה וְהָאָדָם עוֹבֵד אֶת ה' מִתְאַמֵּץ, מוּדָע הוּא לְכָל הַנִּזְכָּר לְעֵיל וְעִם כָּל זֶה אֵינוֹ חָשׁ בְּשִׂמְחָה כָּרָאוּי?

——– סיבות רבות לכך ונמנה כמה מהם: א. יש ועבודתו מלכתחילה מתוך "חיקוי" ורצון להתדמות או להתחרות עם בני גילו או אלו עם בעלי השאיפה כמותו, ואז אין לו שמחה וסיפוק בעמלו, אחר שחסר לו הרבה ב"לשמה". והסימן לדעת האם עבודת האדם היא באמת או לשם חיקוי, באם נפשו קצרה בראותו חבריו משגשגים ועולים, זהו … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [רו] – ספר מנורת המאור עם פירוש

כְּשֵׁם שֶׁאָדָם מְצֻוֶּה לְשַׂמֵּחַ אֶת הֶחָתָן כָּךְ מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ אֶת הַכַּלָּה. וְנִקְּרָא זֶה גַּם כֵּן "גְּמִילוּת חֶסֶד". וּמִצְוָה לְשַׂמְּחָהּ וּלְהַלְּלָהּ, כְּדֵי שֶׁתִּמְצָא חֵן בְּעֵינֵי הֶחָתָן וּלְפִי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עָלָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת כְּתֻבּוֹת, פֶּרֶק הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְאַרְמְלָה (טז, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: כֵּיצַד מְרַקְּדִין לִפְנֵי הַכַּלָּה? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: כַּלָּה כְּמוֹת שֶׁהִיא, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כַּלָּה נָאָה וַחֲסוּדָה. … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק צא – חק לישראל

——– (ב) אֹמַ&#1431ר לַ&#1453ֽיהוָה מַחְסִ&#1443י וּמְצוּדָתִ&#1425י אֱ&#1437לֹהַ&#1431י אֶבְטַח-בּֽוֹ: אֲמַר דָוִד אֵימַר לַיְיָ רוּחְצָנִיוּכְרַךְ תּוּקְפִי אֱלָהִי אָכְלֵי בְּמֵימְרֵיהּ: אומר לה' מחסי . הוא ומצודתי והכל ילמדו ממני ולמה אני אומר כן : (ג) כִּ&#1444י ה&#1443וּא יַ&#1453צִּֽילְךָ מִפַּ&#1445ח יָק&#1431וּשׁ מִדֶּ&#1445בֶר הַוּֽוֹת: אֲרוּם הוּא יִפְצִנָךְ שְׁלֹמֹה בְּרִימִפַּחָא וְתִקְלָא מִמוֹתָא וְאִתְרַגוּשְׁתָּא: כי הוא יצילך מפח יקוש וגו' . לכל … להמשך קריאה

ז. מה שנצרך לנו להשתדל הוא שמא כך רצון ה' שתיוושע בדרך טבע והשתדלות, לכך יש להשתדל, אולם מבלי להינתק מהביטחון שפירושו שאיך שיהיו התוצאות הנני מתרצה לקבלם

——– והסיבה שנצרכת לנו ההשתדלות, הוא מכיוון דשמא אין זכות לאדם להינצל שלא בדרך הטבע, וגם אין רצון ה' להנהיג את עולמו שלא בדרך הטבע והוא לצורך הבחירה, לכך נצרך לאדם להשתדל, דהיינו, המשתדל חייב לדעת דבעצם אין הוא פועל בהשתדלותו כלום, אלא כך נגזר משמים שבדרך השתדלותו באופנים טבעיים ישתחל הנס ויהא מעוטף בדרכים … להמשך קריאה

ה. חפצו יתברך שנאמין בו כדי שנהיה משמרים מכל רע – תפארת ישראל

——– כל מי שמאמין בהשגחת השם יתברך ורואה השגחתו בכל דבר, הוא יותר משגח בפרטיות משאר בני אדם, וזה שרמזו בסנהדרין (ד:) כדרך שבא לראות, כך בא לראות. וזה חפצו יתברך, שיהיה האדם משגח ממנו וכו'. וזהו שאמר (תהלים יד, ב) "ה' משמים השקיף על בני אדם לראות" וכו', רצונו לומר, שרוצה ומבקש בני אדם … להמשך קריאה

סימן רס – דיני הכנסת שבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רס – דיני הכנסת שבת א מִצְוָה א לִרְחֹץ { הַגָּה: כָּל גּוּפוֹ. וְאִם אִי אֶפְשָׁר לוֹ, יִרְחֹץ } (טוּר) פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו בְּחַמִּין בְּעֶרֶב שַׁבָּת; וּמִצְוָה לָחֹף הָרֹאשׁ וּלְגַלֵּחַ ב הַצִּפֹּרְנַיִם בְּעֶרֶב שַׁבָּת. { הַגָּה: וְאִם הָיוּ שַׂעֲרוֹת רֹאשׁוֹ גְּדוֹלוֹת, מִצְוָה לְגַלְּחָן } (אוֹר זָרוּעַ פ' אֵלּוּ מְגַלְּחִין). { וּכְשֶׁנּוֹטֵל צִפָּרְנָיו לֹא יִטֹּל … להמשך קריאה

מַה מְסַפֶּרֶת הָרוּחַ?

——– סִפּוּר א. דְּבָרִים מְסַמְּרֵי שֵׂעָר סִפְּרוּ הָרוּחוֹת עַל עָנְשָׁם, וּנְצַטֵּט מַה שֶּׁאָמַר הָרוּחַ לְרַבֵּנוּ חַיִּים וִיטַאל (הובא בספר עמק המלך) בְּמַעֲשֶׂה שֶׁל רוּחַ שֶׁנִּטְבַּע בִּסְפִינָה שָׁאַל לוֹ הָרַב: "מַה נַּעֲשָׂה בְּךָ אַחֲרֵי יְצִיאַת נַפְשְׁךָ?" הֵשִׁיב לוֹ הָרוּחַ וְאָמַר: "תֵּדַע כִּי נוֹדַע הַדָּבָר בְּרַאשִׁי"ט (שם עיר) בִּטְבִיעַת הַסְּפִינָה. וְתֵכֶף יָצְאוּ יְהוּדֵי רַאשִׁי"ט עַל שְׂפַת הַנָּהָר … להמשך קריאה

ראייה מקשרת – אפיקי אליהו על התורה

——– א. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (יג.ב) פירש רש"י – "שלח לך אנשים"- למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה. ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר. משמע מדברי הרש"י, כי עיקר רשעותם של המרגלים היה בכך ש"ראו ולא לקחו מוסר", וצריך להבין, מה רשעות יש בכך? … להמשך קריאה

סימן שסא – דין גג הסמוך לרשות הרבים, וחצר שנפרצה לרשות הרבים – ערוך השולחן

——– א גג הסמוך לרשות הרבים, והיינו שאין הבית (עומד) [עומדת] בחצר רחוק מרשות הרבים, אלא על מיצר רשות הרבים כבניינים שלנו. והגג מג' סביבותיו הוא גבוה י' טפחים כדרך הגגות, אלא שמצד הרשות הרבים אינו גבוה י' טפחים, כגון שהקרקע של הרחוב גבוה מהקרקע של החצר, ומן התורה הוה רשות היחיד גמור. ואף על … להמשך קריאה

ח – שידוכים, הנהגות בין חתן לכלה לפני הנישואין

——– בשו"ע (סי' כ"א סעיף ג':) כתב, מותר להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה, בין שהיא בתולה או בעולה, ולא עוד אלא שראוי לעשות כן, אבל לא יסתכל בה דרך זנות, ועל זה נאמר ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה: א. מותר וראוי להסתכל בפנויה לבדקה אם היא יפה שישאנה, אבל לא ח"ו … להמשך קריאה

ג. הגובר על חמדת ממונו – תשובת המשקל הוא לעוונותיו

——– ולכך מעלת הצדקה נשגבת ונעלית מאד, ויש בכוחה לכפר עוון, וכנאמר: "חטאיך בצדקה פרוק", שעניינו לכאורה שוחד ממש, כביכול לשחד את הקב"ה בממון לכפר לנו על עוונותינו. ואל תתמה על ענין זה של "שוחד", שהרי כבר נאמר ב"מדרש תהילים" (יז): "מלפניך משפטי יצא" – אמר הקב"ה לישראל: בני, עד ששערי תפילה פתוחים עשו תפילה … להמשך קריאה

כתובים – תהילים – פרק צה – חק לישראל

——– (ב) נְקַדְּמָ&#1443ה פָנָ&#1443יו בְּתוֹדָ&#1425ה בִּ&#1437זְמִר&#1431וֹת נָרִ&#1445יעַֽ לֽוֹ: נְקַדֵם אַפּוֹי בְּתוֹדָתָא בְּתוּשְׁבְּחַיָא נְיַבֵּבקֳדָמוֹי: (ג) כִּ&#1444י אֵ&#1443ל גָּד&#1443וֹל יְהוָ&#1425ה וּמֶ&#1445לֶךְ גָּ&#1437ד&#1431וֹל עַל-כָּל-אֱלֹהִֽים: אֲרוּם אֱלָהָא רַבָּא יְיָ וּמַלְכָּארַבָּא עַל כָּל אֱלָהָא: (ד) אֲשֶׁ&#1443ר בְּ&#1453יָדוֹ מֶחְקְרֵי-אָ&#1425רֶץ וְתוֹעֲפ&#1430וֹת הָרִ&#1443ים לֽוֹ: דִי בִידֵיהּ תָּלְיָן פִּשְׁפּוּשִׁין דְאַרְעָאוְתוּקְפֵי רוּם טוּרַיָא דִי לֵיהּ: ותועפות . לשון גובה כעוף המעופף : (ה) אֲשֶׁר-ל&#1443וֹ הַ&#1453יָּם … להמשך קריאה

תיקון הבגדים

——– ביגוד נאה – טוב שילבש בגדים נאים ונקיים לתפילה, ועל כן נהגו רבים לחבוש כובע וללבוש חליפה לכבוד התפילה. ואדם שעובד בצבע וכדומה שמתלכלכים בגדיו, ישתדל להחליף בגדיו לתפילה. (צח ס"ד. ה שפג) כיפה – לכתחילה צריך שיהיה רוב ראשו מכוסה בתפילה, ולכן לא די בכיפה קטנה, אלא ילבש כיפה גדולה המכסה את רוב … להמשך קריאה

יא. אופני זיכוי הרבים

——– והנה יחשוב החושב שזיכוי הרבים זו חובת מנהיגי הדור, או דרשנים ומרצים בעלי חוש משיכה למשוך בלשונם את העם לשמירת התורה והמצוות, ומה לצעיר לימים כמוני לא איש דברים מתמול שלשום לקום ולהוכיח בשער. ועוד עלול לחשוב החושב הלואי שאתקן עצמי ואחר כך אלך לתקן אחרים וכאומרם ז"ל: "קשוט עצמך ואחר כך קשוט אחרים". … להמשך קריאה

מנהג ישראל

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– המנהג הנכון שכשיש שמחה כשבת חתן או בר מצוה וכיוצא, שלא למכור את המצוות אלא ליתנן לבעל השמחה, והוא מכבד את קרוביו. ויש שנהגו למכור רק עליות משלים ומפטיר, כדי שמי שיש לו "יום השנה", יוכל לעלות. ובאמת שעל הגבאים לתת את הדעת על זה לכבד את בעל … להמשך קריאה

כתובים – משלי – פרק כו – חק לישראל

——– (ג) שׁ&#1443וֹט לַ&#1453סּוּס מֶ&#1443תֶג לַחֲמ&#1425וֹר וְ&#1437שֵׁ&#1431בֶט לְגֵ&#1443ו כְּסִילִֽים: שְׁוָטָא לְסוּסָא וּמַגְלָבָא לְחַמְרָא וְשׁוּבְטָאלְגוּשְׁמֵיהוֹן דְּסַכְלֵי: שוט לסוס . הוא עשוי ואף שבט נכון לגו כסילים יסורין מוכנין לרשע : (ד) אַל-תַּ&#1443עַן כְּ&#1453סִיל כְּאִוַּלְתּ&#1425וֹ פֶּֽן-תִּשְׁוֶה-לּ&#1445וֹ גַם-אָֽתָּה: לָא תְתַל פִּתְגָמָא לְסִכְלָא הֵיךְשַׁטְיוּתָא דְלָא תִדְמֵי לֵיהּ אַףאַנְתּ: אל תען כסיל . בדברי ריב ומצה פן תשוה לו : … להמשך קריאה

מצבנו אנו – לעומת יתרו

——– נמשיך להשיב על השאלה השניה שנשאלה בראשית הדברים והיא "האם גם בנו קיים כח זה כיתרו? התשובה ברורה לחלוטין! ודאי וודאי שכן! אלא שאולי כח זה נעלם בתוכינו לגמרי! אע"פ שאנו לומדים רוב היום או חלקו, מ"מ בבדיקה מעמיקה נבדוק להיכן לבנו נוטה, מה תשוקת לבנו, האם לרוחניות, לקב"ה, או ח"ו אנו נוטים אחר … להמשך קריאה

יד. מידת הקנאות לה' אינה מידה שנקנית בנקל, הרבה פניות יכולות להתגנב מתחתיה

——– במידת הקנאות מצינו כמה סיבות המטעות הדוחפות לכך: א. מסיבה שפלוני אינו דוגל בשיטה שלי ראוי הוא לעונש. ב. בכך שאאבד אוייבי ה', יתעלה שמי ויתקלס כבודי בעיני ה'. ג. יוגדל שכרי בעולם הזה ובעולם הבא. ד. אינו יכול לראות מעשי רשע ושחיתות, וזאת מחוסר הנוחיות שהוא שרוי בה – ומאהבתו את עצמו – … להמשך קריאה

לְעֶצֶם מִלּוּי הַבַּקָּשׁוֹת וְהַצְּרָכִים בְּדֶרֶךְ שֶׁל תְּפִלָּה, הֵיאַךְ לְהִתְיַחֵס לְכָךְ שֶׁהָאָדָם מִתְפַּלֵּל זוֹעֵק מִתְחַנֵּן וְאַף מוֹרִיד דְּמָעוֹת וְאֵינוֹ נַעֲנֶה?

——– המשלנו הדבר לאדם החפץ לחצוב חלון בקיר האטום שבביתו, מידי יום מכה הוא בפטיש ומוריד שכבה, ברור הוא שעד שלא יוריד את השכבה האחרונה לא יחדור האור לבית כלל והחושך ישרור כבעבר, אולם מי אינו מבין שבכל יום מתקדם הוא לתכלית שהוא פתיחת החלון בהורידו מידי יום שכבה נוספת מהקיר. כן הוא בתפילה, כל … להמשך קריאה

דילוג לתוכן