——–
א. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (יג.ב)
פירש רש"י – "שלח לך אנשים"- למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים? לפי שלקתה על עסקי דיבה שדברה באחיה. ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר.
משמע מדברי הרש"י, כי עיקר רשעותם של המרגלים היה בכך ש"ראו ולא לקחו מוסר", וצריך להבין, מה רשעות יש בכך?
ב. שלח לך אנשים ויתורו את ארץ כנען (יג.ב)
איתא בבמדבר רבה (טז, ו) – "ותדבר מרים ואהרן במשה", ואחר כך "שלח לך", זה שאמר הכתוב: "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם" וכו'. שאם בקשו לומר לשון הרע יהיו מסתכלין מה נעשה למרים, ואעפ"כ לא רצו ללמד, לכך נאמר: "לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם".
משמע, כי עיקר חובת המרגלים היה על כך ש"טח מראות עיניהם", והדבר צ"ב!
ג. ושם ראינו את הנפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (יג.לג)
יש לבאר כוונת הפסוק, דמהו שכפלו המרגלים "ונהי בעיננו כחגבים" והוסיפו שוב "וכן היינו בעיניהם"?
ד. כי כל האנשים הרואים את כבודי ואת אתתי אשר עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי (יד.כב)
משמע מהפסוק, כי בכך שכל האנשים "הרואים את כבודי" קלקלו לפני ה', גדול חטאם הרבה יותר. וצ"ב באמת, מה תוספת קלקול ישנה בדבר?
ה. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה (יד.כג)
יש לדקדק, הרי עונש עם ישראל היה שלא יכנסו לארץ, מדוע א"כ נקטה התורה לשון: וכל מנאצי "לא יראוה"- כביכול משמע, שכל האיסור שלא יראו את הארץ, ולא רק שלא יכנסו אליה. והדבר צ"ב!
ו. אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה (יד.כג)
איתא בילקוט (במדבר תשסד) – ר' עקיבא אומר: כשהיו אנשי דור המדבר רואים פירות ארץ ישראל שהיו תגרי עכו"ם מביאים אותם, מיד היו מתים, דכתיב (במדבר יד כג): אם יראו את הארץ וגו'.
ויש להבין, כיצד בראייה בלבד של פירות ארץ ישראל מתו דור המדבר, הרי עיקר עונשם היה שלא יכנסו לארץ ישראל, אך מה שייכות ישנה ל"ראיית" פירות ארץ ישראל ש"מיד היו מתים" בשל כך?
ז. ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת (טו.לח)
פירש רש"י – "ציצית" על שם "וראיתם אותו", כמו: "מציץ מן החרכים".
משמע מדברי הרש"י, כי כל עניין הציצית הינו למען ה"וראיתם אותו" [עד שעל שמו נקראת "ציצית"], והדבר צ"ב!
ח. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' וכו' (טו.לט)
איתא בירושלמי ברכות (פ"א ה"ב) – תני בשם ר' מאיר: "וראיתם אותה" אין כתיב כאן, אלא "וראיתם אותו"? מגיד שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה. מגיד שהתכלת דומה לים והים דומה לעשבים ועשבים דומין לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
ויש לתמוה, הרי סוף סוף אין רואה האדם "אותו"- את כסא הכבוד, אלא "אותה"- הציצית, אשר דומה לכסא הכבוד. כיצד א"כ "כאילו מקבל פני שכינה" בראיית הציצית?
ט. והיה לכם לציצת וראיתם אתו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי והייתם קדשים לאלקיכם (טו.לט-מ)
יש להבין, כיצד באמת ה"וראיתם אותו"- ראיית הציצית, מביאה את האדם לכדי "ועשיתם אותם" עד ש"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", עד כדי ש"והייתם קדושים לאלוקיכם"?
י. ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם (טו.לט)
יש לבאר, מדוע כל כך חמורה "ראיית" פריצות, עד שאסרה התורה הדבר בלאו חמור. על אף שכלל לא חטא הרואה בפועל?
יא. ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת (טו.לח)
פירש רש"י (להלן טז, א) – ומה ראה קרח לחלוק עם משה? וכו' מה עשה? עמד וכנס מאתים חמשים ראשי סנהדראות, וכו' והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו: טלית שכולה של תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם: חייבת. התחילו לשחק עליו: אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת לא תפטור את עצמה.
ויש להבין, מה סבר קורח [שפקח היה] במחלוקתו עם משה בדין "תכלת הציצית"?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"ח שמואלביץ זצ"ל בספרו שיחות מוסר [מאמר מד] בעניין מעלת הראייה. וז"ל – והנה, העין באמת היא "אבר נכבד מאד", ומלבד זה שרואין בה מאורות משמחי לב, עוד תכונה ומעלה יש בעינים, שהן מקשרות ומחברות את האדם עם הדבר שאותו הוא רואה, וכמו שאנו מוצאים בכמה מקומות. וכו'
עד כדי כך הראיה מקשרת את האדם אל הדבר ואל הדומה לו ואל הדומה לדומה, וכו'. ובגמ' ברכות (יח ב) אמרו: "ויאמר ד' אליו זאת הארץ אשר נשבעתי לאברהם ליצחק וליעקב לאמר" (דברים לד ד) – מאי לאמר? אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לאברהם ליצחק וליעקב, שבועה שנשבעתי לכם כבר קיימתיה לבניכם". וכתב המהרש"א (שם): "גם שלא נכבשה עדיין ארץ ישראל, אך מ"מ כיון וכו', וגם הראהו ה' למשה את כל הארץ כמפורש לעיל מהאי קרא, הרי כאילו כולה נכבשה לפניהם".
גם כאן מבואר כמה גדול כח הראייה שבאדם, עד שבראיית משה רבינו את הארץ, הרי זה כאילו נתקיימה כבר הבטחת הקב"ה על כיבוש הארץ. עכ"ל.
א"כ מבואר – עד כמה גדול הוא כח הראייה, כי העיניים מקשרות ומחברות את האדם עם הדבר שאותו הוא רואה, לטוב ולרע.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}
הקושיות א' וב' מתורצות – "ורשעים הללו ראו ולא לקחו מוסר"- עיקר רשעותם של המרגלים היה על כך ש"ראו" את עונשה של מרים – וכבר הגיעו לכדי מעלת הראייה – להתקשר ולהתחבר עם מראה עיניהם – לקחת מוסר מעונש דיבור מרים.
אלא ש"רשעים אלו ראו ולא לקחו מוסר"- ועל אף התקשרות והתחברות מראה עיניהם – "טח מראות עיניהם"- זרקו הם את זכות התחברות הראייה מאחורי גוום, וחטאו בכל זאת בחטא לשון הרע. לכך קראם הרש"י "רשעים הללו", כי "ראו" אך "לא לקחו מוסר".
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי כאשר "ושם ראינו את הנפילים בני ענק"- בראיית בחינת "נפילים" רשעים הנפולים ברוחניותם – מחמת ה"מן הנפלים" – בכח ראיית העיניים, יכולים אנו להתקשר ולהתחבר אל הרע, עד כדי ש"ונהי בעינינו כחגבים"- ומחמת העיניים שלנו יכולים אנו להגיע לכדי בחינת "כחגבים" שפילים.
לפ"ז גם הקושיות ד', ה' וו' מתורצות – "כי כל האנשים הרואים את כבודי"- דווקא מפני שדור המדבר היו "הרואים את כבודי", גדול היה חטאם הרבה יותר. כי בהיותם "רואים את כבודי"- בכח מעלת ראיית כבוד ה', נקשרו העם ונתחברו יותר אל ה'.
לכן כאשר חטאו לפניו העם בחטא המרגלים, נחשב חטאם לחטא חמור הרבה יותר מאם לא היו "רואים את כבודי" ומתחברים אל כבוד ה'.
אף עונשם היה ש"אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה"- בהיענשם ש"לא יראו" את הארץ, מלבד אי כניסתם לארץ – תחת קלקולם לפני ה' במעלת הראייה.
כ"כ מסביר הגר"ח שמואלביץ [שם]: כי מכך שכשהיו אנשי דור המדבר רואים פירות ארץ ישראל שהיו תגרי עכו"ם מביאים אותם, מיד היו מתים, דכתיב: אם יראו את הארץ וגו'".
הרי שראיית פירות הארץ נחשבת כראיית ארץ ישראל עצמה, וכיון שנגזר על דור המדבר שלא יראו בחייהם את הארץ, אף את פירותיה לא היו יכולים לראות, וכיון שראו את פירותיה מיד היו מתים. עכ"ל.
והיינו מפני שהעיניים מקשרות ומחברות את האדם עם הדבר שאותו הוא רואה.
לפ"ז גם הקושיות ז', ח', ט' וי' מתורצות – "ציצית" על שם "וראיתם אותו", כמו "מציץ מן החרכים". והיינו כי באמת, כל מטרת הציצית מלמדתנו את מעלת הראייה.
כי על ידי הציצית, "וראיתם אותו"- את כסא הכבוד ממש, וכפי שמסביר הגר"ח שמואלביץ [שם] ע"פ הגמ' סוטה (יז א) שאמרו: "מה נשתנה תכלת מכל הצבעונים, מפני שתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לאבן ספיר, ואבן ספיר דומה לכסא הכבוד". ופירש"י: "בא ללמדנו שכל המקיים מצות ציצית כאילו הקביל פני שכינה", ובמנחות (מג ב) פירש"י: "ורקיע דומה לכסא הכבוד, ומתוך כך מכיר את היושב על הכסא" [לגי' הב"ח שם].
על ידי ראיית התכלת שדומה לדומה לכסא הכבוד, מעלה עליו כאילו עומד ממש ליד כסא הכבוד ומקבל פני שכינה, עד כדי כך הראיה מקשרת את האדם אל הדבר ואל הדומה לו ואל הדומה לדומה. עכ"ל.
והיינו, כי בכח ה"וראיתם אותו"- בראיית העיניים את הציצית, לקשר את הרואה אל ה' יתברך, עד כדי ש"וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם" עד כדי ש"ולא תתורו וכו'" ועד כדי "והייתם קדשים לאלקיכם", כי בעיניו מתקשר ומתחבר הוא אל יוצרו.
ולהבדיל, אף אל הרע יכולות העיניים לקשר ולחבר את האדם הרואה, וכפי שהזהרתנו התורה "ולא תתורו אחרי עיניכם"- כי בכח ראיית העיניים להיות "אשר אתם זנים אחריהם"- לקשר ולחבר את האדם אל הדברים הרעים אותם הוא רואה, עד כדי שבראיית מראות אסורות נחשב לו כאילו "אתם זונים אחריהם" ממש. מפני שהעיניים מקשרות ומחברות את האדם עם הדבר שאותו הוא רואה.
ולפ"ז גם הקושיא הי"א מתורצת – הסמיכה התורה את פרשת קורח לפרשת ציצית, ללמדנו, כי כל טעות מחלוקת קורח היתה תלויה ביסוד ה"וראיתם אותו" של הציצית.
ע"פ המבואר במראה הפנים [על הירושלמי שם] וז"ל: ונראה דמהאי פלוגתא דר"א ורבנן בענין הך דרשה ד"וראיתם אותו" יצא לנו עוד נפק"מ לדינא בענין הפלפול שפלפל קורח עם משה בטלית שכולה תכלת כדרשת חז"ל, דאי דרשינן "מן הסמוך", א"כ ממילא ש"מ דכולה תכלת חייבת, שהרי על כן צריך לעשות גם כן חוטי לבן וכו' עכ"ל.
והיינו, שקורח הבין כי כל מטרת התכלת הינה למען ה"וראיתם אותו", ממילא סבר, כי טלית אשר כולה תכלת, מקיימת את ה"וראיתם אותו" לקשר ולחבר אותנו אל כסא הכבוד הרבה יותר מפתיל אחד של תכלת – ולזה מצא לחלוק עם משה, ולכן אף הצדיקו אותו על כך המאתיים וחמישים ראשי סנהדראות.
אלא שטען לו משה, כי צריך לקיים אף את לימוד רבנן מ"ראיתם אותו – מן הסמוך לו"- משיבחין בציצית בין תכלת ללבן הסמוך לו לראותו ללמד מתי עונת קריאת שמע. אשר מחייב לעשות פתיל אחד של תכלת להבחין בין תכלת ללבן.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5