ד – הליכה במקום שנמצאות שם נשים שלבושם אינו צנוע

——– בשו"ע (שם סעיף א') כתב, אסור להסתכל בנשים שעומדות על הכביסה [ומגלות את המקומות המכוסים שבהם]: א. מכיון שאסור להסתכל על הנשים, אפילו בהסתכלות בעלמא, במקומות המכוסים שבהם כשאינן לבושות בלבוש צנוע. לפיכך יש ליזהר מאוד מלילך במקומות פרוצים, ואם הוא אנוס ואין לו דרך אחרת לילך בה ואם אינו מכוון להסתכל בהן והוא … להמשך קריאה

סעי' א' – קטן שיכול לאכול כזית דגן בכא"פ מרחיקים מצואתו או ממימי רגליו, ואע"פ שלא אכל דגן כלל. – ספר מנחת שי

——– בגמ' סוכה מב: יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממי רגליו ארבע אמות אמר רב חסדא והוא שיכול לאכלו בכדי אכילת פרס א"ר חייא בריה דרב ייבא ובגדול אע"פ שאינו יכול לאכול בכדי אכילת פרס דכתיב ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ולרש"י דוקא אם אכל דגן מרחיקים שצואת הדגן מסרחת אבל אם לא אכל דגן … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם הלכות ברכות פרק ד א. כָּל הַמְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן אוֹ בְּרָכָה אַחַת מֵעֵין שָׁלש צָרִיךְ לְבָרֵךְ אוֹתָהּ בַּמָּקוֹם שֶׁאָכַל. אָכַל כְּשֶׁהוּא מְהַלֵּךְ יוֹשֵׁב בַּמָּקוֹם שֶׁפָּסַק וִיבָרֵךְ. אָכַל כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד יוֹשֵׁב בִּמְקוֹמוֹ וִיבָרֵךְ. שָׁכַח לְבָרֵךְ בִּרְכַּת הַמָּזוֹן וְנִזְכַּר קדֶם שֶׁיִּתְעַכֵּל הַמָּזוֹן שֶׁבְּמֵעָיו מְבָרֵךְ בַּמָּקוֹם שֶׁנִּזְכַּר. וְאִם הָיָה מֵזִיד חוֹזֵר לִמְקוֹמוֹ וּמְבָרֵךְ. וְאִם בֵּרֵךְ בַּמָּקוֹם … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' פרה אדומה פרק א' א. כָּל הַמּוּמִין הַפּוֹסְלִין בְּקָדָשִׁים פּוֹסְלִין בְּפָרָה שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יט) אֵין בָּה מוּם. הָיְתָה יוֹצֵא דוֹפֶן אוֹ מְחִיר אוֹ אֶתְנָן אוֹ טְרֵיפָה אוֹ שֶׁנִּרְבְּעָה פְּסוּלָה שֶׁכָּל הַפּוֹסְלִין אֶת הַקָּדָּשִׁים לַמִּזְבֵּחַ פּוֹסֵל אֶת הַפָּרָה וְאַף עַל פִּי שֶׁהִיא כְּקָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת הוֹאִיל וְקְרָאָה הַכָתוּב חַטָאת. וּמוּתָּר לִיקַח אוֹתָהּ מִן … להמשך קריאה

וַהֲלֹא מָצִינוּ שֶׁמּוֹאֵס הקב"ה בַּעֲבוֹדַת הָרָשָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נ, טז,) "וְלָרָשָׁע אָמַר אֱלֹקִים מַה לְּךָ לְסַפֵּר חֻקָּי וַתִּשָּׂא בְרִיתִי עֲלֵי פִיךָ".

——– אדרבא, מפסוק זה ראיה שאין הקב"ה מואס בתפילת רשע כאשר הוא משברון לבו באמת, דהרי הפסוק איירי ברשע המספר חוקי תורתו של ה', ולומד תורה מתוך רצון לידע חכמה ככל החכמות, ואין לבו נשבר בקרבו כלל, ועל זה ימאס בו ה', אולם זה המתפלל משברון לבו אף שהוא חוטא, וזועק במר נפשו לה' שיצילהו … להמשך קריאה

י. הנהגת מידה כנגד מידה בעובדי ה' העומדים בעבודת ה', היא כפי מסירות נפשם אם בדרך טבעית או בדרך שמעל הטבע

——– וביאור הדברים על פי הרב "באר מים חיים", שמגלה לנו יסוד נפלא בהנהגת הקב"ה עם האדם. שהרי ישנה הנהגת חסד טבעית הפועלת אצל בני האדם בדרך העולם, וישנה הנהגת חסד מעל הטבע המכונה – נס, ואימתי זוכה אדם להנהגת חסד זו – מעל הטבע, ואימתי אינו זוכה לה? זה תלוי במעשיו של האדם עצמו. … להמשך קריאה

סימן רנו – ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רנו – ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת א כְּשֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּיִשּׁוּבָן, הָיוּ תּוֹקְעִין בְּעֶרֶב שַׁבָּת שִׁשָּׁה תְּקִיעוֹת, כְּדֵי לְהַבְדִּיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה. { הַגָּה: וְנָהֲגוּ בַּקְּהִלּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁכָּל שֶׁהוּא סָמוּךְ לְשַׁבָּת כְּחֵצִי אוֹ שָׁעָה, שֶׁמַּכְרִיז שְׁלִיחַ צִבּוּר לְהָכִין עַצְמָן לְשַׁבָּת, וְהוּא בִּמְקוֹם הַתְּקִיעוֹת בִּימֵיהֶם, וְכֵן רָאוּי } א { לִנְהֹג בְּכָל מָקוֹם. … להמשך קריאה

רעו – אכילת שבת אינה בשביל שביעה כלל – קיצור ליקוטי מוהר"ן

אֲכִילַת שַׁבָּת אֵינָהּ בִּשְׁבִיל שְׂבִיעָה כְּלָל, רַק בְּגִין דְּיִתְבָּרְכִין מִנֵּהּ כָּל שִׁתָּא יוֹמִין: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל ולזכות כל ישראל החיים ומתים. בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מכון "אמונת חכמים" להדפסת והפצת ספרי רבי נחמן מברסלב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5

שיחות הר״ן רפב – ספר שיחות הר"ן (הרבי נחמן)

אָמַר לְאֶחָד: כְּשֶׁנִּפְרָדִין ח"ו מֵהַצַּדִּיקִים, כְּאִלּוּ עוֹבְדִין עֲבוֹדָה זָרָה. כִּי אִיתָא בַּזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ (תִּקּוּנֵי זֹהַר כא) שֶׁהַצַּדִּיק הוּא קוּצָא דְּאוֹת ד'. וּכְשֶׁנִּפְרָדִין מִמֶּנּוּ ח"ו, אֲזַי מַפְרִידִין קוּצָא דְּאוֹת ד' דְּאֶחָד (דְּבָרִים ו) וְנַעֲשֶׂה ח"ו אַחֵר (שְׁמוֹת לד־יד) שֶׁהוּא אֵל אַחֵר כְּפִירוּת. כִּי עִקַּר אֱמוּנַת הַיִּחוּד הוּא עַל יְדֵי הַצַּדִּיקִים הָאֲמִתִּיִּים שֶׁהֵם קוּצָא דְּאוֹת ד' דְּאֶחָד … להמשך קריאה

מַהִי חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל מִצְוַת שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה, שֶׁהֲרֵי מִצְוָה זוֹ נֶאֶמְרָה בְּחָתָן וְכַלָּה הַמְסֻדָּרִים בַּכֹּל וּמְאֻשָּׁרִים לִמְאֹד, וְכִי פָּלוּג רַבָּנָן בְּחִיּוּב שִׂמְחַת חָתָן? וְאִם כֵּן תֶּמָה מַה מַּהוּתָהּ שֶׁל מִצְוָה זוֹ שֶׁגְּדוֹלָה הִיא עַד לִמְאֹד לְשַׂמְּחָם, וְכִי לְשִׂמְחָתֵנוּ הֵמָּה צְרִיכִים?

——– יש להקדים, שעם כל חשיבותה של השמחה, אפשר ממנה לבוא למכשול, והוא באם יסטה האדם משמחת הקדושה ורוממות הנפש לשחוק וקלות ראש, כי לא רב המרחק להאדם הנמצא במצב רוח טוב של קדושה ליפול לשחוק, ומעתה נבוא לבאר ענין מצות שמחת חתן וכלה. הרי ברור הוא ששמחת חתן וכלה שנתכוונו חכמים בודאי היינו לשמחה … להמשך קריאה

זֶבַח תּוֹדָה – דובב שפתי ישנים

——– ז', י"ב: אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן.*(((מדרש תדשא.))) פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : עַל דְּבַר הוֹדָאָה עַל נֵס שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ. דָּוִד הַמֶּלֶךְ ע"ה אוֹמֵר *(((פרק מ', פסוק ו'.))) בִּתְהִלִּים: "רַבּוֹת עָשִׂיתָ אַתָּה ה' אֱלֹקַי, נִפְלְאֹתֶיךָ וּמַחְשְׁבֹתֶיךָ אֵלֵינוּ, אֵין עָרֹךְ אֵלֶיךָ, … להמשך קריאה

חינוך הקטנים

——– מחנכים את הקטנים להתפלל. ויתחילו עמהם בהדרגה, תפלה אחת ביום, וכשיתרגלו היטב יחנכום לשתי תפלות, ואחר כך לשלוש. (ה תקח) ילד גדול קצת, על האב לחנכו באהבה ונעימה, להתפלל ללא דילוגים על פרשת הקרבנות וכיוצא, כי "חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ, גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה". (ה תקיב) על כל אדם לחנך את … להמשך קריאה

תוכנית החסכון של מונבז – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– מעשה במונבז המלך, שהיו לו אוצרות רבים, אותם קיבל בירושה מאבותיו. כאשר הגיעו שנות בצורת, עמד ובזבז את כל נכסיו לצדקה. שלחו לו קרוביו ואמרו לו: אבות אבותיך גנזו אוצרות, ואבותיך הוסיפו עליהם, ואתה בא ומבזבז את הכל?! אמר להם: אבותי גנזו בארץ, ואני גנזתי בשמים; אבותי גנזו במקום שהיד שולטת בו, ואני גנזתי … להמשך קריאה

פֶּרֶק שֵׁנִי [רד] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַמַּעֲלָה הַגְּדוֹלָה שֶׁבְּכָל חֶלְקֵי הַצְּדָקָה הִיא הַנִּתֶּנֶת לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְעַל כֵּן מַקְדִּימִין נְתִינָה זוֹ לְפַרְנָסַת עֲנִיִּים וְלִכְסוּתָן וּלְכָל דִּבְרֵי צְדָקָה. לְפִיכָךְ אִם גָּבוּ מָעוֹת לְכָל דְּבַר מִצְוָה, וַאֲפִילוּ לְבִנְיַן בֵּית הַכְּנֶסֶת, יְכוֹלִין לְשַׁנּוֹתָם וְלִתְּנָם לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁהִתְחִילוּ לִקְנוֹת הַדְּבָרִים הַצְּרִיכִים לִבְנִיַּת הַבַּיִת – מוֹכְרִין אוֹתָם לְפִדְיוֹן שְׁבוּיִים, שֶׁהוּא נִקְרָא מִצְוָה רַבָּה, כִּדְגָרְסִינָן … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' יסודי התורה א. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּאַבְרָהָם. קדֶשׁ אַף זֶה שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח) אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן הֲרֵי הוּא קדֶשׁ. כָּל הַשֵּׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּלוֹט חוֹל חוּץ מִזֶּה (שם יט) אַל נָא אֲדֹנָי הִנֵה נָא מָצָא עַבְדְךָ חֵן. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּגִבְעַת בִּנְיָמִין קדֶשׁ. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְמִיכָה חוֹל. כָּל הַשֵׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת … להמשך קריאה

רעז. שלא יכנס בעל מום בהיכל כלו. – ספר החינוך

שלא יכנס בעל מום בהיכל בכללו, כלומר אל המזבח ובין האולם ולמזבח וכל שאר המקומות שבהיכל, שנאמר (ויקרא כא כג) אך אל הפרכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש. ונתבאר בספרא (אמור ג י) ששני לאוין אלה של הפרכת והמזבח, לא יספיק אחד מהם בלתי חברו, ושניהם באו להשלים הדין בענין אחד, והוא להרחיק המקום … להמשך קריאה

א. לא יתכן שיגיע רע לאדם בהיותו אדוק באמונת ההשגחה הפרטית – תפארת ישראל

——– כתב הרמב"ם בסוף ספר "מורה נבוכים" (ח"ג פנ"א), וזה לשונו: ועם הפנות מחשבת האדם והשיגו השם יתברך בדרכים האמתיים, ושמחתו במה שהשיג [כלומר, כשמפנה האדם מחשבתו ומדבקה בהשם יתברך ושמח בדבקותו], אי אפשר שיקרה אז לאיש ההוא מין ממיני הרעות, כי הוא עם השם והשם עמו. אבל בהסיר מחשבתו מהשם, אשר הוא אז נבדל … להמשך קריאה

עבירה גוררת עבירה מצווה גוררת מצווה – אפיקי אליהו על התורה

——– א. ויהי אנשים טמאים לנפש וכו' ויאמרו האנשים ההמה אליו (ט.ז) איתא בסיפרי –"ויאמרו האנשים ההמה אליו"- מגיד שהיו אנשים כשרים וחרדים על המצוות. ויש לידע, מהיכן מוכח שהיו אנשים אלו כשרים וחרדים על המצוות? ב. ויהי בנסוע הארון (י.לב) איתא בתוס' שם בתוס' מדרש ילמדנו – ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה … להמשך קריאה

הלכה פסוקה – חק לישראל

——– הרמב"ם ה' איסורי ביאה פ' כ"ב א. תִּינוֹקֶת מִבַּת שָׁלשׁ וּלְמַטָּה וְתִינוֹק בֶּן תֵּשַׁע וּלְמַטָּה מֻתָּר לְהִתְיַיחֵד עִמָּהֶן שֶׁלֹּא גָזְרוּ אֶלָּא עַל יִחוּד אִשָּׁה הָרְאוּיָה לְבִיאָה וְאִישׁ הָרָאוּי לְבִיאָה: ב. אַנְדְרוֹגִינוֹס אֵינוֹ מִתְיַיחֵד עִם הַנָּשִׁים. וְאִם נִתְיַיחֵד אֵין מַכִּין אוֹתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא סָפֵק. אֲבָל הָאִישׁ מִתְיַיחֵד עִם הָאַנְדְרוֹגִינוֹס וְעִם הַטּוּמְטוּם: ג. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁהָיָה … להמשך קריאה

ז. חטאם של תלמידי רבי עקיבא

——– נמצאים אנו בימי הספירה, ימים שבהם מתו עשרים וארבעה אלף תלמידי רבי עקיבא על "שלא נהגו כבוד זה בזה" (יבמות סב), ויש גירסא (במדרש קהלת רבה פי"א, ה,) "שהיו צרי עין זה בזה", ואפשר להסביר על פי דברינו שנמנעו מללמוד אחד עם השני ומלסייעם ומלהשקיע זמן עבור השני מחשש פן יחסר להם מתורתם שלהם, … להמשך קריאה

ג. העולה לנו מדברי ה"חזון איש": גדר הביטחון הוא שישליך עצמו על הליכות הגוזר, ויבטח בה' שמסדר ענייניו באופן הטוב ביותר בשבילו

——– הרי שטעות לחשוב שהביטחון הוא שיבטח בה' שיעשה דווקא את רצונו של הבוטח, כי מי יודע נסתרות ה' ועומק מחשבותיו, ובפרט שאין האדם יודע מה טוב עבורו באמת. ועוד סיבה פשוטה לשלול אופן כזה של ביטחון, לפי שכאן מעורב הרצון האישי של האדם, והאדם נדמה לו שבוטח בה' ומקווה לישועתו אחר שאליבא דאמת מעורב … להמשך קריאה

מֵהֵיכָן מְקוֹם כְּנִיסַת הָרוּחַ לְגוּף הָאָדָם?

——– בְּרֹב הַמִּקְרִים שֶׁהוּבָא נִכְנַס הָרוּחַ דֶּרֶךְ הַפֶּה וְהַגָּרוֹן שֶׁל הָאָדָם, אוֹ עַל יְדֵי שְׁתִיַּת מַיִם שֶׁשָּׁכַן שָׁם הָרוּחַ, אוֹ בַּאֲכִילַת דָּבָר מְסֻיָּם שֶׁשָּׁכַן שָׁם הָרוּחַ, כְּמוֹ שֶׁהוּבָא בְּסֵפֶר הַחֶזְיוֹנוֹת לְרַבֵּנוּ חַיִּים וִיטַאל (ירושלים תשי"ד עמוד יט) שֶׁרוּחַ אֶחָד רָצָה לְהַגִּיעַ לְזֶה הָעוֹלָם, וּבָא דֶּרֶךְ נְהַר פָּרָס וְנִכְנַס לְדָג, וּבָא צַיָּד וּלְקָחוֹ וְהִתְפַּלֵּל אוֹתוֹ הָרוּחַ … להמשך קריאה

זוהר משפטים דף קכ"ג ע"ב – חק לישראל

——– דָּבָר אַחֵר וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ. רִבִּי יְהוּדָה פָּתַח (תהלים פ"א) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ וְגוֹמֵר. לֹא יִהְיֶה בְךָ אֵל זָר וְגוֹמֵר. אָנֹכִי יְיָ אֱלֹהֶיךָ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹמֵר. הַנֵי קְרָאֵי אֲמָרָן דָּוִד בְּרוּחַ קֻדְשָׁא וְאִית לְאִסְתַּכְּלָא בְהוּ. שְׁמַע עַמִּי בְּכַמָּה אַתְרִין אַזְהָרַת אוֹרַיְיתָא לְבַר נַשׁ בְּכַמָּה אַתְרִין קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַזְהִיר בֵּיהּ … להמשך קריאה

זמן התפילה

——– מצוה מן המובחר להתחיל את העמידה עם הנץ החמה. והרגיל להתפלל בנץ החמה, ונקלע למקום שאין שם מנין אלא לאחר הנץ, ימתין להתפלל עם הציבור. שאין להפסיד תפלה בציבור, בשביל מעלה ומצוה מן המובחר. אולם אם יודע שיכול לכוון היטב בכל תפלתו, רשאי להתפלל בנץ ביחידות. (ה מב, פ) מנין פועלים – פועלים שמוכרחים … להמשך קריאה

ח. ככל שירבה לשאת באחריות עול זיכוי הרבים כן יתרבו כוחו ועוצמתו לשאת בעול אשר נטל עליו

——– סוד גדול מגלה לנו הרב "מדריגת האדם" (במאמר זיכוי הרבים פרק י"א), והוא דמנת הכוחות הרוחניים להם זוכה האדם נמדדים לפי נשיאתו באחריות הכלל, וככל שירבה בנשיאת אחריות יתרבו כוחו וקדושתו, וככל שימעט בנשיאת אחריות ינטל ממנו כח וגבורה. ואלו דבריו: "ומי שאינו חפץ לקבל עליו האחריות בטענה שהאחריות מכביד ביותר על העובד – … להמשך קריאה

"בטל רצונך מפני רצונו"

——– אמרו חכמים: "בטל רצונך מפני רצונו". נבאר את עומק סיבת עבודת ביטול הרצון. אחר שהתבאר לנו שיש באדם שני רצונות סותרים זה לזה – רצון הנשמה לרוחניות, ורצון הגוף לחומר – אם רצון האדם להגביר את הנשמה על הגוף, מוכרח הדבר ונראה שאין דרך אחרת, רק להתנגד בכל כוחו לרצונות של הגוף, ואלו הם … להמשך קריאה

דילוג לתוכן