——–
א. ויהי אנשים טמאים לנפש וכו' ויאמרו האנשים ההמה אליו (ט.ז)
איתא בסיפרי –"ויאמרו האנשים ההמה אליו"- מגיד שהיו אנשים כשרים וחרדים על המצוות.
ויש לידע, מהיכן מוכח שהיו אנשים אלו כשרים וחרדים על המצוות?
ב. ויהי בנסוע הארון (י.לב)
איתא בתוס' שם בתוס' מדרש ילמדנו – ת"ר ויהי בנסוע הארון ויאמר משה, פרשה זו עשה לה הקב"ה סימניות מלמעלה ומלמטה, לומר שאין זה מקומה וכו'. ולמה כתבה כאן? להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שניה וכו', פורענות ראשונה -"ויסעו מהר ה'", וא"ר חמא בר חנינא: שסרו מאחרי ה' (שבת קטו). שנסעו מהר סיני דרך שלושת ימים כתינוק הבורח מבית הספר והולך לו כך היו בורחים מהר סיני דרך שלושת ימים. לפי שלמדו תורה הרבה בהר סיני. אמר הקב"ה לא נסמוך פורענות לפורענות אלא נפסיק בפרשת "ויהי בנסוע הארון".
ויל"ע בדברי המדרש – מה כ"כ חמור בנסיעתם מהר ה', שקראו המדרש "פורענות" והשווה זאת לפרשת המתאוננים (הפורענות השניה), הרי סוף סוף לא עשו שום עוון?
ג. ויהי העם כמתאוננים רע בעיני ה' (יא.א)
פירש רש"י – "ויהי העם כמתאוננים"- אין העם אלא רשעים וכן הוא אומר מה אעשה להם.
ויש להבין, מהיכן ידע הרש"י כי "העם" דכתיב בקרא "רשעים" הם. הרי מצינו בכמה מקראות דאין הכרח ש"עם" כוונתו לרשעים?
ד. כמתאוננים רע באזני ה' (יא.א)
פירש רש"י – תואנה שהיא רעה באזני ה' שהתכוונו שיבא באזניו ויקניט, אמרו: אוי לנו כמה לבטנו בדרך הזה שלושה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך.
ויש להבין – כיצד העזו העם – דור דעה, לאחר קבלת התורה, להקניט את הקב"ה. כיצד הצליחו לרדת לכזו דרגה שפלה להקניט את בוראם? ועוד אחרי קבלת התורה והמלכתו?
ה. עוד יל"ע, דלכאורה מרש"י הכא משמע שהלכו שלושה ימים. בהתאוננם על כך שלא נחו ג' ימים מהליכת הדרך.
ואילו מהרש"י לעיל (י.לג) ד"ה דרך שלושת ימים אמר וז"ל – מהלך שלושת ימים הלכו ביום אחד שהיה חפץ הקב"ה להכניסם לארץ מיד. א"כ מבואר, כי לא הלכו הם ג' ימים, אלא רק יום אחד.
ויש לבאר הסתירה בדברי הרש"י?
ו. עוד יש להבין, כיצד העזו העם לשקר שקר גס כזה – שהלכו ג' ימים כשבמציאות הלכו רק יום אחד, שקר נוסף כלפי הקב"ה?
ז. ויהי העם בוכה למשפחותיו וכו' (יא.א)
פירש רש"י – משפחות משפחות נאספים ובוכים לפרסם תרעומתן בגלוי. ורבותינו אמרו: למשפחותיו, על עסקי משפחות על עריות הנאסרות להם.
ויש להבין לפירוש השני, מדוע רק כעת – אחר שכבר קבלו ישראל את התורה, נזכרו הם לבכות על העריות שאסרה להם התורה כבר בעבר?
ח. ולשני הפירושים יש להבין בעניין בקשת העם הבשר. כיצד היו ישראל מסוגלים לרדת לדרגה כל כך שפלה – של בקשת בשר, אחר היותם בשיא דרגתם הרוחנית בקבלתם התורה?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"א, בקונטרס הבחירה ח"א) בעניין נקודת הבחירה. וז"ל – אמנם נקודה זו של הבחירה אינה עומדת תמיד על מצב אחד, כי בבחירות הטובות האדם עולה למעלה, היינו שהמקומות שהיו מערכת המלחמה מקודם, נכנסים לרשות היצה"ט, ואז המעשים הטובים שיוסיף לעשות בהם יהיה בלי שום מלחמה ובחירה כלל, וזהו "מצוה גוררת מצוה".
וכן להיפך, הבחירות הרעות מגרשות היצה"ט ממקומו, וכשיוסיף לעשות מן הרע ההוא יעשנו בלי בחירה, כי אין עוד אחיזה ליצה"ט במקום ההוא. וזהו אז"ל (אבות ד.ב) "עבירה גוררת עבירה", וכן "כיון שעבר אדם עבירה ושנה בה הותרה לו" (יומא פ"ו:). עכ"ל.
א"כ מבואר – גדר "מצוה גוררת מצוה עבירה גוררת עבירה"- כי העושה מצווה אחת, נכנס לרשות היצה"ט ועתידו להוסיף מצוות רבות ללא מלחמה ובחירה.
ולהיפך, "עבירה גוררת עבירה"- כי העושה עבירה יחידה, עתידו להוסיף עבירות רבות וקשות יותר, ללא תושיית היצה"ט אשר יכוונו לבחור בטוב.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיא הראשונה מתורצת – הכריח המדרש כי אותם אנשים נושאי ארונו של יוסף היו "אנשים חשובים וחרדים על המצוות" כי מצווה גוררת מצווה, וצמאים הם למצוות מצד אותה קדושה שנתקדשו מאותה מצווה ראשונה שודאי תוביל אותם להתקדשות גמורה להוסיף מצוות רבות בביטול כח היצר. [ואפשר כי דווקא שבטו של יוסף היו אלו אותם אנשים שהיו צמאים לקיים את מצוות הפסח מכח אותה מצווה שציוום יוסף סבם, שלהם היתה מצוה בנשיאת ארון סבם, בשונה משאר השבטים שלא נצטוו לשאת את ארון ראש שבטם, ונשיאתם איננה מצווה. לכן לא היו אותם נושאי שאר השבטים מבקשים לקיים מצווה נוספת, שהרי נפטרו ממנה מצד הדין, ואינם יכולים לקיים עוד את מצוות הפסח, מה שאין כן נושאי ארונו של יוסף רצו לקיים המצווה אף שנפטרו, מפני שקיימו כבר מצווה, ומצווה גוררת מצווה].
לפ"ז גם הקושיא השנייה מתורצת – בריחתם מהר ה' נקראה "פורענות", היות וזו היתה התחלתה של פורענות גדולה, כי זו תחילת ההתדרדרות אשר גרמה להם להתלונן ולהיענש בקברות התאווה, עבירה קטנה זו גררה אותם לפורענות גדולה נוספת, שעבירה גוררת עבירה.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – קראם הרש"י הכא -"רשעים", היות והיתה להם התחלה של ירידה וכעת שהתאוננו סימן הוא להמשך הידרדרותם, כי סופם להרשיע לגמרי שעבירה גוררת עבירה.
לכן קראם "רשעים" בשונה מבחומש שמות שלא היתה להם הידרדרות רוחנית, אלא שם הבעיה היתה שונה [כפיות טובה עיי"ש במפרשים].
ולפ"ז גם הקושיות ד', ה', ו', ז' וח' מתורצות – עם ישראל היו מסוגלים להקניט את בוראם היות והיו בירידה רוחנית, וכשיורדים יורדים עד עפר. לכן יכלו אח"כ בהמשך ההתדרדרות לשקר שקר גס שהלכו ג' ימים כשבמציאות הלכו רק יום אחד בלבד. ואף יכלו בהמשך ירידתם הרוחנית גם לתבוע מה' בשר, למרות שאינם צריכים לו, זאת למרות שלא מזמן קבלו את התורה. אין זה אלא מכח אותה התחלה של התדרדרות שעבירה גוררת עבירה בביטול כח הבחירה.
כ"כ, רק כעת נזכרו העם להתלונן על איסורי העריות, מפני שהיו הם כעת בהתדרדרות רוחנית עד שכל ציוויי התורה נראו בעיניהם כעול, לכן התחילו לבכות על כך, המשך לנפילתם הראשונה שירדו בבריחה מהר סיני. עבירה גוררת עבירה בביטול כח הבחירה, עד להורדת האדם לשאול תחתית.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5