הֵיאַךְ יֵשׁ לַעֲמֹד בְּהִתְלַבְּטוּת בַּפִּתָּיוֹן לְוַתֵּר עַל אֵיזֶה מִצְוָה קַלָּה בִּשְׁבִיל לְהַשִּׂיג גְּדוֹלוֹת שֶׁיֻּשְּׂגוּ בְּאֶמְצָעוּת בִּטּוּלָהּ?

——– היאך לא ניזכר מיד באברהם אבינו ע"ה שנתבקש לשחוט את בנו, והלא באמצעות מילוי בקשה שכזו הורס הוא את כל בנינו וכמו שהאריכו בזה ה"לב אליהו" וה"מכתב מאליהו" (ח"ב) בענין העקדה, ובפרט לפי המבואר בדרשות הר"ן דרוש הששי שאברהם לא נצטווה אלא נתבקש בלשון "נא", ועיי"ש בדבריו שאומר בזה הלשון: והורהו הקב"ה שיוטב בעיניו … להמשך קריאה

נביאים – יחזקאל – פרק כב – חק לישראל

——– (יא) וְאִ&#1443ישׁ | אֶת-אֵ&#1443שֶׁת רֵעֵ&#1431הוּ עָשָׂה&#1433 תּֽוֹעֵבָ&#1428ה וְאִ&#1445ישׁ אֶת-כַּלָּת&#1430וֹ טִמֵּ&#1443א בְזִמָּ&#1425ה וְאִ&#1435ישׁ אֶת-אֲחֹת&#1445וֹ בַת-אָבִ&#1430יו עִנָּה-בָֽךְ: וּגְבַר יַת אִתַּת חַבְרֵיהּ עֲבָדתּוֹעֵבָה וּגְבַר יַת כַּלָּתֵיהּ סָאֵבבְּעֵיצַת חֶטְאִין וּגְבַר יַת אֲחָתֵיהּבַּת אָבוּהִי עָנִי בִּיךְ: (יב) שֹׁ&#1445חַד לָֽקְחוּ-בָ&#1430ךְ לְמַ&#1443עַן שְׁפָךְ-דָּ&#1425ם נֶ&#1447שֶׁךְ וְתַרְבִּ&#1443ית לָקַ&#1431חַתְּ וַתְּבַצְּעִ&#1444י רֵעַ&#1433יִךְ&#1433 בַּעֹ&#1428שֶׁק וְאֹתִ&#1443י שָׁכַ&#1428חַתְּ נְאֻ&#1430ם אֲדֹנָ&#1445י יְהוִֽה: שׁוֹחֲדָא קַבִּילוּ בִּיךְ בְּדִיל לְמִשְׁפַּךְדַּם זַכַּי חִבּוּלְיָא … להמשך קריאה

הֵיאַךְ נִתָּן לְהִתְגַּבֵּר עַל הָעַצְבוּת הַשּׁוֹרֵית עַל הָאָדָם בְּכָךְ שֶׁפּוֹרֵשׁ מֵעִנְיְנֵי עוה"ז וּלְעֹנֶג הַתּוֹרָה עֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ?

——– זהו באמת שלב ביניים כאשר מתנתק האדם מעבירה ומתענוגי העוה"ז האסורים והמותרים, ולהשגת הטעם הטוב של תורה ומצוות עדיין לא הגיע, כך שאין לו זה עתה ממה לשמוח. אולם על החפץ להתענג על ה' להמתין בסבלנות לזכיה הזו, ועליו לדעת ידיעה חשובה ואמיתית. טעות גדולה היא לחשוב שלחילוני יש עולם הזה ולחרדי יש עולם … להמשך קריאה

מִצְוָה בְּשׁוֹגֵג – דובב שפתי ישנים

——– ה', י"ז: וְאִם נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא וְעָשְׂתָה אַחַת מִכָּל מִצְוֹת ה' אֲשֶׁר לֹא תֵעָשֶׂינָה וְלֹא יָדַע וְאָשֵׁם וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. פֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י : *(((תורת כהנים.))) קָבַע הַכָּתוּב בְּרָכָה לְמִי שֶׁבָּאת עַל יָדוֹ מִצְוָה בְּלֹא יָדַע. אֱמֹר מֵעַתָּה: הָיְתָה סֶלַע צְרוּרָה בִּכְנָפָיו וְנָפְלָה הֵימֶנּוּ, וּמְצָאָהּ הֶעָנִי וּמִתְפַּרְנֵס בָּהּ, הֲרֵי הַקָּבָּ"ה קוֹבֵעַ לוֹ בְּרָכָה. *(((תהלים ל"א, כ'.))) … להמשך קריאה

מי תרם הכי הרבה? – מצוות הארץ: בהלכה ובאגדה

——– באחת הערים בליטא נערכה פעם אסיפה למען הקמת בית חולים יהודי, ובראש האסיפה עמד החפץ חיים זצ"ל. אל האסיפה הגיעו עשירים רבים, אשר תרמו מכספם למען הקמת בית החולים, איש איש כמתנת ידו: זה תרם שלוש מיטות, וזה תרם שבע מיטות, האחר תרם שתי מיטות [שהרי מיטות של בית חולים יקרות הן, שאף אחד … להמשך קריאה

ה. מעשה פינחס הוכיח על הישרדות נאמנה בעם ישראל עד כדי מסירות נפש, מה שמצדיק את משמעות מלכות שמים ובמילא את קיום האומה

——– ונחזור לענין שהתחלנו. עם ישראל החלו להתמרד מלציית למצוות ה', "ויחל העם לזנות אל בנות מואב", מלכות שמים מתפרקת – אין מלך בלא עם, ובכן החל הנגף להחריב את העולם, אם אין תכלית במלכות מה צורך יש בעם? קם פינחס, ובקנאו קנאת ה' השיב את תכלית המלכות, בהראותו יש עם, יש קנאים, יש נאמנים … להמשך קריאה

פֶּרֶק שְׁנֵים עָשָׂר [ר] – ספר מנורת המאור עם פירוש

הַנָּשִׁים לְפִי שֶׁהֵן מְצוּיוֹת בַּבַּיִת רְגִילוֹת יוֹתֵר לְחַלֵּק צְדָקָה לָעֲנִיִּיִם, כִּדְאִיתָא לְעֵיל (סימן קצט), בִּדְבִיתְהוּ דְּמַר עוּקְבָא. וְגָרְסִינָן נַמֵּי בְּפֶרֶק סֵדֶר תַּעֲנִיּוֹת אֵלּוּ (תענית כג, א): אַבָּא חִלְקִיָּה בַר בְּרֵיהּ דְּחוֹנִי הַמְעַגֵּל הֲוָה. זִמְנָא חָדָא אִיצְטְרִיךְ עָלְמָא לְמִטְרָא, שָׁדְרוּ רַבָּנָן זוּגָא דְּרַבָּנָן לְגַבֵּיהּ לְמִיבָּעֵי רַחֲמֵי וּלֵיתֵי מִטְרָא. אָזְלוּ לְבֵיתֵיהּ וְלָא אַשְׁכְּחוּהוּ. אָזְלוּ לְגַבֵּיהּ לְדַבְּרָא (לשדה), … להמשך קריאה

ב. הנתינה – האמצעי הגדול ביותר לזכות לקבל

——– השלימות של האדם זה לתת, הנתינה היא האמצעי המועיל ביותר להיות מקבל, והוא בכל ענייני חסד והטבה הן בגשמיות, ועל אחת כמה וכמה ברוחניות. נתבונן כמה הראיה שלנו מוטעית ושונה מהשקפת התורה, ועד כמה האי עלמא דשקרא מצליח לתעתע בנו. מדרכו של "למדן" שאינו איש מוסר, מנסה הוא להתדמות ל"גדול" פלוני ול"למדן" אלמוני, להשקיע … להמשך קריאה

נביאים – שופטים – פרק יא – חק לישראל

——– (יא) וַיֵּ&#1444לֶךְ יִפְתָּח&#1433 עִם-זִקְנֵ&#1443י גִלְעָ&#1428ד וַיָּשִׂ&#1448ימוּ הָעָ&#1445ם אוֹת&#1435וֹ עֲלֵיהֶ&#1430ם לְרֹ&#1443אשׁ וּלְקָצִ&#1425ין וַיְדַבֵּ&#1448ר יִפְתָּ&#1447ח אֶת-כָּל-דְּבָרָ&#1435יו לִפְנֵ&#1445י יְהוָ&#1430ה בַּמִּצְפָּֽה: (פ) וַאֲזַל יִפְתָּח עִם סָבֵי גִלְעָדוּמַנִּיאוּ עַמָא יָתֵיהּ עֲלֵיהוֹן לְרֵישׁוּלְרַבָּא וּסְדַר יִפְתָּח יַת כָּלפִּתְגָמוֹהִי קֳדָם יְיָ בְּמִצְפַּיָא: את כל דבריו . התנאי שביניהם : לפני ה' במצפה . למקום שנאספו כולם , שהשכינה שורה על רוב צבור … להמשך קריאה

כחו של מעשה בהשפעתו על העולם כולו – אפיקי אליהו על התורה

——– א. בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות (ח.ב) פירש רש"י – אל מול נר אמצעי שאינו בקנים, אלא בגוף של מנורה. "יאירו שבעת הנרות"- ששה שעל ששת הקנים, שלשה המזרחיים, פונים למול האמצעי הפתילות שבהן, וכן שלושה המערביים וכו'. ויש להבין, מה העניין בנטיית כל הנרות כלפי הנר האמצעי? ב. … להמשך קריאה

שיחות הר״ן רעז – ספר שיחות הר"ן (הרבי נחמן)

אָמַר: שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא שָׁתָה אֲפִלּוּ מַיִם קֹדֶם הַתְּפִלָּה, וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל אֵלּוּ הַשּׁוֹתִין קַאוֶוע [קפה] וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה קֹדֶם הַתְּפִלָּה. לכבוד נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל. ולכבוד נשמת רבי נתן מברסלב בן חיה לאנה,  ולזכות כל ישראל החיים ומתים. מקור: rabenubook רשיון: בנחלת הכלל

רעא – צריך שיהיה להאדם עזות דקדשה – קיצור ליקוטי מוהר"ן

עַל-יְדֵי שֶׁעוֹשֶׂה וְעוֹבֵד הַרְבֵּה אֶת ה' זוֹכֶה לְעַזּוּת דִּקְדֻשָּׁה לְדַבֵּר עִם הָרַב וְהַצַּדִּיק, וְעַל-יְדֵי שֶׁהוּא מְדַבֵּר עִמּוֹ עַל-יְדֵי-זֶה נִתְעוֹרֵר בְּיוֹתֵר לַעֲבֹד אֶת ה', נִמְצָא שֶׁזֶּה תָּלוּי בָּזֶה וְכֵן יֵשׁ כַּמָּה דְּבָרִים בְּעִנְיַן עֲבוֹדַת הַשֵּׁם שֶׁתְּלוּיִים זֶה בָּזֶה וְאֵין יוֹדְעִין מֵהֵיכָן הַהַתְחָלָה כִּי כָּל אֶחָד מַתְחִיל מֵחֲבֵרוֹ: לזכות נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו … להמשך קריאה

נביאים – מלאכי – פרק א – חק לישראל

——– (יא) כִּ&#1443י מִמִּזְרַח-שֶׁ&#1436מֶשׁ וְעַד-מְבוֹא&#1431וֹ גָּד&#1444וֹל שְׁמִי&#1433 בַּגּוֹיִ&#1428ם וּבְכָל-מָק&#1431וֹם מֻקְטָ&#1445ר מֻגָּ&#1435שׁ לִשְׁמִ&#1430י וּמִנְחָ&#1443ה טְהוֹרָ&#1425ה כִּֽי-גָד&#1444וֹל שְׁמִי&#1433 בַּגּוֹיִ&#1428ם אָמַ&#1430ר יְהוָ&#1445ה צְבָאֽוֹת: אֲרֵי מִמַּדְנַח שִׁמְשָׁא וְעַד מַעֲלֵיהּרַב שְׁמִי בֵּינֵי עַמְמַיָּא וּבְכָלעִדָּן דְּאַתּוּן עָבְדִין רְעוּתִי אֲנָאאֲקַבֵּיל צְלוֹתְכוֹן וּשְׁמִי רַבָּא מִתְקַדָּשׁעַל יְדֵיכוֹן וּצְלוֹתְכוֹן כְּקוּרְבַּן דְּכֵיקֳדָמַי אֲרֵי רַב שְׁמִי בֵּינֵיעַמְמַיָּא אֲמַר יְיָ צְבָאוֹת: גדול שמי בגוים . אמרו רבותינו דקרו … להמשך קריאה

טו. עיקר התשובה היא הכניעה – מילי דחסידותא וחומרות סכנה הם כאשר לא מצורפת עמהם הכניעה

——– ומעתה מאחר וכ"כ מאוסה הגאווה, כמה יש ליזהר ממילי דחסידותא וחומרות באופן דאתי לידי יוהרא, דמי ביקש זאת מידכם יאמר ה'. ולכן עיקר התשובה היא הכניעה ולא התעניות, כמובא בספרים של האחרונים שיש לבטל מנהג התעניות מפני שנחלשו הדורות. וב"נחלשו הדורות", ראיתי פירוש אחד שהוא כפשוטו, שנחלשו הדורות בכח גופם להתענות, וראיתי פירוש אחר … להמשך קריאה

ז. הצניעות וההרחקה מהכיעור והדומה לו אזהרה היא גם לגברים מדינא ולא מחסידות

——– מכל מקום הראנו לדעת כמה מסכן האדם את עצמו כשאינו פוחד מהעבירה. ולא די זה אלא גם שמגרה יצה"ר בעצמו, וזו כמו כן היתה התביעה על יוסף, שאמנם צדיק גמור הוא ורחוק מהעבירה, אולם סלסול שיער מורה על חסרון ביראת חטא, וכשישנו חסרון ביראה ובחשש פן יבוא לידי עבירה, כבר אין האדם יכול להיות … להמשך קריאה

תְּפִילָּה לַהֲסָרַת הַדְּאָגוֹת וְהָעַצְבוּת

——– רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מַאֲמִין אֲנִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה אֲשֶׁר אֵין דָּבָר נֶעְלָם מִמְּךָ וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ, וְכָל מַצְפּוּנֵי אִישׁ וְהִרְהוּרָיו גְּלוּיִים וִידוּעִים לְפָנֶיךָ. גָּלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ סִבְלִי הַנּוֹרָא מֵהִשְׁתַּלְּטוּת רִגְשׁוֹתַי וְהִרְהוּרַי עַל שִׂכְלִי, הַמּוֹבִילִים אֶת מַחֲשַׁבְתִּי שֶלֹּא לִרְצוֹנִי לְמַחֲשָׁבוֹת וְהַרְגָּשׁוֹת הַמְסִבִּים לִי צַעַר גָּדוֹל. חַלָּשׁ שִׂכְלִי מִלַּעֲנוֹת וּמִלְּהָשִׁיב לְאוֹתָן מַחְשְׁבוֹת שְׁטוּת וְהֶבֶל הַמִּשְׁתּוֹלְלִים בְּמֹחִי … להמשך קריאה

לסמוך גאולה לתפלה

——– אחר שסיים ברכת 'גאל ישראל', יתחיל מיד בתפילת העמידה, ולא יפסיק כלל אפילו בשתיקה, כדי שיסמוך גאולה ['גאל ישראל'] לתפלה. לפיכך, אם ממתינים לציבור שיתחילו את העמידה יחד, יש להמתין קודם שיאמרו "שירה חדשה", ולא אחר שחתמו 'גאל ישראל'. (עיין סימן סו ס"ט. ו כ) ואמרו במדרש (ילקוט שמעוני תהילים תרעח): כל מי שאינו … להמשך קריאה

סימן רנא – שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה – שולחן עורך אורח חיים (עם נושאי כלים)

סימן רנא – שלא לעשות מלאכה בערב שבת מן המנחה ולמעלה א הָעוֹשֶׂה א מְלָאכָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת מִן הַמִּנְחָה וּלְמַעְלָה אֵינוֹ רוֹאֶה סִימַן בְּרָכָה; יֵשׁ מְפָרְשִׁים: מִנְחָה גְּדוֹלָה, וְיֵשׁ מְפָרְשִׁים: ב מִנְחָה קְטַנָּה. { הַגָּה: וְדַוְקָא כְּשֶׁעוֹשֶׂה הַמְּלָאכָה דֶּרֶךְ קֶבַע, אֲבָל אִם עוֹשֶׂה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ עֲרַאי, לְפִי שָׁעָה, וְלֹא קָבַע עָלֶיהָ, שָׁרֵי } (בֵּית יוֹסֵף … להמשך קריאה

טלית נאה

ההלכות לדעת הרב עובדיה זיע"א בלבד. ——– חז"ל דרשו (מסכת שבת קלג ע"ב) על הפסוק: "זה אלי ואנוהו", התנאֵה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה, לולב נאה, שופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה – בדיו נאה, בקולמוס נאה ובסופר אומן. על כן, ילבש טלית נאה ומכובדת, ולכבוד שבת ייחד טלית נאה יותר. וכתב הגאון … להמשך קריאה

ערב. מצות כהן גדול לשא נערה בתולה. – ספר החינוך

שישא כהן גדול נערה בתולה, שנאמר (ויקרא כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. והראיה שזה נחשב מכלל מצות עשה מה שאמרו זכרונם לברכה (כתובותל, א): עושה היה רבי עקיבא ממזר אפילו מחיבי עשה, ובארו זה, כשהיה כהן גדול בא על אשה שאינה בתולה, שהיא אסורה עליו בעשה, שהעקר הוא אצלנו, לאו הבא מכלל עשה עשה. … להמשך קריאה

תשובה אמיתית – בהכרח מולידה בכיה

——– עתה נבחן האם הבינה שלנו בתורה היא בינה "שכלית" או בינה של "לב". מצוי הדבר מאוד אצל אלו שבינתם היא בינת "השכל" שאינם יודעים לבחון את עצמם והם בטוחים שהם כבר במדריגת "הלב", לאלו שלא יטעו את עצמם ניתן מודד ברור והוא: האם הם מסוגלים לבכות לעתים קרובות בתפילתם, אם כן סימן שכבר "לבם" … להמשך קריאה

בַּעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה

——– הַפִּתְגָּם אוֹמֵר "בַּעַל הַמֵּאָה הוּא בַּעַל הַדֵּעָה", אוּלָם פִּתְגָּם זֶה מַתְאִים לַגּוֹיִים, אֵצֶל עַם יִשְׂרָאֵל הַפִּתְגָּם הוּא לְהֶפֶךְ: "בַּעַל הַדֵּעָה הוּא בַּעַל הַמֵּאָה", כְּפוּפִים הֵמָּה בַּעֲלֵי הַמֵּאָה לְבַעֲלֵי הַדֵּעָה – דַּעַת תּוֹרָה, וְכָל מִי שֶׁמְּנַצֵּל אֶת הֱיוֹתוֹ "בַּעַל הַמֵּאָה" לִהְיוֹת גַּם "בַּעַל הַדֵּעָה", זֶה מַחְרִיב אֶת הַתּוֹרָה וְהוֹרֵס אֶת כָּל בִּנְיַן הַיַּהֲדוּת, לִהְיוֹתוֹ נוֹהֵג … להמשך קריאה

נִשְׁמַת כָּל חַי

לדעת הרב עובדיה זיע"א ——– מִנְהַג יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים לְאַחַר חֲבָטַת הָעֲרָבָה לְהִכָּנֵס לְבֵית הַכְּנֶסֶת, וּפוֹתְחִים הַהֵיכָל, וְכָל הַצִּבּוּר יְרַנְּנוּ יַחְדָּו בַּאֲמִירַת 'נִשְׁמַת כָּל חַי' עַד 'וּמֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל'. וּלְאַחַר מִכֵּן אוֹמְרִים בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן: "הֲרֵי אֲנַחְנוּ מְקַבְּלִים עָלֵינוּ בְּלִי נֶדֶר קַבָּלָה גְּמוּרָה, לוֹמַר 'נִשְׁמַת כָּל חַי' בְּיוֹם הוֹשַׁעְנָא רַבָּה לַשָּׁנָה הַבָּאָה, בָּעֵת הַזֹּאת אַחַר … להמשך קריאה

מַהוּ גֹּדֶל הָרוּחַ?

——– יֵשׁ גְּדָלִים שׁוֹנִים שֶׁל רוּחוֹת, בְּסֵפֶר שַׁעַר הַגִּלְגּוּלִים (פרעמישלע תרל"ה דף י, א) הוּבָא רוּחַ שֶׁאָמַר שֶׁהוּא בְּגֹדֶל בֵּיצַת תַּרְנְגֹלֶת. וּלְבַעַל שֵׁבֶט מוּסָר (מנחת אליהו ז, א) סִפֵּר הָרוּחַ כִּי הַדָּבָר הוּא יַחֲסִי הַכֹּל הוּא בְּהֶתְאֵם לְרוּחָנִיּוּתוֹ שֶׁל הָרוּחַ, וְעַל עַצְמוֹ אָמַר שֶׁהוּא בְּגֹדֶל שֶׁל אֱגוֹז קָטָן, אֲבָל הִדְגִּישׁ שֶׁיֵּשׁ רוּחוֹת קְטַנִּים מִמֶּנּוּ. ——– … להמשך קריאה

ו. שכרו של העוסק בתורה או להפך, חס וחלילה – תפארת ישראל

——– וכן אחר פטירתו מזה העולם, אמרו (בבא בתרא עט, א) כל המרפה עצמו מדברי תורה נופל בגיהנם וכו'. ואמרו שם עוד: כל הפורש עצמו מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, אש אוכלתו וכו'. ובמשלי רבתי פרשה י': "ועוזב תוכחת מתעה", אמר ר"א כל תלמיד חכם שהוא עוזב דברי תורה כאלו מתעתע במי שאמר והיה העולם, … להמשך קריאה

סימן שנב – דין הקורא בספר ונתגלגל הספר לרשות אחר – ערוך השולחן

——– א כתב הרמב"ם בסוף פרק ט"ו: "הקורא בספר בכרמלית, ונתגלגל מקצת הספר לרשות הרבים ומקצתו בידו – אם נתגלגל לחוץ לד' אמות – הופכו על הכתב ומניחו, גזירה שמא ישמוט כולו מידו ויעבירנו ד' אמות. נתגלגל לתוך ד' אמות – גוללו אצלו, וכן אם נתגלגל לרשות היחיד גוללו אצלו. היה קורא ברשות היחיד ונתגלגל … להמשך קריאה

דילוג לתוכן