שיחות עבודת לוי צ״א

א

מאמר צ"א – פנימיות וחיצוניות (ב)

ב

א) על איזה נס תקנו חנוכה

ג

איתא במס' שבת (כ"א ב'), "מאי חנוכה, דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון, שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים, לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה". ופירש רש"י, "מאי חנוכה, על איזה נס קבעוה".

ד

ומבואר מהגמ' ורש"י שהיו"ט של חנוכה נקבעה מחמת הנס של השמן. וקשה טובא, למה לא אמרה הגמ' שהנס היה במה שנצחו את היוונים, ורבים נפלו ביד מעטים, שבודאי היה נס גדול? ותירץ המהר"ץ חיות שלא שייך לקבוע יו"ט אלא על נס היוצא חוץ מדרך הטבע, ולכן אע"פ שהנס העיקרי היה הנצחון על היוונים, מכל מקום קביעות היו"ט של חנוכה היתה ע"י הנס של השמן.

ה

ונראה להוסיף בזה, דהנה איתא במגילה (י"ד א'), "ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה חוץ ממקרא מגילה", ומבואר מדברי הגמ' שהוספת יו"ט שייכת רק ע"י נביא, ולכן פורים ניתוסף ע"י הנביאים שהיו קיימים באותו זמן.

ו

אלא שלפ"ז יש לתמוה איך שייך להוסיף את היו"ט של חנוכה, והלא בזמן חנוכה כבר נתבטלה הנבואה. ונראה שמטעם זה אמרה הגמ' שהיו"ט של חנוכה נקבע ע"י הנס של השמן, שכיון שראו בזה נס שהיה למעלה מדרך הטבע, הרי זה כמו נבואה מאת הקב"ה, ובזה ניתנה להם הרשות להוסיף את היו"ט של חנוכה.

ז

ב) שני חלקים בנס חנוכה, וביאור פלוגתת ב"ש וב"ה

ח

ולפ"ז יוצא שיש ב' חלקים לחנוכה, הנס של המלחמה, והנס של השמן. הנס של המלחמה הוא "החלק הגשמי" של היו"ט, שהכל ראו איך שהיהודים נצחו את היוונים אבל הכל היה בדרך הטבע, אבל הנס של השמן הוא "החלק הרוחני" של היו"ט, שנס זה אירע בהיכל בבית המקדש ולא נעשה לעין כל, אלא שנס זה היה למעלה מדרך הטבע והיה כעין התגלות של נבואה.

ט

ונראה לבאר בזה פלוגתת בית שמאי ובית הלל, דאיתא במס' שבת (כ"א ב'), "בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמונה, מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך". ונראה לפרש שב"ש וב"ה נחלקו מה הוא עיקר הנצחון של חנוכה, שבית שמאי סוברים שעיקר הנצחון היה החלק הגשמי, שהיהודים נצחו את היוונים במלחמה, והנה נצחון זה היה רק לזמן קצוב, שהרי לבסוף מאתים שנה נחרב בית המקדש ונפלו היהודים ביד הגויים, ונמצא שנס זה פוחת והולך, וממילא אמרו בית שמאי שגם הנרות צריכים להיות פוחתים והולכים. אבל בית הלל סוברים שעיקר הנצחון היה החלק הרוחני, ונצחון זה הוא לדורות ואין זה פוחת כלל, ולכן אמרו בית הלל שגם הנרות צריכים להיות מוסיפים והולכים.

י

ג) החשיבות של לומדי התורה

יא

והנה איתא בפסחים (ק"ד א') שרבי מנחם בר סימאי היה נקרא "בנן של קדושים" משום דלא איסתכל בצורתא דזוזא. וצריך ביאור, למה נקרא בנן של קדושים רק משום שלא הסתכל בצורה של זוז?

יב

ונראה לבאר בזה על פי מה שנתבאר לעיל שיש חלק גשמי ויש חלק רוחני, וגם בזוז יש חלק חיצוני ויש חלק פנימי, החלק החיצוני של הזוז הוא הצורה שעליה, והחלק הפנימי של הזוז הוא השוויות של הזוז, וכיון שרבי מנחם בר סימאי לא הסתכל מעולם בצורה של הזוז, מזה מוכח שהוא מסתכל בכל דבר על החלק הפנימי ואינו משים לב כלל לחלק החיצוני, ומטעם זה זכה לתואר "בנן של קדושים".

יג

והנה גם בציבור יש חלק חיצוני וחלק פנימי, ובודאי לומדי התורה הם החלק הפנימי, שאע"פ שאינם נראים כל כך מן החוץ, מכל מקום הם עוסקים בתורה ויראת שמים, ולכן בודאי נחשבים לעיקרו של הציבור.

יד

והנה התכלית של צעירי אגודת ישראל היא לחזק כלל ישראל בדרך התורה, ואין להם שום עסק עם הפוליטיקה, אלא כל התענינותם היא רק בתורה ויראת שמים, ולכן ראוי מאד לחזק את האירגון הזה.*

טו

* שיחה זו נאמרה בכינוס לצעירי אגודת ישראל – חנוכה תשל"ב.