שיחות עבודת לוי פ״ב

א

מאמר פ"ב – זכות עקידת יצחק

ב

א) מטרת השיחה היא להתעורר ולהשתנות

ג

בתחילת שיחה זו רצוני להקדים שהעיקר של השיחות אינו ללמוד "ווארט", אלא העיקר הוא שדברי התורה ישפיעו על האדם להשתנות לטובה. לפעמים אנשים מגידים לי שהם זוכרים איזה "ווארט" ששמעו ממני לפני הרבה שנים, אבל הם לא נשתנו מאז ועד עכשיו, ובזה הם מניחים את העיקר ותופסים את הטפל. ואפילו אם ה"ווארט" אינו מתקבל עליך אין זה מגרע כלל מהשיחה כיון שעיקר מטרת השיחה אינה ללמוד את ה"ווארט" אלא לקחת מוסר השכל ולהתעלות, ובפרט בימים אלו של חודש אלול שאנו צריכים להכין את עצמנו בשביל יום הדין הבא עלינו לטובה.

ד

ועוד יש להעיר, שלפעמים אין רוצים לשמוע אותו דבר שאמרתי מכבר, אלא רוצים לשמוע דוקא חידוש. גם זו טעות היא, שהרי עיקר לימוד המוסר הוא כדי להתעורר, ולכן אדרבה, יש לחזור על הישנות כדי להחדיר את היסוד לתוך הלב. וכבר כתב הרמח"ל במסילת ישרים בתחילת ספרו, "החיבור הזה לא חברתיו ללמד לבני האדם את אשר לא ידעו, אלא להזכירם את הידוע להם כבר ומפורסם אצלם פירסום גדול וכו', אבל התועלת יוצא מן החזרה עליו וההתמדה, כי יזכרו לו הדברים האלה הנשכחים מבני האדם בטבע וישים אל לבו חובתו אשר הוא מתעלם ממנה". וזכורני, שהג"ר משה מרדכי אפשטיין זצ"ל, כשהיה מוסר שיחה, היה חוזר על אותה שיחה שהגיד בשנה שעברה. והנה ר' משה מרדכי היה מחדש גדול, ובודאי היה לו הרבה לחדש, אבל אין זו המטרה של שיחת מוסר, אלא העיקר הוא להתעורר ולהשתנות, ובזה אין נפקא מינה אם שומעים חידושים או לא.

ה

ווהנה יש מי שמפרש שזו היא כוונת הפסוק במשלי (כ"ח, ט'), "מסיר אזנו משמוע תורה, גם תפילתו תועבה", שלפעמים כששומעים דבר תורה שכבר שמעו מכבר אומרים "כבר שמעתי דבר זה ואין זה חידוש", ולכן מדה כנגד מדה כשמתפלל להקב"ה אומר לו הקב"ה "כבר שמעתי אותה תפילה כבר ואין זה חידוש ולכן לא אקשיב לתפילתך", וממילא מי שמסיר אזנו מלשמוע דבר תורה באמרו שכבר שמעו אז תפילתו תהיה תועבה לפני הקב"ה, שגם הקב"ה יאמר לו שכבר שמע תפילה זו.

ו

ב) תקיעה בשופר של איל מזכיר לנו את ההכנה של יצחק אבינו בשעת העקידה

ז

איתא במס' ראש השנה (ט"ז א'), "אמר רבי אבהו, למה תוקעין בשופר של איל, אמר הקדוש ברוך הוא תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם ומעלה אני עליכם כאילו עקדתם עצמכם לפני". ודברי הגמ' סתומים הם, למה תיחשב תקיעת שופר כאילו עקדנו את עצמנו על המזבח לפני הקב"ה? ועוד יש להקשות, למה הדגישה הגמ' את המעשה של עקידה [שהוא קשירת ידיו ורגליו], והלא עיקר הזכות היתה במה שאברהם ויצחק אבינו היו שמחים לקיים מצות הקב"ה במסירות נפש?

ח

ונראה לבאר את דברי הגמ' בהקדם דברי המדרש בבראשית רבה (וירא פרק נ"ו סי' ח'), "אמר רבי יצחק, בשעה שביקש אברהם לעקוד יצחק בנו, אמר לו, אבא בחור אני וחוששני שמא יזדעדע גופי מפחדה של סכין ואצערך, ושמא תיפסל השחיטה ולא תעלה לך לקרבן, אלא כפתני יפה יפה, מיד 'ויעקוד את יצחק', כלום יכול אדם לכפות בן שלושים ושש שנה, אלא לדעתו".

ט

ומבואר מדברי המדרש שלא זו בלבד שיצחק אבינו הניח לאביו לשוחטו, אלא שגם עשה הכנות כדי שהשחיטה תיעשה בשלימות ולא יפסל על ידי שיזיז קצת אחד מאבריו. וכן בודאי אברהם אבינו הכין עצמו לקיים את המצוה לשחוט את בנו בשלימות ובמסירות נפש מליאה. ונמצא שאע"פ שהשחיטה עצמה לא קרה, מכל מקום ההכנה למסירות נפשו של יצחק היתה בשלימותה בין מצד אברהם אבינו ובין מצד יצחק אבינו. ולפי זה יש לומר שזכות עקידת יצחק אינה רק שהיו מזומנים למסור נפשם בשביל הקב"ה, אלא הזכות היתה במה שהכינו את עצמם כדי שמסירות הנפש תהיה בשלימות.

י

ג) צריך הכנה כדי שבשעת התקיעות יהיה במצב של מסירות נפש

יא

ולפ"ז יש לומר שכוונת הגמ' בראש השנה היא שאם האדם מכין את עצמו כדי שבשעת התקיעות יהיה מוכן ומזומן למסור את נפשו להקב"ה אז נחשב כאילו עקד את עצמו על המזבח, ומטעם זה הדגישה הגמ' את מעשה העקידה כיון שמה שעקד אברהם אבינו את יצחק הוא משום שיצחק אבינו רצה להכין את עצמו למסור את נפשו בשלימות. והנה מדריגה זו אינה באה בקלות, וממילא מזה יש להתעורר שצריך לעסוק הרבה בהכנה לפני ראש השנה, שרק אז אפשר לבוא במדה מסויימת להרגש זה של מסירות נפש בשעת התקיעות.

יב

ונראה לומר עוד שמטעם זה נוהגים לתקוע את השופר כל יום בחודש אלול, כיון שחודש זה מיועד להיות זמן של הכנה לפני יום הדין, וכיון שתקיעת שופר צריכה להזכיר לנו את הכנת יצחק אבינו למסור את נפשו, לכן התקיעות של חודש אלול מעוררים אותנו לנצל חודש זה להכין בשביל יום הדין.

יג

ויש להוסיף בזה, שהגמ' בראש השנה (ל"ג ב') ביארה שהקול של תרועה צריכה להיות דומה לקול של בכייה כיון שהתרגום של "יום תרועה יהיה לכם" הוא "יום יבבא יהא לכון", ונמצא שהתורה מגלה לנו שההרגש בלב בראש השנה צריך להיות חזק כל כך עד שהוא מביא את האדם לידי בכייה. והנה הרגש זה בא רק אם מכינים הרבה לפני ראש השנה, ונמצא שזהו טעם נוסף למה הוא נחוץ כל כך שהאדם יכין את עצמו לפני ראש השנה.