שיחות עבודת לוי ע״ח

א

מאמר ע"ח – כי חדות ה' היא מעוזכם

ב

א) למה בכו העם כששמעו קריאת התורה של ראש השנה

ג

כתוב בספר נחמיה (פרק ח', פסוקים ב'-ג'), "ויביא עזרא הכהן את התורה לפני הקהל מאיש ועד אשה וכל מבין לשמוע ביום אחד לחדש השביעי, ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים וגו'". ומבואר מפסוק זה שעזרא היה קורא בתורה לפני העם בראש השנה, שהרי כתוב בפסוק שזה היה ביום ראשון של החודש השביעי שהוא ראש השנה.

ד

והפסוק ממשיך שם (בפסוקים ט'-י'), "ויאמר נחמיה הוא התרשתא ועזרא הכהן הסופר והלוים המבינים את העם לכל העם היום קדוש הוא לה' אלקיכם אל תתאבלו ואל תבכו, כי בוכים כל העם כשמעם את דברי התורה, ויאמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדונינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם".

ה

ולמדנו מזה שקריאת התורה בראש השנה הביאה את העם לבכייה, ועזרא ונחמיה אמרו להם שאין זה נכון לבכות ביום זה, ולהיפך יש להם לשמוח ביום זה.

ו

וצריך ביאור, מה כתוב בקריאת התורה של ראש השנה שגרם להם לבכות כל כך. ועוד יש להקשות, שמכיון שראש השנה הוא יום הדין, א"כ איך אמרו להם שראש השנה הוא יום של שמחה, והלא כיון שהוא יום הדין איך אפשר לשמוח בראש השנה.

ז

ב) מקריה"ת של ר"ה למדנו שמדת חסד אינה עומדת במקום עבירות

ח

ונראה לומר בזה, שהנה כתוב בקריאת התורה של ראש השנה, "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק; ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק; וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו; ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה וגו'; וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה וגו'" (וירא כ"א, ט'-י"ד).

ט

ומבואר מפסוקים אלו שישמעאל היה "מצחק" [ומבואר בחז"ל שהיה עוסק בדברים רעים, עי' רש"י עה"ת שם], ובשביל זה גירש אברהם אבינו אותו בקצת לחם ומים. והנה אברהם אבינו היה עמוד החסד כידוע, ובראש השנה אנו סומכים גם על זכותו [וכמבואר בראש השנה (דף ט"ז א'), "תקעו לפני בשופר של איל כדי שאזכור לכם עקידת יצחק בן אברהם", הרי שאנו מזכירים יצחק אבינו עם אברהם אבינו], ואעפ"כ כבש מדת חסדו ונעשה כאכזרי על בנו. מזה יש ללמוד שמדת החסד אינה מועלת בשביל מי שעבר עבירות כמו שלא הועילה לישמעאל.

י

מעתה מובן מאד למה בכו העם כששמעו את קריאת התורה של ראש השנה, שנתייאשו מלזכות למדת חסדו של הקב"ה מחמת העבירות שהיו בידם.

יא

אלא שלפ"ז יש לתמוה שאם בכייתם היתה ראויה ליום הדין של ראש השנה, א"כ איך אמרו להם עזרא ונחמיה שאין להם לבכות אלא אדרבה יש להם לאכול ולשתות ולשמוח?

יב

ג) יראת שמים היא סיבה לשמחה

יג

אלא שקושיא זו מיוסדת על טעות גדולה, שהעולם חושבים שיראת שמים היא סיבה להיות בעצבות, אבל האמת הוא להיפך, שיראת שמים היא סיבה להיות בשמחה על שזכה להיות חלק של עם ה' והקב"ה נמצא קרוב לו.

יד

ודוגמא לזה היא מצות מעשר שני, שהנה כתוב, "ואכלת לפני ה' אלקיך וגו' מעשר דגנך תירושך ויצהרך וגו' למען תלמד ליראה את ה' אלקיך כל הימים וגו', ואכלת שם לפני ה' אלקיך ושמחת אתה וביתך" (ראה י"ד, כ"ג-כ"ו). הרי שהתורה מעידה לנו שמצות מעשר שני מביאה ליראת שמים וגם לשמחה. והתוס' ביארו בבבא בתרא (כ"א א' ד"ה כי מציון תצא תורה) וז"ל לפי שהיה רואה קדושה גדולה והכהנים עוסקים בעבודה היה מכוון לבו יותר ליראת שמים וללמוד תורה, כדדרשינן בספרי למען תלמד ליראה וגו' גדול מעשר שני שמביא לידי תלמוד, לפי שהיה עומד בירושלים עד שיאכל מעשר שני שלו והיה רואה שכולם עוסקים ביראת שמים ובעבודה היה גם הוא מכוון ליראת שמים ועוסק בתורה עכ"ל. ומבואר מזה שכשהיה נוסע לירושלים ושוהה שם כדי לאכול מעשר שני שלו היה זוכה להתעלות ביראת שמים על ידי כל מה שראה בירושלים, ואעפ"כ כתבה התורה "ושמחת אתה וביתך", דהיינו שזכייה ביראת שמים היא סיבה לשמחה.

טו

והנה בודאי אין כוונתנו לומר שיראת שמים היא שמחה של הוללות, שבודאי מי שזוכה ליראת שמים מתנהג בכובד ראש, אלא שעם כל זה יש שמחה מחמת ההתקרבות להקב"ה, וכמו שכתוב "וגילו ברעדה" (תהלים ב', י"א).

טז

ד) ביאור דברי הפסוקים

יז

ונראה שלפי זה יש לבאר את דברי הפסוקים, שהנה עזרא ונחמיה אמרו להעם "היום קדוש הוא לה' אלקיכם", ור"ל שהיום הוא ראש השנה שהוא יום של התקרבות להקב"ה, ולכן "אל תתאבלו ואל תבכו", שהיום אינו ראוי לבכייה של אבילות, שאע"פ שהוא יום דין ולכן יש להיות בכובד ראש ויש להכיר את חשיבות העבודה ועומק הדין, אבל מכל מקום הוא זמן של שמחה, שהרי כיון שהוא יום הדין הוא ג"כ יום של התקרבות להקב"ה.

יח

ולבסוף אמרו להם, "ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעוזכם", ור"ל שיראת שמים אינה סיבה להיות בעצבות וכמו שנתבאר, שהאמת הוא להיפך, שיראת שמים נותנת לאדם חדוה ושמחה בהקב"ה והיא מבטח ומעוז בשבילו.