שיחות עבודת לוי ס׳

א

פרשת קרח

ב

מאמר ס' – נגיעות

ג

א) מה ראה קרח לחלוק על משה ואהרן ולמה נתקדשו המחתות של החמשים ומאתים איש

ד

ויקח קרח בן יצהר בן קהת בן לוי ודתן ואבירם בני אליאב ואון בן פלת בני ראובן, ויקומו לפני משה ואנשים מבני ישראל חמשים ומאתים נשיאי עדה קריאי מועד אנשי שם, ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו אלהם רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' (קרח ט"ז, א'-ג').

ה

והנה הקושיא גלויה, מה ראה קרח לחלוק על משה רבינו ועל כהונתו של אהרן הכהן? ובאמת חז"ל כבר תמהו כן, וכדאיתא במדבר רבה (קרח פרשה י"ח אות ח', ומובא ברש"י כאן), "וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזה".

ו

ועוד יש לתמוה, שהחמשים ומאתים איש שהיו עם קרח הקריבו קטורת על מחתות כדי לבדוק אם הם נבחרים ע"י הקב"ה לכהונה, ואחר שמתו צוה הקב"ה את משה לעשות ציפוי למזבח מהמחתות כיון שנתקדשו, וכמו שכתוב, "את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אתם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה' ויקדשו" (קרח י"ז, ג'), ודבר זה תמוה מאד, למה נתקדשו המחתות, והלא הקטורת שהקריבו לא היתה ראויה להקטרה כיון שעל ידה רצו לחלוק על משה ואהרן.

ז

ב) הנגיעות עיוורה את עיני קרח שהאדם אינו מכיר את הנגיעות שיש בלבו

ח

ונראה שלפעמים האדם עצמו אינו יודע את הסיבה האמיתית של מעשיו, שהוא חושב שהוא עושה מעשה של צדקות ובאמת הסיבה האמיתית של מעשיו אינה הגונה כל כך. וזהו מה שאירע לקרח, שהסיבה האמיתית של מעשיו היתה קנאה ותאות הכבוד, שקרח היה מאוכזב שהוא לא נבחר להיות כהן גדול, אבל קרח לא ידע שזו היא הסיבה של מעשיו, שהוא היה חושב שהוא צדיק הרוצה להתקרב להקב"ה ע"י עבודה בבית המקדש, ואילו ידע קרח את הסיבה האמיתית של מעשיו לא היה שייך לו לעשותו, אבל הנגיעות עיוורה את עיניו והוא היה חושב שכל מה שהוא עושה היה בצדק.

ט

ובמקום אחר ביארנו בזה את דברי רש"י על הפסוק גבי אליעזר עבד אברהם, "ואומר אל אדני, אֻלַי לא תלך האשה אחרי" (כ"ד, ל"ט). וכתב רש"י, "אֵלַי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך". והקשו המפרשים (עי' שפתי חכמים), למה כתבה התורה "אלי" חסר ו' רק כשאליעזר סיפר ללבן ובתואל מה שקרה לו, ולא כתבה התורה כן בפעם הראשונה כשאברהם אבינו דיבר לאליעזר [ששם כתוב (כ"ד, ה') "אולי" עם ו']. ונראה לומר שהתורה לא כתבה "אלי" בלא ו' לרמוז שאליעזר רצה שבתו תינשא ליצחק עד שאליעזר בעצמו הכיר שהיה לו נגיעות ומה שאמר לאברהם "אולי לא תלך האשה" היה מחמת שרצונו היה שבתו תינשא ליצחק, שהנה אדם שיש לו נגיעות אינו מכיר את נגיעותו, אבל לאחר שסרה הנגיעות אפשר לאדם לראות למפרע שהיה לו נגיעות. [וכמו שנפסק בשו"ע חו"מ (סי' ל"ג סעיף ט"ו) שמי שהיה נוגע בעדות בשעת ראיית העדות ונסתלקה הנגיעות כשר להעיד, עי' רשב"א בב"ב (מ"ג א' ד"ה ואמאי) בשם הראב"ד.] לפי זה, כל זמן שאליעזר חשב שיש אפשרות שבתו תינשא ליצחק לא ידע שיש לו נגיעות, ולכן לא הכיר שמה שאמר לאברהם "אולי לא תלך האשה" היה מחמת נגיעותו. אבל לאחר שכבר היה ברור שרבקה תינשא ליצחק ושוב לא היה שום אפשרות שבתו תינשא ליצחק אז הכיר שמה שאמר לאברהם היה מחמת נגיעותו, ורק אז כתבה התורה "אלי" חסר ו' לרמוז שכוונת אליעזר בפנימיות נפשו היתה שבתו תינשא ליצחק. ומבואר מזה גם כן שהאדם אינו יכול להכיר את הסיבה האמיתית של מעשיו במקום שמעשיו נגרמים ע"י סיבה שאינה נכונה.

י

ובזה מבואר גם כן למה נתקדשו המחתות של החמשים ומאתים איש, שאע"פ שהסיבה האמיתית של מעשיהם לא היתה טובה, מכל מקום כיון שלמעשה מה שעשו היה לשם שמים [כיון שחשבו שהם עושים מעשה של צדקות] ממילא נתקדשו המחתות.

יא

ג) החילוק בין קרח ועדתו ואנשי פסח שני

יב

ויש להעיר, שבפסח שני ג"כ התלוננו על מה שלא היו יכולים להקריב את הקרבן פסח, ושם לא מצינו שנענשו על שאמרו "למה נגרע", וא"כ למה נענשו קרח ועדתו, והלא הם ג"כ התלוננו ואמרו "למה נגרע".

יג

ונראה שעל פי מה שנתבאר יש חילוק גדול בין קרח ועדתו והאנשים אשר התלוננו גבי קרבן פסח, שקרח ועדתו לא היתה כוונתם לשם שמים באמת, אלא היתה מחמת נגיעה רעה, ולכן כל מה שהתלוננו נחשב לחטא גדול עד שאבדו את חלקם בעולם הבא. אבל האנשים אשר התלוננו גבי קרבן פסח היתה כוונתם לשם שמים באמת, וכמו דאיתא בספרי (בהעלותך פיסקא ס"ח), "ויאמרו האנשים ההמה אליו, מגיד שהיו בני אדם כשרים וצדיקים וחרדים על המצוות", ולכן נחשב לזכות גדולה במה שבקשו לקיים מצות קרבן פסח.

יד

ד) למה הוצרכו להאות של מטה אהרן

טו

והנה כתוב לקמן בפרשה זו, "דבר אל בני ישראל וקח מאתם מטה מטה לבית אב מאת כל נשיאהם לבית אבותם שנים עשר מטות איש את שמו תכתוב על מטהו, ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי כי מטה אחד לראש בית אבותם, והנחתם באהל מועד לפני העדות אשר אועד לכם שמה, והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשכותי מעלי את תלנות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם, וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא אחד מטה לנשיא אחד לבית אבותם שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם, וינח משה את המטת לפני ה' באהל העדות, ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי ויצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים" (קרח י"ז, י"ז-כ"ג). ומבואר מפסוקים אלו שהיו צריכים להוכיח שבאמת אהרן הכהן נבחר מאת הקב"ה להיות כהן גדול, לכן נצטוו מאת הקב"ה להניח את המטות באהל מועד, ורק המטה של אהרן פרח.

טז

והדברים תמוהים, שכבר ראו הכל איך שקרח ועדתו נהרגו כיון שהיו חולקים על הבחירה של אהרן הכהן, וא"כ מאיזה טעם הוצרכו לאות נוספת?

יז

ונראה שלפי מה שנתבאר גם קושיא זו מיושבת, שכיון שכאן אין אנו עסוקים בטענה שכלית, אלא שכאן אנו עסוקים בקנאה ותאות הכבוד שהם מעוורים את עינים לכן לא היה די בעונש של קרח ועדתו כדי להוכיח את כהונתו של אהרן, אלא הוצרכו לאות שיוכיח להדיא שהקב"ה בוחר רק באהרן להיות כהן גדול.

יח

מכל זה אנו צריכים ללמוד שיש כח בנגיעות לעוור את עינינו, ולכן אנו צריכים להזהר מאד לעשות את מעשינו לשם שמים באמת בלי שום נגיעות.