שיחות עבודת לוי נ״ד

א

מאמר נ"ד – אמונה (ב)

ב

א) הסמיכות בין שמיטה לאונאת ממון

ג

וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו (בהר כ"ה, י"ד). פסוק זה הוא האיסור של אונאת ממון, שאם אדם מוכר חפץ לחבירו ולוקח יותר משויו עובר בלאו זה. והנה הפסוקים הקודמים מדברים אודות שמיטה, וכמו שכתוב, "ובשנה השביעית שבת שבתון יהיה לארץ וגו'" (פסוק ד'), וא"כ יש להעיר מה ביאור הסמיכות בין שמיטה לאונאת ממון?

ד

ב) שמיטה ואונאה מורות על אמונה בהקב"ה

ה

ונראה לומר בזה, שמצות שמיטה היא הצגה נפלאה של אמונה בהקב"ה, שהרי אם האדם לא יזרע את שדהו איך יפרנס את בני ביתו? וכל שכן בשנת היובל שאז לא יזרע את שדהו לשנתיים! והנה התורה הגידה לנו איך יזון את משפחתו, וכמו שכתוב בפירוש, "וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית, הן לא נזרע ולא נאסוף את תבואתנו, וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים, וזרעתם את השנה השמינית ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעית עד בוא תבואתה תאכלו ישן" (כ"ה, כ'-כ"ב). הרי שהתורה מארכת להגיד לנו שאין לנו לדאוג מה נאכל, שהקב"ה מבטיח שיהיה להם כל כך תבואה בשנה הששית כדי שיהיה להם מה לאכול עד שיקצרו את התבואה החדשה בשנה התשיעית. ונמצא שמצות שמיטה מבוססת על האמונה בהקב"ה, שהרי התורה אומרת בפירוש שהמצוה הזאת שייכת רק בגלל הבטחת הקב"ה, וא"כ מי ששומר שמיטה מגלה לנו שהוא בוטח שהקב"ה יזמין לו פרנסתו כמו שהבטיח.

ו

והנה מי שעובר על איסור אונאת ממון ומרמה את חבירו ומרויח כסף שלא ביושר, זה הוא גילוי שאינו בוטח בהקב"ה שיזמין לו פרנסתו, ולכן הוא מרגיש שהוא צריך להרויח כסף באיסור, וא"כ מי שזהיר במצות אונאה ואינו מרמה את חבירו, הרי הוא מגלה לנו שהוא בוטח בהקב"ה שיזמין לו פרנסתו.

ז

ומעתה מובן למה נסמכו הפסוקים של שמיטה ואונאת ממון, שכשם שמי ששומר שמיטה מגלה לנו שהוא בוטח שהקב"ה יזמין לו פרנסתו, כן הוא במי שזהיר במצות אונאת ממון.