שיחות עבודת לוי י״ט

א

מאמר י"ט – אותה הוכחת לעבדך ליצחק – מעלת החסד

ב

א) רבקה נבחרה בשביל מעשה חסד

ג

אליעזר עבד אברהם אמר, "והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אותה הוכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני" (חיי שרה כ"ד, י"ד).

ד

והנה אליעזר היה מבקש אשה בשביל יצחק שתהיה אחת מהאמהות ושכלל ישראל יצאו ממנה. ועם כל זה, הבחינה היתה אם תעשה מעשה קטן של חסד לתת מים לאליעזר וגמליו. מכאן אנו רואים את החשיבות של כל מעשה חסד, ואפילו אם בעינינו נראה רק כמעשה קטן.

ה

והנה איתא בבראשית רבה (חיי שרה פר' ס' סי' ח'), "א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, ושרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא" (ומובא ברש"י כ"ד, מ"ב). ומבואר מהמדרש שיש לתמוה על מה שהאריכה התורה כל כך בסיפור של אליעזר עבד אברהם. ויש להעיר, שלא מצינו בשום מקום שחז"ל תמהו על מה שהאריכה התורה בסיפור של חסדו והכנסת האורחים של אברהם אבינו בתחילת פרשת וירא. מזה מוכח שאריכות הסיפור של חסד והכנסת אורחים אינה תמוהה כלל, שהרי יש צורך גדול להאריך בסיפור זה ללמדנו את החשיבות של חסד ושיהא קבוע בלב האדם.

ו

ויש להעיר, שאפילו אצל אברהם אבינו עצמו מצינו שהתורה לא האריכה בקיום המצוות של אברהם אבינו, שהרי איתא במס' יומא (כ"ח ב'), "קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר 'עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו" (תולדות כ"ו, ה'), אמר רבא ואיתימא רב אשי, קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה". הרי שהתורה כתבה רק ברמז שאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה, ואפילו איסורים דרבנן, אבל בענין החסד של אברהם אבינו התורה האריכה מאד. ומזה מוכח כמו שנתבאר שהתורה רוצה לקבוע בלב האדם את החשיבות של מעשים של חסד, ולכן התורה לא חסכה מילים כדי שנראה בבירור את החשיבות של חסד ומדות טובות.

ז

ב) מעלת החסד אפילו אם אינו לשמה

ח

ויש להעיר שחסד הוא חשוב כל כך עד שאפילו חסד שלא לשמה הוא חשוב מאד. וראיה לזה הוא ממה שכתוב "ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך הבשן לקראתם הוא וכל עמו למלחמה אדרעי, ויאמר ה' אל משה אל תירא אותו כי בידך נתתי אתו ואת כל עמו ואת ארצו וגו'" (חקת כ"א, ל"ג-ל"ד). וכתב רש"י, "אל תירא אותו, שהיה משה ירא להלחם, שמא תעמוד לו זכותו של אברהם, שנאמר (לך לך יד, יג) 'ויבא הפליט', הוא עוג, שפלט מן הרפאים שהכו כדרלעומר וחביריו בעשתרות קרנים, שנאמר (דברים ג', י"א) 'כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר הרפאים'". ומבואר מרש"י שמשה רבינו היה מתיירא מזכותו של עוג מלך הבשן על החסד שעשה עם אברהם אבינו שהגיד לו שלוט בן אחיו נשבה. וכתוב בדעת זקנים מבעלי התוספות, "ואם תאמר והלא כוונתו לרעה היתה כדי שיהרג אברהם ויקח שרה, יש לומר כיון דהצלה באה על ידו היה לו לירא". ומבואר מכאן דבר נורא, שמעשה חסד חשוב כל כך עד שמשה רבינו היה מתיירא מחמת זכות החסד שעשה עוג אע"פ שכוונתו היתה לרעה.