א
יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם ובו ה"ס:
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות והגדולי' צריכי' להוציא יותר במלבושים והקטנים צריכים להוציא יותר במזונות אין ניזונים ולובשים מן האמצע אלא חולקין בשוה וכל אחד ילבוש ויזון משלו ודוקא בשמיחו (מחאה מהני אפי' כולם גדולים) (המ"מ פ"ט מה' נחלות) אבל בסתם ניזונים ומתפרנסים אלו עם אלו דסתמן שותפים נינהו ומוחלין זה לזה ויש מי שחולק בזה:
ב
בד"א שאין תועלת לקטנים במה שלובשים הגדולים אבל גדול האחים הנושא ונותן בנכסים ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה כדי שיהיו דבריו נשמעים ה"ז לובש מתפיסת הבית ואם מיחו בידו הרשות בידן:
ג
נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם ישאו הקטנים ג"כ מכלל הנכסים ואח"כ יחלוקו נשאו הגדולים בחיי אביהם ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין' שומעין להם אלא מה שנתן אביהם נתן: הגה מי ששידך בנו וקצב ליתן נדוניא ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בה בחיי אביו (תשובת מהרי"ו סי' קי"ד) מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו אח"כ מחלק ירושתו ולא אמרינן שאביו נתן לו מתנה רק הלוה לו אא"כ יש אומדן דעת שהאב נתן לו במתנה (שם סי' ק"י):
ד
השיא האב את בנו ועשה לו משתה והיתה ההוצאה משל אב ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב כשהיא חוזרת לאחר מיתת האב חוזרת מן אמצע אבל אם הוציא הבן במשתה משלו אינו חוזר אלא (מחלק) הבן שנשתלחה לו בלבד:
ה
האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחזור תחזור לאמצע ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו בו כלם שהרי כלם שושבינים שבשם כלם נשתלחה לפיכך אם שמח במקצתם מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד והרי הוא לאמצע:
באר היטב חשן משפט
רפ״ו
א
שחולק. הטעם דס"ל דיכולים לתבוע חלקן המותר אפי' לשעבר במה שכלה ונאבד והא דכאן לא חלקו בין מה שעליהן ובין מה שעל אשתו ובניו ובסי' רפ"ח חלקו הט"ו בכך ושאין שמין מה שכבר כלה ונראה לחלק דדוקא התם דלא איירי בגדולים וקטנים אלא הן שוין וקפידתן אינו אלא בבגדים מה שתיקן אחד לנפשו או לאשתו ובניו יותר מאחרים בזה י"ל דמתחלה כל זמן שלא גילו דעתן היה כוונתן שלא להקפיד אלא כל אחד יכסה במה שירצ' וכשיראה חבירו שהוא עושה לו ולאשתו בגד טוב גם הוא יעש' כן משא"כ כאן דאיירי בגדולים וקטנים שהגדולים צריכין יותר בגדים והקטנים צריכין יותר מזונות אין סברא לומר שנתרצו בתחלה לכך מש"ה ס"ל דיכולין לתבוע זה את זה במה שכבר כלה עכ"ל הסמ"ע עיין בתשו' רשד"ם סי' שכ"ה של"ג שמ"ב ושמ"ז:
ב
אלא מחלקו. ואפי' נתקשר אביו בקנין האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן קנס לשכנגדו כ"כ במהרי"ו שם. סמ"ע:
ג
השיא. עיין בתשו' רש"ך ס"ג סי' פ' מדין המשיא את בנו הגדול בבית ובתשו' מבי"ט ח"א סי' קכ"ה. ש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
א) ל' הטור וכ"כ הרמב"ם פ"ט מהלכות נחלות דין י"ב משנה פ"ח דבבא בתרא דף קל"ט ע"ב
ב
ב) כ"כ ה"ה שם בשם הרשב"א ז"ל והביא ראיה מן התוס'
ג
ג) טור ס"ב בשם ה"ר ישעיה
ד
ד) ל' הטור ס"ג וכן כתב הרמב"ם שם דט"ו ומימרא דרבא
ה
ה) שם בטור וכ"כ הרב המגיד שכן כ' הרשב"א בפ"ק דבבא קמא
ו
ו) ל' הרמב"ם שם די"ב ושם במשנה וכדמפרש רב יהודה שם בגמ'
ז
ז) ומסיק שם בסי' ק"ה בשם תשו' מוהר"ם דאם אין המשודך והאחין רוצים לקיים מה שקבל עליו אביו פטורים מהקנס וע' בא"ה סי"ג ס"ו בהג"ה הביאו הסמ"ע
ח
ח) וכתב ואין בו משום מצוה לקיים דברי המת כיון שלא הניחו ביד השליש כמבואר בסי' ת"ב וכיוצא בזה כתב מהרי"ו בסי' מ"ב בראובן ששידך בתו ופסק לה נידוניא ומת ראובן קודם שהשיאה כו' וע"ש והביאו הסמ"ע
ט
ט) שם דין י"ג ברייתא בפ"ט דב"ב דף קמ"ד ע"ב
י
י) כתב הרב המגיד דבר פשוט הוא דכל שהוצאות ימי המשתה משל בן ותועלת השושבינות שנשתלחה לו היה לבן כשהיא חוזרת ודאי משלו חוזרת וכ"כ אבן מגש ז"ל והרשב"א ז"ל
יא
כן הוא ברמב"ם
יב
כ) שם דין י"ד שם משנה וברייתא שלח לו אביו שושבינות וכו' וכתב ה"ה פי' שלח לו אביו בשמו (ורשב"ם פי' שלח לו כלומר שלח על ידו)
יג
ל) כ' ה"ה כ"כ רבו ז"ל והאריך בטעם זה
יד
מ) כ' ה"ה שם פ"ט מה"נ די"ד רבו לא כתב כן וכו' וכן הראב"ד השיגו ואני אומר שהדין עם רבינו דשמא לא ישאו האחרים נשים או אם ישאו שמא לא ישאו אותן כדרך שנשא הלה שנשתלחה לו ויכול זה לו' איני רוצה לעשות עמכם אלא כדרך שעשיתה עמי כמ"ש בפ"ו מה"ז ונמצא שהשושבינות זו שמא לא יחזיר להם אלא זה החלק ונמצאו האחי' מפסידי' חלקם מזה ואין אומרי' להם להניח את הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא משמע הכי וחוזרת לאמצע:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
ודוקא כו'. בתוספתא ספ"ח הניח בנים גדולים וקטנים והיו גדולים ניזונין ובאין בשתיקה לא יאמרו הקטנים הרי אנו ניזונים כדרך שנזנתם אתם כו' הניח בנות גדולות וקטנות והיו גדולות ניזונות ובאות בשתיקה לא יאמרו קטנות הרי אנו ניזונות כדרך שנזנתם אתם כו' ר"ל בשתיקה שלא מיחו וכן לענין השבח וכמ"ש ר"ס רפז:
ב
ויש כו'. ממש"ס האי גדול אחא כו' וע"כ בשלא מיחו וכמ"ש תוס' בב"ק יא ב' ד"ה בגדול וכ"כ הרשב"א עצמו שם וכן מוכרח דאי בשמיחו מאי אחר ניחא להו כו' וכמש"ו בס"ב ואם מיחו כו' ופריך ממתני' והא אנן תנן כו' ומנ"י:
ג
מי שפדאו כו'. כמש"ל ס"ס רמו בהג"ה:
ד
אבל אם כו'. וכמש"ש נשתלחה לאביו מ' דוקא שאביו בעל המשתה. רי"ם:
ה
ואין זה כו'. שכיון שכולם שושבינים שלו ולכולם חייב בשמחתם וכמש"ש וחוזרת בעונתה:
ו
וה"ה לאמצע. כמ"ש במתני' חזרה לאמצע ומ' בכל פעם שחוזרת לאמצע דאל"כ הל"ל חוזרת לכולם כו':
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
סעי' א (להוציא יותר במלבושי') אחד צוה שיתפרנסו בניו מעזבונו בשוה ולא פירש אם גם כן ילבשו וינעלו את עצמם בשו' אולי מוכרע על ידי מנהגו היאך הי' בנותנו להם על שלחנו אחר נשיאיהם. כנהוג שיש נוהגים ליתן גם מלבושים קטנים והנעלה היאך נהג הוא:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
ודוקא כשמיחו כו'. ויש מי שחולק כו' עד"ר ופרישה שם כתבתי טעם אלו החולקין כאן וס"ל דיכול לתבוע מותר חלקן אפי' לשעבר במה שכלה ונאבד וגם לא חלקו בין מה שעליהן ובין מה שעל אשתו ובניו ובסי' רפ"ח חלקו הטור והמחבר באלה ושאין שמין מה שכבר כלה ע"ש שכתבתי כמה ישובים ואינם נוחים לי מפני סתימת דברי הטור והמחבר לכן היה נראה לחלק דדוקא לקמן בסי' רפ"ח דלא איירי בגדולים וקטנים אלא הן שוין וקפידתן אינו אלא בבגדים מה שתיקן אחד לנפשו או לאשתו ובניו יותר מאחרים בזה י"ל דמתחלה כ"ז שלא גילו דעתן להקפיד היה כוונתן שלא להקפיד אלא כל א' יכסה במה שירצה וכשיראה שחבירו יעשה לו ולאשתו בגד טוב גם הוא יעשה כן משא"כ כאן דאיירי בגדולים ובקטנים שגדולים צריכים יותר בבגדים מה שאין שייך בקטנים והקטנים צריכין יותר במזונות שאין שייך בגדולים אין סברא לומר שנתרצו בתחלה לזה מ"ה ס"ל לר' ישעיה דיכולין לתבוע זה את זה אף במה שכבר כלה:
ב
ה"ג נשאו הגדולים לאחר מיתת אביהן מהאמצע. וכ"כ בטור אבל ברמב"ם ליתא:
ג
אין נוטל הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בו. במהרי"ו סי' ק"ד כ"כ וכתב דאפי' נתקשר אביו בקנין האי קנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן לקנס שכנגדו ומסיק שם בסי' ק"ה בשם תשובת מוהר"ם דכשמת האב קודם שהגיע זמן הנשואין ואין המשדך והאחין רוצים לקיים מה שקיבל עליו אביו פטורים מהקנס וע' בא"ע סי' נ' סעיף ו' בהג"ה:
ד
שהרי לא זכה בה בחיי אביו ז"ל מהרי"ו שם בסי' ק"ד נראה דלא זכה הבן בכל מה דקצב לו אביו אלא יחלקו בשוה דמאיזה טעם יזכה דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מחמת מיתה ואי משום מצוה לקיים דברי המת הא כתבו התוס' דלא אמרי' מצוה לקד"מ אלא היכא דהושלש מתחלה לכך ואי משום אומדנא דעת אביו כיון דנדר לו כ"כ אמדינן דעתי' דניחא ליה לקיים מאן לימא לן דדעתו הי' שיטול כל זה בראש דוק לאידך גיסא דלמא כל מה שקצב לו היינו דוקא בחייו אבל לאחר מותו כיון דנפלו נכסיו קמיה בניו ולהאי בן נמי אית ליה חלק בהדייהו לא ניחא ליה להאב להעביר נחלה משאר בנים כ"ש היכא דחלק ירושתו יגיע לשיעור הנדוניא שקצב לו אביו כו' ע"ש ודומה לזה חזר וכתב מהרי"ו בסי' קמ"ב בראובן ששידך בתו ופסק לה נדוניא ומת ראובן קודם שהשיאה ופסק דפשוט הוא דלא ליקח דבר זה מן האמצע רק אותה הבת המשודכת תתנה מחלק ירושתה כו' עד ולכל היותר אין ליקח מן האמצע אלא סך המבואר בכתב הקנס ואין לדמות האי מילתא למה שפסק מוהר"ם (לפטור אותה מהקנס) ל"ד דהתם לא הי' שט"ח רק קנס בעלמא ומ"ה פטורים באונס אבל היכא דאיכא שט"ח הוא כמו הלואה דלא מהני טענת אונס עכ"ל:
ה
עד שישמחו בו כלם פירוש בשעה שישאו נשים וישמחו בו כדרך ששלחו לו בשעת נישואין ודוקא כשישאו כולם אז משלח לכל א' חלקו בשעת נישואיו וזהו שמסיק וכ' שהרי כולם שושביניו ור"ל בשעה ששלח אביהן הי' דעתו על כל בניו לחזור ולשלוח לכל אחד חלקו ולפיכך אם שמח במקצתן פי' אם מקצת מהן נשאו נשים מחזיר אותו חלק דכל א' לבדו ואפי' אם יתרצו כל האחין שישלח כל דמי שושבינות בנשואים דאחר מהאחין וישמחו שם עמו כולן יחד אין זה שנשתלח לו מחוייב לשלחן ביחד אלא לכל אחד חלקו כשישא אשה וכן מוכח ומבואר בגמ' ובפוסקים וק"ל:
ו
ומ"ש והרי הוא לאמצע פי' שיחלקו כל האחים באותו חלק כן הוא דעת הרמב"ם אבל הראב"ד וגם ר"י הלוי והטור כתבו דהוא של אותו שנשא והמ"מ כ' טעם לדברי הרמב"ם ז"ל כיון דאם לא ישאו אחרים נשים או ישאו אלא שלא ישאו כדרך שנשא זה שנשתלח לו השושבינות (בדרך שנתבאר בא"ע סי' ס' ע"ש) אזי יהי' זה שנשתלח לו פטור מלשלוח לו והרי אביהן דעתו הי' לזכות בהמתנה ששלח לכל בניו ואיך יהנה זה שנושא במה שנשלח לו לבד והאחרים לא יבואו להנות מחלקן דאין אומרים בזה להניח הודאי על סמך הספק ועוד דפשטא דברייתא הכי משמע דקתני חוזרת לאמצע עכ"ל ודעת הטור ואינך הנ"ל נראה דהוא דבשעה ששלח אביהן בשם כולם דעתו הי' כאלו נתן לכל אחד מבניו חלקו מהמתנה שכל אחד ישלחנו בשמו לזה שנשתלח לו ואז הי' זה שנשתלח לו חייב להחזיר לכל א' מהן חלקו לבדו בשעה שישא כמו שנשא היא וע' דרישה:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
ואם מיחו בידו כו'. כתב בספר שער משפט וז"ל ואע"ג דבלא מיחו אף שאינו גדול האחין מבואר בס"א דבסתמא נזונין ומתפרנסין אלו עם אלו דמוחלין זה לזה מ"מ יש חילוק בין גדול הבית לאחר דבאחר אף שכבר עשו והלבישו עצמן יש בידם למחות במה שעדיין לפנינו אבל בגדול הבית בעינן שמיחו תחלה בשעה דלבש וכיסה אבל אם לא מיחו מתחלה כלל מחול אף להבא ואין שמין חח"כ אף מה שעליו כ"כ הנ"י פ"ק דב"ק והדרישה וע"ש:
ב
אלא מחלקו. עבה"ט. וע' באה"ע סימן נ"א בח"מ ס"ק י"א ובב"ש סק"ט כמה חילוקי דינים בזה וע' בספר שער משפט מ"ש בזה. ויש לע' בתשובת ברית אברהם חח"מ סי' כ"ט שרמזתי בפ"ת שם סק"ז עש"ה:
ג
מי שפדאו אביו כו'. ע' בספר שער משפט לעיל סימן ע"ט סק"ב הביא בשם תשובת ש"י סימן נ"ה שכתב דדוקא גבי שביה כיון דמחוייב האב לפדותו לא אמרינן שבמתנה נתן לו אבל מה שנותן האב ברצון אמרינן שמתנה היא דאל"כ למה עשה כן כו' והוא ז"ל כתב דראייתו שם אינו ראיה מספקת אך סברתו מוכרחת דודאי היכא דנותן לו בסתם ומת אין היורשים יכולים להוציא ממון מספק ע"ש. גם בתשובת אא"ז פמ"א ח"ב ס"ס קל"ג הסכים לדברי השא"י הנ"ל ומהאי טעמא פסק שם אודות שצוה האב שבנו הבכור לא יטול פי שנים ובזה הדין ברור דלא אמר כלום כמו שכתב בש"ע סי' רפ"א ס"ד אך היורשים טענו שאביו אמר שנתן לבנו הבכור בערך חמשה מאות ר"ט ובשביל זה צוה שלא יטול פי שנים ולכן רוצים לנכות לו סך הנ"ל ובכור טוען שנתן לו הכל במתנה וכתב אף שכתב הרמ"א סי' רפ"ו מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו כו' כבר כתב בתשובת שא"י משום שנתפס היה מן הכרח שיפדה אותו ולא נתן לו במתנה משמע אי לאו דנתפס יכול לטעון שנתן לו בתורת מתנה ואין אביו נאמן במגו כו' ולכן בנ"ד כיון דבמה שאמר אביו לא יטול פי שנים דבריו בטלים א"כ אין לו על בנו הבכור אלא כמו שמצוה שפלוני חייב לי כך וכך ואותו פלוני טוען שבמתנה נתן לו או מחל לו דנשבע היסת ונפטר ה"נ דכוותיה ופסקנו הלכה למעשה שישבע בנו הבכור היסת נגד היורשים שאביו נתן לו דרך מתנה גמורה ונוטל אח"כ חלק בכורתו ע"פ ד"ת עכ"ד ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
[סמ"ע אות א] וקפידתן אינו אלא. נ"ב הב"ח והט"ז כתבו דהכא בגדולים וקטנים ס"ל לרבינו ישעי' דקטנים לאו בני מחילה נינהו והוסיף הב"ח וכיון דהקטנים יכולים לתבוע להגדולי' משו"ה יכולים הגדולים לתבוע ג"כ לקטנים דאל"כ לא יהי' דינם שווים:
ב
[שו"ע] ואם מיחו בידו. נ"ב קשה לי הא לדעה הא' בס"א דס"ל דגם התם בשמיחו וא"כ מה חילוק בין אחיו גדול לאחיו דעלמא וב' הדינים מקודם מהרשב"א הובאו בהה"מ בשמו. אח"כ ראיתי דהדרישה נתקשה בזה וכ' בשם הנ"י בק' דבגדול האחי' בעי דוקא דמיחה בתחלה בשעה דלביש ומכסי אבל אם לא מיחה בתחילה מחל אף להבא ואין שמין אח"כ אף מה שעליו משא"כ באחי' דעלמא יכולים למחות גם אח"כ:
ג
[הגה] מנכין לו אח"כ. נ"ב וכן פסק בתשו' שארית יוסף סי' נ"ו:
ד
[סמ"ע אות ג] ועיין בא"ע. נ"ב ובמ"ל רפ"ו מהל' זכיי' ובתשו' זכרון יוסף חח"מ סי' ז':
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו:א׳
א
מי שמת כו'. עיין בתשוב' רשד"ם סי' שכ"ה ושל"ג ושמ"ב ושמ"ז:
רפ״ו:ב׳
א
השיא האב. ע' בתשובת ר"ש ס"ג סי' פ' מדין המשיא את בנו הגדול בבית ובתשוב' מבי"ט ח"א סי' קכ"ה:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
(ס"א ויש מי שחולק) הוא דעת רבינו ישעיה בדרישה [כתב] שס"ל אפי' מסתמא לא אמרי' דמחלו זה לזה וצריכין לשלם כ"א מה שהוציא על עצמו וא"ל אמאי לא אמרי' כאן כמ"ש ריש סי' רפ"ח דאין שמין בגדים שכבר בלו י"ל דהתם היו כולם גדולים בשעת הוצאה וכיון שלא מיחו זה לזה מסתמא מתנו אהדדי משא"כ כאן דקטנים לאו בני מחאה ננהו ובכומ"ע תירץ דשאני התם דכולם גדולים וראוים למלבוש זה כזה וכיון שזה תיקן לו וזה לא תיקן לו מסתמא מחלו משא"כ כאן שאין ראוי למלבוש זה כזה וכן למזונות ע"כ לא אמרי' מסתמא נתרצה תחילה:
ב
(ס"ג אין שומעים להם כו') אע"ג דלענין נדונית הבת אמרינן באה"ע סי' קי"ג דהולכין אחר נישואי הבת הראשונה שהשיא האב בחייו וצריך שיתנו היורשים גם לשניה כן שאני התם דמתקנתא דרבנן יש לבת עישור נכסים א"כ מה שנתן לבתו בחייו גלי' דעתי' שזה הוא במקום עישור נכסים ומסתמא גם לשניה יתן כן אבל מה שנותן אדם לבנו אינו אלא דרך מתנה בעלמא לא דרך חיוב וא"כ אפשר שלפ"ז אין רצונו ליתן מתנה אלא שבקי' אירושתו:
ג
(שהרי לא זינה כו') כתב שם במהרי"ו סי' ק"ד דאפי' הקנה האב בקנין בשעת התנאים דהקנין לא קאי אאותו בן אלא קאי אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר ביניהם שיתן הקנס לכשנגדו ע"ש בא"ע סי' ך' [כ] סעיף ו':
ד
(ס"ה עד שישמחו בו כו'). פי' שישאו נשים וישמחו בו כדרך ששלחו בו בעת נשואיו ויכול לומר דעת אביהם המשלח השושבינות היתה על כל בניו שיחזיר לכ"א חלקו:
ה
(הוא לאמצע) הטעם במ"מ כיון דאם לא ישאו אחרים נשים אז פטר מהן מי שנשתלח לו והרי אביהן רצה לזכות לכל בניו וא"כ יהנה זה שנושא אשה במה ששלח לו לבד והאחרים לא יהנו מחלקן:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
רפ״ו
א
הג"ה סעיף ג' מי שפדאו נ"ב לפענ"ד זה מיירי דווקא כשהי' הבן עשיר אז אבל כשהי' עני אז א"צ לשלם דהאב חייב לפדות את בנו העני כמבואר בשו"ע יו"ד ססי' רנ"ב עיי"ש ועמ"ש שם סי' רנ"ג סעיף ד':
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5