א
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים ובו ג סעיפים:
מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפי' שכר עמלם לא יטלו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה השבח שלה זהו דעת הרמב"ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיסת הבית או שנשאו ונתנו בסחור' אבל אם השביחו ע"י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופם לחפור ולבנות השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אע"פ שטרחו בגופם כיון שלא הודיעום תחלה ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחים הוא של עצמם ואפי' השביחו מחמת נכסים: הגה ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ד רק בפני עדים אבל אם יש בהן יתומים קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב"ד (טור בשם הרא"ש והמגיד פ"ט דנחלות וב"י בשם הר"ן) וכל זה באחין שניזונין יחד אבל אם אין ניזונין יחד אפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו (טור בשם הראב"ד) אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים אינו יכול לומר תנו לי מה שהרויחו בני וכן האחרים אינן יכולים לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא הכל מן האמצע (המגיד פי' דנחלות) א' מן האחין שנתן מתנה לאחרים וראו האחין ושתקו הוי מחילה (נ"י פ"ק דב"ק):
ב
א' מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו:
ג
מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואח"כ נודע שיש לו אחים במדינה אחרת אם קטנים הם השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחים שמין לו כאריס וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד:
באר היטב חשן משפט
רפ״ז
א
לאמצע. פי' אפי' אם השביחו מכיסם כן צ"ל לדעת הרמב"ם דמחלק בזה בסמוך באמרו ראו מוכח מינה דבלא אמרו ראו בכל ענין השבח לאמצע כ"כ הסמ"ע ועיין בתשובות מהר"מ מלובלין סי' ק"ט:
ב
היורשת. פי' כגון ראובן שנשא בת שמעון אחיו ולא היה לשמעון בנים כי אם בנות וראובן אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו בכלל שאר אחיותיה. סמ"ע:
ג
פועלים. דאף שטרחו בשכירות הפועלים או בסחורה כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בהשבחה בגופו אלא נתרבה הטורח ע"י שכירות אחרים מחלי אהדדי. טור. שם:
ד
לשמור. וכת' הנ"י דאפי' קטנים הללו מוטלים בעריסה וא"י לשמור מ"מ כיון דשמירה יכולה להתקיים ע"י שאר קטנים לא נחשב מלאכה בגופא ומחלי וכן משמע לשון הש"ס. שם:
ה
נכסים. לשון הטור ואע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס ואפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא כיון שהן אחים ולא נשתתפו תחלה אדעתא דלהרויח ושתקי כשאמר להם לעצמי אני עוש' ודאי מחלי ויטול כל השבח וכת' בתשו' מיי' ס' משפטים סי' ר"ח אח גדול שנאנס דבר מידו אפי' נגנב או נאבד פטור דמקרי שמירה בבעלים. ד"מ. שם:
ו
עדים. ואפי' שלא בפני אחיו סגי בהכי דחברא חברא אית ליה וכדין מחאה. שם:
ז
ב"ד. דהן אביהן של קטנים ואולי יחוסו וימנו אריס ואפטרופוס לשבח להן חלקן. שם:
ח
בני. כיון דהעמידן סתם במקומו העמידן מסתמא וכל שהשביחו כאילו השביח הוא ומחל. שם:
ט
סחורה. ל"ד סחורה אלא ה"ה אם טרח נפשו בהשבחת נכסים ג"כ אמרי' ביה כיון דת"ח הוא ודאי לא טרח לאמצע אלא לנפשו טרח וכן הוא בש"ס ובטור האי דינא אהשבחת נכסים ע"ש. שם:
י
תורתו. פי' אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם ד"א אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה. שם (עמ"ש בס"ס רס"ב):
יא
קטנים. פי' בשעה שהשביח הנכסים היו קטנים אע"פ שעכשיו גדולים הם. סמ"ע:
יב
כאריס. והא דכת' הרמ"א בס"א בהג"ה דאם אינן ניזונין יחד וירד אחד לנכסים והשביח דידו על התחתונה זה לא שייך אלא כשדרים יחד וחלקו נפשם במזונות דה"ל יורד שלא ברשות משא"כ בזה שלא ניזון במקרה מפני שלא היה במדינה וא"ל מאי שנא מנכסים ששמעו בו שמת וירד בה קרוב ובא השבוי דס"ל להרא"ש וכמ"ש הרמ"א בסי' רפ"ה ס"ב בשמו דאין הקרוב נוטל בשבח כלום מטעם דמאחר ששמעו בו שמת סמכא דעתיה ולא יפסיד כו' וה"נ נימא הכי כיון דלא ידע כלל שיש לו אח ודאי סמכא דעתיה די"ל דשאני התם דאף ששמעו בו שמת מ"מ לא היה סבור שבודאי מת ונכנס אדעתא דהכי שבאם אולי יבא השבוי יטול את שלו ומחשב קצת כמו ידע ביה ומחל משא"כ הכא דלא ידע בו כלל גם נכנס ברשות כ"כ הסמ"ע ועיין בס' א"א דף ק"ב ע"ב:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
א) לשון הטור וכ"כ הרמב"ם פ"ט מה"נ ד"ב משנה בפ"ט דב"ב דף קמ"ג ע"ב
ב
ב) כ' הכ"מ הנ"ל שהי' גורס מ"ש שם משמי' דרבא לא שנו וכו' אסיפא דמתני' אם אמרו ראו
ג
ג) טור כן כתב הרא"ש שם בפסקיו משום דאחים מחלי אהדדי וכ"כ ה"ה שכ"כ הרמב"ן והרשב"א ז"ל ובזה מודה רבינו
ד
ד) ל' הרמב"ם שם ד"ב ושם במשנה
ה
ה) כמ"ש הכ"מ נ"ל שהי' גירס' רבינו לא שנו אלא ששבחו נכסים מחמת עצמן אבל שבחו נכסים מחמת נכסים השבח לאמצע ואסיפא קאי אסיפא דמתני'.
ו
ו) שזהו פירוש מחמת עצמן שהוציאו הוצאות משלהן או טרחו בגופן
ז
ז) הוא פירוש מ"ש שם מחמת נכסים דהיינו ששכרו פועלים מממון תפיסת הבית
ח
ח) שם במשנה וכדמפרש ר' ירמיה שם דף קמ"ד ע"א וכתב ה"ה וכבר כתבתי חילוף גירסאות בדין היורשין והאשה כמותן ע"כ וחילוף הגיר' שכתב הכ"מ הוא הנכון לענ"ד
ט
ט) הוא כגי' הספרים שלפנינו וקאי ארישא והשביחו גדולים וכו':
י
י) כדמסיק שם בגמרא ריש דף קמ"ד שאני אודיינא וכו' וכפי' רשב"ם שם
יא
כ) ה"ג כ"כ הרא"ש שם בפסקיו וכ"כ ה"ה שם בפ"ע מה"נ ד"ב בשם יש שפרשו ושכ"נ מל' רבינו שהכל שלו והא אמרינן שיטול כאריס וכו'
יב
ל) ל' הרמב"ם שם ד"ה עובדא דרב ספרא שם וכתב ה"ה שי"מ שהכל היה שלו ולא אמרינן שיטול בשם אחיו כמתעסק אחר למחצה וכו' וכ"כ דעת רבינו וכ' הב"י שנראה לו שדנין בזה גם עכשיו בזמנינו לתלמיד חכם כזה ושלא כדעת הנ"י
יג
מ) שם דין ד' עובדא דמרי בר איסק בס"ג דבבא מציעא דף ל"ט ע"ב
יד
נ) שם דף מ' ע"א במסקנא דהדרו' לקמיה דר' אמי וכו' וטעמו מביאר בסוף הסעיף:
טו
ס) ומיהו מה שאכל כבר ☜אין מוציאים מידו כיון שאינו בעין סמ"ע מבואר במ"ש בסי' רפ"ה ס"ה בשם הכ"מ:
טז
ע) כתב ה"ה דהא קי"ל דמורידין קרוב לנכסי שבוי גדול וזה האח כשבוי הוא וכו' וכ"כ בהלכות
יז
פ) דהא אם בא למלוך בב"ד לא היו מורידין אותו דאין מורידין קרוב לנכסי קטן מפירוש רש"י שם
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
ואפי' שכר כו'. עתוס' שם ד"ה והשביחו כו':
ב
והוא כו'. גי' בגמ' ל"ש כו' אבל כו' לאמצע ואסיפא דמתני' קאי ובזה ניחא מ"ש בב"מ לט ב' שפיר קא"ל דתנן כו' וערש"י שם ותוס':
ג
אפי' בחלק כו'. עתוס' ד"ה ואם אמר כו':
ד
ואם האחים כו'. נלמד ממעשה דרב ספרא לפי' הריב"ם דגדולים היו האחין כמ"ש הרא"ש בשמו אף שדחאן ועתוס' ד"ה בתוספתא כו'. ורב ספרא כו' ולפמ"ש א"צ לזה:
ה
אבל אם כו'. כגי' הירו' אם אמרו בפני ב"ד כו' וערא"ש:
ו
וכ"ז כו'. כמ"ש בב"מ מ"א מי דמי התם כו' אלמא אפי' כאריס לא יהבינן ליה אלא כיורד שלא ברשות ואע"ג דרב אמי אמר לא סיימוה קמי כו' לא חשש אלא לטעם האחרון דקטן הוה התם משום דלא ידע שיש לו אח וכמ"ש בס"ג ואם היו כו' הואיל כו' וכן אח כו' וכ"ש בקטנים שאפי' בעובדא דשם אין נוטל כאריס כנ"ל ועתוס' דב"ב שם בד"ה והשביחו כו' וד"ה השביחו כו' וענ"י בב"מ שם בשם הראב"ד:
(ליקוט) וכ"ז באחין כו'. הרא"ש פ"ג דב"מ סי"ד והראב"ד כו' ע"ש (ע"כ):
ז
אחד כו'. תוספתא פ"י דב"ב האחין שהניח להן אביהן נכסים ולא' מהן יש לו בנים ועמדו בניו של זה והשביחו את הנכסים והביאום לבית הריבוי לא יאמר לו תנו לי מה שהשביחו בני את הנכסים וכן הן לא יאמרו לו תן לנו מה שאכלו בניך אלא מה שאכלו אכלו מן האמצע ומה שהשביחו השביחו לאמצע:
ח
א' מן כו'. ממ"ש בב"ק יא מה שעל בניהם כו' והטעם כיון דחזו ושתק ומחלו דא"א לומר דשתקו דלאח"כ בשעת חלוקה יהב להו דהא איהו גופיה ל"ל זכותא בגווייהו כמ"ש בערכין ובפ"ט דב"ק המקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו ובניו כו' ובמתנה יהיב להו וכ' בנ"י ומינה שמעינן בא' מן האחין שנתן מתנה כו':
ט
ואם היו גדולים כו'. מדאמר ר"א לא סיימוה כו' מ' דוקא משום דקטן ולא חשש לקושיא הראשונה דר"ח וכמ"ש אביי שם מי דמי התם כו' ידעי כו' וז"ש הואיל ולא נודע כו':
י
וכן אח כו'. ה"ה שירד לנכסי אחיו גדול כנ"ל כיון דידע אלא דבגדול נוטל כדין היורד שלא ברשות כמ"ש ס"א בהג"ה:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
כל השבח לאמצע. פי' ואפי' אם השביחו מכיסם כן נ"ל לדעת הרמב"ם דמחלק בזה בסמוך באומר ראו מוכח מינה דבלא אומר ראו בכל ענין השבח לאמצע והארכתי מזה בדרישה ע"ש:
ב
ואפי' שכר עמלם לא יטלו אע"ג דבשאר שותפים נוטלים שכר טרחם כאריס שאני אחים דמחלי אהדדי אשר"י וכתב עוד דל"ד בגדולים שמחלו לקטנים אלא ה"ה גדולים וגדולים אלא אורחא דמילתא נקט דאין דרך קטנים להשביח מה שא"כ כשכולם גדולים דדרכן לעבוד זה היום וזה יומא אוחרא וכ"כ הטור בשם הרא"ש וכן מוכח ממ"ש מור"ם בסמוך (והוא ג"כ מהטור) דכ' ז"ל ואם האחים גדולים א"צ לאומרו בב"ר כו' "מוכח מדבריו דדינים הנכתבים לפני זה בגדולים נמי איירי:
ג
ואם אמר כו' השבח של משביח כו' ר"ל אפי' מה שנשבח בחלק שאר אחין:
ד
היא היורשת בכלל אחיותי' כו' פי' כגון ראובן שנשא לבת שמעון אחיו ולא היו בנים לשמעון אלא בנות וראובן שנשאה אין לו יורש ומת שמעון ואח"כ מת ראובן ונפלה ירושתו לפני בנות שמעון אחיו ונמצאת אשתו יורשת נכסיו בכלל שאר אחיותי' (וכ"כ הטור לפי שיטתו דבסמוך) ועפ"ר:
ה
והשביח' הנכסים מחמת הוצאה כו'. פי' משל עצמה וכמ"ש לפני זה באומר הגדול ראו וז"ל והוא שיהי' השבח מחמת ההוצאות שהוציא המשביח. ובאלו הדברים מחולקים ג"כ הפוסקים עם הרמב"ם דלדירהו אף ששבח' הנכסים מתפיסת הבית הוא שלה דכיון דאמרה תחלה להן ראו כו' וכדמסיק המחבר:
ו
דהיינו ששכרו פועלים כו'. דאף שטרחו בשכירות הפועלים או בסחורה כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרח' בהשבח' בגופו אלא נתרבה לו טורח ע"י שכירות אחרים מחלו אהדדי טור:
ז
שאם היו מודיעים לקטנים כו'. בפרישה כתבתי שנ"י כתב דאפילו קטנים הללו מוטלים בעריסה ואינן יכולין לשמור מכל מקום כיון דשמירה יכולה להתקיים ע"י שאר קטנים לא מחשב מלאכה בגופא ומחלו וכן משמע ל' הגמרא:
ח
אפי' בחלק האחים כו' ואפי' השביחו מחמת נכסים ל' הטור ואע"ג דשאר שותף אין לו בשבח אלא כשאר אריס ואפי' אמר לעצמי אני עושה שאני הכא כיון שהן אחים ולא נשתתפו תחילה אדעתא להרויח ושתקו כשאמר להם לעצמי אני עושה ודאי מחלו ויטול כל השבח: (הג"ה) וכתב בתשובת מיימוני ספר משפטים סי' ר"ח אח גדול שנאנס דבר מידו אפי' נגנב או נאבד פטור דמקרי שמירה בבעלים ד"מ ב' ב"י בסי' קע"ז:
ט
רק בפני עדים. עד"ר שם הוכחתי מל' משנה וגמרא וסברא דאפי' אמר כן בפני עדים שלא בפני אחיו סגי בהכי משום דחברא חברא אית ליה וכדין מחאה וכן משמע ל' הרמב"ם והמחבר בתחילה ובסוף שכתבו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא ולא כתב אבינו משמע דלפני עדים אמר ראו ואפי' שלא בפני אחיו:
י
שיאמר אותו בפני ב"ד. דב"ד אביהן של קטנים הן ואולי יחושו וימנו אריס ואפטרופוס לשבח להן חלקן:
יא
תנו לי מה שהרויחו בני כו'. כיון דהעמידן סתם מסתמא במקומו העמידן וכל שהשביחו כאלו השביח הוא ומחל:
יב
ועשה בהן סחורה אם הי' ת"ח גדול כו'. ל"ד סחורה ה"ה אם הי' טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל ג"כ אמרי' ביה כיון דהוא ת"ח דודאי לא טרח להיות לאמצע אלא לנפשו טרח וכן הוא בגמרא ובטור שכתבו ג"כ האי דינא אהשבחת נכסים ע"ש:
יג
שאינו מניח תורתו שעה אחת פי' אם לא שיש לפניו עסק להרויח בו כי יפה תורה עם ד"א אלא שבשביל אחרים ודאי אינו מבטל כיון שאדוק כ"כ בתורה וזהו שמסיק המחבר וכתב שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו וכ"כ הטור לצורך אחרים "ונ"י כתב דאין ת"ח נוהג בזמנינו וב"י הביאו וכתב עליו ואין דבריו נראין ☜ ובד"מ הביאו ומסיקכדעת הנ"י ומהתימה דלא כ"כ בש"ע ועמ"ש מזה בס"ס רס"ב:
יד
אם קטנים הן השבח לאמצע. הטעם דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וכדמסיק המחבר בסוף סעיף זה ומיהו מה שאכל כבר אין מוציאין מידו דכיון דלא ידע ביה שיניחם אינו מחוייב לשלם מה שאינו בעין ועפ"ר ושם כתבתי דאפי' עכשיו הוא גדול כל שהשביח בקטנותו היא לאמצע ע"ש:
טו
ואם היו גדולים כו' שמין לו כאריס והא דכתב הטור וגם מור"ם בהג"ה בס"א דסי' זה דאם אינן ניזונין יחד וירד א' לנכסים והשביח דידו על התחתונה זה לא שייך אלא כשדרים יחד וחלקו נפשם במזונות דה"ל יורד שלא ברשות משא"כ כשהוא לא ניזון במקרה מפני שלא הי' במדינ' ואין להקשות למה כתב הטור והמחבר דשמין לו כאריס והוא מהגמרא ואליבא דכ"ע מאי שנא מנכסים ששמעו בו שמת וירד בה קרוב ובא השבוי דס"ל להרא"ש דאין הקרוב נוטל בשבח כלום דמאחר ששמעו בו שמת סמכא דעתיה ולא יפסידו כו' וכנ"ל בר"ס רפ"ה ס"ב וה"נ נימא הכי כיון דלא ידע כלל שיש לו אח ודאי סמכא דעתיה די"ל דשאני התם דאף ששמעו בו שמת מ"מ לא הי' סבור שבודאי מת ונכנס אדעתא דהכי דאם אולי יבא אחיו או מורישיו יטול את שלו ומחשב קצת לידע ביה ומחל משא"כ הכא דלא ידע בו כלל גם נכנס ברשות וק"ל ועפ"ר:
טז
וכן אח שירד לנכסי קטן כו'. האי וכן קאי אמ"ש לפני זה ברישא דאם הם קטנים השבח לאמצע ומטעם שכתבתי מפני שירד שלא ברשות דאין מורידין קרוב לנכסי קטן וזהו ג"כ טעם דדין זה:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
והשביחה הנכסי' מחמת הוצאה. עסמ"ע ס"ק ה' דבמחמת הנכסי' יש ג"כ מחלוקת בין הרמב"ם והפוסקים דלדידהו אפי' שבח מחמת הנכסי' שלה כיון שאמרה ראו ע"ש ולפעד"נ דהרמב"ם מפרש שבח נכסים מחמת נכסים היינו כגון דיקל' ואלי' כמו שפי' הרבה מפרשים הובא בשיטה ובהא כ"ע מודים דהוא של היורשים:
ב
ששכרו פועלים. נלפענ"ד דעיקר החילוק הוא דבחפירה ונטיעה צריך כל חלק וחלק חפירה ונטיע' בפני עצמו משא"כ שכירות פועלים שנשכר ביחד וטורח א' הוא רק שצריך מעט טורח יותר ואמרי אינשי גביל לתורא גביל לתורי ובכה"ג אחין מחלי אהדדי אבל שותף אפי' בכה"ג ששכר פועלים מ"מ נוטל הוא כאריס אף שעשה ע"י פועלין ונראה דדוקא כשהשביח בדבר עסק שלא נשתתפו על עסק זה כגון שנוטע שדה לבן של שותפות או בנה חורבה אבל שותפין שעשו שותפות להתעסק ונתעסק אחד יותר או שאחד לבד נתעסק א"י לתבוע שכרו כיון שאם הודיעו היה חבירו ג"כ יכול לעשות ולהתעסק ודאי מחל בחשבו שחבירו יעשה ויתעסק למחר דמה"ט כ' הנ"י דלא נקט גדולים וגדולים דבזה ודאי מחלי מטעם הנ"ל ובפרט בדבר שכל אחד מחוייב לעשות כל מה שצריך וא"י לתבוע לחבירו בעד מה שנתעסק הוא דהא מחוייב הוא רק לתבוע לחבירו בעד מה שבטל ממלאכתו והיה לו לתבעו תיכף וזה פשוט לדעתי ועמש"ל בסי' קע"ו:
ג
השבח לעצמן ואם היה ממון בתפיסת הבית שהיו יכולין לשכור פועלי' והגדולים הוציאו משלהן מעות לשכור פועלים נראה דבזה יש דין ממוצע דנוטל בחלק הקטנים כאריס דהא ליכא למימר שלא יטלו כלום דהא עיקר הטעם בשבחו נכסים מחמת נכסים דאין נוטלין כלום וגריעי משאר שותפין הוא משום דאחין מחלי אהדדי כמ"ש הסמ"ע בס"ק ב' וכאן חזינן דלא מחלי דהא טרחי בגופן ובכה"ג לא מחלי וגם אי אפשר לומר שיטלו הכל דהא כתבו התוס' הטעם בב"ב דף קמ"ד בד"ה לא שני דהוי לאמצע משום דאי הוי אמרו גדולים ראו היו אוהבי הקטנים או קרוביהם משכירים להם פועלים משל אביהם בשלהם וה"נ כיון דיש ממון בתפיסת הבית ממילא היו ג"כ הב"ד משכירין פועלים וא"ל דזה הוי כמו שאמרו ראו כיון דידוע שאין טורחין בשביל אחיהם בגופו וכמו בס"ב בת"ח דז"א דהא בת"ח אפילו בדבר שהקטנים יכולין לעשותו השכר שלו כמבואר בב"ב קמ"ד וע' רשב"ם שם וכן הדין באמר ראו ובטרחו בגופו השבח לאמצע בדבר שהקטנים יכולין לעשותן אלא ודאי דלא דמי דבשלמא בת"ח כמו רב ספרא י"ל דדעתם הי' ליטול בחלק חבירו באריסות ועוד דז"א מפורסם אם לקח מעות שלו או של תפיסת הבית והוי כאילו אמר ראו שלא בפני עדים משא"כ ברב ספרא דהיה מפורסם לת"ח:
ד
באחין שניזונין יחד. מ"ש הסמ"ע בס"ק ט"ו דדין זה אפי' בגדולים והטעם משום דגדולים וגדולים דדרין יחד וחלקו נפשם במזונות וכו' לא ידעתי כוונתו וכי משום שדרין יחד יהיו גרועים משאר שותפין שהשביח א' מהן דדינו כיורד ברשות כיון דבאינן ניזונין יחד לא מחלי זה לזה דינם כשאר שותפין ולפענ"ד דזהו דוקא בקטנים וקטנים דהעיקר הוא דהוי כיורד שלא ברשות הוא מטעם דאין מורידין קרוב וכדמוכח בב"מ ד' מ' אבל בגדולי' וגדולים ודאי דלא גריעי משאר שותפין משום שניזונין יחד ושייך ביורד ברשות והכא בגדולי' וקטנים מיירי ואף שאמרו (וכו') בב"מ דכ"ט דכיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן הוי כיורד שלא ברשות תי' בתו' בב"ב ד' רמ"ו בד"ה השביחו לעצמו דשם בשאינן ניזונין יחד אבל בניזונין יחד דלא אתי לאחזוקי לא הוי כיורד שלא ברשות נראה דהתוס' הוצרכו לזה לפי שיטתם שכתבו בב"מ דל"ט דאפילו בתורת אפוטרופוס אין מורידין קרוב לנכסי קטן ולכך הוצרכו לומר דבניזונין יחד ליכא למיחש אבל לדעת הרשב"א שהביא הרב בהג"ה סעיף ז' דדוקא בתורת הורדה לאכול הפירות אין מורידין אבל בתורת אפוטרופוס מורידין ע"ש ממילא ל"ק דהכא הגדולים לא אכלי הפירות רק להשביח ירדו ולא שייך אין מורידין קרוב דלפ"ז אפי' באינן ניזונין כיון שאינן אוכלין הפירות דבכה"ג מורידין קרוב להרשב"א כיון דלא אתי לאחזוקי לא הוי כיורד שלא ברשות ואפי' לפי פי' הנ"י שכתב דחשש' הוא שכיון שיראוהו אוכל פירות לא יודיעו לו לקטן ג"כ לא שייך הכא כשאין אוכל פירות ומהתימה על הרמ"א שלא כתב זה דלדעת הרשב"א אפי' אינן ניזונין יחד לא הוי כיורד שלא ברשות:
ה
ועשה בהן סחורה. עסמ"ע ס"ק י"ב ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים לא הבנתי דכשטורח גופו אפי' בשאר אנשים השבח לעצמו וע"כ כוונתו בהשביח ע"י שכירות פועלים:
ו
אם קטנים הם. עסמ"ע ס"ק י"ד עד מה שאכל כבר אין מוציאין מידו ונראה דהסמ"ע לא כתב כן רק בפירות שבא מחמת השבח שהשביח הגדול שלא מדעת הקטן ובזה כ' הסמ"ע שפיר ונראה הטעם כיון דאם יפסדו מה ששתלו ומה שבנו כגון ששרפו ויהיה היזק להיתומים מגוף הקרן ודאי שיצטרכו להחזיר מעות יתומים שיכולין לומר עקור אילנך ולך א"כ לא זכו היתומים בהאילנות והבנין עד שיתוודע להם וזכה להם חצירם אבל בלא ידע אין החצר קונה בדבר שאינו רגיל לבוא כמבואר בסי' רס"ח סעיף ג' וכיון שלא זכו קודם שיודע להם ובאחריות המשביחן קאי מש"ה פטורין מלשלם הפירות אבל נראה דודאי אם אכלו פירות מקרקע היתומים ובא להן אח צריך להחזיר הפירות שאכל דכי משום שאכל דלאו דידיה מחמת שלא ידעו פטור:
ז
ואם היו גדולים. עסמ"ע ועמש"ל בזה ומה שהקשה הסמ"ע משמעו בו שמת לפענ"ד ל"ק כלל דבשמעו בו שמת כיון שאוכל כל הפירות יש לו דין מוציא הוצאות על נכסי אשתו דמה שהוציא הוציא אבל הכא שאינו אוכל הפירות כלל וכמש"ל ולא ירד רק אדעתא להשביח מהיכי תיתי לא יטול כאריס ומה"ת ימחול מלאכתו בחנם:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
מניח תורתו. עבה"ט ובסמ"ע מסיים ונ"י כתב דאין ת"ח נוהג בזמנינו כו' ובד"מ הביאו ומסיק כדעת הנ"י ומהתימה מה דלא כ"כ בש"ע כו'. וע' בספר בר"י לעיל סי' ט"ו אות ג' שהביא בשם הגאון מהר"ר אורי אשכנזי בביאורו כ"י שדעתו לדינא דגם בזה"ז יש אותו דין דת"ח שלא יפסיד הת"ח ותמה על הסמ"ע במ"ש דבד"מ מסיק כדעת הנ"י שזה אינו דמ"ש הד"מ וכבר כתבתי בי"ד סי' שמ"ג אי נוהג בזה"ז דין ת"ח אין כונתו שמסכים לדברי הנ"י רק שמחלק כמ"ש ביו"ד שם לענין מסים. והוא ז"ל כתב הגם שדברי הד"מ נוטים כדברי הסמ"ע שהוא מסכים להנ"י אבל ממה שסתם בהגה כאן יש לפרש דבריו בד"מ כמ"ש הרב הנז' שהוא מחלק בין ליטרא דדהבא למסים והוא מתשו' התה"ד סי' שמ"א ומשם סייעתא למ"ש הרב הנזכר לחלק דלאפוקי ממונא מהת"ח מוקמינן ליה לדינא ע"ש עוד ועמ"ש לעיל סי' סי' ט"ו ס"א סק"א:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
[שו"ע] מי שמת. נ"ב עיין תשו' פני משה ח"ג סי' ס"ג:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז:א׳
א
מי שמת כו' ע' בתשובת מהר"ס מלובלין סי' ק"ט:
רפ״ז:ב׳
א
וכן אח שירד. ע' בספר א"א דף ק"ב ע"ב:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רפ״ז
א
(ס"א ואפי' שכר עמלן כו'). אף על גב דבשאר שותפין נוטלין שכר טרחם כאריס שאני אחים דמחלי אהדדי אשיר"י וכתב עוד דה"ה כולם גדולים נמי מחלו אהדדי:
ב
(היא היורשת) כגון נשא ראובן את בת אחיו שמעון ומת ראובן בלא בנים ושמעון מת בלא זכרים אלא נקבות נמצא אשת ראובן יורשתו בכלל אחיותיה:
ג
(ששכר פועלים) אע"פ שטרחו בזה מ"מ כיון דאין כאן חסרון כיס וגם לא טרחו בגופ' בהשבחת השדה אלא ע"י טורח אחרים מחלו אהדדי:
ד
(מודיעים לקטנים) ה"ה קטנים המוטלין בעריסה מ"מ השמירה יכולה להתקיים על [ידי] שאר הקטנים לא מחשיב מלאכה בגופה כ"כ הנ"י רק בפני עדים כתב הסמ"ע אפי' שלא בפניו כמו במחאה דחברך חברא כו':
ה
(באחים הניזונים כו'). נ"ל טעמו דכל שאינן ניזונים הוי כאחרים לגמרי מש"ה ה"ל ליטול רשות ממנו תחלה משא"כ בניזוני' לא איכפת לא' שישביח חבירו בנכסים ויקח לו השבח ועמ"ש בסי"ג:
ו
(ס"ב בהם סחורה) הך סברא אמרינן בגמרא ברב ספרא דעביד עיסקא בנפשי' ורווח ואמרינן דרב ספרא לא שביק גירסתו וטרח לאחרינא וכתב רבינו דהוי זה כאילו פירש ואמר לעצמי אני עושה וק"ל כיון דעסק סחורה הוי כמו שכר פועלים ומיחשב לשבח מחמת נכסים ולדעת הרמב"ם שבסעיף א' אפילו אמר ראו לא מהני אלא בשבח מחמת הוצאתן דוקא והא גם זה הוא דברי הרמב"ם וצ"ל דבהא פליג ג"כ הרמב"ם וחישב עסק סחורה מיחשב כמו טירחא בגופה לחפור ולבנות דנקיט בס"א ובסמ"ע כתב וז"ל לאו דוקא בסחורה ה"ה אם היה טורח נפשו בהשבחת נכסים כנ"ל ג"כ אמרינן כיון שהוא ר"ח כו' וכן הוא בגמרא ובטור שכתבו ג"כ ההוא דינה אהשבחו' נכסים עכ "ל ולא ידענא מאי קאמר דבגמרא אמרינן לה ברב ספרא דעביד עיסקא וכמו שהעתקתי בסמוך ולד"ר הוי זה הדין דוקא בסחורה דאלו בטירחא דגופא א"צ לטירחא דת"ח אפילו בהדיוט נמי א"צ לו' ראו ואם לדעת הרמב"ם וכמו שכתב דחשיב ליה סחורה כמו טירחא דגופיה לא היה לו להביא דעת רבינו הטור ע"ז:
ז
(שאינו מניח תורתו) מסיק ב"י אפילו בת"ח בזמן אמרינן כן:
ח
(ס"ג אם קטנים וכו') הטעם דאלו בא לב"ד למלוך אם ירד שם ומשבח וישומו לו כאריס לא הוי הבית דין נותנים לו רשות לזה כיון דאין מורידין קרוב לנכסי קטן מ"ה אין לו כלום בחלק חבירו והוי השבח לאמצע משא"כ בגדולים אע"פ שהוא שלא בידיעת ב"ד מ"מ אם היה יודע שיש לו אח והיה בא לב"ד היו נותנים לו רשות כיון דמורידין לנכסי גדול שבוי גדול ע"כ חשיב כיורד ברשות ונותנו לו כאריס גם בחלק מכירו וזה מוכח בגמ' שאמר רב חסדא מי דמי התם ברשות והכא שלא ברשות ועוד קטן הוי ואמר רב אמי לא סיימוהו קמי דקטן הוי ש"מ דלא קפיד אלא אמה שהוא קטן אבל לא קפיד אשלא ברשות דגדול והיינו מטעם שכתבתי והקשה בסמ"ע על ששמים כאריס מההיא דסי' רפ"ה ס"ב בהג"ה דאם שמעו בו שמת ובא השבוי דאין הקרוב נוטל כלום בשבח מטעם דסמכא דעתיה ויהיה נזהר בשמירת שדה וה"נ כיון דלא ידע שיש לו עוד אחים סמכה דעתו ותירץ בדוחק דש"ה דעכ"פ היה חושב שמא לא מת והקול שקר ע"כ מחשב קצת כידע ומחל משא"כ לא ידע כלל עכ"ל והוא תמוה דא"כ היה לחכמים לתקן שם שיטול כאריס כמו בלא שמעו שמת שלא יפסיד השדה כדאיתא התם עוד הקשה ממ"ש רמ"א סי' זה סעיף א' דאם אינם ניזונים וכו' דה"ל יורד שלא ברשות דידו על התחתונה ותירץ דש"ה שדרים יחד וחלקו במזונות משא"כ כאן כשהוא לא ניזון במקרה מפני שלא היה עמו במדינה עכ"ל ונלע"ד דאין כאן קושיא דהתם שאפשר להודיע לחבירו ולא הודיע מקר' שלא ברשות אלא דבניזונין מחל לו כמ"ש שם הטעם משא"כ בזה דאין שייך לומר להודיעו כנ"ל פשוט:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5