א
מצות עשה להסיר כל מכשול שיש בו סכנת נפשות ועשיית מעקה לגגו. ובו י' סעיפים:
מצות עשה לעשות אדם מעקה לגגו שנא' ועשית מעקה לגגך והוא שיהיה בית דיר' אבל בית אוצרות ובית הבקר וכיוצא בהן אינו זקוק לו:
ב
כל בית שאין בו ד' אמות על ד' אמות פטור ממעקה:
ג
בית של שני שותפים חייבים במעקה שנאמר כי יפול הנופל ממנו לא תלה אלא בנופל א"כ למה נאמר גגך למעט בתי כנסיות ובתי מדרשות לפי שאינם עשוים לדירה:
ד
היתה ר"ה גבוה מגגו אינו זקוק למעקה שנאמר כי יפול הנופל ממנו:
ה
גובה המעקה אין פחות מי' טפחים כדי שלא יפול ממנו הנופל וצריך להיות המחיצה חזקה כדי שישען אדם עליה ולא תפול:
ו
כל המניח גגו בלא מעקה ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנא' ולא תשים דמים בביתך:
ז
אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשול בה אדם וימות כגון שהיתה לו באר (או בור) בחצירו בין שיש בו מים בין שאין בו מים חייב לעשות חוליא גבוה י' טפחים או לעשות לה כיסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות:
ח
וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה שנאמר השמר לך ושמור נפשך ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות עשה ועובר בלא תשים דמים:
ט
הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וקצתם נתבארו בטור י"ד סי' קט"ז ועוד יש דברים אחדים ואלו הן לא יניח פיו על הסילון המקלח וישתה ולא ישתה בלילה מהבארות ומהאגמים שמא יבלע עלוקה והוא אינו רואה: הגה וכבר כתבתי דברים אלו סימן קי"ו ביורה דעה וע"ש:
י
כל העובר על דברים אלו וכיוצא בהם ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד בכך מכין אותו מכת מרדות והנזהר מהם עליו תבא ברכת טוב :
באר היטב חשן משפט
תכ״ז
א
דירה. תימא על המחבר דגבי מזוזה ביו"ד ר"ס רפ"ו סתם וכת' דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם וכאן במעקה סתם דאינן חייבין במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש הכ"מ ונראה דהמחבר הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג בית הבקר ובית האוצר ובית העצים מש"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין שם יוצאים ונכנסים כל כך למיחש שיפול משם ולהצטרך מעקה משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח עכ"ל הסמ"ע ועיין בתשובת מבי"ט ח"א סי' ק"י:
ב
שאין. דאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה. שם:
ג
שותפים. ובשותף עובד כוכבים פסק במהרש"ל פי"א דחולין סי' ב' דחייב ע"ש אמנם לפי מה שפסק הרמ"א בי"ד סי' רפ"ו ס"א בהג"ה דפטור במזוזה אפשר דה"ה במעקה ולפי טעם המרדכי ספ"ק דע"ז יש להסתפק. ש"ך:
ד
לדירה. אפילו המחייבים בית הבקר ובית האוצר במעקה כנ"ל מ"מ מודים בזה מפני שבה"כ אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים הוא וכן פרש"י בפרק ראשית הגז. סמ"ע:
ה
למעקה. פירוש דל"ת שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא גבוה י"ט מר"ה דכיון דבני ר"ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לר"ה. שם:
ו
ממנו. ודרז"ל ממנו ולא תוכו. וק"ק ל"ל מיעוטא דממנו הא בלאו הכי נמי יכול הבעל הבית לומר אי לאו ביתי מכ"ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר"ה לארץ ובדוחק י"ל דה"א שיהא צריך למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשוותו ממטה לר"ה. שם:
ז
טפחים. משמע מכל סביבו ודלא כסמ"ג ודלא כהראב"ד בהשגותיו ועיין שם בכ"מ דמפרש במאי פליגי. שם:
ח
אסרו. מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאד
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
א) ל' הרמב"ם ריש פי"א מהלכות רוצח ושמירת נפש
ב
ב) כ' הכ"מ והא דמחייב בספרי שם בית התבן ובית הבקר וכ"כ הסמ"ג אפשר שטעמו של רבינו משום דפ' קמא דיומא דף י"א ע"א לענין מזוזה אמרינן דתנאי היא ותנא דספרי סבר כמאן דמחייב ורבינו בהלכות מזוזה פוסק כמאן דפטור ע"כ ונלע"ד שטעמו משום דמאן דפוטר שם ביומא הוא מלתא דתנא קמא בסתמא ואמאן דמחייב איתא שם בברייתא ויש מחייבין משמע דמיעוטא נינהו:
ג
ג) ברייתא בפ"ק דסוכה דף ג' ע"א:
ד
ד) שם דין ב' מימרא דרבא ומודה ר' אלעאי וכו' בפי"א דחולין דף קל"ו ע"א ואע"ג דאמר ר' חנינא מסורא (שם) דליתנהו להני כללי ופירש"י להני כללי דאמר רבא וכו' אפשר שרבינו מפורש דלא קאי אלא לקצת דברים שאמר רבא ואין מעק' בכללן ובסמ"ג כ' טעם אחר ואכמ"ל
ה
ה) שם בברייתא בפ"ה דב"ק דף נ"א ע"א
ו
פירוש ולא לתוכו:
ז
ו) שם פי"א מהל' רוצח ושמירת נפש ד"ג בספרי כמה מקום גבוה וכו' וכפי' הסמ"ג ויש להראב"ד שם בהשגות פי' אחר בזה
ח
ז) כ' הכ"מ ופשוט הוא
ט
ח) שם ושם בספרי ופשוט הוא
י
ט) שם ד"ד ושם בספרי אין לי אלא גג מנין לרבות וכו'
יא
י) כן הוא ברמב"ם
יב
כ) שם מעשה דחסיד בפ"ה דברכות דף ל"ג ע"ב ומברייתא ר' נתן אומר מנין שלא יגדל אדם כלב רע וכו' בפ"ק דב"ק דף ק"ו ע"ב
יג
ל) כ' הרמב"ם בפי"ד מה' אבל מצות עשה של דבריהם לבקר חולים (מבואר בי"ד סימן של"ה) ולנחם אבלים (מבואר שם בסימן שע"ו) ולהוציא המת (מבואר שם בסי' שס"א) ולהכניס הכל' (מבואר בא"ה סי' ס"ה) וללות האורחים ולהתעסק בכל צרכי הקבורה וכו' ואילו הן ג"ח שבגופו שאין להם שיעור אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותם לך אחרים עשה אתה אותן לאחיך בתורה ובמצות ☜ושכר הלוויה מרובה מן הכל והוא החק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בה מאכיל עוברי דרכים משקה אותן ומלוה אותן וגדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשי' וגו' (שבת פי"ח דף קל"ו ע"א) ולוויים יותר מהכנסתן חכמים אמרו כל שאינו מלוה כאלו שופך דמים (ברפ"ט דסוטה דף מ"ו ע"ב) כופין ללויי' כדרך שכופין לצדקה ובית דין היו מתקנים שלוחים ללות אדם העובר ממקום למקום ואם נתעצלו בדבר זה מעלה עליהם באלו שפכו דמים אפילו המלוה את חבירו ד' אמות יש לו שכר הרבה כמה שיעור לויה שחייב האדם בה הרב לתלמיד וכו' (מבואר שם בגמרא) ובילקוט מהר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלין על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד' אמות עכ"ל סמ"ע בשם ד"מ
יד
מ) שם ד"ה
טו
נ) שם דין ו' ברייתא בפ"ק דע"א דף י"ב ע"א
טז
כתבו התוס' בערוך גורס ערק' ופי' תולעת קטנה המצוייה במים ושהיא נופלת על הבשר ניתלת בו ומוצצה את הדם וכל זמן שהיא מוצצת היא נתמלאת מן הליחה שהיא מוצצת ומתנפח' עד שתהא כמו חבית קטנה וכשאדם בולעה בתוך המים מוצצת הליחה שבמיעיו ומתגדלת במעיו ונמצא כריסו צבה
יז
ס) שם דין ה'
יח
ע) ס"ל דהם מדרבנן ואסמכינהו אקרא כדלעיל ס"ט ומ"מ מכין עליהם כמו שאר מצות דרבנן א"נ קים להו שהם מדאורייתא ואין לוקין עליהם בדאשכחן חצי שיעור דאסור מן התורה ואין לוקין עליו ב"י ביו"ד סימן קט"ז
יט
פ) ל' המחבר כדי לסיים בדבר טוב
כ
צ) נלע"ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב"ה ברא את העולם בחסדו להטיב להנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצותיו ותורתו כמו שאמר הכתוב כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו וכולי וליתן להם שכר טוב בעמלם והמסכן את עצמו כאלו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול אפקירותא יותר מזה ולשומעים יונעם ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו בילא"ו:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
מ"ע כו' והוא כו'. ע' בליקוטים פ':
(ליקוט) והוא כו'. בספרי אין לי אלא בית מנין לרבות הבונה את בית התבן בית הבקר ובית העצים ובית האוצרות ת"ל לא תשים דמים בביתך יכול אף בונה בית שער אכסדרה ומרפסת ת"ל בית מה בית מיוחד שהוא בית דירה יצאו אלו שאינן בית דירה וכ"כ סמ"ג אבל הרמב"ם ס"ל דהספרי אתי כמ"ד בית התבן כו' חייבי' במזוזה והוא אזיל לשיטתו שפ' כמ"ד שהם פטורין ממזוזה כמ"ש בפ"ו מה' מזוזה וטעמו לפי שהמסקנא שם כן אע"ג דאיתותב רב יהודה מדאמרינן שם תניא רב שמואל בר יהודא קמיה דרבא כו' ומ' דרבא קבל מיניה דלא הקשה אלא פתחת כו' ולא איתות בר"י אלא במ"ש דסתמא ד"ה חייב [פטור] ועבי"ד סי' רפו ס"ב שפ' שם כהחולקין על הרמב"ם שפ' כרב כהנא דסתמא חייב וצ"ע על המחבר שפ' כאן כהרמב"ם וע' (ע"כ):
ב
בית כו'. ס"ל מש"ש ליתנהו כו' היינו לכל הני כללי דכמה יוצאין מן הכלל והיינו דחשיב שם בכורה ומתנות ועוד דמ"ש ליתנהו דהיינו ר' אלעאי חולק ולית הלכתא כוותיה דלא נהגו כוותיה אלא בראשית הגז:
ג
גובה כו'. כמ"ש בב"ב ולא את הגג בזמן שי"ל מעקה כו' ובתוספתא פ"ו דב"ק חפר כו' ועשה לה חוליא גבוה י"ט פטור כו' עשה לה חוליא פחות גובה מי"ט חייב ודלא כסמ"ג וכמ"ש בס"ז ועמ"ש בליקו' שם:
(ליקוט) המעקה כו'. הראב"ד כ' דוקא ממקום דרשו והוא מקום הנמוך שבו אבל שאר צדדין ג"ט ור"ל משום דאמר בספרי כמה הוא מקום מעגלו ג"ט בית דורסין עשרה וסמ"ג פי' הספרי שבבור די בג"ט וזהו מקום מעגלו אבל בבית י"ט חבל הרמב"ם לא ס"ל כן וכמ"ש בתוספתא בפ"ו דב"ק חפר כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא גבוה י"ט כו' פטור עשה לה חוליא פחותה מי"ט כו' חייב. וערפ"ד דב"ב במתני' (ע"כ):
(ליקוט) גובה המעקה כו'. בספרי פ' תצא כמה מקום מעגלו ג"ט בית דורסין עשר ופי' סמ"ג שבבור ג"ט בבית י"ט והראב"ד שם פי' שממקום דרסו שהוא מקום הנמוך עשר אבל שאר צדדין ג"ט אבל הרמב"ם לא חילק כלל ואפשר שמפ' ג"כ כפי' הראב"ד אבל ס"ל דגמ' פליג דקא' ברפ"ד דב"ב בזמן שי"ל מעקה כו' וכן בירוש' שם (ע"כ):
ד
כל המניח כו'. ספרי ועשית מעקה לגגך זו מ"ע לא תשים דמים בביתך מל"ת:
ה
אחד כו'. שם מעקה לגגך א"ל אלא גג מנין לרבות בורות שיחין ומערות חריצין ונעיצין ת"ל לא תשים דמים בביתך כו' ותוספתא כראוי וכסה כראוי עשה לה חוליא כו' וז"ש כגון שהיתה כו' ודלא כסמ"ג ועי' בליקוטים שם:
ו
שנאמר השמר כו'. פ"ה דברכות:
ז
ואם לא כו'. כנ"ל ס"ו:
ח
הרבה כו'. ע' פ"י דפסחים ובפ"ק דחולין חמירא סכנתא כו' ובשבת קיג ב' אף בחול אסור:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
מצות עשה לעשות אדם מעקה. כל סימן זה ליתא בטור והמחבר העתיקו מדברי הרמב"ם שכ' סי' זה אות באות בפי"א מהל' רוצח ושמירת נפש ומפני שדינים שבסימנים שלפני זה מיירי מדיני רציחה ושמירת נפש כתבן ג"כ הרמב"ם שם באותן הלכות מ"ה סידר וקבע המחבר גם לזה כאן כמו שסידרם הרמב"ם בהל' א' מ"ש:
ב
והוא שיהיה בית דירה בסמוך ס"ג יתבאר דלא נאמר בתורה גגך אלא להוציא בתים שאינם עשויים לדירה ע"ש וכתב הכ"מ שם על דברי הרמב"ם אע"ג דבספרי מרבינן להני מקרא דחייבים במעקה וכן כתוב הסמ"ג מ"מתנאי יש בדבר לענין אם מחוייבים המה במזוזה ופוסק הרמב"ם כמ"ד דפטורים המה במזוזה וס"ל דה"ה לענין מעקה דלא מקרי ביתך וס"ל דבספרי דמחייבי אתיא כתנא דס"ל דגם במזוזה חייב ולית הלכתא כוותיה עכ"ל בקיצור ואם כן תימא על המחבר שבהל' מזוזה בי"ד ר"ס רפ"ו סתם וכ' דרפת בקר ולולין ובית אוצרות שמן ויין חייבים במזוזה וכדעת הרי"ף והרא"ש ודלא כהרמב"ם וכמ"ש שם וכאן במעק' סתם המחבר וכתב דאין חייב במעקה ודין מעקה נלמד מדין מזוזה וכמ"ש ונראה דהרמב"ם [דהמחב'] הכריע וס"ל דלענין מעקה כיון דאין דרך בני אדם להיות להן בית תשמיש ע"ג דבית הבקר ובית האוצר ובית העצים מ"ה אף אם לפעמים יקרה דידור שם אדם מ"מ אין יוצאים ונכנסים כ"כ שם למיחש שיפול משם להצטרך מעקה משא"כ במזוזה דחייבה התורה בשביל הדר להיות מצות ה' נגד עיניו בביאתו וביציאתו בזה פסק דהדר שם צריך לקבוע מזוזה באותו פתח וק"ל:
ג
שאין בו ד' אמות כו'. שאז אינו בית תשמיש ואינו ראוי לדירה:
ד
של שני שותפין כו'. פי' אע"ג דכתיב לגגך מ"מ מדתלה התורה טעם המעקה משום חשש דיפלו ממנו מה לי שהבית הוא של א' או של שנים:
ה
לפי שאינם עשויה לדירה ואפילו המחייבים בית בקר ובית אוצרות במעקה וכנ"ל מ"מ מודים בזה מפני שבית הכנסת אין שום גגך שייך בו כלל דאף של הבאים מעבר לים היא וכן פירש"י בפ' ראשית הגז:
ו
ר"ה גבוה כו'. פי' ויש לחוש שיפלו מר"ה ע"ג הגג:
ז
אינו זקוק למעקה. פי' ול"ת שיעשה מעקה ע"ג גגו מלמטה למעלה עד שיהא י' טפחים גבוה מר"ה דכיון דבני ר"ה קדירא דבי שותפי נינהו פשיטא דאין עליהן לעשות מעקה לרה"ר:
ח
שנאמר כי יפול הנופל ממנו. פי' ודרז"ל ממנו ולא לתוכו וק"ק ל"ל מיעוטא דממנו ולא לתוכו הא בלה"נ יכול הב"ה לומר אי לא היה ביתי מכ"ש שהיה נחבט וניזק או מת מנפילתו מגבהות ר"ה לארץ ובדוחק י"ל דה"א דהיו צריכין למלאות במקום ביתו בעפר כדי להשותו ממטה לר"ה:
ט
מי' טפחים. משמע מכל סביבו והיינו דלא כסמ"ג ודלא כהראב"ד בהשגותיו וע"ש בכ"מ דמפרש במאי פליגי:
י
ואחד כל דבר כו'. בספרי מרבה כל הני מדכתי' ולא תשים דמים בביתך:
יא
ועבר בלא תשים דמים וז"ל ד"מ בסי' תכ"ו כ' הרמב"ם בהל' אבל בפי"ד מצות עשה מדבריהם ללות אורחים ואמרו רז"ל כל מי שאינו מלווה כאלו שופך דמים וכופין ללויה כדרך שכופין לצדקה כו' עד אפילו המלווה לחבירו ד' אמות יש לו שכר הרבה וכמה שיעור לויה שחייב אדם בה הרב לתלמיד עד עיבורה של עיר וא' לחבירו עד תחום שבת ותלמיד לרבו עד פרסה ואם היה רבו מובהק עד ג' פרסאות עכ"ל רמב"ם. ובילקוט מהר"ש מצאתי האידנא אין נוהגין ללות תלמיד לרבו עד פרסה משום דבזמן הזה מוחלים על כבודם ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער או לכל הפחות ד' אמות עכ"ל וכ' הרמב"ם עוד גמילות חסדים שבגופו שאין להן שיעור כגון ביקור חולים וניחום אבלים והוצאת המת והכנסת כלה והלוית אורחים אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הם בכלל ואהבת לרעך כמוך כל הדברים שאתה רוצה שיעשו אותן לך אחרים עשה אתה לאחיך בתורה ובמצות ושכר הלוית אורחים מרובה מן הכל והוא החוק שחקק אברהם אבינו ודרך החסד שנהג בהם מאכיל עוברי דרכים ומשקה אותן ומלווה אותן וגדולה הכנסת אורחים מקבלת פני השכינה שנאמר וירא והנה שלשה אנשים וירץ לקראתם ולוי תן יותר מהכנסתם עכ"ל רמב"ם וכן הוא במדרש בפרשת וירא עכ"ל ד"מ:
יב
הרבה דברים אסרו כו'. מדכתיב השמר לך ושמור נפשך מאוד:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
לעשות אדם מעקה. וכתב הרמב"ם פי"א מה' ברכות דצריך לברך אקב"ו לעשות מעקה ושם כתב דמברך ג"כ שהחיינו ע"ש. אך בספר נשמת אדם כלל ט"ו כתב דהרמב"ם לשיטתו דכתב דגם על ציצית ותפילין מברכין שהחיינו אבל למאי דקיי"ל בא"ח סי' כ"ב גבי ציצית דאין מברכין ה"ה במעקה אין מברכין שהחיינו רק לעשות מעקה ע"ש ועיין בספר ח"א שם דין כ"ד שכתב דדוקא בעושה מעקה לגגו מברך אבל בעושה חוליא או כיסוי לבורו דלקמן ס"ז אינו מברך ע"ש. ועיין בספר מחנה אפרים ה' שלוחין סימן י"א במי שרוצה לעשות מעקה ע"י אומן גוי אי יברך עליו ומצדד שם דשפיר יכול לברך כיון דיד פועל כיד בעה"ב (עמ"ש לעיל סי' קצ"ב ס"א סק"ב) ומשמעות דבריו שם דיש חילוק אם עשהו ע"י אומן דקבלנית אפילו ע"י אומן ישראל לא יברך הבעה"ב ולדעת הכנה"ג בשם רבותיו יברך האומן המתקן אותו אבל אם עשהו ע"י אומן פועל יום אפי' האומן נכרי שפיר מצי הבעה"ב לברך עליו דחשיב כאילו הוא עצמו עשהו עש"ה:
ב
מעקה לגגו. עיין לעיל סי' שי"ד ס"ב דמי ששכר בית מחבירו השוכר חייב לעשות מעקה ע"ש ועיין בספר ארעא דרבנן אות ת"ג שהביא דהכה"ג כתב דשוכר אינו חייב במעקה אלא מדרבנן והוא ז"ל כתב דחייב אף מדאורייתא ע"ש: בריך רחמנא דסייען עד כאן
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
[שו"ע] מעקה לגגו. נ"ב ומברך אקב"ו לעשות מעקה. ואם אחר עושה המעקה מברך העושה על עשיית מעקה. רמב"ם פי"א מהל' ברכות. ואם עושה מעקה ע"י פועל נכרי אם יכול לברך. ע' מחנה אפרים הל' שלוחין סי' יא:
סליק
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז:א׳
א
אינו זקוק לו כו'. עיין בתשו' מבי"ט ח"ב סי' ק"י:
תכ״ז:ב׳
א
של שני שותפים כו'. ובשותף עכו"ם פסק ביש"ש פי"א דחולין דחייב ע"ש אמנ' לפי מה שפסק מור"ם בי"ד סי' רפ"ו ס"א בהגה במזוזה דפטור' אפשר דהוא הדין במעקה ולפי המרדכי דע"ז יש להסתפק:
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
תכ״ז
א
(ס"ד) שנאמר כי יפול הנופל ממנו כו' בפ' הפרה דף נ"א ילפינן ממנו ולא לתוכו ושם מדמה לה לדין בור ומ"ה לק"מ מה שהקשה הסמ"ע ל"ל קרא דודאי ה"א דחייב כמו בקונה הקרקע עם הבור שבתוכו דחייב אע"ג דאי לא כרה הבור מ"מ עכשיו היא שלו ה"ה נמי דחייב לסלק היזיק הבא ע"י נפילה לקרקע שלו דהא בהבל שלו וחבטה שלו ניזק הנופל קמ"ל דפטור: כאן מביא סמ"ע בשם ד"מ בשם הרמב"ם חיוב הלויית תלמיד לרב עד כמה ומביא בשם ליקוטי מהר"ש האידנא מחלו ע"ז ויש לילך עמו או עם חבירו עד השער עוד שם בסמ"ע לפי שאינ' עשוייה לדירה ואפי' המחייבים בבית בקר מודים כאן שבה"כ אין גגיך שייך בו כלל כו' וכפי' (וכפרש"י) בראשית הגז עכ"ל ותירץ בזה דל"ת אמ"ש בסמוך דבשל שותפין חייב ופירש דשאני התם דמ"מ אפשר לפסוק על השותפין שיסלקו ההיזק משא"כ ברה"ר כדאיתא בפ' ח"ה בסופו דבני רה"ר מאן פייס ומאן ישבוק:
ב
(ס"י) עליו תבא ברכת טוב זה נכלל בפסיק ופריו מתוק לחכי (בפסוק חכו ממתקים) פירשו חז"ל יש חיך מתוק מזה. הנ"ל די לאדם שיציל עצמו מהיזק אלא עוד נותנין לו שכר על זה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5