א
אסור להונות בדברים ולגנוב דעת הבריות ולרמות במקח וממכר ובו כ סעיפים:
כשם שאונאה במקח וממכר כך אונאה בדברים וגדולה אונאת דברים מאונאת ממון שזה ניתן להשבון וזה לא ניתן להשבון זה בגופו וזה בממונו והצועק על אונאת דברים נענה מיד: הגה וי"א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם (נ"י פרק הזהב) ומי שמאנה את עצמו מותר להוניהו (שם בשם המדרש):
ב
צריך ליזהר ביותר באונאת הגר בין בגופו בין בממונו לפי שהוזהר עליו בכמה מקומות:
ג
צריך ליזהר באונאת אשתו לפי שדמעת' מצוי':
ד
כיצד הוא אונאת דברים לא יאמר בכמה אתה רוצה ליתן חפץ זה והוא אינו רוצה לקנותו היו חמרים מבקשים לקנות תבואה לא יאמר להם לכו אצל פלוני והוא יודע שאין לו למכור אם היה חבירו בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים אם היה בן גרים לא יאמר לו זכור מעשי אבותיך אם היו יסורין באים עליו לא יאמר לו כדרך שאמרו חביריו לאיוב הלא יראתך כסלתך זכר נא מי הוא נקי אבד אם נשאלה שאלה על דבר חכמה לא יאמר למי שאינו יודע אותה חכמה מה תשיב בדבר זה וכן כל כיוצא בדברים אלו:
ה
יזהר שלא לכנות שם רע לחבירו אע"פ שהוא רגיל באותו כנוי אם כוונתו לביישו אסור:
ו
אסור לרמות בני אדם במקח וממכר או לגנוב דעתם כגון אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח אף אם הוא עכו"ם לא ימכור לו בשר נבילה בחזקת שחוטה ואין לגנוב דעת הבריות בדברים שמרא' שעושה בשבילו ואינו עוש' אסור כיצד לא יסרהב (בחבירו) שיסעוד עמו והוא יודע שאינו סועד ולא ירבה לו בתקרובת והוא יודע שאינו מקבל ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני וזה סובר שפתחם בשבילו אלא צריך להודיעו שלא פתחם בשבילו ואם הוא דבר דאיבעי ליה לאסוקי אדעתיה שאינו עושה בשבילו ומטעה עצמו שסובר שעושה בשבילו לכבודו כגון שפגע בחבירו בדרך וסבור זה שיצא לקראתו לכבדו אין צריך להודיעו:
ז
לא יאמר לו סוך שמן מפך זה והוא ריקן ולילך לבית האבל ובידו כלי ריקן וסובר האבל שהוא מלא (יין) ואם הוא עושה כדי לכבדו מותר:
ח
לא ימכור לו עור של בהמה מתה בחזקת שהיא שחוט' ולא ישלח לו חבית של יין ושמן צף על פיו:
ט
אין מפרכסין לא אדם ולא בהמה ולא כלים כגון לצבוע זקן עבד העומד למכור כדי שיראה כבחור ולהשקות הבהמה מי סובין שמנפחין וזוקפין שערותיה כדי שתראה שמינה וכן אין מקרדין (פי' קרוד במגרדת או מסרקת ששניו דקים) ולא מקרצפין (פי' קרצוף מגרדת או מסרק ששניו עבים) אותה כדי לזקוף שערותיה ולצבוע כלים ישנים כדי שיראו כחדשים ואין נופחין בקרבים כדי שיראו שמנים ורחבים ואין שורין הבשר במים כדי שיראה לבן ושמן:
י
אין מערבין מעט פירות רעים בהרבה פירות יפים כדי למכרם בחזקת יפים אפי' חדשים בחדשים ואצ"ל (חדשים בישנים ואפי') (טור) ישנים עם חדשים אפי' הישנים ביוקר מהחדשים מפני שהלוקח רוצה לישנן:
יא
ביין התירו לערב קשה ברך בין הגיתות בלבד מפני שמשביחהו (וכ"ש רך בקשה דשרי) (טור ובית יוסף בשם הרא"ש) ואם היה טעמו ניכר מותר לערב בכל מקום שכל (דבר) הניכר טעמו מרגיש הלוקח ולפיכך מותר לערב אותו לעולם:
יב
אין מערבין מים ביין ומי שנתערב מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא א"כ הודיע לקונה ולא ימכרנו לתגר אע"פ שמודיעו שמא ירמה בו אחרים:
יג
מקום שנהגו לערב בין הגיתות מים מותר לערב כשיעור שדרכם לערב:
יד
במקום שנהגו שכל מי שקונה דבר טועמו תחלה מותר לערב בו לעולם אבל אם אין הכל טועמים לא:
טו
אין מערבין שמרי יין (ביין) אפי' אם קנו ממנו שתי חביות של יין אין מערבין שמרי חביות זה ביין של זה אבל אם קנו ממנו חבית יין המדה בכך וכך כשבא למדוד יכול לערב השמרים עם היין ומוכר לו הכל ביחד:
טז
התגר נוטל מחמש גרנות ונותן למקום אחד או מחמש גיתות ונותן לתוך חבית אחד שהכל יודעים שלא גדלו כולם בשלו ובחזקת זה קונים ממנו ובלבד שלא יכוין לקנות הרוב ממקום הטוב כדי שיצא עליו קול שהוא קונה הכל ממקום הטוב וגם קונה ממקום הרע ומערבו עמו:
יז
מותר לברור הפסולת מתוך הגריסים ומן הקטניות כדי שיראו יפים שזהו דבר הנראה לעין ויכול הלוקח לראות ולהבין כמה שוים יותר בשביל שהוציא מהם הפסולת ובלבד שלא יברור העליוני' ויניח הפסולת בתחתונים:
יח
מותר לחנוני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות כדי להרגילם שיקנו ממנו וכן יכול למכור בזול יותר מהשער כדי שיקנו ממנו ואין בני השוק יכולים לעכב עליו (וע"ל סי' קנ"ו ס"ה):
יט
אסור לערב שמרים בין ביין בין בשמן ואפי' כל שהוא:
כ
המוכר לחבירו שמן מזוקק אינו מקבל שמרים מכר לו שמן סתם מקבל לוג ומחצה שמרים לכל מאה לוג ומקבל בשאר שמרים שמן עכור העולה למעלה על פני השמן יתר על השמרים הידועים באותו מקום בד"א כשנתן לו מעות בתשרי שהשמן עכור ולקח השמן בניסן במדת תשרי שהיא גדולה מפני אותו השמן הקופה למעלה אבל אם לקח במדת ניסן שהיא קטנה מפני שכבר צלל השמן אינו מקבל אלא השמרים בלבד הגה וי"א דאין מנכה לו השמרים אלא דמותר לערב שמריו שבחביות אבל אם לא ערבן אינו מנכה לו רק בשביל הקמחים הצפים למעלה בד"א כשמכר לו בשעה שהוא עכור אבל כשמכר לו בשעה שהוא צלול אינו מנכה לו אפילו הקמחים (טור בשם הרא"ש):
באר היטב חשן משפט
רכ״ח
א
עצמו. נראה לי דר"ל שמזלזל בכבוד עצמו ונפשו על כזה לא הזהירה התורה וגם אחרים מותרים להונהו ולזלזל בכבודו דלא נקרא עמיתך שאינו בכלל בני הישוב ודרך ארץ. סמ"ע:
ב
מצויה. ש"ס פרק הזהב ור"ל לפי שאשה רכה בטבע ועל צער מעט היא בוכה והש"י מקפיד על הדמעות ומייתי שם הא דאמרו אע"פ ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר שמעה תפלתי וגו' ואל דמעתי אל תחרש ופרש"י אע"ג דרישא דקרא ל' בקשה הוא מ"מ אל תחרש ל' עתיד הוא וה"ק בזאת אני בוטח שאין מדרכך לשתוק ולחרוש על הדמעות כו' ע"ש. שם:
ג
לאיוב. והם שאמרו לו כן מפני שהיה מטיח דברים כלפי השגחת הש"י ומדותיו. שם:
ד
מום. פירוש אע"פ שאין בו אונאת ממון מ"מ ה"ל להודיע והוא דומה לגניבת דעת דאסור אע"פ שאין בו חסרון ממון. שם:
ה
להודיעו. בש"ס מסיק דאם היה האורח חביב עליו ובלא"ה היה פותח לו מותר והב"י הביאו ותמה על הטור שהשמיטו. שם:
ו
ריקן. פירוש והוא יודע בו שלא יסוך ומש"ה דוקא אסור מפני גניבת דעת דחבירו יחזיק לו טובה חנם אבל אם היה בו שמן אף שיודע בו שלא יסוך מותר לו לדבר בא וסוך ממנו מפני הכבוד. שם:
ז
צף. בש"ס אמרו דמעשה היה כן וזה שנשתלח לו זימן אורחים דסבר שיש לו שמן כל צרכן לסוף מצא שתחתיו יין ונתבייש וחנק את עצמו. שם:
ח
כחדשים. ז"ל הטור ואין השבח שמשביחין בצבע כמו העילוי שמעלה אותן בדמים אבל חדשים מותר לצבוע כדי ליפותן שבלא"ה הן חדשים וטובים עכ"ל. שם:
ט
ושמן. והיינו דוק' במקום שאין המנהג כן אבל אם המנהג של הקצבים לשרותו כדי שיראה לבן ושמן מותר דאינו מאנה בו דהרי הכל יודעין דדרך הקצבים לשרותן וז"ש בש"ס הא דחללי בי טבחי. שם:
י
ולהבין. הטור מסיים בזה ז"ל וטוב לו לעלות בדמים כדי שלא יצטרך לטרוח ולבררן. שם:
יא
שמרים. עיין סמ"ע שהאריך בביאור דברי הרמב"ם בזה ע"ש:
יב
בשאר. יש לפרש דר"ל בהנשאר וכאילו אמר אחר שניכה לוג ומחצה מחמת שמרים מקבל עוד בהנשאר שמרים דשמן עכור. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
א) ל' הטור משנה בפ"ד דב"מ דף ע"ח ע"ב וכ"כ הרמב"ם בפי"ד די"ב
ב
ב) מימרא דר' שמואל בר נחמני שם
ג
ג) מימרא דרב חסדא שם דף נ"ט ע"א:
ד
ד) ממימרא דרב חנינא בר אידי לא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ומצות אל תוניהו שם בגמ' וכ"כ הב"ח בשם המרדכי מדקתני אם היה בעל תשו' לא יאמר לו' וכו' (משנה שם ד' נה ע"ב) משמע דאם אינו בעל תשו' אין בו משום אונאת דברים מספר החכמה עכ"ל:
ה
ה) ע"ש ששם כ' אם הונ' עצמך ונלע"ד פשוט שפירושו דאם הונה אותך גם אתה מותר להוניהו:
ו
ו) שם במשנה וברייתא דף נט ע"ב:
ז
ז) מימרא דרב שם ע"א:
ח
ח) שם במשנה
ט
ט) ברייתא שם:
י
י) שם במשנה ושם בברייתא:
יא
כ) שם בבריית'
יב
ל) כ"כ הרמב"ם בפי"ד דין ד' וכ' ה"ה זה אינו מבואר אבל יש ללמוד דבר מדבר ופשוט הוא
יג
מ) מימרא דרבי חנינא שם:
יד
נ) כדמפרש בגמרא שם ופירוש רש"י ואין פניו מתלבנות
טו
ס) ל' הרמב"ם שם ריש פי"ח וטור ס"ה וביאר הרמב"ם שם ☜שאחד ישראל ואחד עכו"ם שוים בדבר זה
טז
ע) ל' הטור ס"ו בעובדא דשמואל חולין ד' צד ע"א וביאר הרמב"ם שם ד"ג אע"פ שהנבילה אצלו כשחוט
יז
פ) בברייתא משמיה דר"מ שם
יח
צ) כתב הסמ"ע שנ"ל שדוקא להפציר בו ולהרבו' שלא כנהוג הוא דאסור ☜אבל לדבר לו פעם א' ושתים בא אכול עמי מותר שאם לא ידבר עמו כן יתבזה חבירו בפני הרואים שיאמרו מפני שפלותו נמנע לומר כן כי אין הכל יודעין שאינו סועד עכ"ל:
יט
ק) בנוסחאות הגמ' שלפנינו המכורות לחנוני ופי' רש"י כל חביותיהם מגופות היו וכשבא אדם חשוב אצלו פותח לו חבית של יין חזק ואם מכר חבית לחנוני שלימה ועדיין הוא אצלו לא יפתחנו לאורח הבא לו מפני שגונב לבו להחזיק לו טובה חנם כסבור זה הפסד גדול נפסד ע"י שהרי תשאר החבית זו חסר' ותתקלקל יינה וזה ימסרנה מיד לחנוני שימכרנה:
כ
ר) מעובד' דמר זוטרא בריה דרב נחמן ורבא ורב ספרא דהיו פגעו אהדדי וכו' וכדאמר ליה רבא לרב ספרא שם ע"ב
כא
ש) טור שם וברייתא שם
כב
ת) שם בבריית' שם ומפרש שם ב' טעמים א' מפני שמתעהו ואחד מפני הסכנה ופי' רש"י שמתעהו שאין עורה של מתה מאליה חזק כשל בריאה שחוטה א"נ מפני הסכנה שמא מחמת נשיכת נחש מתה והארס נבלע בעור:
כג
א) משנה פ"ב דב"מ דף ס' ע"א וכדמפרש לה בגמ' שם ע"ב.
כד
ב) שם משנה וברייתא שם וכדמפרש לה שם בגמ':
כה
ג) כדמפרש לה זעירא א"ר כהנא שם:
כו
ד) שם במשנה וכדמפרש לה בגמ' שם
כז
ה) שם בבריית':
כח
ו) משנה סוף דף כ"ט:
כט
ז) לשון הטור ס"ט אבל הרמב"ם פי"ח ד"ה כ' סתם אין מערבין פירות בפירות וכפי' רש"י שם במשנה בעל הבית שאומר פירות שדה פלוני אני מוכר לך כך וכך סאין לא יערבם בפירות שדה אחר וכ"כ הכ"מ שם
ל
ח) ברייתא שם ד"מ ע"א:
לא
ט) לשון הרמב"ם שם ושם במשנה
לב
י) וכדמפרש רב נחמן שם ופי' רש"י שתופסין זה עם זה ונעשה בין הכל טעם א' אבל לאחר הגיתות שכבר קלט כ"א ריחו וטעמו אין משביחו אלא פגמו:
לג
כ) ושלא כדעת רש"י שכ' אבל רך בקשה לא:
לד
ל) בריית' משמיה דרב אחא שם:
לה
מ) לשון הטור סי"א
לו
נ) שם ושם ברמב"ם ד"ו:
לז
ס) שם במשנה
לח
ע) וימכרנו בחנות:
לט
פ) שם ושם במשנה וכדמפרש לה רב שם וכ' ה"ה והטעם שבזמן הגתות קולטין המים טעם היין אבל שלא בין הגתות הוא נחשב כאלו הוא מזוג:
מ
צ) בריית' שם:
מא
ק) ל' הטור סי"ב מימר' דר' אחא בריה דרב איק' ובריית' שם ואע"ג דבגמ' אמערב יין קשה ברך אתמר כתבה רבינו גבי עירוב מים משום דה"ה והוא הטעם
מב
פי' דוקא מים רבים דכל מי שיטעום ידע שיש בו מים כעובד' דרבא שם דודאי היה במקום שנהגו לטעום ולא התירו שם אלא על חד תלת וכ"כ ה"ה ד"ו ושלא כתבו הרמב"ם לפנ שאינן מצוי שיתערב מים כ"כ ביין ע"כ כן ראיתי בב"ח:
מג
ר) שם במשנה:
מד
ש) לשון הטור סי"ג אוקימת' דמתני' שם וברייתא משמיה דר' יהודה וכפירש"י שם דיום אמש לאו דוקא אלא חלוק הכלים הוא שיש להקפיד מחבית לחבית
מה
ת) לשון הטור סי"ד ושש במשנה וכפירש"י שם:
מו
א) שם סט"ו משנה שם וכחכמים
מז
ב) שם סח"ז ושם במשנה כחכמים וכדמפרשי בגמ' טעמייהו דאמרי ליה אנא מפלגינ' אמגוזי ואת פליג שיסקי
מח
ג) במשנה וכחכמים וזכור לטוב וכדמפרש בגמ' שאוצרי הפירות יראו שהוזלו וימכרו בזול:
מט
ד) ל' הרמב"ם שם פי"ח מה' מכירה ד"ח שם במשנה ושם בברייתא וכפי' רש"י שם וכמ"ש בסעיף ט"ז ומבואר עוד בסעיף שאחריו
נ
ה) שם דף ט' משנה שם דף מ"א ע"א וכת"ק דר' יהודה וכאוקימת' דאביי שם ע"ב דאמר לדברי חכמים אסור לערב השמרי' ה"ה
נא
ו) זה מתבאר שם במשנה ובגמ' ע"ב
נב
ז) ברמב"ם איתא כשאר שמרים:
נג
ח) כ' ה"ה זה פי' פקטין האמור בגמ' שם ע"ב ורש"י ז"ל פי' פקטין פסולת גרעיני' הצפים על פני השמן:
נד
ט) אוקימתא דגמ' שם וכ' ה"ה ל' הגמ' וההלכות הא דיהיב ליה וכו' בניסן כמדה דתשרי וכו' ומתוך ל' המחבר נראה שהוא סובר שאין העדות שוות בשיעור ורש"י ז"ל פי' מדה שער הדמים ולא מדה ממש פי"ו ומנכה לו השמרים וכ"כ התוס' שם בד"ה לא אמרו וכו' וז"ל וכשמוכר שמן עכור נותן מאה לוגין שלמין עכור ומפסיד השמרים ע"י מה שמכר כשהוא עכור וכשמוכר מזוקק לא קרי הפסד לוקח אע"פ שהפסיד שמרים משום דב"ה ניחא ליה בציצא
נה
י) כן כ' הרא"ש בפסקיו שם דהלכתא כרב פפא שם דבתראה הוא
נו
כ) משנה וברייתא שם דף ס' ע"א וכדמפרש לה שם בגמ' וכ"כ הרמב"ם דהביאו המחבר לעיל סט"ו:
נז
ל) פירש"י כיון דשקיל מיני' בניסן כשער של ניסן ביוקר דדרך כל השמני' להיות מוזקקי' והלוקח סתם ומוכר סתם אינו מוכר אלא מזוקק וכ"כ הרא"ש שם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
(ליקוט) וי"א כו'. עבה"ג ועוד כ' שם וכמ"ש בספ"ג דמגילה האי מאן דסני כו' ובפ"ג דשבת מאן דעבר אדרבנן כו'. בג"ש ע"ש בנ"י שפי' כמה פירושים שם (ע"כ):
ב
מעט פירות כו'. כ"פ הרא"ש שם:
ג
ואפי' ישנים כו'. שם וכמש"ו אפי' הישנים כו' מפני כו' ודלא כפירש"י שם:
ד
וכ"ש כו'. שם דלא כרש"י ורש"י לשיטתו אזיל שפי' דמתני' דוקא נקט אבל פי' הרא"ש מיושב יותר דלפרש"י ה"ל ליפלוג בפירות או ביין גופא:
ה
(ליקוט) אסור כו' בין כו'. ביין מתני' שם ס' א' בשמן שם מ' ב' כחכמים ואליבא דאביי וכמ"ש הרי"ף שם והלכה כת"ק וכמו ביין אבל הרא"ש פ' כר"פ אליבא דרבנן אלא שפי' כפירש"י שם ד"ה מותר כו' לערב שמריו שבחבית וכמו ביין שם ס' א' וז"ש בס"כ בהג"ה אלא דמותר כו' (ע"כ):
ו
(ליקוט) המוכר. פ' דלא כר"י אלא דמפ' דר"י קא' במוכר בתורת מזוקק ובהא פליגי וז"ש מכר לו שמן כו' אבל רש"י שם ד"ה אף המוכר כו' פי' אפי' במוכר סתם ע"ש וז"ש בהג"ה וי"א כו' ומחולקים ש"ע והג"ה א' בפי' מש"ש לערב שמרים ב' אם הלכה כאביי או כר"פ ג' בפי' דר"י במתני' ד' בפי' דפקטין ה' בפי' מש"ש כי מדה דתשרי כו' ו' דהטור והרב כ' אפי' במוכר שמן מזוקק דאינו מנכה לו שמרים אפ"ה מנכה פקטין אבל הרמב"ם וש"ע כ' דוקא במוכר לו שמן סתם וכ"כ רש"י שם ד"ה לוקח מקבל כו' אלא שרש"י מפ' מעורב עם הפקטין למכור ביחד ועתוס' שם ד"ה לא כו' ואף דבב' חילוקים הראשונים אין נ"מ לכאורה דמתני' היא ביין דמותר לערב שמריו מ"מ יש לחלק בין יין לשמן וערא"ש שם ואם יש לחלק כו' ואף שהרא"ש מסתפק נראה שודאי יש לחלק מדשקלא וטריא בגמ' כאן ולא הביאו המתני' דשם וכ"כ הרמב"ם וש"ע בסט"ו ביין ולא כ' כאן בשמן וכ"כ ב"ח (ע"כ):
ז
אלא דמותר כו'. כאוקימתא דר"פ שם ועבה"ג:
ח
רק בשביל כו'. כפירש"י מ"ש פקטים:
ט
בד"א כו'. כפירש"י שם:
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
סעי' י' (אין מערבין) אודות אונאה. אם בזבינא חריפא אין מדקדקין על עירוב קצת פסולת בדבש או חלב וכשהיא זבינא דרמי על אפי' מדקדקים על תערובות ביותר יש להבחין כפי מה שהי' בשעת המכר ומקומו ובממון שפסקו ביניהם אם על ידי זה הי' בסגנון זבינא חריפא שם אין התערובות אונאה ואין בכל המקחים אלא מקומן ושעתן והכל כפי דרך הסוחרים היטב:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
כך אונאה בדברים. דילפינן לה מדכתיב לא תונו איש את עמיתו ויראת מאלקיך. דאי לאונאות ממון כבר כתיב וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה לא תונו כו' וכתיב ביה ויראת מאלקיך לפי שהן דברים הנמסרים ללב אם כונתו להונות:
ב
נענה מיד. ילפינן לה בגמ' מדכתיב הנה ה' נצב על חומת אנך ובידו אנך ואנך הוא לשון אונאה ומדכתיב נצב על אנך משמע שמוכן לשמוע ומדכתיב ובידו אנך משמע שאינו ניתן להמתין ולישא עונה אלא כביכול תפס העבירה דאונאה בידו לענוש עליה מיד ומזה אמרו כל השערים ננעלו חוץ משערי אונאה:
ג
אלא ליראי השם דדרשו מדכתיב לא תונו עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות:
ד
ומי שמאנה את עצמו מותר להונהו בנ"י בס"פ הזהב כתב דכן איתא במדרש וסיים בו דזה אינו קרוי עמיתך עכ"ל ושמעתי מפרשין דר"ל אם א' מאנה אותך ג"כ אתה מותר להונהו ועצמו דכתב ר"ל עצמו של זה שמתיר לו המדרש לחזור להונהו ואינו נ"ל דל' עצמו אינו משמע כן דהל"ל מי שמאנה אותך ועוד מאי אריא עצמו ואותו אפי' מאנה לאחרים ג"כ אתה מותר להונו אלא נ"ל דר"ל שמזלזל בכבוד עצמו ונפשו על כזה לא הזהירה התורה וגם אחרים מותרים להונהו ולזלזל בכבודו ולכאורה נראה דהטעם הוא משום דאיש כזה אינו ירא שמים וכן משמע קצת בנ"י דכ' שם לפני זה ג"כ הדין דמי שאינו ירא שמים אינו מוזהר עליו אבל לא נ"ל דא"כ לא הוה ליה לכתוב סתם שאינו קרוי עמיתך אלא הל"ל שאינו בתורה ובמצות אלא נראה דכוונת המדרש הוא כפשוטו כיון דאין דרך בני אדם להונות אדם את עצמו מ"ה אינו נקרא עמיתך שאינו מכלל בני הישוב והדרך ארץ ומה"נ סתם כאן מור"ם ☜ ובע"ש ערבב הדברים וכ' ז"ל י"א דאין מוזהרין אלא על מי שהוא ירא אלקים שנאמר לא תונו איש את עמיתו ופי' עמיתו עם שאתך בתורה ובמצות אבל אם אינו ירא אלקים הרי הוא מאנה את עצמו ומותר להוניהו ג"כ עכ"ל נראה דפי' ג"כ למור"ם כן דחדא קאמר וז"א ולפי דברי ע"ש תלה תניא בדלא תניא:
ה
לפי שדמעתה מצויה גמ' פרק הזהב (בבא מציעא דף נ"ט) ור"ל לפי שהאשה רכה בטבע ועל צער מעט היא בוכה והש"י מקפיד על הדמעות ומייתי שם עלה בגמ' מימרא דאמר אעפ"י ששערי תפלה ננעלו שערי דמעות לא ננעלו שנאמר (בתהילים ל״ט:י״ג) שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש ופירש"י אע"פ דרישא דקרא לשון בקשה הוא מ"מ אל תחרש ל' עתיד הוא וה"ק בזאת אני בוטח שאין מדרכך לשתוק ולחרש על הדמעות דאל תחרש ואל תעשה ואל תתן כולן משמשין ל' בקשה ולשון עתיד כמו אל תתן למוט הרי ל' בקשה ואל תתן לי מאומה הוא לשון עתיד ע"ש. ובע"ש כתוב ז"ל שדמעתה מצויה ואונאתה קרובה לבוא שנאמר ואל דמעתה אל תחרש ונראה דט"ס הוא וצ"ל ודמעתי:
ו
כדרך שאמרו חביריו לאיוב כו'. והם שאמרו לו כן מפני שהיה איוב מטיח דברים כלפי השגחת הש"י ומדותיו:
ז
אם יש מום במקחו כו'. פי' אע"פ שאין בו אונאת ממון מ"מ ה"ל להודיע והוא דומה לגניבת דעת דאסור אע"פ שאין בו חסרון ממון:
ח
לא יסרהב. פי' לא יפציר בו ומדכתב לשון זה וגם אחר זה כת' ולא ירבה לו בתקרובת דקדקתי בפרישה דדוקא בכה"ג להפציר בו ולהרבות שלא כנהוג הוא דאסור ☜ אבל לדבר לו פעם אחת ושתים בא אכול עמי מותר כי אדרב' אם לא ידבר עמו כן יתבזה חבירו דהרואים שנכנס ויוצא ואין מכבדו לומר לו בא ואכול עמי יאמרו שהוא מפני שפלותו כי אין הכל יודעין שנמנע לומר כן מפני שיודע שאינו סועד וק"ל:
ט
ולא יפתח חביות הפתוחות לחנוני כו'. ל' הגמ' הוא המכורות לחנוני פירש"י כל חביותיהן מגופות היו וכשבא אדם חשוב אצלו פותח אותו להשקותו יין חזק ואם מכר חבית שלימה לחנוני והיא עדיין אצלו לא יפתחנה לאורח הבא מפני שגונב דעתו להחזיק לו טובה חנם דקסבר זה הפסד גדול נפסד ע"י שהרי חביות זו תשאר חסירה ותקלקל יינו וזה ימסרנו מיד לחנוני שמכרה לו ושם בגמ' מסיק ואם היה האורח חביב עליו דבל"ה הי' פותח לו מותר והב"י הביאו ותמה על הטור שהשמיטו ול' הטור והמחבר שכתבו לא יפתח חביות הפתוחין משמע דהחביות כבר נפתחו בשביל החנוני וזה הבע"ה מראה נפשו לפני האורח כאלו עתה פתחו בשבילו וזה ג"כ אסור ולא אמרי' איהו דאטעיה נפשי' דה"ל לראות שפתוחות היו כבר ואפש' שגירסתן הי' כן בגמ' הפתוחות ולא המכורות והכי מסתברא דמסתמא אין החנוני קונה יין אא"כ טועמו תחלה:
י
והוא ריקן פירוש והוא יודע בו שלא יסוך ומ"ה דוקא אסור מפני גניבת דעת דחבירו יחזיק לו טובה חנם אבל אם הי' בו שמן אף שיודע בו שלא יסוך מותר לו לדבר בא וסוך ממנו מפני הכבוד וכמ"ש לפני זה:
יא
שהוא מלא יש גורסין כאן שהוא מלא יין ע"ד שנאמר תנו שכר לאובד ויין למרי נפש ובע"ש כתוב שהוא מלא מאכל וסובר האבל שבא זה להברותו וראשון נר' בעיני עיקר כי סעודת הבראה אינה אלא בסעוד' הראשונ' דאבילות וכאן מאבל סתם כלשבעה מיירי:
יב
עור של בהמה מתה בטור כ' מנעל של בהמה מתה ובגמ' יהיב שני טעמים חדא דשל מתה אינה חזק' כ"כ והשני מפני הסכנה דשמא נחש נשכה ומתה והארס נבלע בעורה:
יג
ושמן צף על פיו. כן הוא בגמ' וקאמר דמעשה היה כן וזימן זה שנשתלח לו אורחים דסבר שיש לו שמן כל צרכן לסוף מצא שתחתיו היה יין ונתבייש וחנק את עצמו:
יד
כגון לצבוע זקן עבד כו' פי' זקן של עבר סבא שהוא לבן וצבעו שחור כדי שיהא נרא' כבחור ונקט זקן משום דמעשה כך הי' בגמ' ס"פ הזהב ז"ל ההוא עבדא סבא דצבעיה לרישיה ולדיקניה כו' ואע"ג דשם קאמר ג"כ דצבע לראשו כאן לא נקט ראש משום דאפשר לכסויי לשערו' ראשו משא"כ זקן שהוא בגלוי ויש גורסין עבד זקן פי' לעבד שהוא זקן ואיירי שצבע גם לראשו:
טו
ולצבוע כלים ישנים ז"ל ואין השבח שמשביחין בצבע כמו העילוי שמעלה אותם בדמים אבל חדשים מותר לצבוע כדי ליפות' שבלא"ה הן חדשים וטובים עכ"ל:
טז
ואין שורין הבשר כו' ☜והיינו דוקא במקום שאין המנהג כן אבל אם המנהג של הקצבים לשרותו כדי שיראה לבן מותר דאין מאנ' בו דהרי הכל יודעין דדרך הקצבים לשרותו וז"ש בגמ' הא דחללי בי טבחי עפ"ר:
יז
אפי' חדשים בחדשים. עפ"ר שכתבתי בשם הרא"ש דר"ל אפי' אין בהן רעות כלל אלא כל שהן משתי שדות מסתמא א' רע מחבירו הוא וה"ק אין מערבין מעט פירות רעים בהרבה פירות יפים ומה"ט אפי' חדשים בחדשים משני שדות נמי לא יערב דא"א שלא יהיה הא' טוב מחבירו ולא התירו לעשות כן כ"א בתגר מפני שהכל יודעין שדרכו בכך לערב יחד כמ"ש הטור והמחבר בסמוך סעיף י"ו:
יח
וא"צ לו' חדשי' בישני' כו' מור"ם הגיה דברי המחבר ע"פ דברי הטור דכ' בשיטה זו ודברי המחבר הן כדברי הרמב"ם והרמב"ם נמשך אחר דברי הרי"ף וגירסתם היה כן בברייתא דסתם הקונה בשוק ניחא בחדשים כדי ליישנן ואף שהישנים יקרים לפעמים מחמת שטובים יותר לאכילה וכן הוא בהדי' ברי"ף ורמב"ם ועד"ר שהארכתי בזה:
יט
בין הגיתות בלבד ז"ל הטו' אע"פ שהרך יותר טוב לשתו' מהקש' וגם דמיו יקרי' לפי שכשנותן בין הגיתו' מעט קשה ברך הוא משביחו ומתקיי' יותר אבל שלא בין הגיתות לא והרך מותר לערבו בקשה לעולם עכ"ל ופי' לעולם אפי' שלא בין הגיתות כיון שהוא טוב יותר לשתות ומשביחו וכ"כ הרא"ש אבל רש"י חולק ע"ז וס"ל דהרך אסור לערב בקש' ומ"ה אפשר שלא כתבו המחבר ומור"ם שהגיהו וכסברת הרא"ש והטור היה לו לכתוב ג"כ תיבת לעולם וצ"ל דס"ל דממילא משמע דמהיכי תיתי לחלק בעירוב רך בקשה ועד"ר שם כתבתי טעם דמחלוקת רש"י והרא"ש.
כ
לעולם אין מערבין מים כו' נרא' דהאי תיבת לעולם אין כאן מקומו גם בטור לא קאי האי תיבת לעולם לאיסור עירב מים דאחריו דהא סיים שם וכ' ז"ל ובין הגיתות מותר לערב בו מים בכ"מ ומקום לפי מה שנהגו הרי ההיתר דבין הגיתות כתב אכל המקומות אלא דבכמות מים יהי' העירוב תלוי במנהג אלא אעירוב רך בקשה שכ' שם לפניו קאי וקאמר אף דקשה ברך אינו מותר אלא בין הגיתות רך בקשה מותר לערבו לעולם ואף שהמחבר שינה הל' וכ' בסעיף שאחר זה מקום שנהגו לערב מים בין הגיתות מותר כו' נראה שג"כ כוונתו כדברי הטור דאל"כ קשה פשיטא דמותר אם המנהג כן ואף א"ת שאין כוונתו כן מ"מ אין שייך לכתוב עליו לעולם אין מערבין כו' כיון שבין הגיתות תלוי במנהג אלא מחוורת' כדכתיבנ' שתיבת לעולם אמ"ש לפניו קאי דאם טעמו ניכר אז מותר לערב יין קשה ברך לעולם אפי' שלא בין הגיתות וכלשון זה כ' המחבר ג"כ סי"ד בעירב מים ביין דבמקום שנהגו לטועמו מותר לערב בו לעולם וכ"כ שם ג"כ הטור:
כא
לא ימכרנו בחנות פי' הוא עצמו לא ימכרנו מעט מעט בחנותו אא"כ הודיעו לכל הבאים לקנות ממנו ולתגר אסור למכור אפי' אמר לו שיש בו מים ושיגלה אותו לכל הבאים לקנות ממנו דשמא לא יודיע הוא לעולם ויורה לנפשו היתר כיון שלא נעשה בביתו ולא ראה עירוב המים ועפ"ר שכתבתי דמ"ה אסרו בתגר טפי מבע"ה משום דבבע"ה איכא עוד צד לטיבותא די"ל דאין דעתו למכור כלל אלא ישאר בידו משא"כ תגר שאומנתו בכך וימכרו בודאי ע"ש:
כב
אין מערבין שמרי יין ביין כו' כן הוא לשון הטור ורצה לו' אסור ליקח שמרים מחביות זה לתנם ליין שבחביות אחר מפני שמקלקלו ומסיים וכ' דאפי' קנה אחד מחבירו ב' חביות יין ובא למוסרם ללוקח אף שמותר להמוכר לערב. שמרי' דכל חביות לתוך יינו ולמודדו לו במדה עם היין מ"מ אסור לערב שמרים של חביות זה לתוך יין דחביות של זה:
כג
ויכול הלוקח לראות ולהבין כו' הטור מסיים בזה ז"ל וטוב לו לעלות בדמיה כדי שלא יצטרך לטרוח ולבררם:
כד
מותר לחנוני לחלק כו' קמ"ל שאין שאר החנונים יכולין למחות בידו וכן במכירה בזול קמ"ל דאין בני העיר יכולין למחות בידו לאמר שמקלקל ומזיל השער:
כה
אסור לערב שמרים כו' שני הסעיפים ס"ט וך' הו' מל' הרמב"ם פי"ח ממכירה והארכתי בד"ר בביאורו ובביאור דברי המ"מ המבאר בסתומ' ובערבוב דברי' והוכחתי דהרמב"ם סבור דאסור לערב אפי' שמרי אותו חביות עצמו ביינו כשבא למכור לחבירו ולמדוד לו מדות מדות (אם לא שמוכר כל החביות יחד דאז מותר לו ליתן גם שמריו בתוכו ע"ש) ומ"ה ס"ל דצריך לקבל עליו שמרים דאל"כ זבין וזבין תגרי איקרי משא"כ אם היה מותר לערב בשעת מדידה ולא עירב לא היה מקבל עליו דאמרי' מדלא עירב אחולי אחיל ליה והוא דעת הי"א דכ' מור"ם בס"ס זה וא"כ הוא דברי המחבר סותרים זא"ז דבסעיף ט"ו כ' דשמרי אותו חביות מותר לערבו במדידה והוא כדברי הרא"ש והטור שפסקו כן וכאן סתם לאיסור והוא כרברי הרמב"ם והטור כתבם בל' פלוגתא גם מור"ם דכ' בסוף סי' זה ז"ל וי"א כו' אלא דמותר לערב שמריו כו' ש"מ דס"ל דלהרמב"ם אסור לערב אפי' בכה"ג וצ"ל דהמחבר אזיל לטעמי' שכ' בב"י פי' לדברי הרמב"ם דזה דכ' דאסור לערב שמרים כו' ר"ל דאסור לערב שמרי חביות זה ביין אחר אבל לערב דרך מדיד' שמרים דאותו חביות מיין גם הרמב"ם ס"ל דמותר ולכן כ' המחבר בסט"ו דכשבא למדוד יכול לערב כו' אבל בדרישה דחיתי פי' זה בדברי הרמב"ם והוכחתי דגם הטור לא פי' דברי הרמב"ם כן והמחבר השמיט הא דכ' הרמב"ם אחר זה ז"ל אבל אם עירה היין מכלי אל כלי נותן שמריו לתוכו עכ"ל והביאו הטור ואפשר שסמך ע"ז משום דלפי' הב"י גם הרמב"ם ס"ל דאפי' כשבא למדוד מדה מדה מותר לערב השמרים בתוך היין מכ"ש כשבא לערה כל החביות מכליו דמוכר לכליו דלוקח דמותר גם משום דזה נשמע ממילא ממה דכ' אחר זה דאם מכר לו שמן סתם מקבל לוג ומחצה שמרים דהוא לפירוש הב"י מטעם דמותר לערב וכמ"ש בסמוך ודוק:
כו
המוכר לחבירו שמן מזוקק פי' שהתנה עמו ליתן לו השמן שקונה ממנו מזוקק ואי בעי לערב בשעת המדיד' לא היה לו רשות לערבו מ"ה גם א"צ לקבל עליו שמרים אבל אם לא התנה עמו שיתנהו לו מזוקק אלא קנה ממנו שמן סתם המדידה בכך וכך ואם היה רוצה המוכר היה מערבו בשעת המדיד' השתא דלא עירבו צריך לקבל עליו הלוקח שמרים כו' כן פי' הב"י לדברי הרמב"ם אבל לפי פירושו להרמב"ם הנ"ל אדרבה כל דיש לו רשות לערב ולא עירב אמרינן דמחיל ליה עד"ר גם כתבתי קצת מזה בסוף סי' זה:
כז
ומקבל בשאר שמרים שמן עכור. כן הוא ג"כ ל' הרמב"ם בשאר בבי"ת והוא דחוק קצת ויש לפרשו הפי' בשאר ר"ל בהנשאר וכאלו אמר אחר שניכה לוג ומחצה מחמת שמרים מקבל עוד בהנשאר שמרים דשמן עכור:
כח
כשנתן לו מעות בתשרי פי' בתשרי הוא עת הבציר והשמן הוא עכור מ"ה מודדין במדה הגדולה כי הלוקח מקבל אז שמן כאשר הוא עכור וצפה למעלה ובתוכו כמה ערבוביות וקוראן הרמב"ם כאן שמן עכור והגמ' קוראן פקטין והטור ומור"ם בסמוך קוראן בל' קמחים ובניסן כבר נשקט ונשתקע השמן מכל הערבוביא שהיה בתוכה והוא צלול ומ"ה המדה אז היא קטנה ומ"ה קאמר שאם בא הלוקח בניסן ורוצה שימדוד לו המוכר במדה הגדולה של תשרי בעת שנתן לו מעות על השמן צריך לקבל עליו שמן עכור וק"ל:
כט
וי"א דאינו מנכה לו השמרים כו' כבר כתבתי טעמן ועד"ר שהארכתי בדברי פלוגתתן וכתבתי דלפי' הנ"ל שניהן ס"ל כאוקימתא דרב פפא שהיה בתראי דהרמב"ם פסק כר' יודא והרא"ש כחכמים וכתבתי טעם דהרמב"ם למה פסק כר' יודא ולפי' ב"י הנ"ל הרמב"ם פסק כאוקימתא קמא וכחכמי' ושני פירושי' הנ"ל דקדקתי מדבריהמ"מ שכתבן זה אחר זה רק שדבריו מעורבבים וביארתהן בס"ד בדרישה ע"ש ודו"ק:
ל
אלא דמותר לערב כו' ל' אלא קצת הוא דחוק דהא טעמן דאין מנכין לו הוא משום דמותר לערב ומדלא עירב אמרי' דאחולי אחיל אלא משום דמור"ם כ' דין בקיצור ולא נחית לכתוב טעמו מ"ה כ' ל' אלא וק"ל:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
ומי שמאנה את עצמו. הטעם דכיון דאין דרך בני אדם להונות עצמן אינו מכלל הישוב ודרך ארץ ואינו נקרא עמיתך [סמ"ע]:
ב
לא יסרהב. פי' להפציר הרבה אבל לדבר לו פעם א' או שתים בא ואכול עמי מותר כי זה היא דרך כבוד [סמ"ע]:
ג
הפתוחות לחנוני לשון הגמ' המכורות לחנוני פי' כגון שמכר חבית שלימה לחנוני והחביות עדיין אצלו לא יפתחנה לאורח הבא מפני שגונב דעתו דסבר שזה מפסיד הפסד גדול ע"י שיתקלקל יינו ובאמת ומסרה מיד לחנווני [סמ"ע]:
ד
והוא ריקן. פי' והוא יודע שלא יסוך אבל אם היה בו שמן מותר לומר לו סוך אע"ע שיודע שלא יסוך מפני הכבוד [סמ"ע]:
ה
כלים ישנים. אבל חדשים מותר לצבוע כדי ליפותן [סמ"ע]:
ו
ואין שורין. אבל עם המנהג של הקצבים לשרות והכל יודעים מותר לשרות:
ז
חדשים בחדשים אפילו אין בהם רעות והטעם כיון שהם השתי שדות א"א שלא יהיה א' מהם טוב מחבירו לא התירו כן כ"א בתגר [סמ"ע]:
ח
בין הגיתות. אבל שלא בין הגיתות אסור ומה שהגיה הרב בהג"ה וכ"ש רך בקשה הוא מהטור ושם מבואר דזה אפילו שלא בין הגיתות שרי:
ט
לערב אותו לעולם. פי' דדבר הנטעם מותר לערב קשה ברך אפילו שלא בין הגיתות [סמ"ע]:
י
ולא ימכרנו לתגר. כיון שאומנתו בכך חשדינן ליה שמיכו' כי יורה לנפשיה היתר מחמת שלא ראה עירוב המים משא"כ בבעה"ב יש צד לטיבותא לומר דאין דעתו למכו' כלל [סמ"ע]:
יא
אסור לערב שמרים. פי' ביין אחר אבל ביין זה מותר כמבוא' בסעיף ט"ו לכך כשנתן לו מזוקק מנכה לו אח"כ ודעת הי"א דמביא רמ"א אח"כ הוא להיפך דמחמת שמותר לערב מש"ה אינו מנכה לו אח"כ כשנתן לו מזוקק דמדלא עירבו אמרינן דמחל [סמ"ע]:
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
ביין התירו לערב. ע' בתשו' חו"י סי' קצ"ב אות כ"א שכ' דנ"ל להלכה דדוקא בקנה ממנו סתם מותר לערב משא"כ מכר חביות מיוחדים וכ"ש אם התנה על יין רך דאינו רשאי לערב ע"ש עוד:
ב
למכור בזול. עמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ה סק"ח בשם תשו' אח"ז פמ"א שכ' דדוקא במכירת פירות ותבואה כו' ע"ש:
חתם סופר על שלחן ערוך חושן משפט
רכ״ח
א
מחבר סעי' ד' חמרים נ"ב עיין ?תשובתי.
ב
מחבר סעי' ד' חמרים נ"ב עיין ?תשובתי.
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
רכ״ח
א
סעיף י"ח. וכן יכול למכור בזול יותר מהשער. נ"ב הנה נשאלתי באחד שדר בכפר אם מותר למכור יי"ש בזול לאנשי העיר אחרת או לא. והשבתי בפשיטות דאין שום איסור בדבר דבשלו הוא עושה. וק"ו הוא דמה שבעיר שדר שם מותר למכור בזול ממה שמוכרים אחרים מכ"ש במקום אחר שמותר לעשות כן אך הוגד לי שבשו"ת פנים מאירות ח"א כותב לאיסור ובשו"ת גור ארי' יהודא חלק חו"מ סי' כ"ב מביאו וחולק עליו. והנה עיינתי שם. ושם הי' המעשה דב' הכפרים הי' בתחום אחד במקום שמותר לילך בשבת ולכך בזה דינם כעיר אחת. ואף ע"ז חולק הגור ארי' יהודא הנ"ל אבל בכפר שאינו בתוך התחום גם הפמ"א מודה שמותר. גם דברי הפמ"א תמוהין שמחלק בין תבואה ליי"ש ומכח דבתבואה הוי מעלה דזילי תרעא כמש"א בש"ס. והוא תמוה דהרי בש"ע וטור כתבו סתמא דמותר למכור בזול ולא חלקו בין תבואה לשאר דבר ומוכח דאין חילוק ומה דקאמר שם הש"ס מ"ט דרבנן נעלם ממנו פרש"י במקומו דהשאלה הוי רק למה מברכין אותו רבנן ע"ז מתרץ דזילי תרעא אבל גוף הדין אין חילוק בין זולי תרעא או לא. והגור ארי' אף שהרגיש קצת בזה מ"מ הבי' ממרחק לחמו מדברי הנ"י ולא ראה שהוא רש"י במקומו ולכך הש"ע דנקט סתם שמותר ואינו מכרכו אינו מחלק בשום דבר ולא כתב הטעם דזילי תרעא וגם מה שדוחה הפנים מאירות ב' כפרים בתוך התחום אחד כאלו דרים יחד. מנ"ל זה לומר דתוך התחום הוי כעיר אחת לענין זה. ואין לומר דמעשה שהי' כך הי' ובאמת אף באינו בעיר אחת אוסר. דא"כ מה ראי' הוי מן הש"ס דלו יהא כפי הבנתו דכוונת מ"ט דרבנן הוי על גוף ההיתר מ"מ זה הוי רק בעיר אחת אבל כל שאין מקום אחד דא"ש בלא"ה וגם הת"ק מודה בזה ומה ראי' הו"ל ובע"כ דס"ל דתוך תחום אחד הוי כעיר אחת לענין זה ומנ"ל כן לכך דבריו תמוהין בזה. ולדינא ודאי דמותר אפי' בעיר אחת כדמוכח להדיא מלשון הש"ע ומפרש"י הנ"ל וזה ברור לפענ"ד:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כסף הקדשים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5