א
המוכר לחבירו חטים או שעורים או פירות כמה פסולת צריך לקבל הלוקח. ובו ב סעיפים:
המוכר חטים לחבירו מקבל עליו רובע קטניות לכל סאה שעורים מקבל עליו רובע נישובית לסאה עדשים מקבל עליו רובע עפרורית לסאה תאנים מקבל עליו עשר מתליעות לכל מאה (וה"ה אחד לכל עשרה) (טור) מכר לו שאר פירות מקבל עליו רובע טינופת לכל סאה נמצא בהם יתר על השיעורים האלו כל שהוא ינפה הכל ויתן לו פירות מנופים וברורים שאין בהם כלום: הגה י"א דדוקא בדלא ידעינן (שלא) ערבן אבל אם ידוע שהמוכר לא ערבן צריך לקבל (אלו) השיעורים והמותר ינכה לו (טור) וי"א דבידוע שלא ערבן צריך לקבל עליו הכל (טור בשם רשב"ם) וי"מ דכל זה שמוכר לו פירות סתם או שאמר פירות יפות אלו אבל אמר פירות אלו ולא אמר יפות צריך לקבלן כמו שהן ואם אמר פירות יפות ולא אמר אלו נותן פירות שכולן יפות (טור בשם הרמ"ה):
ב
אין כל הדברים האלו אמורים אלא במקום שאין שם מנהג אבל במקום שיש להם מנהג הכל כמנהג המדינה יש מקומות שנהגו שיהיו כל הפירות מנוקים וברורים מכל דבר ושיהיו היינות והשמנים צלולים ולא ימכרו השמרים כלל ויש מקומות שנהגו אפי' היה בהם מחצה שמרים או שהיו בפירות עפר או תבן או מין אחר ימכור כמות שהוא ולפיכך הבורר (צרור) מתוך גורנו של חבירו נותן לו דמי חטים כשיעור צרור שברר שאילו הניחו היה נמכר במדת חטים ואם תאמר יחזירנה הרי אמרו אסור לערב כל שהוא:
באר היטב חשן משפט
רכ״ט
א
קטנית. פרשב"ם דקטנית רגילין לגדל בחטין ונשובין בשעורין ועפרורית רגיל להיות בעדשים ובקטנית לפי שמעקרין להו עם צרורותיהן ולא קוצרין אותן כשאר תבואה ע"ש ולענין עפרורית בחטין ושעורין אמרינן בש"ס פנים לכאן ולכאן איכ' מ"ד דבחטין ושעורין אינו מקבל עפרורית אפילו פחות מרובע כיון דאינו מצוי בהן אדעת' דהכי קנאן כדי שיהיו נקיים מעפר ואיכ' מ"ד דגם בהן מקבל כו' עכ"ל הסמ"ע ואיני מבין דבריו דהא פחות מרובע מקבלין עכ"פ כדאמרינן בהבורר צרור מתוך גורנו כו' עיין בש"ס וכ"כ ב"י להדיא. ש"ך:
ב
לכל. והסמ"ע כת' דצ"ל אחד לעשרה ולא גרסינן תיבת לכל וקמ"ל בזה דל"ת הקונה עשרה דהוא דבר מועט מקפיד ורוצה שיהיו כולן טובים. עכ"ל:
ג
כלום. ע"ל סי' רי"ח ס"ח וסי' רכ"ז ס"ב:
ד
הכל. דס"ל הא דנתנו שיעור רובע לסאה משום דכן דרך להיות ובאיכא טפי חיישינן שמא המוכר עירבו בתוכו אבל כשידוע שלא עירבו מה לי רובע מה לי יותר כיון דלא הבטיחו ביפות סתם וכדמסיק. סמ"ע:
ה
נותן. ואע"ג דקי"ל גרמא בנזקין פטור האי דינא דגרמי הוא ומזיק בידים הוי דהיזקו נעשה מיד. שם:
ו
לערב. דלא נהגו למכור כמות שהוא אלא בעודו בתוכו אבל לאחר שנפרד הצרור וניטל מתוכו מהיכי תיתי להזיק ללוקח בידים לחזור ולערבו ולמכור לו צרור בעד חטין ותבואה. שם:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ט
א
א) ל' הרמב"ם בפ' י"ח מה' מכירה די"א ברייתא פ"ו דבבא בתרא דף לד ע"א וכל הרבעים אלו רובע הקב שהם א' מכ"ד בסאה
ב
כ' הרב המגיד פירוש אבק וקשין שנזר' בנישוב
ג
ב) משנה שם דף צג ע"ב:
ד
ג) מימרא דרב הוא שם דף צד ע"א וכתב הרב המגיד ופירוש' כדברי המחבר והיא בהלכות
ה
וכל היכא שידוע שערבן ואפילו כל שהוא ☜אין הלוקח מקבל מהם כלום כן הוא בטור ולי צ"ע שהשמיט המחבר
ו
ד) והוא שיהיה כיוצא בהם נמכרים בשוק לאכילה כן היא בטור בשם הרמ"ה
ז
ה) שם דין י"ב וכ' הרב המגיד וכ"כ בהלכות ודבר נכון הוא
ח
ו) מימרא דרבא בר חייא קטוספאה משמיה דרבה שם סוף דף נג וכ' הכ"מ שנ"ל דקאי אמאי דקאמר ויש מקומות שאפי' היו בהם מחצה שמרים כו' דאי במקום שנהגו שיהיו מנוקים מאי אפסדיה ואם נאמר דקאי אהיכ' דלית להו מנהג קאי אהיכ' דלא היה אלא רובע לסאה חטין דאי היה בו יותר מאי אפסדיה הא צריך הי' לברור הכל:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ט
א
וה"ה כו'. רשב"ם:
ב
וי"א דדוקא כו'. כלישנא דקנסא לקולא של הנתבע:
ג
וי"א כו'. רשב"ם שם וס' ראשונה ס"ל דביתר מרובע קפיד והמותר בלא קנסא חייב לנכות דאל"כ וכי לעולם לא קפיד. ר"ן:
ד
וי"א דכ"ז כו'. כמו ביין אם אמר מרתף של יין סתם או זה למקפה או זה או למקפה ועסי' ר"ל:
ה
אין כל כו'. כמ"ש בכמה מקומות הכל כמנהג המדינה וערפ"ז דב"מ:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ט
א
רובע קטנית כו' בברייתא פ' המוכר (דף צ"ד) איתא כן ופי' רשב"ם קטנית רגילין לגדל בחיטין ונישובים בשעורין נישוב היינו קש שהרוח מנשבו ומפזרו. עפרורית רגיל להיות בעדשים ובקטנית לפי שמעקרין להו עם צרורותיהן ולא קוצרין אותם כשאר תבואה ע"ש ובע"ש שכ' שדרך קטניות להתערב עם חיטין בגרנות אפשר שג"כ כוונתו כן שמתחלה נתגדלו הקטנית בשיבולים שלהן בין החיטין ואח"כ כשדשין אותן שיבולין עם שיבולין אלו נתערבו יחד בדישה ולענין עפרורית בחיטין ושעורין אמרינן בגמ' שם פנים לכאן ולכאן איכא מ"ד דבחיטין ושעורין אינו מקבל עפרורית אפי' פחות מרובע כיון דאין מצוי בהן אדעתא דהכי קנאן כדי שיהיו נקיים מעפר ואיכא מ"ד דגם בהן מקבל עפרורית ובברייתא קתני עפרורית בקיטניות לרבותא דאפי' קטנית ועדשים דמצוי בהן עפרורית אפ"ה רובע מקבל טפי לא אבל קטנית בשעורי' ונישוב בקטנית ועדשים משמע בגמ' דאפי' ביותר מרובע מקבל דהן לא חשיבי כל כך כמו חיטין ע"ש ובפרישה:
ב
וה"ה אחד לעשרה כו' כצ"ל וקמ"ל בזה דל"ת הקונה עשרה דהוא דבר מועט מקפיד ורוצה שיהיו כולן טובים ובי"ס גורסין תיבת לכל והוא מיותר ומגומגם ובטור ליתא ע"ש:
ג
ינפה הכל ויתן לו כו' כיוצא בזה נמי כתב הטור והמחבר לעיל סי' רי"ח באומר בית כור עפר אני מוכר לך הן חסר הן יתר דאם יש מותר או חסר עד רובע לבית סאה שמכר לו מקבלו כמות שהוא ואמרינן דמחלו אהדדי ואם איכא טפי מרובע לכל בית סאה חושבין ומדקדק גם על הרבעים הן לחסר הן ליתר גם בסי' רכ"ז כתבתי שמה"ט מחזיר אונאה דכל השתות ע"ש:
ד
ה"ג בלא ידעינן שלא ערבן:
ה
צריך לקבל אלו השיעורין כו' דעד רובע דרך להיות בפירות ואדעתא דהכי קנאן וידע ומחיל משא"כ יותר וכי לעולם לא יקפיד אפי' על כמה עד"ר שם כתבתי טעמם למה לא דמי זה להא דהן חסר הן יתירה נ"ל:
ו
צריך לקבל עליו הכל ס"ל דהא דנתנו שיעור רובע לסאה משום דכן דרך להיות ובאיכא טפי חיישינן שמא המוכר עירבו בתוכו אבל כשידוע שלא עירבו מה לי רובע מה לי יותר כיון דלא הבטיחו ביפות סתם וכדמסיק:
ז
ושיהיו היינות והשמנים צלולים כו' פי' אפי' הקונה יין או שמן סתם נהגו שלא לערב אפי' שמריו של אותו חביות לתוכו דבמקו' שאין מנהג מותר לערב בכה"ג לדעת הי"א שכ' מור"ם בס"ס שלפני זה ולדעת הב"י גם דעת הרמב"ם הוא כן כמ"ש שם בסט"ו ואף לפי מ"ש שם לרמב"ם אסור מן הדין לערב בשעת המדידה מ"מ ס"ל דצריך לקבל עליו השמרי' אח"כ וכאן אמר דבמקו' שנהיו שיהיו היינות והשמנים צלולים לא ימכרו השמרי' כלל וק"ל:
ח
לפיכך הבורר צרור כצ"ל וכן הוא ל' הרמב"ם פ' י"ח ממכירה אבל בטור לא כתב האי תיבת לפיכך אלא כתבו לדין בפני עצמו וכן הוא בגמ' שם מימרא דרבה בר חייא לענין בפני עצמו ע"ש וצ"ל דה"ק ולפיכך נמי אמרו הבורר צרור כו' ומטעם דכיון דמותר למכרו עם התבואה ועולה לה בהמדה זה שהזיקו צריך לשלם לו והשתא א"ש דלא באו ללמד דין הבורר צרור מהמנהג אלא אדרבה בא לומר שהולכין אחר המנהג שהרי מצינו שאמרו הבורר צרור כו' צריך לשלם ודוק:
ט
נותן לו דמי חיטים כו' ואע"ג דקי"ל גרמא בניזקין פטור האי דינא דגרמי הוא ומזיק בידים הוא והזיקו נעשה מיד ועד"ר:
י
וא"ת יחזירנה הרי אמרו כו' בע"ש כתב ז"ל כבר אמרו אסור לערב כל שהוא לעיל בסי' הקודם בסעיף י"ט עכ"ל ובסי' הקודם סי"ט כתוב שם ג"כ בע"ש ז"ל המוכר שמן מזוקק אסור לערב בו שמרים אפי' כל שהוא וכן הדין בכל הפירות ול"נ דאין דומין זה לזה ואפי' למאן דמתיר לערב שמרים בתוך היין והשמן כשמודדין לו במדה שאני התם דלא נפרדו עדיין מתוך החביות והשמרים באין מיין ושמן שהיו מתחלה בשעת בצירתן עבה אלא שאח"כ נפרדו ונשקעו לשולי חביות מ"ה מותר לערבן כל זמן שלא נפרדו מהדדי ושניהן עדיין בחביות משא"כ צרור זה דאינו ממין החיטין ולא היה בגידושין מעולם אלא שחז"ל אמרו כיון דדרך התבואה להתערב בתוכה צרורות ועפרורית ידעו הקונים ומחלי והיינו דוקא בעודו בתוכו אבל לאחר שנפרד הצרור וניטל מתוכו מהיכי תיתי להזיק הלוקח בידים לחזור ולערבם ולמכור לו צרור בעד חיטין ותבואה ודו"ק:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ט
א
הבורר צרורות דין זה הובא בש"ס ביצה ל"ח ולאשר שהש"ס הוא תמוה כמ"ש הפ"י על ש"ס זו ולהבין דברי חכמים וחידותם וע"ש שפי' ברוחק ולאשר שלפי מה שפרשתי יש בו נ"מ לדינא לזאת אעתיק לשון הש"ס בקיצור ומה שנ"ל לפרש וז"ל הש"ס על המתניתין דוכן האשה ששאלה מים ומלח לעיסתה ה"ה כרגלי שתיהן ומקשה הש"ס ואמאי ליבטל מים ומלח לגבי עיסה א"ל ר"א הרי שנתערב קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עלה מ"ש חיטין בשעורין דלא קאמר דה"ל מין בא"מ חיטין בחיטין נמי נהי דלר"י לא בטיל לרבנן מיבטל בטיל א"ל ר"ס שפיר קאמרת ולא שמיע להו הא דהבורר צרורות מגרנו של חבירו חייב לשלם לו דמי חטין אלמא כילא חסרי' ה"נ כילא חסרי' א"ל אביי ול"ש ליה למר בין ממון שיש לו תובעין וכו' א"ל וליטעמיך הא דאמר ר"ת נבילה בטילה בשחוט' וכו' עיין במקומו שהש"ס זו הוא תמוה מאוד והנראה לפענ"ד לישב דהנה התוס' ד"ה וליבטיל מים ומלח כתבו וז"ל ותימה הא הוי דבר שיש לו מתירין ותירצו דהכא איסור תחומין תלוי בשם בעלים על החפץ ובכאן שם בעל העיסה עליה ולא שם בעלת המים והמלח וכו' ור"א מהדר להו דאין שם בעלת המים והמלח בטל כמו שאין שם בעל הקב בטל בי' קבין דנפישין עכ"ל הרי מוכח מדברי התי' דעיקר פילפול הש"ס הוא אם ע"י ביטול ברוב אזיל שם בעלים מהחפץ ולפ"ז א"ש דמתחילה הקשה הש"ס דליבטיל מים ומלח דהיינו שהרי אזיל שם בעלת מים ומלח ע"י הביטול ברוב וע"ז משני ר' אבא דודאי לא אזיל שם הבעלים ע"י ביטול ברוב דאלת"ה א"כ מי שנתערב לו קב חיטין בי' קבין חיטין של חבירו יאכל הלה וחדי פי' שאין כוונת הש"ס לו' שנתבטל ויאכל הלה בחנם דזה א"א לומר כלל דהא זה נהנה וזה חסר חייב כמ"ש הפ"י רק כוונת הש"ס לו' שנאמר דאזיל שם בעל הקב מהחיטין והוי כאילו נעשה החיטין של בעל הי' קבין שיהיו שלו לגמרי לענין יוקר ולענין שיהיה רשות בידו לאוכלן כיון דאזיל שם בעל הקב מיניה וא"צ בעל הי' לשלם רק דמים והחיטין הן שלו וע"ז הקשה הש"ס דמ"ש דלא נקט חיטין בשעורין וע"כ משום דהוי מין בא"מ ובאמת בטל כמו באיסורין א"כ חיטין בחיטין נמי הא לרבנן בטל באיסורין וא"כ ה"נ בטל וע"ז הקשה רב ספרא על ר' אבא דס"ל בקב חיטין בי' קבין של חבירו דלא בטיל דלא אזיל שם הבעלים מהא דהבורר צרורות אמאי יתחייב לשלם הא הני צרורות הפקירא נינהו ואפי' אם יפלו חיטין של הפקר לתוך שאר חיטין של חבירו ויבוא אדם אחד ויכיר אותן חיטין שהן הפקר ויזכה בהן ודאי דיכול לזכות בהן דבמאי זכה בהן בעל חיטין וכי משום שנפלו בחיטין שלו זכה בהן ודוחק לומר דמיירי שנידש התבואה ברשותו וחצירו קונה לו דסתמא קתני ואפי' אם ראובן דש תבואה שלו ברשות שמעון ושמעון ברר הצרורות חייב לשלם לראובן אף שהצרורות דשמעון נינהו ועוד אפשר דאין שייך כלל קנין חצר בדבר שאינו דבר של ממון רק גורם לממון ומזה הוכיח הש"ס דע"כ מטעם ביטול נגע בו כיון שנתערבו הצרורות ברוב וא"א לבררם נתבטלו ואזיל שם הפקר מיניה וה"ה דאזיל שם בעלים ע"י תערובות וקושיתו הוא על ר' אבא דס"ל דלא נתבטל בכה"ג וע"ז א"ל אביי ול"ש לך בין ממון שיש לו תובעין ואין לו תובעין פי' דבשלמא שם הפקר אזיל ע"י ביטול כיון שהוא ממון שאין לו תובעין משא"כ ממון שיש לו תובעין ובעלים לא אזיל שם בעלים ע"י ביטול ברוב וע"ז הקשה לו מהא דר"ת דנבילה בטילה כשחוטה כו' ה"נ דכי אית ליה בעלים לא בטלה פי' דהא דנבילה בטילה בשחוטה נאמר לענין טומאה ובטומאה בעי' לפעמים הכשר ומחשבה לדעת בעלים כגון לענין טומאת אוכלין בצירוף כזית וכמבואר בטהרות ומשמע דלכולה מילתא בטל ואמאי נימא דכי אית ליה בעלים לא בטלה דלא אזיל שם בעלים ע"י ביטול ועז"א וכ"ת ה"נ ולא קשה מכאן מ"מ תקשה מהא דחפצי הפקר קונין שביתה אלמא דהפקר כאית ליה בעלים דמי פי' וא"כ ממון הפקר ג"כ לא יתבטל וא"כ אפילו נבילה של הפקר ג"כ לא יתבטל כל זמן שלא זכה בו ולא משכחת ליה נבילה בטילה בשחיטה כי אם בנבילה של הבעלים דוקא ועוד כיון דמוכח דיש לו בעלים שוה לאין לו בעלים ומהא דהבורר צרורות מוכח דנתבטל א"כ ביש לו בעלים ג"כ בטל וקשיא לר' אבא וע"ז א"ל דאיסורא בטל ממונא לא בטיל פירש דבממון אפי' של הפקר לא נתבטל הממון וגבי צרורות שאני שאינו דבר של ממון כלל וכן מה שנוגע לענין איסור נתבטל ומש"ה נבילה אף דהממון לא נתבטל מ"מ מה שנוגע לענין מה שצריך בעלים לענין איסור חשבינן ליה כאלו נתבטל שם בעלים ולזה קשה גבי תחומין ואמר וטעמא מאי כיון דכמה שצריך לענין איסור שם בעלים חשבינן ליה כאלו נתבטל שם בעלים א"כ גבי תחומין ג"כ יתבטל שם בעלת מים ומלח לענין האיסור ומשני משום גזירה כו' זה הנלפענ"ד ליישב שיטת הש"ס והיוצא לנו מזה דלענין בורר צרורות אפי' נידוש התבואה במקום הפקר ולא זכה בעל החיטין בהצרורות מ"מ חייב הבורר צרורות וכן אם שמעון דש התבואה שלו בבית ראובן וראובן היה הבורר צרורות שלו מגרנו של שמעון חייב שמעון לשלם לראובן:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רכ״ט
א
[הגה] וי"א דדוקא. נ"ב וכיון דמסתמא אין מצוי להיות כ"כ עפרורית. חשדי' לי' דערבו בידים וכל היכא שידוע דעירב כ"ש אין הלוקח מקבל מהן כלום עכ"ל הטור. במ"ש וכל היכא שידוע וכו' ר"ל דאף ברובע או פחות מרובע אם ידוע דערבו כל שהוא אין הלוקח מקבל כלום כמ"ש ברא"ש להדי' וביותר מרובע אף בסתמ' חשדי' לי' דעירב בידים והא דלעיל רס"י נ"ב לא קנסי' לי' התירא אטו אסורא וה"נ הו"ל ללוקח לחזור רק היתר מרובע או מה שידוע שעירב. דהתם ודאי איכא התירא אבל הכא מי יימר דלא כולי' ערובי' ערוב הכי משני בסוגיין. ובשט"מ כ' בשם עליות דר"י דלטעמא דקנס' לא מגבי לי' בבבל מיהו אם תפס לוקח מיני' אפי' בסהדי לא מפקי' מיניה וע"ל סי' א' ס"ה בהגה וביו"ד סי' רסז ס"פ:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רכ״ט:א׳
א
רובע קטנית כו' עיין בסמ"ע ס"ק א' עד איכא מ"ד דבחטין ושעורים אינו מקבל עפרורית אפי' פחות מרובע כו' ואיני מבין דבריו דהא פחות מרובע מקבלין עכ"פ כדאמרי' בהבורר צרור מתוך גורנו כו' עיין בש"ס וכן כתב בית יוסף להדיא ודו"ק:
רכ״ט:ב׳
א
אין כל הדברים כו' ע' בס' א"א דף צ"ז ע"א:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5