א
דין המחזיק בבעלי חיים כגון בהמה ועבד ובו ב"ס:
אע"פ שהמחזיק בדבר המיטלטל נאמן לומר שהוא שלו על בהמה וחיה אינו נאמן דכיון שהיא מהלכת יש לחוש שמא מעצמ' נכנסה לרשותו (ע"ל סי' ע"ב ס"ס כ"א) או שמא לקחה בדרך והחזיק בה לפיכך אם יש למערער עדים שהיא שלו נשבע היסת ונוטל ואם אין לו עדים נשבע המחזיק היסת ועומד בשלו ובמקום שדרך למסור בהמה לרוע' שחרית ולוקחה מידו ערבית בענין שאינה הולכת לבדה כלל דינה כשאר מטלטלין ונאמן המחזיק בשבועת היסת לומר שקנויה לו ואם טען שהזיקה לו כדי דמיה או שהוא חייב לו כך וכך ישבע בנקיטת חפץ: הגה וי"א דאם החזיק בהם ג' שנים בכל ענין הוי חזקה (טור והמגיד פ"י מטוען בשם רשב"ם וכ"כ התו' בפ"ב דגיטין):
ב
עבד כנעני גדול דינו כבהמה ואין לו חזקה עד אחר שלשה שנים מאחר שהוא מהלך (וצריך המחזיק להביא ראיה ששמש לו כל ג' שנים אלו כדרך עבד לרבו) (רמב"ם פ"י מטוען) ואם הוא קטן שאינו מהלך על רגליו דינו כשאר מטלטלין ויש לו חזקה מיד אפי' אם יש לו אם שרגילה לצאת ולבא בבית המחזיק:
באר היטב חשן משפט
קל״ה
א
ונוטל. לאו דוקא אלא ר"ל נוטל ואחר כך נשבע היסת וכן הוא ברמב"ם ע"ש. ש"ך:
ב
חייב. פירוש אפילו לא בא לידו בתורת משכון אלא שאומר שהיה חייב לו וכמ"ש הט"ו בסי' קל"ג ס"א ע"ש. סמ"ע:
ג
ישבע. ואף שהלה יש לו עדים שהוא שלו מ"מ נאמן זה במגו דלקוח בזה שדרך למסרה לשומר ונראה דאפילו למ"ש הטור בסי' ע"ב דהראב"ד סבירא ליה דבטוען בשאר מטלטלים משכון הוא בידי דנאמן בהיסת מודה כאן בטען שהזיקה דצריך לישבע בנק"ח דאין מגו דלקוח מגו טוב דהוי העזה וניחא ליה לטעון הזיקה דלא ידע בעל הבהמה משא"כ בטוען ממושכן הוא בידי דשניהן הם טענ' העזה. שם:
ד
וי"א. ול"ד לשאר מטלטלים דלא מהני חזקת ג"ש בסי' קל"ג ס"ה דשאני התם דעביד למשאלינהו ליותר מג' שנים א"נ ששכח למי שאלינהו מה שאין כן בהני כו' ויש לדקדק דכאן סתם המחבר כהרמב"ם דמחלק בין עבד לבהמה ובסימן ע"ב ס"ס כ"א משמע דס"ל דבשניהם מועיל חזקת ג"ש וי"ל דשם שאין עיקר מקומו לא חש לדקדק כולי האי כו' וכאן שהוא מקומו דקדק וכתב כדעת הרמב"ם ע"כ לשון הסמ"ע אבל הש"ך כ' דמוכח מש"ס ופוסקים דגם בבהמה וחיה יש חזקה לאחר ג"ש כמו בעבדי' ואין חילוק בזה ביניהם כלל והכי נקטינן ע"ש באורך:
ה
אם. פי' ולא אמרי' שאמו הוליכתו עמה והניחתו שם משום דאין האם מניחה לבנה קטן לילך אחריה וגם אינה משכחתו שם בשכחה גמורה. סמ"ע:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה
א
ל' הטור מימרא דר"ל הגודרות אין להם חזקה וכו' (פ' בהמה וחיה ההולכים בשוק ב"ב דף ל"ו ע"א)
ב
המחבר השמיט מ"ש הטור אא"כ החזיק בה ג' שנים ממימר' דרבא שם וכפי' רשב"ם שם דקאי נמי אגודרות וכמו שכ' הרמ"א בהג"ה אבל הרמב"ם בפ"י מה' טוען דין ד' ס"ל דלא אמר רבא אלא אעבדי' ולא אגודרות וכתב ה"ה שם ד"ד ונראה סיוע לדבריו ממה ששנינו במשנה חזקה בעבדים ולא הזכירו בבהמה וחיה ומדברי בעה"ע נראה כדעת רבינו
ג
שם בגמ' בעובדא דהנהו עיזא דאכלי חושלא
ד
ל' הרמב"ם ד"ג וכתב ה"ה הוא בהסכמה מן הגאונים ז"ל שכל שאינו טוען שגוף הדבר הוא שלו יש לו לישבע בנקיטת חפץ (וכמ"ש לעיל סימן ע"ב)
ה
לשון הטור ממשנה הנזכרת וכמימרא דרבא שם וכ"כ הרמב"ם שם ד"ד
ו
מימרא דרבא שם הדין והטעם:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה
א
שמא מעצמה כו' או. רשב"ם שם:
ב
לפיכך אם. כנ"ל בסי' קלד ס"ה:
ג
שהזיקה. שם:
ד
או שהוא. ב"מ ס"פ המקבל:
ה
וי"ח. דהרמב"ם וש"ע ס"ל דלא קאי אלא אעבדים וכמ"ש בס"ב מדלא תני במתני' אלא עבדים ולא גודרות:
(ליקוט) וי"א כו'. אבל בירוש' פ"א דקדושין ריש הלכה ב' אית מתנ' אמרה עבדים כקרקעות אית מתני' אמרה כמטלטלין אית מתני' אמרה לא כקרקעות ולא כמטלטלין מתני' אמר עבדים כקרקעות דתנינן תמן חזקת בתים בורות שיחין מערות ומרחצאות ושובכין ובתי הבדים ובית השלחין ועבדים. וא"ל דהירושלמי' לא ס"ל הא דר"ל הגודרות דבהדיא אמרינן ושם ברפ"ג דמר ר' יוחנן עגלים וסייחים המקפצים ממקום למקום א"ל חזקה (ע"כ):
ו
וצריך המחזיק. שם ך"ט והא בתים דביממא ידיעי כו' ולכל הפירושי' שם בסוגיא. צריך להביא ראיה שדר בו שלש שנים כדרך שרגילין ע"ש:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה:א׳:א׳-ב׳
א
ואם טען שהזיקה. וכ' הסמ"ע דאף הראב"ד דפליג במשכון דאין צריך שבועה בנק"ח הכא מודה דה"ל מגו דהעזה משא"כ בטוען אתה חייב לי דהלה טוען ברי א"כ השתא נמי מעיז ע"ש. ובתומים כ' דלא עיין בבעה"ת שער מ"ט ח"ב דכ' הראב"ד בהשגות על דין הגאונים במשכון דצריך שבועה בנק"ח וכ' דאלו למדו מהנך דמארי חושלי וכו' והא ודאי שבועה בעי דהא לא ידע מארי דעיזא להאי נזק כמה הוי וכל מידי דא"א לידע לא גבי אלא בשבועה והם אמרו על כל משכון ואפשר שטעות בידם עכ"ל הרי לא מן השם של הסמ"ע הצריך בהמה שהזיקה שבועה בנק"ח רק הטע' משום דלא ידיע הזיקו הא אי ידיע הזיקו א"צ שבועה בנק"ח אף דהוי מגו דהעזה ודבריו של הסמ"ע ליתיה ופשוט עכ"ל.
ב
ואיני רואה בזה השגה כי דברי הסמ"ע המה דברי הנימוק"י גבי הני עיזי דאכלי חושלי ע"ש ז"ל ואף ע"ג דאיכא מגו דמצי אמר לקוחין הן בידי מ"מ לאו מגו גמור הוא שהרי השתא כשאו' דאכלי חושלי אינו מעיז ואלו אמר לקוחין הוי מעיז וממעיז לאינו מעיז לא אמרי' מגו לאפטורי משבועה וכו' ולפיכך הסכימו כאן כל בעלי הוראה ז"ל שאינו נוטל אלא בשבועה עכ"ל והיינו בעלי הוראה החולקין על הרמב"ם במשכון והוא הראב"ד ודעימי' ומשום דבהני עיזי לא ידע מארי דעיזא והוי אינו מעיז ולא אמרו מגו דהעז' לאפטורי משבועה משא"כ במשכון דהוי ממעיז למעיז ודברי בעה"ת נמי על דרך זה כיון דלא ידע מארי דעיזא ה"ל מגו דהעזה דאיך יתכן לו' דהיכא דלא ידע עדיף טפי מטוען ברי כלפי לייא ואע"ג דאמרי' בעלמא כל היכא דהאי ידע והאי לא ידע בעי אשתבעי כיון דמגו אית ליה ואמרי' מגו לפטור משבועה למה ישבע אלא ודאי בעה"ת נמי כוונתו למגו דהעזה וכמ"ש בנימוק"י וזה פשוט ודברי התומים מעצמן אין להם ציור במ"ש הא אם ידוע הזיקו א"צ שבועה בנק"ח אף דהוי מגו דהעזה הא כל שטוען ברי הוי ממעיז למעיז דהשתא נמי מעיז ולא עדיף משאר משכון דלהראב"ד א"צ שבועה גם לדברי הסמ"ע:
קל״ה:ב׳
א
ואם הוא קטן. פ' חזקת (בבא בתרא דף ל"ו) אמר רבא אם היה קטן מוטל בעריסה יש לו חזקה לאלתר פשיטא לא צריכא דאית ליה אימיה. ואיכא למידק כיון דעבדים בני שטרא נימא ליה אחוי שטרך דהא לפמ"ש הרמב"ן פ' חזקת בטעמא דחזקת שלש שנים בקרקע היינו משום דראוי להיות חזקתו לאלתר כיון דשתק רגלים לדבר אלא דתוך שלש אמרי' ליה אחוי שטרך והובא דבריו בסי' ק"מ סק"ב ע"ש וא"כ ה"כ לימא אחוי שטרך כיון דבני שטר נינהו. ואפשר כיון דהיכא דדלי ליה צנא דפירי לאלתר הוי חזקה ולא אמרי' אחוי שטרך וכדאיתא פרק חזקת דל"ה ומשום דהיכא דאיכא ראיה גדולה לא אמרי' אחוי שטרך ודוקא היכא דליכא ראיה ברורה כל כך הוא דאמרו אחוי וא"כ בקטן המוטל בעריסה ה"ל חזקה יותר:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה
א
או שהוא חייב לו כך וכך כו'. פי' אפילו לא בא לידו בתורת משכון אלא שאמר שהיה חייב לו ותפס בבהמה זו עד שיפרע לו וכמ"ש הטור והמחבר בסי' קל"ג ס"א ע"ש:
ב
ישבע בנקיטת חפץ. פירוש ונאמן אף שהלה יש לו עדים שהוא שלו במיגו דטען לקוחה הוא בידי בזה שדרך למסרה לשומר. ונרא' דאפי' להראב"ד שנתבאר בסי' ע"ב בטור דס"ל דבטוען בשאר מטלטלין משכון הוא בידי דנאמן בהיסת וכאלו טען לקוח הוא בידי מודה כאן בטוען שהזיקה שצריך לישבע בנק"ח דאין מגו דלקוח מגו טוב דהוא מיגו דהעזה ניחא ליה לטעון הזיקה דלא ידע בי' בעל בהמה מלטעון לקוחה היא בידי ממך כיון שכנגדו יודע שמשקר משא"כ בטוען שממושכן בידי בכך וכך דשניהן הן טענת העזה ודו"ק:
ג
וי"א דאם החזיק ג' שנים כו'. ולא דמי לשאר מטלטלים דנתבאר בסי' קל"ג ס"ה דלא מהני חזק' ג"ש דשאני התם דעביד למשאלינהו ליותר מג' שנים א"נ ששכח למי השאלינהו מ"ה נשתהו בידו כ"כ משא"כ בהני אבל הרמב"ם והוא דעת המחבר ס"ל דטעמ' דמטלטלי' דלא מהני בהו חזק' ג"ש משום בני שטרא נינהו ולפי ה"ט ה"ה לבהמה וחיה אבל בעבד מודה דבג"ש ה"ל חזקה וכמ"ש המחבר בסעיף שלאחר זה משום דעבד בן שטר הוא ויש לדקדק דכאן סתם המחבר כדברי הרמב"ם דמחלק בין עבד ובין בהמה ולעיל סי' ע"ב ס"ס כ"א משמע דהשוה אותם ובשניהם ס"ל דמועיל בהן חזק' ג"ש וי"ל דשם אין עיקר מקומו לא חש לדקדק כולי האי ולא בא אלא ללמדנו דיש חילוק בין חזקת מטלטלים דמהני מיד לחזקת בעלי חיים ושגם בב"ח מהני חזקת ג"ש ור"ל לכל מר כדאית ליה וכאן שהוא מקומו דקדק וכת' כדעת הרמב"ם:
ד
בכל ענין הוה חזקה. עפ"ר שם כתבתי דמשמע מכאן דלסברא הזאת כשיש לו חזקה ג"ש א"צ שבועה ומיהו היינו דוקא כשאין עדים להמערער וכמ"ש בסמ"ע ר"ס ק"מ ועמ"ש בסמ"ע שם:
ה
אפי' יש לו אם כו'. פי' ולא אמרי' שאמו הוליכו שם עמה והניחו שם משום דאין האם מניחה לבנה קטן לילך אחריה וגם אינה משכחה להניחו שם בשכחה גמורה:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה
א
החזיק בה ג"ש היינו באכילת פירות ומחאה שלא בפניו גם כן מהני כיון דחזינן דהקפיד ואי לא מיחה אף דהחזקה היה שלא בפניו מהני אף דבש"ס תלי טעמא משום דחברא חברא אית לית וה"ל לאמחויי כדי לאזדהורי בשטר ומטלטלין לאו בני שטרא נינהו מ"מ כיון דבש"ס מדמה גודרת לעבדים ובעבדים דין קרקע ממש יש לו ה"ג בגודרת ועיין בחדושי לסוגיא ואם טוען בגודרת גנבת או גזלת מביתי א"נ במגו שהיה טוען שמשוק בשעה שהלכה מעצמה תפסת דאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן אפילו במגו והא שכתבו התו' בשבועות מ"ו ד"ה בקונטרס גרס דבגודר' אפילו טוען גנובים נאמן נראה דהיינו דוקא כשאומר נגנבו וכן כוונת התו' שם בדברים העשויין להשאיל אבל בטוען אתה גנבת לא מהימן דאלת"ה יסתרו דבריהם מ"ש שם בדיבור הסמוך דלכ"ע א"נ בטוען אתה גנבת והא דבב"ב ד' קכ"ח גבי עבדי גנבת רצונך השבע וטול שפירש הרשב"ם דמיירי אחר ג' שנים משמע דפחות מג' שנים המערער נאמן מדינא אף שטוען גנבת יש לומר ג"כ דמיירי שאומר גנבתו מהשוק אבל בשטוען ננבת או גזלת מביתי אינו נאמן:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה
א
והחזיק בה ג"ש ☜ היינו באכילת פירות ואפי' היה החזקה שלא בפניו ג"כ מהני כשלא עשה מחאה שלא בפניו ואם מיחה אפי' שלא בפניו מבטל החזקה כמו בקרקע ואם טוען גנבת או גזלת מביתי אפי' בגודרו' אינו נאמן אף שיש לו מגו:
ב
נשבע היסת ונוטל ר"ל נוטל ואח"כ נשבע היסת (ש"ך):
ג
נשבע המחזיק היסת עיין לקמן סי' קמ סעיף א' (ש"ך) (ותיבת בהג"ה ט"ס) . ורימז דדוקא כשטוען גזלתו ממני כמו בסי' קמ נשבע יש טוענו בברי אבל בלא"ה כגון שטוען מה טיבו אצלך והוא טוען לקחתי מפ' ושמא אינו שלך אינו נשבע דהוי כטענת שמא אתה יודע שהוא שלי.
ד
או שהוא חייב לו אפי' שלא בא לידו בתורת משכון אלא דרך תפיסה (סמ"ע):
ה
ישבע בנק"ח אף שי"ל מיגו דלקוח מ"מ נשבע בנק"ח כמו בשאר משכון (סמ"ע):
ו
דאם החזיק ג' שנים ולא דמי לעשויים להשאיל דלא מהני חזקת ג"ש דשאני התם דעביד למשאלינהו ליותר מג' שנים או ששכח למי השאיל מה שאין כן בהני ודעת המחבר דטעמא דמטלטלין דלא מהני משום דלאו בני שטרא נינהו א"כ ה"ה לגודרות לא מהני משא"כ עבד דבן שטר הוא: [סמ"ע] והש"ך פסק להלכה כהרב בהג"ה דמהני חזקת ג' שנים:
ז
בכל ענין הוי חזקה וע' לקמן סי' ק"מ אי צריך שבועה כשיש לו חזקת ג' שנים:
ח
אפי' אם יש לו אם. ולא אמרינן שאם הוליכתו לשם ושכחתו דהא אם לא משכחת ברה [סמ"ע]:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קל״ה:א׳
א
נשבע היסת ונוטל לאו דוקא אלא ר"ל נוטל ואח"כ נשבע היסת וכן הוא ברמב"ם ע"ש:
קל״ה:ב׳
א
נשבע המחזיק כו'. ע"ל סי' ק"מ סעיף א' בהג"ה:
קל״ה:ג׳
א
וי"א דאם כו'. ולפע"ד מוכח כן בש"ס ואין חולק אזה דעל מאי דתנן בריש פ' חזקת הבתים והעבדים וכל שהוא עושה פירות תדיר שחזקתן שלש שנים מיום ליום גרסינן התם (בסוף ל"ו ע"א) ועבדים יש להם חזקה והאמר ר"ל הגודרות אין להם חזקה אמר רבא אין להם חזקה לאלתר אבל יש להם חזקה לאחר ג' שנים א"כ משמע לכאורה דגם גודרות יש להם חזקה לאחר ג' שנים ועוד דהא במלת גודרות אין נכלל עבדים דגודרות אינו אלא מל' גדרת צאן כמו שמפ' רשב"ם שם אלא ודאי תלמודא פריך כיון דהתם טעמא כיון דמהלך אין לו חזקה א"כ ה"ה בעבדים וכן פי' רשב"ם שם להדיא ואם איתא דלפי האמת ג"כ בבהמה אין לו חזקה לעולם ובעבדים יש חזקה לאחר ג' שנים א"כ למה מוציא התלמוד דברי ר"ל מפשוטן ומפרש אין להם חזקה לאלתר כו' לימא גודרות שאני א"ו אין חלוק וכן דעת רשב"ם שם להדיא כמ"ש הטור דגם בבהמה וחיה יש חזקה לאחר ג' שנים וכן דעת נ"י שם ורבי' ירוחם נת"י ריש ח"ו וכן נר' להדיא דעת הסמ"ג עשין צ"ה דף קפ"ג ע"ג ומהרמב"ם לא מוכח מידי לפע"ד דמ"ש ה"ה לדעתו אינו נראה אלא נראה דכיון דכת' בעבדים דיש להם חזק' לאחר ג' שנים ה"ה בבהמה כמו שמשמע מדבריו שם דבבהמה ובעבדי' שווים וכ"כ הב"ח וכ"נ מפי' המשנה להרמב"ם ע"ש וכן נר' לפרש דברי הברטנורא ודלא כהתוס' י"ט לדעתו ע"ש ולפ"ז נראה דגם דעת המחבר דגם בבהמ' יש חזקה לאחר ג' שנים וכ"כ להדיא לעיל סי' ע"ב סכ"א ולפ"ז א"צ לדחוק כמ"ש הסמ"ע דבסי' ע"ב לא העתיק רק דברי הטור וסמך עצמו אמ"ש כאן אלא אדרבא איפכא מסתברא דכיון דכת' כאן בעבדים דיש להם חזקה ה"ה בבהמה וגם מבעל העיטור לא מוכח לפע"ד מידי דמ"ש ה' המ' שכן נראה מדבריו נראה שיצא לו ממ"ש דמטלטלי כיון דלאו בני שטרא נינהו אין להם חזקה אפי' לאחר ג' שנים שהרי לא נמצא בבעל העיטור ד"א שיהא משמעותיו כן זולתי זה וכן מבואר להדיא בב"ח וסמ"ע דמדברי בעל העיטור אלו ודו"ק והייני דהטור העתיק לעיל סי' קל"ג בסתם דברי הב"ה וא"צ לדחוק כמ"ש הב"ח דס"ל להטור כדברי בע"ה לדינא ולא בטעמיה ואפי' יהי' דעת ב"ה כן מ"מ כיון דהוכחתי לעיל מן הש"ס דיש לבהמה וחיה חזק' לאחר ג' שנים וכן דעת הפוסקי' הכי נקטינן. ע' בתשו' ר"ש כהן ס"ב סי' צ"ג:
אורים ותומים, תומים
קל״ה
א
ואם טען שהזיקה וכו' ישבע בנק"ח. וכתב הסמ"ע בס"ק ב' דאף הראב"ד דפליג אדינא דגאונים במשכון וס"ל דאינו צריך לישבע בנק"ח כאן מודה דהוי בלא"ה מגו גרוע מגו דהעזה ע"ש. ולא עיין בבעה"ת שער מ"ט ח"ב דין א' דכתב הראב"ד בהשגתו על דין דגאונים במשכון דצריך שבועה בנק"ח וכתב דאולי למדו מהך דמארי דחושלא וכו' והא ודאי שבועה בעי דהא לא ידע מארי דעיזא לההוא נזק כמה הוא וכל מידי דא"א לידע לא גביה אלא בשבועה וכו' והם אמרו על כל משכון ואפשר שטעות בידם וכו' עכ"ל הרי לא מן השם של הסמ"ע הצריך בהך בהמה שהזיקה שבועה בנק"ח רק הטעם משום דלא ידוע הזיקו כהנ"ל הא אי ידוע הזיקו א"צ שבועה בנק"ח אף דהוה מגו דהעזה ודבריו של הסמ"ע ליתא ופשוט:
ב
וי"א דאם וכו' בכל ענין הוה חזקה. הרב הש"ך האריך דדעת פוסקים רבים כהך י"א ולא זכר דגם מדברי התום' בפ"ב דגיטין והרמב"ן בחדושיו לב"ב מוכח דס"ל כן דהקשו מה קמ"ל ר"ל בהך דגודרת אין להם חזקה הא מתניתין היא דעבדי' חזקתן ג"ש. ואלו ס"ל דגודרת אין להם חזקה כלל א"כ טובא קמ"ל דלא דמיא לעבדים ואפילו ג"ש לית בהו כאמרו אין להם חזקה כלל. א"ו דס"ל דגם בהא איכא ג"ש חזקה ויפה הקשו. ונראה דמיירי בגודרת העושים ואוכלים אבל עגלים וסייחים דאמרינן עלה בפ"ב דב"מ דהוא בכלל אינו עושה ואוכל א"כ לא שייך חזקה ג"ש דהא צריך לאכול פירות ומה אכילת פירות שייך בהו ובהכי מיושב דמנה במשנה ריש חזקת אלו שחזקתן ג"ש ומנו עבדים ולא מנו גודרת נמי דיש בהו חזקה ג"ש ואי דאיכא חותן דנמסרו לרועים א"כ אף בעבד קטן יש חזקה לאלתר. ולפמ"ש ניחא דמשנה נקט דוקא אלו דעושין פירות ובגודרת לא פסיקא להו דהרבה גודרת דאין עושים פירות וכמו שור לטביחה וכדומה ולק"מ:
אורים ותומים, אורים
קל״ה
א
נשבע היסת ונוטל ל"ד אלא ר"ל נוטל ואח"כ נשבע היסת וכן הוא ברמב"ם ע"ש ונכון וכמש"ל בסימן קל"ג:
ב
חייב וכו' פי' אפילו לא בא לידו בתורת משכון אלא שאומר שהיה חייב לו וכמ"ש הט"ו סימן קל"ג ס"א ע"ש סמ"ע:
ג
ישבע בנק"ח פי' ונאמן ואף שהלוה יש לו עדים שהוא שלו מ"מ נאמן זה במגו דלקוח בזה שדרך למוסרה לשומר ונראה דאפילו מ"ש הטור לעיל סימן ע"ב דהראב"ד ס"ל דבטוען בשאר מטלטלים משכון הוא בידי דנאמן בהיסת מודה כאן בטען שהזיקה דצריך לישבע בנק"ח דאין מגו לקוח מגו טוב דהוי העזה וניחא ליה לטעון הזיקה דלא ידע בעל הבהמה משא"כ בטוען ממושכן הוא בידו דשניהם הם טענת העזה סמ"ע ועיין תומים דליתא לזה דהראב"ד חולק גם כאן והטעם משום דלא ידע הזיקה צריך לישבע בנק"ח והבאתי ראיה מדברי הבעה"ת ע"ש:
ד
וי"א דאם וכו' כתב הסמ"ע ול"ד לשאר מטלטלים דל"מ חזקת ג"ש כמ"ש בסימן קל"ג דשאני התם דעביד למשאלינהו ליותר מג' שנים א"נ ששכח למי השאלינהו משא"כ בהני כו' וי"ל דכאן סתם המחבר כהרמב"ם דמחלק בין עבד לבהמה ולעיל סימן ע"ב משמע דס"ל דבשניהם מועיל חזקת ג"ש ותי' דשם אין חש לדקדק משא"כ כאן דהוא מקומו דקדק כדעת הרמב"ם והש"ך סק"ה האריך בזה והוכיח מש"ס דאין חילוק והביא ראי' מפוסקים דס"ל כן ודעתו דגם המחבר ס"ל כן וסמך אלעיל והעלה כן להלכה בלי פקפק ע"ש ועיין תומים שהעליתי ראיה מתוס' ומרמב"ן אך העליתי דאפשר דגודרת היינו שעושים ואוכלים משא"כ שאינו עומדים לפירות לא וע"ש שתרצתי למה לא מנה המשנה הגודרת כמו עבדים ועיין שם באריכות:
ה
אם שרגילה לצאת וכו' פי' ולא אמרינן שאמו הוליכתו עמה והניחתו שם משום דאין האם מניחה לבנה קטן לילך אחריה וגם אינה משכחתו שם בשכחה גמורה סמ"ע ודין אומן שנותנים לו כלים לתקן והשכינים ע"ל סימן שנ"ו ס"ז בהג"ה ועמ"ש שם בעז"ה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5