א
הכותב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ובו ד"ס:
לוה שמכר נכסיו לשנים זה אחר זה וכתב בעל חוב ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו אינו יכול לטרוף מלוקח ראשון שהרי אומר לו הנחתי לך מקום לגבות אצל בעל חובך מהנכסים שקנה לוקח שני אחרי ואתה הפסדת על עצמך שהרי סילקת עצמך מהם והוא הדין לאשה בכתובתה אם כתבה לשני אבדה כתובתה ואינה יכולה לטרוף אבל אם כתבו לראשון טורפים מהשני: הגה ואם הראשון מכר הקרקע שקנה לאחר אינו טורפה מהשני כמו שאין טורפה אם נשארה ביד הראשון (טור וכ"כ הראב"ד בהשגתו שם והמגיד) .
ב
מכר הלוה שדה ללוקח ומכר אחריה שדה שניה ללוקח שני וכתב המלוה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך וקנו מידו הרי ב"ח טורף מהלוקח ראשון שדה ראשונה ולוקח ראשון טורף מלוקח שני שדה שניה שהרי קנה אחריו וב"ח טורף אותה מלוקח ראשון ולוקח שני מוציאה אותה מב"ח שהרי כתב לו (דין ודברים אין לי עמך) ולוקח ראשון חוזר וטורף משני וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכן האשה בכתובתה והוא שהיה החוב כנגד שתי השדות:
ג
וכן הדין אם החוב מנה ומכר לשני לקוחות לכל אחד במנה וכתב ב"ח ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ונמצא השדה שקנה הראשון שאינה שלו הרי הראשון טורף מהשני ובעל חוב טורף מהראשון ושני טורף מב"ח וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם:
ד
וכן אם היתה אותה שדה שקנה הראשון אפותיקי לב"ח אחר מוקדם הרי אותו ב"ח טורפה מהראשון וראשון טורף מהשני ובע"ח האחרון טורף מהראשון ולוקח שני טורף מבעל חוב וחוזרים חלילה:
באר היטב חשן משפט
קי״ח
א
לאשה. ורבים חולקים והמחבר גופיה הביא סברתם בא"ע סימן ק' ס"ג ותימ' למה סתם כאן כדברי הרמב"ם עכ"ל הש"ך וע' בספרי מ"ז שכתבתי שם תירוץ מספיק דכאן מיירי שכתבה ללוקח שני דין ודברים אין לי עמך ומיירי באופן שאינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי שכתבה לו באופן היותר מועיל לכן אומר לה הלוקח ראשון את היא דאפסדת כו' מה שאין כן בא"ע דשם איירי שלא נכתב באשה והדר בעלה אלא שהיא נתרצית למעשיו ובדין הוא שיכול' לטעון נחת רוח עשיתי כו' אלא מאחר שלא נתרצית במכירתו לראשון אנן פסקינן שלא תטרוף מהשני א"כ לא שייך לומר את היא כו' דהיא סברה בדעתה שאין ריצוי שלה כלום ולכך כת' המחבר שם ב' דעות:
ב
טורף. ול"מ למימר אי שתקת כו' די"ל לכי תהדר דהא לא יהי' לך ריוח בחזרתך ומה לך שתמסרהו לי או להשני וכ"מ שאין לו ריוח בחזרתו לא אמרינן אי שתקת וע"ל בסימן קי"ט ס"ה עד כאן לשון הסמ"ע והקש' הש"ך ע"ז דהא בס"ס זה כת' הטור דאמרינן אי שתקת כו' אע"ג דאין לו ריוח כו' אלא נרא' דשאני הכא כיון שטרופו בא מכח הלו' ע"כ (וע' מ"ש הט"ז בזה והגאון ח"צ בהגהותיו שם השיב עליו ע"ש):
ג
שלו. פי' שגזולה הית' ובא הנגזל וטרפה מיד לוקח הראשון שדינו הוא שטורף גזילתו מיד זה שמצאו בידו וא"צ לחזור על המוכר שמכר' לזה הלוקח כמ"ש הט"ו בר"ס שע"א. סמ"ע:
ד
אפותיקי. פי' אפותיקי מפורש שא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו וכמ"ש בר"ס קי"ז ולפי מ"ש דאפי' באפותיקי סתם אם לא נמצ' בשעת גבייה בני חורין ביד הלו' אף שהיו לו בנ"ח בשעת עשית אפותיקי כיון שעתה אינן בנ"ח גוב' מאפותיקי זו א"כ גם כאן נוכל לומר דאיירי אפי' באפותיקי סתם. סמ"ע:
ה
מוקדם. כתב הסמ"ע דמל' זה וממ"ש אח"כ וב"ח אחרון טורף כו' מוכח דר"ל שהוא מוקדם לב"ח שני וצ"ע הא אפי' אם הי' מאוחר לב"ח השני מ"מ גובה ממנו כיון שעשאו אפותיקי וצ"ל דלא קרי ליה מוקדם אלא לעניין גבייה שהרי ב"ח האחר אף שהוא מוקדם א"י לגבות כיון שבשעת עשיית אפותיקי הי' ללו' עוד שדה אחר ואיהו דאפסיד אנפשיה במאי דכת' להשני דו"ד אין לי כו' ואין לו תקנ' אא"כ יניח לזה לגבות ראשונ' ואח"כ יגבה הוא מהראשון וע"י פשרה שייך שפיר לומר מוקדם ואחרון עכ"ל (והט"ז יישב בענין אחר דדוקא קאמר דבעל אפותיקי הוא מוקדם ע"ש):
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח
א
ל' הרמב"ם פי"ט מה' מלוה דין ח'
ב
כן פי' ה"ה שם וכתב ודין זה בברייתא כתובות (דף צ"ה ע"א) גבי אשה וה"ה לב"ח וכן הסכימו כל הפוסקים ז"ל עכ"ל וראיתי דאיתא שם בברייתא תניא אידך ולו' מפור' בבעל חוב
ג
שם בגמרא
ד
וביאר הטעם משום דאי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למריה
ה
ופי' עוד שם טעם אחר דמה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו
ו
שם ברמב"ם כמ"ש ה"ה שם שכן נמצא במקצת ספרי הרב ז"ל והוא פי' למה שאמרו (שם ע"ב) וכן בבע"ח ושני לקוחות וכן פי' רש"י ז"ל שם וכן כתב הטור ס"ב
ז
טור ס"ג כ"כ בה"ת בשער ד' בשם הראב"ד אחר שכתב פרש"י ודברי הרמב"ם
ח
שם ושם בבה"ת בשם הראב"ד וסיים שם וכל פי' מפירושים הללו הוא דין בפני עצמו וישמע חכם ויוסיף לקח:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח
א
לוה כו'. עבה"ג ושם ועוד תניא כו':
ב
זא"ז. דוקא כמ"ש בב"ק ח' א' ת"ר מכר כו' ע"ש:
ג
וה"ה לאשה: בכתובה. כפרש"י שם. ותוס' שם חולקין באשה ועבא"ע סי' ק' ס"ג:
ד
אבל כו'. דל"ל הנחתי:
ה
ואם הראשון כו'. דלא כפי' הרמב"ם שפי' מ"ש שם תנא וכן בע"ח ושני לקוחות כו' בכה"ג וכ' לראשון שטורף מנוקח שני ולוקח ראשון טורף מבע"ח שהרי כתב לו וחוזרין חלילה והקשה עליו הראב"ד דיכול לוקח שני לומר אי שתקת כו' כמ"ש שם ק"ט ב' והמ"מ הקשה עליו ממ"ש בפ"ק דב"ק מהמכר ראשון לשני כו' דכי זבין לוקח שני אדעתא כו':
ו
מכר הלוה כו'. שם וכפרש"י:
ז
והוא כו'. ערש"י שם:
ח
וכן הדין כו' וכן כו'. כ"פ הראב"ד שם והיא בנויה על מ"ש במתני' ר"פ הנזקין אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ופי' בפ"ק דב"מ לאכילת פירות כיצד כו' וזהו הבבא ראשונה שהראשון טורף משני. ובב"ב קנ"ז ב' לשבח קרקעות כיצד כו' ועתוס' שם ד"ה גובה. א"נ כו':
ט
אפותיקי. ואפי' בסתם ועמ"ש בסי' קיז ס"א:
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח:א׳
א
דין ודברים. בפ' מי שהי' נשוי דף צ"ה פריך וכי כתבה לי' הכי מאי הויא והתניא האומר לחבירו דין ודברים אין לי עמך לא אמר כלום ומשני שקנו מידו וקשה מה זו דמיון דהא לפי פירש"י שם מיירי משותפין והוי שלו ממש ובזה ודאי אינו מועיל סילוק בדברים לחודה. משא"כ בבעל הכותב לאשה שאינו שלו אלא שעבוד שמא מועיל סילוק בדברים וכבר התפלא בזה בספר פני יהושע ונראה לפי מה שנא' מדברי הר"ן ר"פ השותפין שנדרו הנאה זה מזה דסברי רבנן דאסרי אהדדי וכתב דבחצר שאין בו דין חלוקה דכל אחד משתמש בכולה וע"כ אי דהאי לאו דהאי ואין לא' מהם רק קנין הגוף במחצית וכן לשני אלא דבשותפין נשתעבד חלק חבירו לזה וכן לאידך להשתמש בכונה עיין שם ואם כן א"ש דמשמע דהאומר לחבירו אפי' בחצר שאין בו ד"ח ואע"ג דבשדה שאין בו ד"ח א"ל בשדה אלא שיעבוד בחלק חבירו ואפ"ה לא אמר כלום ומשמע דאפי' משועבד אינו יכול לסלק:
קי״ח:ב׳
א
אינו טורפה מהשני והטעם פשוט משום דא"ל אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא למאריה והקשה בזה בסמ"ע ובש"ך מסי' ב' דבע"ח טורף מלוקח ראשון ואמאי יאמר אי שתקת שתקת כו' ובט"ז כתב דוקא היכא שהלוקח השני לקחה מהראשון דרך מקח יכול לומר כיון שאני יכול להחזיר כאלו לא לקחתי דמי כו' משא"כ בסעיף ב' השדה ממילא של לוקח ראשון משום שהוא שעבודו כו' והוי ממון עצמו של לוקח ראשון ולא כאלו בא ע"י קנין מן השני אין שייך בזה לומר מהדרנא למרי' ע"ש. וקשה דהא מהדרנא אינו חוזרת המקח למפרע ועיין בטור סי' קי"ט ז"ל ולאו דוקא שיחזיר לו שדה זו אלא אפי' שדה אחרת ואפי' יתננה לו במתנה כו' דכל דבר שאדם יכול לעשות רואין כאלו הוא כבר עשוי וע"ש וא"כ אפי' לא בא לידו בתורת קנין מצי אמר מהדרנ' ואפשר ליישב לפי מ"ש בסמ"ע בסי' ק"ז לחלק אליבי' דש"ע דס"ל בע"ח מאוחר שמכר הקרקע לנכרי צריך לשלם למוקדם משום דינא דגרמי לפי שהזיק שעבודו וביורש שמכר בנכסי אביו ס"ל שפטור והוא משום דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה וא"כ יורש בדידי' קא עביד אבל בע"ח מאוחר שלא הי' לו על השדה כי אם שעבוד בעלמא ולהכי כי מכר לנכרי חייב וע"ש וא"כ הכא גבי לוקח דשלו הוא עד הטירפ' ולא גרע מיורש ומצי אמר מהדרנ' למרי' ואע"ג דכל מהדרנא לא נתבטל המקח מעיקר' והוי כחוזר ומכרו והוי מזיק שעבודו ואינו חייב בזה דלדידיה קא עביד אבל בסעיף ב' לא מצי אמר מהדרנא דיתחייב משום מזיק שעבודו וק"ל:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח
א
וקנו מידו. דבלא קנין אין סילוקו בכה"ג סילוק וכמ"ש לעיל בר"ס ל"ז ע"ש. ובדין זה אין נפקא מינה בזה דהא כ"ש הוא דאם לא קנו מידו (דלא הוה סילוקו ממנו סילוק) דאינו טורף מהראשון אלא אגב אינך בבי דלבתרי' נקטי וגם כאן היא קצת רבותא דאפי' קנו מידו דאין לו מקום לטרוף כי אם מראשון אפ"ה אינו טורף ממנו דיאמר לו הנחתי לך מקום כו':
ב
אם כתבה להשני כו'. פי' אם בעלה שחייב לה כתובתה מכר שני שדות לשני בני אדם זה אחר זה ושדה שניה היא שוה כשיעור כתובתה וכתבה ללוקח שני דין ודברים כו' היא אפסדה אנפשה וגם מהראשון אינה יכולה לטרוף:
ג
אבל אם כתבה להראשון כו'. גם זה פשוט ואפילו היה חוב המלוה נגד שני שדות וכמ"ש בפרישה ע"ש אלא משום אינך בבא נקט:
ד
מכר הלוה שדה ללוקח כו'. בבבא זו מיירי במלוה ששיעור הלואתו הוא נגד שני השדות וכמ"ש בטור בהדיא וגם המחבר סיים וכתב ז"ל והוא שיהיה החוב נגד שתי השדות וקאי אכל בבא זו ומ"ה אף שסילק המלוה נפשו מלוקח שני יכול לטרוף מהראשון שכאן אין יכול לומר הנחתי לך מקום לגבות כו' כיון ששיעור שעבודו נגד שני השדות:
ה
וב"ח טורף אותו מלוקח. דכאן לא מצי למימר אי שתקת שתקת ואי לא אהדרינא השדה למרא קמא דהיינו להשני שסלקת ידך ממנו דמצי למימר לכי תהדר דהא לא הוה לך ריוח בחזרתך ומה לך שתמסירהו לי או להשני וכל מקום שאין לו ריוח בחזרתו לא אמרי' אי שתקת כו' ועפ"ר ועמ"ש עוד מזה בסי' קי"ט בס"ה:
ו
וחוזרין חלילה עד שיעשו פשרה. אינו ר"ל שאחר שכבר טרפו זה מזה יבואו לידי פשרה אלא ה"ק כיון שהדין נותן שיכולין לבא לידי לטרוף זה מזה לכן יעשו פשרה ביניהן ועמ"ש בסי' קי"ט:
ז
ונמצ' השדה שקנה הראשון שאינ' שלו. פי' שגזולה היתה מיד אחר ובא נגזל וטרפה מיד הלוקח הראשון שדין הנגזל הוא שטורף גזילתו מיד זה שמצאו בידו ואינו צריך לחזור תחלה על המוכר שמכרה לזה הלוקח כמ"ש הטור והמחבר בר"ס שע"א:
ח
אפותיקי לב"ח אחר פי' אפותיקי מפורש דא"ל לב"ח לא יהא לך פרעון אלא מזה וכמ"ש בר"ס קי"ז ולפמ"ש בשם הרב המגיד דפי' לדברי הרמב"ם וכתבם המחבר בסי' קי"ז סס"א דאפי' באפותיקי סתם אם לא נמצא עתה בשעת גבייה בני חורין ביד הלוה אף שהיו לו בני חורין בשעה שעשאו לו אפותיקי כיון שעתה אינן בנ"ח גובה מאפותיקי זו גם כאן נוכל לומר דאיירי אפי' באפותיקי סתם ודו"ק:
ט
לב"ח אחר מוקדם כל זה כתב ג"כ בטור ומדכתב בתר הכי וב"ח אחרון טורף כו' מוכח דב"ח מוקדם דקאמר בתחלה ר"ל שהוא מוקדם לב"ח שני וצ"ע הא אפי' אם הי' מאוחר לב"ח השני מ"מ כיון שעשה השדה אפותיקי גובה ממנו ועפ"ר שם כתבתי ישוב דאף אם היה אחרון מ"מ קרי ליה מוקדם לענין גבייה שהרי ב"ח האחר אף שהוא מוקדם אינו יכול לגבות מתחלה כלל כיון שבשעה שעשה לזו אפותיקי היה ללוה עוד שדה אחר ואיהו דאפסיד אנפשי' במאי דכתב להשני דין ודברים כו' ואין לו תקנה אא"כ יניח לזה לגבות ראשונה ואח"כ יגבה הוא מהראשון וע"י פשרה שפיר שייך לומר מוקדם ואחרון לענין זה וק"ל:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח
א
ובע"ח טורף אות' מלוקח ראשון. עש"ך סק"ב עד דש"ה שטרפו מכח הלוה פ' דעיקר הטעם דאי שתק' כתב הר"ן בפ' החולץ דהוא מכח מה מכר ראשון לשני וכו' וכיון דמהראשון לא היה יכול לגבות גם מהשני שלקח זכותו א"י לגבות וזה שייך במוכר מדעת שמכר זכותו משא"כ הכא שטורף בע"כ מהלוקח מכח דלוה לא שייך מה מכר ראשון לשני דהא הלוקח לא מכר לו כלל ואינו בא מכוחו ומ"ש הש"ך על הסמ"ע לק"מ דש"ה בסי' קי"ט דכשמחזיר השטר יש לו ריוח כי עכשיו טורפין ממנו העידית וכשיחזור השטר יגבה הבע"ח מן הזיבורית משא"כ כאן שאין לו ריוח כשיחזור דמאי נ"מ אם יטרוף ממנו זה או זה וכן פי' בתומים:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח:א׳
א
והוא הדין לאשה בכתובתה. ורבים חולקים והבי' המחבר גופיה סברתם באה"ע סי' ק' סעיף ג' ותימה למה סתם כאן כדברי הרמב"ם:
קי״ח:ב׳
א
ובע"ח טורף אותה מלוקח ראשון. עיין בסמ"ע ס"ק ה' עד דהא לא הוה לך ריוח בחזרתך קשה דהא בס"ס זה כתב הטור דאמרינן אי שתקת כו' אע"ג דאין לו ריוח כו' אלא נרא' דשאני הכא כיון שטירופי בא מכח הלוה ודו"ק:
קי״ח:ג׳
א
וכן אם היתה אותה שדה שקנה הראשון כו'. כתב הב"ח דמיירי שעשאה ג"כ אפותיקי לב"ח מאוחר ולא נהיר' לי דאם כן כשטרפה הב"ח מוקדם מלוקח ראשון שוב אין לב"ח מאוחר לטרוף מלוקח ראשון כשטורף מלוקח שני כמ"ש רי"ו הביאו ב"י בסי' ק"ז [קי"ז] מחודש ב' וז"ל ומ"מ אם בא ב"ח מוקדם ממנו וטרפו אינו חוזר עליו והביאו מור"ם בהגה (וכן משמע מהטור שם שטפה נהר אינו גובה משאר נכסים והאי כשטפה נהר דמי) ואין סבר' לחלוק ולומר דעליו אינו חוזר אבל על הלוקח חוזר דאדרבה איפכ' מסתבר':
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
קי״ח
א
(א"י לטרוף מלוקח ראשון) בדברי רבינו כתוב אבל אם כ' לראשון אין לי דין כו' גובה מהשני נרא' דקמ"ל בזה דוקא כשאין לו שעבוד על הא' ואם יש לו כגון שהי' לו על אותה שדה אפותיקי מפור' לא יהא לך פרעו' אלא מזו ודאי אם כתב לו דין כו' אינו גובה מהשני דאפילו ה"ל בני חורין ביד הלוה לא הוי מצי לגבות דאין לו שעבוד רק על אותה השדה ואיהו דאפסיד אנפשי' שקלקל שעבודו ולא מצי לטרוף כנלע"ד:
ב
(שם) אינו טורפה מהשני כו' הטעם שי"ל אי שתקת שתקת ואי לא מהדרינא שטרא למרי' וא"ל בס"ב שכתב וב"ח טורף אותה מלוקח ראשון נמי נימא הכי שיאמר הלוקח הא' מהדרנא השד' ללוקח הב' דוקא כאן שהלוקח הב' לקח מן הראשון דרך מכר יכול לומר כיון שאני יכול להחזיר כאלו לא לקחתי דמי שהיא אומר לו הלא אין לך זכות בשדה זו רק ע"י דמים שלי שלקחתי בעדם הוא יחזיר לי דמים שלי משא"כ בס"ב השו' ממילא של לוקח הראשון מכח שהוא שעבודו ולוקח השני לקח מן המלו' שעבוד של לוקח הראשון והוי כממון עצמו של לוקח הראשון ולא כאלו בא ע"י קנין מן השני ואין שייך ע"ז לומר מהדרינא למריה וסמ"ע סק"ה כ' בזה דהא אין לו ריוח בחזרתן ותמוה מאד הוא דהא כתב רבינו סי' קי"ט דכל מה דמצי למעבד הרי הוא כאלו כבר עשוי (א"ה אין מדברי הטור השג' כלל על הסמ"ע דהתם כיון דאית ליה רווחא אמרינן ודאי יחזיר השטר כדי להרויח להגבותם מהזיבורית וה"ל כאלו עשוי משא"כ כאן דאין לו ריוח כלל וכמ"ש הסמ"ע והוא פשוט עוד נלע"ד דכאן בלא"ה אי"ל הדרנא דאל"כ למה גבאה מעיקרא שהרי יודע היה שהמלו' ירצה לטרוף אבל התם ע"כ לא ידע דלא שדי אינש זוזי בכדי ואי ידע וזבין ע"כ משום שרוצה להחזיר השטר כשיבא המלוה לטרוף והוא מאמין למוכר וכן במקבל מתנה הוא מאמין לנותן שכשיחזיר לו שטרו לא יחזיק בקרקעות ויתן ויחזור ויתן גוף ופירות לאפוקי בס"ב אם יחזיר השטר לא יתן לו הלוקח שני מאומה ויחזיק בקרקעו לעולם שהרי שלו הוא שקנאו כדין וג"ז נכון ועיין בתוס' פרק ב' דייני גזירות דף ק"ט ע"ב ד"ה ורבנן ע"כ):
ג
(סעיף ד) אפותיקי לב"ח מה שהק' סמ"ע סק"ט אפי' הוא מאוחר כו' ונדחק מאד בתרוצו ונלע"ד דאם הי' הבעל אפותיקי המאוחר הי' הב"ח המוקדם יכול לומר לו כל הנכסים משועבדים דידי נינהו ואני רוצה לטרוף מלוקח ראשון אע"פ שהלוקח ראשון יכול לומר הנחתי לך מקום מ"מ אני מפייסו שלא יאמר כן דטעמא דהנחתי לך מקום הוא לתקנת הלוקח אני אפייסנו שימחול על תקנתו כמ"ש רבינו ממש בזה בסי' קי"ט דהא עכ"פ תצא השדות של אפותיקי מיד הלוקח הראשון ולא שייך הנחתי לך מקום אלא לטובת הלוקח שאינו רוצ' להוצי' מידו השדה וכיון שהלוקח לא יעכב אז המאוחר אין לו כח לטרוף מב"ח מוקדם את האפותיקי כיון דכל שדות הלוה משועבדות לב"ח כיון שגם בעל אפותיקי אינו אלא ב"ח דהא יכול לסלקו במעות וראי' ממ"ש רבינו ר"ס קי"ז גבי אפותיקי מפור' שאם משכנה אחר האפותיקי גוב' אפי' יש בנ"ח ולא אשמעינן רבותא אפי' משכנ' קודם האפותיקי גובה בעל האפותיקי אאע"כ דאין כח לבעל האפותיקי לטרוף כ"ז שיש ב"ח דעכ"פ שם בנ"ח עליו ולא לוקח גמור כנלע"ד:
אורים ותומים, תומים
קי״ח
א
וה"ה לאשה בכתובה ודעת התוס' בכתובה לא איבדה ועיין אורים ואין להקשות לשיטת התוספות הא דקחשיב הגמרא בריש אף ע"פ תנאי כתובה ככתובה לכמה דברים למה לא קחשיב להא נמי לענין דכתבה לשני דלא איבדה מראשון דבב"ח אבד. דשם לא נאמר אלא מה שהקילו חכמים גבי כתובה וקמ"ל דאף לענין תנאי כתובה הקילו משא"כ זה הטעם דלא בריר לה שתגבה ולכך לא הוי מפסדת בידים וזהו הטעם שייך אף בתנאי כתובה וא"כ מהכ"ת נחלק בין כתובה לתנאי כתובה וגם בב"ח גופיה אם הלוה לו והתנה שאם ימות המלוה בחייו שיפסיד חובו ג"כ הדין כן דלא בריר ליה הגבייה וא"כ אין זה תליה בכתובה כלל ולכך לא הקשה תוספת כך כמו שהקשו מהא דב"ח נוטל בראוי בשילהי יש נוחלין ופשוט:
ב
אבל אם כתבו לראשון כו' הסמ"ע וב"ח נדחקו מה קמ"ל בזה ונראה דמיירי דכתב לראשון סתם כל נכסיו שיהיה לך מלוה שלי ידי מסולקת הימנו וא"כ אם השני מכר נכסים לראשון אין לבעל חוב שעבוד עליו דסילק עצמו ממנו בכל אופן וה"א א"כ זה השני ג"כ יכול לומר אי שתקת וכו' ואם לאו אהדר שטרא דהיינו אמכור לראשון כי בלאו הכי צריך קנין חדש ולא תוכל לגבות ואף ממני לא תגבה דה"ל כאלו הוא מהודר קמשמע לן דלא אמרינן כן:
ג
טורף וכתב הסמ"ע הא דלא מצי טוען אי שתקת וכו' דיש לומר לכי תהדר והקשה הש"ך הא הטור השיג ארמב"ם דס"ל אם כתב ללוקח ראשון דין ודברים אין לי עליך ומכרה לשני דמוציא מיד השני והקשה הטור יטעון הלוקח שני אי שתקת וכו' ולא אמרינן לכי תהדר ובאמת בסימן קי"ט מבואר גם כן דעת התוספת והרא"ש דלא אמרינן לכי תהדר עיין שם. וכבר עמד בזה בפרישה ותירץ בדוחק. אבל באמת לא קשה מדי כי בסימן קי"ט אמרינן מהדרנא שטרא למרא ויש לו רווח כי עכשיו טורף ממנו עדית ואחר כך אם יהדר יגבה רק זיבורית ומהכ"ת לא יחזיר וא"כ אנו דנין כאלו מהודר. וכן בלוקח שני שלקח מראשון כדינו של הרמב"ם שלקח במעות ואם יהדר יגבה מעותיו מן לוקח ראשון מה שנתן עבורו יהיה פירושו אבטל הקנין או אקנהו בקנין חדש סוף כל סוף מקבל מעותיו תמורתו מלוקח ראשון מה שנתן לו ואם יטרפנו ב"ח מפסיד ופשיטא דיהדר וה"ל כמהודר מה שאין כן כאן דטורף מן לוקח שני בחנם וא"כ אם יבטל הטרפא יפסיד חובו דהא מבטל הטירפא ואם יטרפנו הבעל חוב הראשון ג"כ מפסיד וא"כ לית ליה רווחא ומהכ"ת נימא דהוי כאלו מהודר ואין לומר דיעשה קנוניא עם הלוקח שני לקנוניא לא חיישינן ועוד וכי לוקח טוען ב"ד דטוענין כן ללוקח אי שתקת וכי יטענו בית דין קנוניא ואם יחזיר הטירפא אין לו כלום ויותר טוב שעכשיו עושים פשרה ודבר זה נכון ואמת ותמהני מפרישה שלא הרגיש בו. והנה הש"ך תירץ דשאני הכא דטירפו בא מכח הלוה. ופירוש לדבריו נראה כי הך מילתא אי שתקת וכו' הוא רק לשון מושאל דא"כ תמיד נימא כך ולא יגבה אי ל"ל דאקני מבעל חוב דאם שתקת ואם לאו אמכור לאחרים וקנה ומכר לא גבי רק באמת הכוונה לשון מושאל הריני בא מכחו ולמה אגרע ולו יהיה שיהיה ביד דאתית מיניה לא היה גובה ולמה אגרע ולכך בדינו של הרמב"ם לוקח שני טוען למה אגרע מלוקח ראשון שבאתי מכחו. וכן לקמן הלוקח טוען למה אגרע מאלו היה ביד מוכר אין לך אלא זיבורית אבל כאן הלוקח ראשון שיש לו השדה הנטרפת אינו בא מכח לוקח שני רק הוא אומר אני מוקדם ושעבודי קדם א"כ לא שייך למה אגרע מכחו הלא אינו בא מכחו וא"ש אבל מכל מקום לענ"ד תירוץ של הסמ"ע יותר מסתבר:
ד
לבעל חוב אחר מוקדם הסמ"ע הקשה מה לי שהוא מוקדם או מאוחר תיפוק ליה דהוא אפותקי ועיין שם דדחק ולי נראה אם יש כאן שדה אחת שהיא אפותקי ושדה אחת אינו אפותקי ובא ב"ח מוקדם לטרוף יכול לטרוף מאיזה שירצה ולא יוכל לומר בעל אפותקי גבה מזו שאינו אפותקי כי זהו משועבד לי והוא בכלל אין נפרעין מן נכסים משועבדים במקום שיש ב"ח כי זהו לגבי לקוחת אבל לגבי אפותקי לא תקנו דאין לו על הקרקע רק שעבוד ומצי הלוה לסלקו בזוזי א"כ יאמר שעבודי קודם ובכל מקום שארצה אגבה ומכ"ש לפי מ"ש הסמ"ע דאיירי באפותקי סתם א"כ פשיטא דאין עליו רק שעבוד כל דהו ואינו בגדר הנ"ל ואין בעל אפותקי יכול לעכב עליו וא"כ הרי ב"ח טורף מלוקח ראשון ואי דיש כאן לוקח שני הלוקח ראשון אומר אי אפשי בתקנת חכמים שהוא נתקן לטובתי ולוקח ראשון גובה מלוקח שני ובעל אפותקי יצא נקי כי אין לו על שדה שניה כלום ומה חוזר חלילה יש כאן ומה צורך לפשרה. ולכך קתני דבעל אפותקי הוא מוקדם וא"כ אף אם יגבה ב"ח מן לוקח ראשון שדה הנעשית לו אפותקי בעל אפותקי המוקדם חוזר וגובה ושפיר יש כאן חוזרת חלילה. וא"ש ולק"מ. והנה הך גוונא הנזכר פה בש"ע פי' הראב"ד בגמרא וכן בעל חוב ושני לקוחות כמ"ש הבעה"ת ונראה דגם התוס' מפרשי כך דשם בכתובות דף צ"ה ע"ב ד"ה וכן ב"ח וכו' הקשו תרתי ל"ל ותי' דה"א דלכך בקדמייתא הראשונה מוציאה מיד השניה כיון דאין לשניה כ"כ פסידא שתוכל לגבות מבעלה כו' עכ"ל והקשה מהרש"א א"כ ב"ח ולוקח נמי יכול לגבות מהמוכר דהא לקח באחריות. ועוד כל הני דקתני איירי דלא נשאר ביד מוכר כלום הן בעל חוב והן משעבדי דאל"כ יטענו הנחנו לך מקום. וע"ש דדחק ולפי הנ"ל ניחא דכבר ידוע מ"ש רמב"ן בחדושיו לב"ב דבאשה אפילו אפותקי מפורש מ"מ אם שטפה נהר גובה משאר נכסים מתקנת שמעון ב"ש שיהיה כל נכסים אחראין. ולא הורע כחה בשביל שיחד לה שדה אחת. ועיין רא"ש בפרק השולח. וא"כ אלו הוה קתני רק בבא ראשונה ה"א דמיירי דיש לשני נשיו אפותקי (או דמיירי באותן ג' שדות ועיין ברא"ש פרק אלמנה נזו' דבג' שדות הללו א"י לסלקה בנכסים אחרים דתטעון באלו אני חפץ ומ"מ אם נאבדו כל נכסים אחראין) וא"כ איירי דיש לבעל נכסים מ"מ היא גובה מלוקח הקנה אפותקי לולי שכתבה דין ודברים אין לי עמך ולכך באה השניה באפותקי שלה לגבות ובא' הראשונה ומוציא מיד שניה וחוזרים חלילה ומ"מ אין לשניה פסידא דאם יטרוף ה"ל כשטפה נהר וגובה משאר נכסים בכתובה מתקנת שב"ש. ולכך קתני בב' לקוחת ובלקוחות בממ"נ אי לית ליה אפותקי ע"כ דלית ליה למוכר שאר נכסים דאל"כ יאמרו הנחנו לך מקום וא"כ אית ליה ללוקח פסידא. ואי איירי באפותקי א"כ פשיטא דאית ליה פסידא דהוי כשטפה נהר אם קרקע זו שהיה משועבדת לו נטרף הימנו. וא"כ שפיר מוכח אף דאיכא פסידא מ"מ חוזרים חלילה ודברי התוס' מיושבים. ובאמת יש עוד דרך שחוזרים חלילה שני ב"ח זה אחר זה ולראשון כתב דאקני ולא להשני ומכר השדה וכתב ללוקח דאקני וקנה ומכר וכתב הב"ח הראשון ללוקח אחרון דין ודברים אין לי עמך א"כ א"י לטרוף לא ממנו ולא מלוקח ראשון דטוען הנחתי לך מקום דהא שעבודך דאקני וחוזר הב"ח השני דלית ליה דאקני וטורף מלוקח ראשון דהוא לא מצי לומר הנחנו לך מקום דל"ל דאקני והלוקח ראשון טורף מלוקח שני דלו אית דאקני ובא ב"ח ראשון וטורף השדה ההיא מלוקח ראשון דלא כתב לו דין ודברים ובא לוקח שני וטורף מב"ח וכן כולם וכו' עד שיעשה פשרה והדין דין אמת ואפשר דלא בקשו לפרש כן דא"כ תפשוט דאקני משתעבד והך הוא איבעיא בב"ב ולאוקמי כר"מ דחוק ודוק:
אורים ותומים, אורים
קי״ח
א
וקנו מידו לא מבעיא בדלא קנו דאפילו מהשני יכול לגבות דאין סילוק מועיל הואיל ושעבודו עליה דקרקע בלי קנין אלא אפילו קנו מידו דמועיל לגבי שני וא"כ ה"א דהוי כמו נשתטפו בני חורין דגובה ממשעבדי קמ"ל דלא דאפסיד אנפשיה בידים דמי הכריחו לסלק שעבודו משני סמ"ע:
ב
וה"ה לאשה בכתובה ודעת התוס' דבכתובה הואיל ולא ברור דתגבה מחיים לא הוי כמו אפסיד בידים וגובה כתובה מראשון והמחבר גופיה הביא בא"ע סימן ק' הך דיעה ואם כתבה לאחר גירושין לכ"ע דינה כמו ב"ח דהא ברור לה דתוכל לגבות כמו ב"ח ופשוט:
ג
אבל אם כתבו לראשון וכו' עיין תומים מה קמ"ל בזה דפשיטא דגובה:
ד
אין טורפה מהשני דמה מכר ראשון לשני כל זכות שהיה לו מכר לשני ואם פרט כל זמן שהנכסים בידך נראה דלכ"ע יכול לטרוף מהשני דהא פי' כל זמן שהוא בידך וכ"כ המ"מ ועיין לח"מ מה שתי' הא דלא דמי להמקדיש נכסיו:
ה
וב"ח טורף אותה מלוקח ראשון היינו שהחוב נגד שני שדות ולכך אף שכבר טרף שדה ראשונה טורף שניה ג"כ ולא מצי הראשון לומר הנחתי לך מקום כי חובו נגד שניהם:
ו
טורף והא דלא מצי הראשון לומר אי שתקת וכו' מהדר שטר טירפא ללוקח שני עיין בתומים מ"ש בזה לדעת הסמ"ע והש"ך:
ז
וחוזרים חלילה וכו' אין הכוונה באמת חוזרים חלילה רק אנו רואים כאלו היה חוזרים חלילה והיה פשרה ביניהם אם כן אפוכי מטרתי ל"ל ותיכף עושים פשרה ביניהם סמ"ע וכך כתב הריטב"א וכן משמע שם בתוס' למסקנא בד"ה ואוקמינן עיין שם:
ח
שאינו שלו שהיה גזולה ובא על לוקח לטרוף שדהו והלוקח באחריות שלו טורף מלוקח שני:
ט
אפותקי הן במפורש והן בסתם דכבר כתבנו במקום שיש נכסים משועבדים אף שקנו אחר כך אפילו באפותקי סתם אין יכול לדחותו עליהם סמ"ע:
י
מוקדם עיין בסמ"ע דמוקדם לאו דוקא רק הכוונה דאפותקי יש לו דין קדימה בשדה ההוא הואיל והוא אפותקי אף דהוא מאוחר בזמן אבל כפמ"ש בתומם צריך להיות מוקדם דוקא בזמן ג"כ דאם לא כן הב"ח מוקדם טורף מן לוקח ראשון ולוקח ראשון מהשני ובעל אפותקי יצא נקי וע"ש בביאור דברי התוס':
חכמת שלמה על שולחן ערוך, חושן משפט
קי״ח
א
סעיף א' לוה שמכר נכסיו לשנים. נ"ב עיין בש"ך סק"ב מה שהשיג על הב"ח ולדעתי צדקו דברי הב"ח דע"כ לא אמרינן דאם טרפו בע"ח מוקדם אינו חוזר עליו רק אם לא הוי להמוקדם אפותיקי. אבל אם הוי להמוקדם אפותיקי ובפרט אפותיקי מפורש א"כ זה דומה לנמצא שדה שאינ' שלו דחוזר עליו ואף דהטעם של טרפו בע"ח מוקדם מכח דיכול לסלקו בדברים אחרים ובאפותיקי מפורש ג"כ יכול לסלקו. מ"מ אינו דומה דבשלמא בסתם בע"ח כיון דיכול לסלקו אף בקרקעות אחרים לכך לא הוי כטעות מעיקרא. אבל באפותיקי כיון דא"י לסלקו רק במעות ומטלטלין מי יודע אם יהיה לו מעות אז או מטלטלין לכך נחשב כאין הדבר בידו לסלקו והוי כטעות מעיקרא. ועוד אף דיכול לסלקו מ"מ כיון דאזלינן בתר אומדנא אנן סהדי אם ידע בע"ח השני דעשה לראשון אפותיקי מפורש ואמר לו לא יהי' לך פרעון אלא מזה דגם להשני אמר כן על שדה זו עצמה בכה"ג ניכר ערמתו שרוצה להפקיע בחנם חובו. ובשלמא בלא עשאו אפותיקי מפורש לראשון שפיר י"ל דאף אם היה יודע הבע"ח שחייב לאחר מקודם מ"מ היה מסכים לקבל אפותיקי זה כיון דאינו ניכר הערמה אולי דעתו לסלק למוקדם ממקום אחר ולו יסלק בזה ולא ניכר הערמה. וגם בזה כיון דלא דקדק הבע"ח לחקור אם חייב לאחר תחלה דמי יודע לכמה בני אדם הוא חייב והו"ל לאסוקי אדעתא ולא לקבלו ומדקבלו אמרינן דגמר והסכים אף שחייב לאחר לקבלו באפותיקי וסומך שיסלק לאחר בדברים אחרים. אבל באם עשאו לראשון אפותיקי מפורש וגם להשני בזה ניכר הערמה שעוש' שרוצ' להפקיע בשדה זו כל חובותיו וניכר שרוצ' להערים להשני והפסידו בחנם חובו בודאי אם ידע לא היה מסכים הבע"ח כן רק דלא חש לכך דאפותיקי מלתא דלא שכיח הוא ובפרט לעשות ערמה בכוונה ולא הו"ל לחוש לכך שיעשה במזיד להיות רשע ובודאי אם ידע לא היה מקבל לכך אנן סהדי דהוי טעות התנאי מעיקרא וצריך להחזיר לו מעותיו ומה דנקטו הפוסקים הדין בנמצאת שאינה שלו. י"ל אדרבא זה הוי רבותא דבזה לא ניכר הערמה כ"כ דיש לומר כיון דגזלה תחלה והיה ידו תקיפה סבר שלא יחוזר הנגזל לטרפו ממנו. או שסבר שקנהו מהנגזל להעמידו בידו וקמ"ל דמ"מ דהוי טעות ומכ"ש הכא דהוא מדעתו עשה ערמה זו להתנות עם זה כן ועם זה כן שלא יהיה להם פרעון רק מזה ודאי הוי טעות וערמה עשה והוי טעות ממש ודוק היטב בזה:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
טורי זהב על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, תומים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
אורים ותומים, אורים
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5