שולחן ערוך, אורח חיים תל״א: זמן בדיקת החמץ. ובו ב' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

זמן בדיקת החמץ. ובו ב' סעיפים:
בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ:

ב

יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכ' ולא יאכל עד שיבדוק ואפי' אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק ואם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק (ויש אומרים שצריך להפסיק וכן נראה לי עיקר):

א

יזהר כל אדם כו' גם הרב רבינו ירוחם והר"ן בשם הראב"ד הוכיחו מראיה אחר' דעיקר המצוה היא תחלת הלילה שיש בו אור עדיין אף ע"ג דמהרי"ל בדין תענית בכורות וכן המנהגי מהרא"ט כתב שמצות בדיקה היא בלילה ממש אבל לא קודם מ"מ נראה עיקר כדברי הראב"ד ואין ספק שהם לא ראו דברי ראב"ד בזה ודע שהרמב"ם בפר' ב' והסמ"ק בעשה ל"ט כ' שאין קובעין מדרש בסוף י"ג משמע להדיא דאף שעדיין לא הגיע הלילה דהיינו בין השמשות נמי אסור וכ"כ הכלבו וסיים וכ"ש שלא יעסקו בדברים אחרים מיהו מהרר"יו בהל' פסח כ' ונ"ל דה"ה תפלת ערבית מי שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכה ובלימוד קודם שיתפלל כולו ואע"פ שלא הוזכר איסור זה בגמרא ולא בשום חיבור גם בפ"ק דשבת לא הוזכר שם איסור בלימוד מ"מ יש לחוש לדבריו דדברי טעם המה כנ"ל ובתשובת מהראב"ח חלק ב' סי' ע"ט פסק שם חכם המלמד לקהל ערב ובוקר פסקי דינים בבה"כ נראה דבליל י"ד יכול ללמוד ועכ"פ נ"ל שאם אמר לחברו שיזכירהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד כמו שהתירו החכמים ללמוד בליל שבת אצל הנר אם אומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה וכ"כ ב"ש ע"ל סי' רע"ה:

א

בתחלת. פי' סמוך לכניסת הלילה רי"ו ור"ן מ"א והח"י פסק דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש אחר צאת הכוכבים ולא בה"ש. (והראב"ד דייק מלשון אור דר"ל שישנו עדיין קצת יום דמשום לישנא מעליא לא ה"ל לתנא משים אור לחושך ור"פ ס"ל דביה"ש דוקא ומזה דייק בח"י כשלא קרא ק"ש קודם בדיק' ובאים שני חיובים כא' יקרא תחילה כי תדיר היא ע"ש:

ב

שלא יתחיל. וחצי שעה קודם הזמן אסור דילמא אתי לאמשוכי ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק:

ג

ולא יאכל. וטעימה בעלמא שרי והיינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב ע"ש:

ד

לא ילמוד. והלומד שיעו' בבה"כ מותר דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה ילך בודאי לביתו כנה"ג. וכתב המג"א ונ"ל דוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דילמא ממשכ' ליה שמעתא. כ' הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מתפלל בביתו קודם הבדיקה דאיכא למיחש שמא יטרד בבדיקתו וישכח מלהתפלל אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בלילה יבדוק תחלה כיון דדש ביה לא ישכח: ומ"א כתב כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ"ה יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל. ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח ועס"ק א' מש"ש. ואותן הרגילים להתפלל ערבית ביו"ד יתפללו תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ. מ"א:

ה

שצריך. ואם אמר לחבירו שיזכיר לו הבדיקה מותר כדלעיל סימן רע"ה ס"ג עט"ז:

א

משנה ריש פסחים

ב

הרב המגיד בשם התוס'

ג

מימרא דאביי שם ז':

ד

רבינו יונה שם מלישנא דאביי:

א

ס"א בתחילת ליל. דמשום הכי נקט אור לומר בתחילת הלילה שיש עדיין אור שבלא"ה לא היה שם חשך לאור משום לישנא מעליא. ראב"ד וע' ר"ן שם:

ב

בחורין ובסדקין. גמרא ח' תנא אין מחייבין כו' ל"צ דנפל ושם זה יכול להכניסו כו':

ג

ובכל המקומות. שם:

א

ויזהר כו'. טור:

ב

שלא יתחיל כו'. כמ"ש בפ"א דברכות שתהא תפלתו סמוך וע' תוס' שם דללמוד מותר כמ"ש בפ"ב שם רק במלאכה אסור וכ"ש כאן שאף ללמוד אסור:

ג

ולא יאכל כו'. וכנ"ל דכ"ש הוא. ומ"מ ור"ל כמ"ש שם קודם מעריב אף שמותר ללמוד כמש"ש אם רגיל כו':

ד

ואם התחיל כו'. מדקאמר לא ליפתח כו' ואף בק"ש דאורייתא אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק:

ה

וי"א. כיון שאמרו דילמא כו' אין חילוק וע' מ"א שכת' דהיינו בהתחיל באיסור ובהא פליגי דמ"ס כיון שבדיקת חמץ מדאורייתא בלא ביטלו צריך להפסיק ומ"ס דהא מ"מ אינו מדאורייתא עד חצות היום. אבל דברי הטור לא משמע כן ונראה טעמו כיון דעיקר הבדיקה בתחלת הלילה כמ"ש בירושל' וכמ"ש הר"ן ויליף לה בירושלמי מקרא לכן חיישינן והוי כאין שהות אע"ג דל"ד לגמרי וכמש"ש דלמא ממשיך כו':

א

ולא יאכל – עיין מ"ב דפירות מותר אפילו הרבה והוא מוכח מדברי המגן אברהם שדימה להא דסימן רל"ב ולכאורה משמע דאפילו כשהגיע זמן הבדיקה דהיינו צאת הכוכבים ג"כ מותר לאכול פירות אפילו הרבה דאין אסור אלא אכילת קבע שאפשר להמשך וישכח הבדיקה ולי צ"ע דהא אין דומה זה לשאר דברים ק"ש ותפלה שאין מצותה דוקא בתחלת הזמן ולכן לא גזרו אלא בסעודה קבועה שאפשר להמשך וישכח לגמרי משא"כ בזה דקבעו חכמים הזמן לכתחלה תיכף בתחלת הלילה כמ"ש הרבה פוסקים וא"כ השהייה גופא אף בלא אכילה אסור כשיגיע הזמן וע"כ נראה דבחצי שעה הסמוכה לצאת הכוכבים מותר לאכול פירות כמה שירצה אבל משהגיע הזמן אין להקל בשהייה רבה אפי' ע"י פירות וכן משמע בדה"ח שרק בהחצי שעה מקילינן לזה:

א

במג"א ס"ק ה' זמן ק"ש כמ"ש תר"י ושל"ה ועיין מש"ל. נ"ב בסי' של"ב ס"ק ח':

א

סעיף א' בתחלת וכו' בודקין את החמץ וכו'. נ"ב הנה הרמב"ם כתב בהלכות חמץ ומצה דאסור לאכול כ"ש מן החמץ שנא' לא יאכל וכתבו נושאי כליו דמה דהוצרך לזה ואין די במה דבכל התורה חצי שיעור אסור משום דחצי שיעור דאסור מן התורה ילפינן מכל חלב ואין ראיה ממנו רק לדבר שאין לו שעת הכושר אבל בחמץ שהיה לו שעת הכושר אין ראיה מחלב לכך צריך לקרא דלא יאכל ואני בחיבורי כתבתי דבהיתר לאיסורו תליא מלתא דבחלב אין היתר לאיסורו אבל חמץ יש לו היתר לאיסורו אחר הפסח. והנה כעת נראה לי ראיה לדברינו ממה דבפ"ב דפסחים בסוגיא דחזקיה ור"א פריך שם לר"א למה כתיב בשור הנסקל לא יאכל בצירי וכו' ומה פריך הרי נצרך לחצי שיעור וניהו דר"א הוי תלמוד דר' יוחנן ובודאי ס"ל כרביה דחצי שיעור אסור מן התורה מ"מ כיון דשור הנסקל הי' לו שעת הכושר אין ראיה מחלב לכך איצטריך לא יאכל לחצי שיעור דאסור בשור הנסקל ומה פריך ובע"כ כמ"ש דביש היתר לאיסורו תליא מלתא ולכך חמץ יש לו היתר לאיסורו וצריך קרא אבל שור הנסקל אין לו היתר לאיסורו לכך איצטריך קרא לחצי שיעור ואתי שפיר ודוק. והנה עוד קשה לי על דברי הרמב"ם הנ"ל ממה דקאמר הש"ס בפ"ב דפסחים דמה נ"מ בין חזקיה לר"א ולמה לא קאמר כן דלר"א כיון דלא יאכל הוי נמי איסור הנאה וא"כ למה כתיב בחמץ לא יאכל בציר"י בע"כ הוי ליתורא ומרבה חצי שיעור אבל לחזקיה דאיצטריך הציר"י לרבות איסור הנאה ממילא אין לנו ריבוי על ח"ש לכך לדידיה חצי שיעור מותר מן התורה אף לר' יוחנן כמ"ש לעיל א"כ לימא דחצי שיעור איכא בינייהו אם מותר מן התורה בחמץ או אסור וצ"ע כזה ודוק היטב:

א

[א] [לבוש] דבל יראה וכו' ליכא וכו'. קשה ממה שכתב הלבוש סימן תל"ג סעיף ו' הרי כל זמן וכו' בבל יראה וכו', ויש ליישב. והנה בספר חק יעקב ריש סימן תמ"ג כתב דברש"י בבא קמא דף כ"ט ע"ב מבואר להדיא דממש עובר בבל יראה בלילה, וכן משמע למעיין במגיד פרק ג', אבל ביום עד לילה אינו עובר בל יראה כדכתיב שבעת ימים בל יראה ובל ימצא, ועוד דלדבריו תיקשי דברי רש"י אהדדי שהרי פירש מהרש"א במשנה דף י' דרש"י סבירא ליה דאין עובר בל יראה עד שתחשך, ומזה תשובה למה שפירש הקונטרס אחרון דשער אפרים דברי תוס' פרק כל שעה אי משכח משש עד שתחשך, דאם כן עובר בל יראה, ובאמת אינו עובר כלל כדפירשתי אלא תוס' שם מיירי בתוך הפסח כמו שכתבתי בתשובתי, ובלאו הכי אי אפשר לפרש תוס' הכי דאם כן לא משני התרצן בדף מ"ו כלום דילמא משכחת לבתר איסורא וכו', ומה שתירץ התרצן סבר דפריך על קודם איסורא וכו' הוא שלא בהשגחה דאם כן עדיין נשאר קושיית המקשן, גם מה שכתב בפירוש רש"י דף ד' ד"ה כיון וכו' דמיירי קודם פסח דאי תוך הפסח הא כבר פירש רש"י לעיל עד כאן, אין צורך להשיב בזה כמו שיבואר למעיין, ועוד דלדידיה נמי דפירש דברי רש"י דלעיל נמי קודם פסח נמי תיקשי:

ב

[ב] [לבוש] מכל מקום איסור עשה דתשביתו וכו'. צריך עיון בפסחים דף כ"ח קאמר דר' שמעון דסבירא ליה דאין איסור לאו רק עשה אין איסור בהנאה מן התורה, ואם כן הלבוש דפסק דאין איסור לאו ופסק נמי אחר כך דאסור בהנאה מן התורה הוא דלא כמאן. שוב עיינתי דלעולם סבירא ליה כר' יהודה דאיסור לאו יש באכילה משש ולמעלה, וכמו שכתב בסימן תמ"ז סעיף ב' ולכך אסור בהנאה מן התורה, אלא בשהייה בביתו ואינו אוכל מודה ר' יהודה דאין איסור לאו בל יראה רק עשה דתשביתו, וכן משמע ברמב"ם בסימנים ריש הלכות פסח ודו"ק, ובהגה"ה שערי אפרים סימן ג' הבין דכל שאינו עובר בל יראה מותר בהנאה, ותמה על בית יוסף סימן תמ"ג עיין שם שהאריך ולא ירד לכל זה, ובתשובתם שם שכתבתי מטעם אחר שאין ראיותיו כלום:

ג

[ג] [לבוש] ונאסר גם כן בהנאה וכו'. ואם לוקין על ההנאה עיין בבאר שבע דף צ"ט באריכות, אבל ראיתי בשלטי גיבורים פרק כל שעה דהמוכר לכותים או שהאכילן לכלבו לוקה, עד כאן, וכן משמע בביאורי רש"ל לסמ"ג דף ס"א. כתב הרמב"ם פרק א' אינה לוקה משום לא יראה ולא ימצא אלא אם כן קנה חמץ בפסח או חמצו כדי שיעשה בו מעשה אבל אם היה לו חמץ קודם פסח ובא פסח ולא ביערו אף שעבר על שני לאוין אינו לוקה מן התורה מפני שלא עשה בה מעשה, עד כאן, פירוש או חמצו רצה לומר שהחמיצו בפסח וקאמר אמאי בעינן שיקנה או שיחמיץ כדי שיעשה וכו', כתבתי זה משום שראיתי בשיירי כנסת הגדולה שהאריך בשאלה שבאה למהר"ש אבוה"ב וחכמים גדולים במי שביטל בשעה ששית ולא ביערו אם לוקה בפסח משום בל יראה, ומסיק דלוקה דכיון דחכמים אסרוה בהנאה משעה ו' והפקירוהו הפקר בית דין הפקר ולא מהני ביטול, עד כאן. הא לא עשה מעשה ואף דבסוף הרגיש בזה וכתב אם התרו בו ועשה מעשה, וגם זה תמוה דכיון שנשאר משישית מה שייך בו מעשה דכבר היה חמץ דאי חמצו עכשיו בפסח לכולי עלמא לוקה. שוב עיינתי בסמ"ג לאוין ע"ח זה לשונו, כדי שיעשה בו עיסה עד כאן לשונו, ונראה לפרשו שהוא חמץ מקודם אלא שחמצו ביותר כדי שיעשו בו עיסה, אך רש"ל בביאוריו כתב שהוא טעות סופר וזה לשונו כדי שיעשה בו מעשה, ופירש בו כמו שכתב ברמב"ם, אך בכלבו כתב כדי שיעשה בו מעשה עיסה וצריך עיון:

ד

[ד] [לבוש] ויש אומרים וכו'. האחרונים הסכימו לסברא הראשונה להחמיר מכל מקום בדיעבד לענין מכירה לכותים מיקל בנחלת צבי סימן תמ"ג עד שעה אחת קודם חצות וכן פסק מגן אברהם, אך בט"ז משמע דמחמיר אפילו בדיעבד ואין דבריו נראין. והשעות אלו כתב הב"ח דמתחילין מעמוד השחר עד צאת הכוכבים ועיין תשובת בית יעקב. כתב מהרי"ל משכימין לבית הכנסת בערב פסח כדי שיגמור סעודה קודם ארבע, עד כאן. מת בערב פסח מסיק מגן אברהם בסימן תמ"ג להוציאו אחר אכילה ואם התחילו להוציאו אין מפסיקין וקוברין אותו ואם לא יוכלו אחר כך לאכול יאכלו מצה עשירה או בשר ודגים, ועיין סוף סימן תקכ"ו מה שהקשיתי מזה, ובמקום דנהגו בכל יום להפסיק בין הוצאה לקבורה כמו באשכנז כמו שכתב בחק יעקב יעשו כן בערב פסח:

ה

[ה] בתחילת ליל וכו'. במנהגים ובמהרי"ל הלכות תענית בכורים, דמצות הבדיקה הוא בלילה ממש, ופירושיה נראה לי לאפוקי בין השמשות אבל באמת המצוה תיכף בהתחלת הלילה אחר צאת הכוכבים ואף שיש עדיין קצת אור יום וכן משמע במהרי"ל ריש הלכות בדיקת חמץ ותשובת מהרי"ו סימן קצ"ג כן נראה לי וכן פסק הראב"ד בבית יוסף, ודלא כב"ח שהשיג על מהרי"ל ומנהגים ונמשך אחריו עולת שבת ומגן אברהם ס"ק ה' וכתב שלא ראה לדברי ראב"ד שבבית יוסף וליתא. גם נראה לי שהב"ח הבין דברי ראב"ד דמצריך לבדוק בין השמשות, ולעניות דעתי אי אפשר לומר כן אף דבמתניתין תנא אור לארבע עשר מכל מקום הא שמואל תנא דף ג' ליל ארבע עשר ודאי ליל ממש קאמר, ולדידי ניחא דיש לומר דסמך שמואל על זריזין מקדימין ויבדקו תחלת הלילה, ותנא דמתניתין תנא לישנא מעליא אור לארבע עשר ורמז נמי סמוך לאור יום ודו"ק, וכן משמע בספר תמים דעים לראב"ד גופיה סימן רמ"ה, וכבר הסכים עמי בספר חק יעקב, ואף דרמב"ם פרק ב' וסמ"ג אוסרים ללמוד בין השמשות היינו כמו שכתבתי טעמא שמא ימשוך וימנע מבדיקות חמץ בתחלת זמנה, ומשמע דתחלת זמנה הוא אחר בין השמשות ותיכף תחלת הלילה וכן משמע בטור ושולחן ערוך, ועוד דמפירוש רש"י משמע דאין איסור ללמוד בין השמשות, וכן משמע במהרי"ל שם וכן משמע בכלבו שהעתיק לשון הרמב"ם והסמ"ג סוף י"ג גם טעם שמא ימשוך וכו' ותימא על הב"ח שכלבו אוסר בין השמשות כרמב"ם, העולה לדינא להחמיר שלא ללמוד מבין השמשות ושלא לבדוק חמץ עד אחר צאת הכוכבים ואז יבדוק ובל תאחר:

ו

[ו] ולא יאכל וכו'. דוקא סעודה אבל טעימה כגון פירות או פת כביצה שרי:

ז

[ז] [לבוש] בתחילת הלילה וכו'. כבר כתבתי שיש להחמיר כרמב"ם וסמ"ג דאף בין השמשות אסור, וכן פסקו הב"ח ומגן אברהם וכן משמע במגיד וכסף משנה ולחם משנה שם ודעת חק יעקב שלא לאסור קודם זמנה וראייתו ממה שכתב הב"ח ומגן אברהם בשם ר"י דמה דקאמר בש"ס אדם קורא ושונה ואחר כך קורא מיירי קודם זמן קריאת שמע, עד כאן. ולעניות דעתי לאו ראיה דהא כתב הב"ח עוד שני תירוצים אחד דמיירי שקורא בבית המדרש, שני דההיא אינה אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דברי תורה אבל לימוד גמור אסור וכן בר"י גופיה הלכות ברכות משמע הכי, ועוד דבסוף סימן זה כתבתי דהכא החמירו יותר. גם מה שכתב דאחר העיון אפשר לפרש גם הרמב"ם דמותר קודם זמנה, עד כאן. תשובה לדבריו למעיין במגיד וכסף משנה ולחם חמודות גם ממה שכתב שמא ימשוך וכו':

ח

[ח] [לבוש] שמא יטרוד וכו'. ובבית הכנסת מותר ללמוד דהא צריך לילך לביתו אבל לא יעסוק בפלפול דאתי לאמשוכי. כתב הנחלת צבי נראה לי שאם אמר לחבירו שיזכור לו הבדיקה כשתחשוך מותר ללמוד עיין סימן ע"ה. מי שלא התפלל מעריב יש להתפלל קודם הבדיקה ואין חילוק בין יכול להתפלל בציבור או לא, וכן משמע בחק יעקב דהרגילים להתפלל מעריב בעוד יום שיתפללו קודם הבדיקה:

ט

[ט] [לבוש] אפילו התחיל ללמוד וכו'. דעת כל האחרונים דהוא הדין התחיל לאכול ומלאכה, וחק יעקב האריך וחילק דוקא גבי לימוד כיון דאין סוף לתורה חיישינן שמא ימשוך אבל במלאכה ואכילה אין מפסיקין, ולעניות דעתי להחמיר כאחרונים הנזכרים לעיל, ועוד תימא דהא בש"ס לא נזכר אלא איסור לימוד בלבד וכתב אגודה ומגיד וכלבו ושאר פוסקים דלמדינן איסור אכילה ושאר דברים במכל שכן מלימוד, ואפשר דסבירא ליה דלכתחילה לימוד עדיף ולהפסקה אכילה ומלאכה עדיף והוא דחוק, ואכתי תיקשי מנא ליה ללמוד זה מזה. ומה שהקשה אחרונים בסימן רל"ב במנחה בקריאת שמע דאין מפסיקין כבר תירצו דהכא חמיר לאפרושי מאיסור כרת, ודעת הלבוש נראה דלתרץ זה סיים שעשו חז"ל חיזוק וכו', רצה לומר כיון שהוא פעם אחד בשנה ולא רגילי בה עשו חיזוק לדבר בזה יותר משל תורה ולא דמי ללולב בסוף סימן תרנ"ב שהוא דאורייתא אלא דמשמע שם דאף בחול המועד סוכות אין מפסיק שהוא דרבנן ויש ליישב:

א

בתחילת. עיין באר היטב ס"ק א' ובת' בי"ד סי' קכ"א מפרש דירצה דבתחילתה היא המצוה אפילו אינו עושה דבר ולא שייך לאמשוכי ולא יאכל היינו איסורא:

ב

בודקין. לא מבעיא לדעת הר"ן דס"ל דחמץ שאינו ידוע דאורייתא דמחוייב לבדוק בכל ספק דאורייתא אלא אפילו אם הוא דרבנן מחויב נמי להיות דאינו בודק כ"א במקום שמכניסין חמץ הוי כספק הרגיל פר"ח. דע דמדאורייתא אפי' בחמץ ידוע סגי בביטול דלא כתשובה א' הביאו כל בו:

ג

בשום מלאכה. נ"ל אם נאבד לו מפתח חדרו ושלח אחר אומן מעתה א"א לו לבדוק אסור ת' בי"ד סי' קנ"א:

ד

א"צ. דבדיקה הוא גופא מרבנן ותסתיי' שלא יתחיל ת' הנ"ל מ"א ופר"ח העלה דאפילו התחיל באיסור וח"י חולק ובמלאכה אפילו בהיתר יפסיק ול"ד לסי' רל"ב דשאני מנחה שרגיל בה כל השנה ועוד החמיר שאיסור כרת נגעה ביה:

א

א) [סעיף א'] בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ וכו', ומדאו' בביטול בעלמא סגי שיבטלנו בלבו ויחשבנו כאלו הוא עפר בעלמא ואז אינו עובר עליו אלא שחכמים הצריכו להוציאו מן הבית לפי שאדם רגיל בו כל השנה וחשו שמא יבא לאוכלו אם ישאר בבית. טור, לבוש. א"נ כיון שהחמירה עליו תורה לעבור בבל יראה אם אינו מבטלו לכן החמירו עליו חכמים. מ"א סק"ב בשם התו' ריש פסחים. ואפי' בחמץ נוקשה ועי' תערובת דליכא בל יראה החמירו. תו' שם. ב"ד סי' קנ"ב. ואפי' אם ביטל ואח"כ מצא חצי זית צריך לבער. הרדב"ז ח"א סי' קל"ה. ועיין לקמן סי' תמ"ב סוף או' ע"ז.

א

ב) ר' ישעיה הראשון הוכיח דאפי' לחמץ ידוע מהני ביטול מה"ת מדתנן ההולך לשחוט וכו' ונזכר שיש לו חמץ בתוך ביתו אם יכול וכו' ואם לאו מבטלו בלבו דאי לא מהני ביטול היכי שרו ליה רבנן למעבד מצוה הבאה בעבירה ולעבור בל יראה, וכן דעת הר"ן ריש פסחים יעו"ש וכן הוכיח הרשב"ץ בס' מאמר חמץ והפר"ח יעו"ש. ער"ה או' א' ועיין לקמן סי' תל"ג או' נ"ז.

א

ג) שם. בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין וכו' איתא בר"ה דף כ"א ע"א אמר להו רב נחמן להני נחותי ימא אתון דלא ידעיתון בקביעא דירחא כי חזיתו סיהרא דמשלים ליומא בעירו חמירא. דלדידהו דמגלי להו עלמא מארבע עשר משלים ע"כ. ולפ"ז ההולך במדבר וכה"ג שאין בקי בקביעות המועד צריך לבער איזה ימים קודם דמשלים סיהרא ליומא כדי שלא יבא לידי ספק. יא"פ.

א

ד) שם. בתחלת ליל י"ד בניסן וכו' והטעם שתיקנו הבדיקה בלילה משום שבני אדם מצויים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה גמ' פסחים דע"א. ופירש"י ואור הנר יפה לבדיקה בלילה אבל ביום מחשיך וא"ת יבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן מחיפוש שמצותו בנר עכ"ל. ודברי הגמ' הנז' הביאו הטור וב"י וט"ז סק"א. ועיין לקמן או' ו'.

א

ה) שם. בתחלת ליל י"ד בניסן וכו' סי' סמוך לכניסת הלילה. ר"י ור"ן בשם הראב"ד ב"י. מג"א סק"א ור"ל קודם צאת הכוכבים וכמ"ש המ"א לקמן סק"ה יעו"ש. אמנם הא"ר או' ה' הוכיח מכמה פו' דתחלת הבדיקה זמנה הוא אחר צאת הכוכבים ותיכף תחלת הלילה אעפ"י שעדיין יש קצת אור יום וכתב שכ"מ בטור וש"ע יעו"ש. וכן הסכים ח"י או' א' וכ"כ הט"ז סק"א. וכן הגאון מהר"ר יהושע שפירא בשיטתו על פסחים הנקרא חידושי מהרי"ש בשו"ת שבסופו סי' א' הכריע להלכה ולמעשה לנהוג לכתחלה כדעת הרב ח"י שהוא אחר צאת הכוכבים יעו"ש וכן הסכים הרב חק יוסף. והב"ד המחב"ר או' א' וכן הסכים מקו"ח בחידושים או' א' ר"ז או' ה' ח"א כלל קי"ט או' ו' קיצור ש"ע סי' קי"א או' א' בן א"ח פ' צו או' א'.

א

ו) שם. בודקין את החמץ לאור הנר וכו' ומצאו להם סמך מן הפסוק שבדיקה זו תהיה לאור הנר דכתיב אחפש את ירושלים בנרות. טור. והוא מגמ' פסחים ז' ע"ב יעו"ש.

א

ז) שם. בודקין את החמץ וכו' ואם א"א לו לבדוק בעצמו צריך לשכור מי שיבדוק. וכן אם המקום רחוק ממנו צריך לשכור שליח לבדוק שם. חמ"מ או' א'.

א

ח) שם. בודקין את החמץ וכו' ומי שמיתו מוטל לפניו ליל י"ד הוא פטור ממצות בדיקה ויבדקו לו אחרים. מהרי"ע בשו"ת בית יהודה ח"א סי' ה' בסוף התשו' ברכ"י או' ב' ובס' תשובה מאהבה כתב שבפראג נוהגין שהאונן מקנה חלקו לשותפו וגם בזה לענין חמץ יקנה במתנה לשותפו או לאחר ואז יברך האחר ג"כ משא"כ אם אינו בודק מחמת הקנאה רק דרך שליחות צ"ע אם יברך. שע"ת. ונראה דאם לא הקנה לאחר אם אותו אחר יש לו בתים באותו חצר יברך על בדיקה שלו ויכוין לפטור גם הבדיקה שבודק בשביל האונן. ואם אין אותו אחר שבודק לאונן דר באותו חצר אבל יש אחרים דרים שם יכוין אותו אחר על ברכת אחרים שבודקים לעצמם ויבדוק לאונן.

א

ט) שם. בודקין את החמץ וכו, וגם צריך אז לבטל את החמץ כמ"ש לקמן סי' תל"ד סעי' ב' יעו"ש.

א

י) שם. שדרך להכניס שם חמץ. לאו דוקא שאף שאין דרך להכניס שם חמץ רק במקום שמשתמשים שם חיישינן שמא הכניס שם חמץ ולאו אדעתיה. וכמבואר לקמן סי' תל"ג. ח"י או' ב'.

א

יא) [סעיף ב'] שלא יתחיל וכו' וחצי שעה קודם הלילה אסור דלמא אתו לאמשוכי כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה. מ"א סק"ג. ח"י או' ג' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ה' ח"א כלל קי"ט או' ז' ודוקא במלאכה ואכילה וכדומה אסור חצי שעה קודם בדיקה משא"כ בלימוד דאין לבטלו מת"ת קודם התחלת זמן הבדיקה, ח"י שם. וח"א שם כתב דבלימוד אינו אסור אלא בה"ש כדי שלא יתבטל מלימודו מיהו החמ"מ או' ד' כתב על דברי הח"י הנז' דאין דבריו מוכרחים נגד כל דברי האחרונים יעו"ש וכ"כ הר"ז שם דחצי שעה קודם זמן הבדיקה דהיינו קודם צ"ה אסור ללמוד אפי' פרק א' אעפ"י שיכול לגמור הפרק קודם צ"ה יעו"ש, ועיין לעיל סי' רס"א או' א' ודו"ק.

א

יב) שם. שלא יתחיל וכו' ומי שלא בדק בלילה אסור ביום עד שיבדוק. מ"א שם. מקו"ח בחי' או' ד' ר"ז שם. חקת הפסח הנד"מ או' ך' ועיין לקמן סי' תל"ג או' ד'.

א

יג) שם. שלא יתחיל וכו' ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנז' בסי' רל"ב. מ"א סק"ה. חמ"מ או' ג' זכ"ל.

א

יד) שם. שלא יתחיל וכו' ואפי' הוא בענין שאינו יכול לבדוק עדיון לאיזו סבה כגון שנאבד מפתח חדרו ושלח אחר אומן לעשות או כיוצא דצריך על כרחו להמתין שהות מה לא יאמר בעוד שמתקן אעשה מלאכה וכיוצא אלא צריך להמתין ולמנוע מכל אלה ולישב בטל עד שיבדוק כיון שמצפה שאחר שעה יוכל לבדוק ומיהו ודאי אם אינו מצפה שיוכל לבדוק בלילה מותר. ב"ד סי' קנ"א.

א

טו) שם. ולא יאכל וכו' אבל טעימה בעלמא שרי' מהרי"ל. ב"ח. וטעימה היינו פירות או כביצה פת כמ"ש ססי' רל"ב. מ"א סק"ד. וכ"כ האחרונים, והח"א כלל קי"ט סוף או' ז' כתב וכזית פת. וכתב שם המ"א דה"ה לשתיה ודוקא כביצה ולא יותר דאדרבה יותר יש לחוש שמא ישתכר. מחה"ש. וחמשת מיני דגן יותר כביצה אסור כמו פת. א"א או' ד' ועיין בדברינו לשם או' ל"ד.

א

טז) שם לא ילמוד וכו' ואותם האנשים האומרים דבר הלכה בבהכ"נ אחר התפלה מותרין לומר השיעור דדוקא שמי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה בודאי ילך לביתו. הראנ"ח ח"ב סי' ע"ט, כנה"ג בהגה"ט. ודוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למגזר דלמא ממשכא ליה שמעתא ואתא לאמנועי ממצוה שישכח אח"כ מלבדוק. מ"א סק"ה. ח"י או' ו' א"ר או' ח' חק יוסף או' ו' ר"ז או' ט' ואו' יו"ד. מקו"ח בחי' או' ו' חקת הפסח הנד"מ. אמנם הפר"ח אוסר זה וזה כי העיקר שאסור ללמוד לאחר זמן התחלת חיוב הבדיקה וכ"נ דעת הט"ז. חמ"מ או' ד',

א

טוב) שם. לא ילמוד וכו' ואם אמר לחבירו (שאינו לומד) שיזכירהו הבדיקה כשתחשך מותר לו ללמוד כמו שהתירו חז"ל ללמוד בליל שבת אצל הנר אם אומר לחבירו תן דעתך עלי שלא אטה. עט"ז, חק יוסף שם. וכ"כ א"ר או' ח' בשם הנ"ץ. ר"ז או' י"א. חקת הפסח הנד"מ. והיינו כשצוה לחבירו להזכירו ולהפסיקו מיד כשיגיע זמן התחלת הבדיקה.

א

חי) שם. לא ילמוד וכו' ומי שלא התפלל או קרא ק"ש עיין בב"ח שכתב חילוקי דעות בזה והמ"א סק"ה מסיק כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צ"ה ע"כ יבדוק תחלה ואח"כ יתפלל אם לא שרגיל להתפלל בבהכ"נ בעשרה דאז יתפלל תחלה עכ"ל ואזיל לשטתו שדעתו כדעת הב"ח שזמן הבדיקה קודם צ"ה אך לפי מ"ש לעיל (או' ה') דעיקר זמן הבדיקה הוא בלילה אחר צ"ה א"כ מי שרגיל להתפלל ולקרות ק"ש בזמנה אל ישנה כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. ח"י או' ז' וכן הסכים מקו"ח בחי' או' ו' וחקת הפסח הנד"מ. וכ"כ א"ר או' ח' מי שלא התפלל מעריב יש להתפלל קודם בדיקה ואין חילוק בין יכול להתפלל בציבור או לא עכ"ל, וכ"כ דה"ח או' ב' וכ"ה דעת הגאון מהר"ר יהושע שפירא בשטתו על פסחים הנקרא חי' מהרי"ש בשו"ת שבסופו סי' ב' אלא שכתב דאם יש שם אחר יאמר לו שיזכירהו לבדוק תיכף אחר תפלתו דכל כמה דאפשר לתקוני מתקנינן ושם חלק על דברי קצת אחרונים יעו"ש. והביאו מחב"ר או' ג',

א

יט) שם. ואם התחיל ללמוד וכו' לאו דוקא תלמוד אלא אפי' במקרא ושאר ענייני חכמה וכו' כ"כ הר"ר מנוח יעו"ש. חקת הפסח או' ג'.

א

ך) שם. ואם התחיל ללמוד וכו' וה"ה לדבר הרשות כמו בתפלה כמ"ש לעיל סי' רל"ב. כ"כ הרשב"ץ בס' מאמר חמץ יעו"ש והביאו הער"ה או' ג' וכ"כ הב"ח דלסברא זו ה"ה באכילה נמי א"צ להפסיק. אבל הט"ז סק"ג כתב דלאכילה פשיטא דצריך להפסיק אפי' לדיעה זו מטעם שאין קבע לאכילה. וכ"כ המ"א סק"ו דמשמע מדברי הש"ע דדוקא בלימוד א"צ להפסיק אם התחיל מבע"י אבל מדבר הרשות לכ"ע פוסק. וכ"כ העו"ש או' ב' דלאכילה ומלאכה אפי' התחיל בהיתר פוסק יעו"ש. והח"י או' ח' כתב להיפך דדוקא בלימוד פליגי הני שני דיעות משום דמשכא שמעתא אבל באכילה ומלאכה לכ"ע א"צ להפסיק יעו"ש. אמנם הא"ר או' ט' כתב דדעת כל האחרונים דבהתחיל לאכול ומלאכה מפסיק וכתב דכן יש להחמיר כדעת האחרונים יעו"ש. ובלא"ה דעת האחרונים כדיעא שנייה דאפי' בלימוד והתחיל בהיתר כשיגיע זמן הבדיקה פוסק כמ"ש לקמן או' כ"ג יעו"ש.

א

כא) שם. ואם התחיל ללמוד מבע"י וכו' דהיינו שהתחיל בהיתר כמ"ש הב"י ודלא כמ"א סק"ח שכתב דמיירי בהתחיל באיסור דהיינו חצי שעה קודם הלילה, ח"י או' ח' מקו"ח בחי' או' ז' נה"ש או' ה' חמ"מ או' ג' ר"ז או' ו' הגר"א.

א

כב) שם. מבע"י משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל וק"ל דבדבר דאו' פוסק כמ"ש סי' רל"ה, מ"א סק"ח, וכ"כ העו"ש או' ב' מיהו הח"י או' ח' כתב דדוקא בלימוד פוסק דלמא משכא שמעתא אבל בשאר מלאכות אפי' התחיל באיסור אינו פוסק דבדיקת חמץ דרבנן ובדרבנן אפי' התחיל באיסור אינו פוסק כמ"ש סי' רל"ב יעו"ש. אבל אין כן דעת האחרוני' כמ"ש באו' שאח"ז.

א

כג) שם הגה, וי"א שצריך להפסיק וכו' וכ"פ הלבוש וכן הסכים הב"ח וכתב דאפי' מן הלימוד צריך להפסיק וכ"ש באכילה, וכן מסיק הפר"ח לדינא דאפי' התחיל בהיתר כשיגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק יעו"ש, וכ"כ הר"ז או' ו' דה"ח או' א' חקת הפסח הנד"מ, וכ"כ ח"א כלל קי"ט או' ז' אלא שכתב דאם התחיל בהיתר בלימוד המיקל לא הפסיד אבל בהתחיל לאכול או במלאכה מפסיק יעו"ש, ועיין לעיל או' ך'.

א

ש"ע ס"ב שלא יתחיל במלאכה וכו' כצ"ל:

ב

ט"ז סק"ב כיון שיש חשש שיבא לו עיון וישהה קצת רחוק כו' וכו' כצ"ל:

א

בתחלת. פי' סמוך לכניס' הליל' (רי"ו ר"ן):

ב

בודקי'. מדאוריי' בביטול בעלמא סגי דכשמבטל בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו אלא שחששו שמא יבא לאכלו ולכן הצריכו לבדוק ולבערו מן הבית והא דלא חששו כן בשאר איסורים שאני חמץ דלא בדילי מיני' כולי שתא א"נ כיון שהחמיר' עליו תורה לעבור בבל ירא' אם אינו מבטלו לכן החמירו עליו חכמים (תוס' רפ"ק) ועמ"ש סי' תמ"ב:

ג

שלא יתחיל. בסוף יום י"ג [רמב"ם] ונ"ל דחצי שעה קודם לילה אסור כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה ועסי' תפ"ט ס"ד ומי שלא בדק בליל' אסור ביום עד שיבדוק:

ד

ולא יאכל. אבל טעימה בעלמא שרי (ב"ח מהרי"ל) טעימה היינו פירות או כביצ' פת כמ"ש ססי' רל"ב:

ה

לא ילמוד. ואותן האנשים האומרים דבר הלכה בבה"כ אחר התפלה מותרין לו' השיעור דדוקא מי שלומד בביתו אסור שאינו מוכרח לקום ממקומו אבל זה בודאי ילך לביתו (רא"ח סי' ע"ט כ"ה) ונרא' לי דדוקא מי שאומר דבר הלכה בלא פלפול אבל אסור לעסוק בפלפול אפי' אינו בביתו דבזה ודאי איכא למיגזר דילמא ממשכא לי' שמעתא ואתא לאימנועי ממצו' שישכח אח"כ מלבדוק: ואסור ליכנס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים בסי' רל"ב: כתב הב"ח מי שלא התפלל ערבית עם הציבור מצאתי בהג"ה דיבדוק תחלה ואח"כ יתפלל וכ"ה במחזורים מיהו נ"ל דיתפלל תחלה דאיכא למיחש שמא יטרוד בבדיקתו וישכח מלהתפלל משא"כ בתפל' שהיא קבוע' וסדור' לא מטריד אבל מי שמתפלל לעולם ערבית ביחידי בליל' יבדוק תחל' דכיון דדש ביה לא ישכח וכ"פ מהרי"ו דמי שהתפלל בבה"כ ופעם א' לא התפלל בבה"כ אסור ללמוד עד שיתפלל ערבית אבל מי שמתפלל לעולם ערבית בביתו מותר ללמוד קודם שיתפלל עכ"ד הב"ח ולא עיין יפה במהרי"ו בסוף דבריו שכ' בהדיא שאף מי שרגיל להתפלל בביתו אסור ללמוד עד שיתפלל וכ"כ בש"ע סי' פ"ט ס"ו והא דאי' בגמ' נכנס לב"ה וקורא ושונ' ואח"כ קורא ק"ש ומתפלל מיירי קודם זמן ק"ש כמ"ש תר"י ושל"ה ועמש"ל ואין כאן מקומו וכאן נ"ל דזמן בדיק' הוא קודם צ"ה כמ"ש רסי' ואז יבדוק ואח"כ יתפלל אחר צ"ה ואם לא בדק עד אחר צ"ה יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל כמ"ש סי' ת"ע ואי ליכא אחר יעשה כמ"ש הב"ח: ואותן הרגילין להתפלל ערבית בי' יתפלל תחלה בבה"כ דטורח הוא לקבצם אח"כ כמ"ש הטור סי' רל"ה וכמש"ל לענין אמירת השיעור:

ו

ואם התחיל ללמוד. משמע דמדבר הרשות לכ"ע פוסק:

ז

מבע"י. משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל וקי"ל דבדבר דאורייתא פוסק כמ"ש סי' רל"ה ע' בראב"ח ח"א סי' מ"ח:

ח

וי"א שצריך להפסיק. ואף על גב דבהתחיל בהיתר אי' בסי' רל"ה דאינו פוסק שאני התם שהוא תדיר משא"כ כאן שהוא פעם א' בשנה חיישי' יותר שישכח (ב"ח) וקשה דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר כמ"ש סי' תרנ"א ועוד דבסוכה פריך מדקתני גבי לולב דמפסיק וגבי מנחה קתני אין מפסיקין ומאי פריך דשאני לולב שאינו תדיר כ"כ, ור"ל חנליש כ' דהכא כיון שהוא לאפרושי מאיסורא חמיר טפי ול"נ דמ"ש ואם התחיל מבע"י מיירי חצי שעה סמוך לערב דהתחיל באיסור ולכן צריך להפסיק והרב"י ס"ל דא"צ להפסיק דס"ל דלא הוי דאורייתא דהרי עדיין לא הגיע זמן ביעור חמץ:

א

(א) בתחילת ליל וכו' – פי' תיכף אחר יציאת הכוכבים שיש עדיין קצת מאור היום ראוי להתחיל לבדוק כדי שלא יתרשל או שלא ישכח:

ב

(ב) בודקין וכו' – וגם צריך לבטל אז את החמץ וכדלקמן בסימן תל"ד ס"ב ומן התורה באחד מהן סגי דכשמבטלו בלבו ומפקירו שוב אינו שלו ואינו עובר עליו וכ"ש כשבודקו ומחפש אחריו ומבערו מן העולם אלא שחז"ל החמירו דלא סגי באחד מהן אלא בשניהם דוקא לפי שחששו אחר שהבטול תלוי במחשבתן של בני אדם ובדעותיהן אולי ירע בעיני האדם שיש לו חמץ בעד כמה אלפים להפקיר ואף שבפיו יאמר שיהיה בטל והפקר וחשיב כעפרא מ"מ לבו לא כן יחשוב ולא יבטלנו בלב שלם והרי הוא עובר בבל יראה שהרי לא הוציא מביתו ועוד שמא מתוך שרגילין בו כל השנה אם יהיה בביתו ורשותו גזרינן שישכח ויבוא לאכול ולכן תקנו חז"ל שאע"פ שמבטל לא סגי אלא צריך לבדוק לבערו מן העולם ומ"מ צריך לבטל ג"כ שמא לא יבדוק יפה וימצא חמץ בפסח ויעבור עליו:

ג

(ג) לאור הנר – מפני שצריך לבדוק בחורין ובסדקין ואור היום לא יועיל לזה וכיון שצריך שתהיה לאור הנר קבעוה בלילה מפני שאז אורו מבהיק יותר מביום ואפילו במקום האפל וגם היא שעה שבני אדם מצויים בבתיהם:

ד

(ד) שדרך להכניס וכו' – לאו דוקא אף שאין דרך להכניס שם חמץ רק במקום שמשתמשים שם לפרקים בחמץ חיישינן שמא הכניס שם חמץ ולאו אדעתיה וכמבואר לקמן סי' תל"ג:

ה

(ה) שלא יתחיל בשום מלאכה וכו' – ואפילו חצי שעה שקודם הזמן אסור דלמא אתי לאמשוכי וה"ה דאסור לכנוס למרחץ ובכל הדברים הנזכרים לעיל בסימן רל"ב. ומי ששכח לבדוק בלילה אסור ביום בכל הדברים עד שיבדוק [אחרונים]:

ו

(ו) ולא יאכל – וטעימה בעלמא שרי והיינו פת כביצה ולא יותר או פירות אפילו הרבה וכמו שכתבנו בסוף סימן רל"ב עיי"ש במ"ב ועיין בבה"ל דפירות הרבה אינו מותר רק בהחצי שעה שקודם הבדיקה אבל משהגיע זמן הבדיקה גם ע"י פירות אין נכון לשהות הרבה:

ז

(ז) לא ילמוד – גם בזה יש אוסרין אף בחצי שעה שמקודם דלמא אתי לאמשוכי הרבה אם לא שביקש לאחד שיזכירנו כשיבוא הזמן ויש מתירין לענין לימוד מקודם ורק בהגיע הזמן של צה"כ אסור. ואף להאוסרין אינו אסור אלא בלומד בביתו אבל הלומדין שיעור הלכה בביהמ"ד אחר התפלה מותר דהלא יהא מוכרח בודאי לבא לביתו ומ"מ אף זה אינו מותר אלא הלומד בלא פלפול אבל בפלפול חיישינן בכל גווני דלמא אתי לאמשוכי:

ח

(ח) עד שיבדוק – ולענין תפלת מעריב אותן המתפללים מעריב בזמנו בצבור יתפללו מקודם דטורח לקבצן אח"כ וגם אין לחוש כ"כ שישכח לבדוק שהרי תפלה היא דבר קבוע ואין שייך בו שמא ימשוך והמתפלל בביתו יתן לאחר לבדוק והוא יתפלל דעי"ז יקיים שניהם בזמנם ואי ליכא אחר יתפלל תחלה אכן אם הוא רגיל להתפלל לעולם ביחידי יבדוק תחלה דכיון דרגיל בכך לא חיישינן כ"כ שמא ישכח והח"י כתב דלעולם יתפלל תחלה דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם:

ט

(ט) ואם התחיל ללמוד – וה"ה שאר מלאכות:

י

(י) מבעוד יום – בזמן ההיתר ולכן אין צריך להפסיק דאפילו בק"ש שהיא דאורייתא קיי"ל בסימן רל"ב דאם התחיל בהיתר אינו מפסיק עי"ש ואם התחיל בזמן האיסור לכו"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאורייתא כ"ז שלא ביטל ובדאורייתא פוסק כמ"ש בסימן רל"ה:

יא

(יא) שצריך להפסיק – אף דהתחיל בהיתר. וטעמם דעיקר מצוה לכתחלה קבעו חכמים בתחלת הלילה וע"כ צריך להפסיק כדי שיתקיים המצוה כתקונה:

יב

(יב) וכן נ"ל עיקר – וה"ה לשאר מלאכות. ומ"מ נראה דאין צריך להפסיק אלא כשיגיע הזמן של צאת הכוכבים:

א

(בש"ע סעיף א) בודקין את החמץ וכתב בשו"ת בית יהודה שאונן פטור ממצות בדיקה ויבדקו לו אחרים ובספר ח"מ כתב שבפראג נוהגין שהאונן מקנה חלקו לשותפו וגם בזה לענין חמץ יקנה במתנה לשותפו או לאחר ואז יברך האחר ג"כ משא"כ אם אינו בודק מחמת הקנאה רק דרך שליחות צ"ע אם יברך:

א

בתחלת ליל י"ד כו'. בגמ' פרכי' מכדי חמץ מו' שעות אסור נבדקי' בשית וכ"ת זריזין מקדימין למצו' נבדוק מצפרא שנא' וישכם אברהם בבקר אר"נ בר יצחק בשעה שבני אדם מצוים בבתיהם ואור הנר יפה לבדיק' פירש"י אבל ביום מחשיך וכ"ת לבדוק לאור היום הא ילפינן לקמן חיפוש מנרות. גם הטור העתיק ב' טעמים אלו ונראה דצריכי תרווייהו דעכ"פ בעי' שעה מבוררת לקבוע בה בדיקה דהיינו לומר שיש שינוי באותו שעה ויש בה רושם ע"כ הקשה בגמרא דנבדוק בשית שאז יש רושם ושינוי באיסור חמץ דאורייתא ובצפרא יש שינוי מחמת הקדמת זריזים שרגילים בעת ההיא כמו באברהם ובליל' אין שום שינוי אלא בתחלת' שאז דרך אדם לבוא לביתו מבחוץ אלא דביאת האדם רגיל להיות ב"ה בעוד קצת יום וצריך להמתין עד שהנר מבהיק ע"כ ימתין משעת ביאתו שאז יש שינוי עד הבהקת הנר שהוא הלילה ממש ואותה שעה שימתין יהי' פנוי לגמרי שלא ימשך ביטול הבדיק' מזמן המוגבל דהיינו יש בהן שינוי שהיא סמוך לביאתו תכף דוקא וא"כ שפיר צריכים לתרתי הנך טעמי:

ב

ואפי' אם יש וכו'. בגמ' אחר ר"נ בר יצחק שזכרתי אמר אביי הלכך צורבא מרבנן לא ליפתח בעידני' באורתא כו' וק"ק מאי הלכך שייכות לר"נ בטעמי' שלו ולא על גופא דמתני' דאור לי"ד בודקין וכו' ולפמ"ש ניחא דכיון שצ"ל סמוך לביאתו וצריך שימתין ע"כ יהי' פנוי באותה שעה לגמרי דאם ירצה לאכול פשיטא דאסור דאין קבע לאכילה ודרך למשך מאכילה לאכילה ויתרחק מזמן ביאתו ביותר אלא אפי' ביש לו עת קבוע ללמוד כגון פרק א' ויוכל לגומרו בעת ההיא שהוא פנוי שזכרנו מ"מ אסור כיון שיש חשש שיבוא לו עיון וישה' קצת ויהי' רחוק מביאתו ויעבור על תקנת חכמים שקבעו סמוך לביאתו ובזה מתורץ מ"ש מו"ח ז"ל מ"ש בק"ש של ערבית שלא אסרו הלימוד אלא שלא יאמר אוכל קימעא ואשת' קימעא ואמרי' שם ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל מ"ש מהכא דאסרו גם הלימוד והאריך בתי' ולפמ"ש לק"מ דשם לא הקפידו על שיהיה סמוך לביאתו דודאי אין איסור אף אם שהה קצת אלא הקפידו על ביטול המצו' לגמרי כדאמרי' שם על איסור אכיל' ושתי' דחוטפתו שינה וישן כל הליל' ע"כ לא אסרו הלימוד שאין בו חשש חוטפתו שינה שדרך אדם לאכול ואח"כ לישן משא"כ כאן יש חשש הרחק' מזמן ביאתו שזה עיקר המצו' כמ"ש וע"כ אף בלימוד יש חשש זה דעכ"פ ימשך קצת ויהי' הרחק' מזמן ביאתו לביתו ומהרי"ו בה' פסח כ' וז"ל ונ"ל דה"ה לתפל' ערבי' שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכ' ובלימוד קודם שיתפלל כדאיתא שלא יאמר אוכל קימעא כו' וקשה עליו מהגמ' שזכרנו דבהדיא איתא שם שרגיל לשנות שונה ונרא' לתרץ שהגמרא מיירי ביש לו שיעור קבוע ללמוד באותה שעה קודם ק"ש ומפסיק בכל יום וקורא ק"ש ע"כ מותר אע"פ שלפעמים ימשך קצת יותר כגון שעה או שתים מה בכך כיון שיש לו שיעור קבוע מתי ילמוד ומתי יפסיק אע"ג דגבי בדיק' ג"ז אסור כמ"ש אבל מהרי"ו מיירי באין לו שיעור קבוע לאותה שעה אלא שעכשיו דרך מקרה רוצה ללמוד ואין קצב ללמודו זה אסור דשמא ימשוך ביותר הרבה מאד ואע"ג דנקט מהרי"ו לשון וה"ה לתפלת ערבית לאו לכל מילי קאמר אלא איסור לענין לימוד לאין קבוע בשיעור אבל בקבוע הם אינם דומים דבבדיק' אסור ובתפלת ערבית שרי וכן נ"ל להלכ':

ג

ואם התחיל כו'. זה דעת רבינו יונה בטור ויליף לה מלשון אביי דקאמר לא ליפתח אינש דמשמע אפתיח' דוקא קפיד. ונ"ל דגם רבינו יונה לא התיר בזה אלא ביש לו שיעור קבוע כיון שיש קצבה עכ"פ אלא דיש חשש הרחק' מביאתו לא גזרו חכמים כל שהתחיל בהיתר קודה זמן ביאת האדם לביתו אבל בלא שיעור קבוע מודה להטור דצריך להפסיק וכמ"ש לענין תפלת ערבית בסמוך אבל לאכיל' פשיטא צריך להפסיק אפי' לדיעה זו מטעם שזכרנו שאין קבע לאכילה:

ד

וי"א שצריך להפסיק. הוא הטור ונ"ל לשון לא ליפתח אליבי' דרבותא קמ"ל לא מבעיא אם ישב ללמוד קודם הזמן דאז לא הוי עליו החשש ביטול מצוה פשיטא שאסור שמא לא יבא בלבו קיום המצוה בעודו עוסק בתורה אלא אפילו אם כבר נקבע בלבו חיוב הבדיק' ופותח ללמוד ע"מ כן שיעור קבוע אפ"ה אסור דשמא ירחק הרבה מן הביא' לביתו שהיא עיקר הזמן שיש שם שינוי והרגש שלא יעבור על המצוה כנ"ל נכון בזה לתרץ שני הדיעות. וכתוב במהרי"ל דטעימא בעלמא מותר באותה שעה ולא אסרו אלא סעודה:

א

בתחילת ליל י"ד. ז"ל הרא"ש בתשובה כלל י"ד סי' ג' ואחר שאיבת מים מיד בתחילת הלילה יבדוק החמץ לא יאכל ולא יעשה דבר אחר עד שיבדוק עכ"ל וכ"כ מהרי"ל ומשמע דהבדיקה צריך להיות בלילה ממש ולא בין השמשות רק אחר צאת הכוכבים ואף שיש עדיין קצת אור יום וכן כתב גיסי הרב בספרו אליה זוטא דלא כהב"ח שאחריו נמשכו שאר אחרונים ודבריו נכונים מלתא בטעמו ומוכרח בלשון הפוסקים גם דברי הראב"ד שמביא ב"י יש לפרש כן וכן מבואר בדבריו להדיא בספר תמים דעים בהשגותיו ריש פסחים על בעל המאור וכן הוא דעת הר"ן:

ב

שדרך להכניס שם חמץ. לאו דוקא אף שאין דרך להכניס שם חמץ רק במקום שמשתמשין שם חיישינן שמא הכניס שם חמץ ולאו אדעתיה וכ"כ הטור וכמבואר לקמן סי' תל"ג:

ג

שלא יתחיל בשום מלאכה. ואסור חצי שעה קודם הזמן דילמא אתי לאמשוכי מ"א:

ד

ולא יאכל. אבל טעימ' שרי מהרי"ל וכן הסכמת אחרונים וע"ל סימן רל"ה במ"א ס"ק ד' ובסי' רע"א ס"ק יו"ד:

ה

ואפי' אי יש בו עת קבוע ללמוד. וכתב מהרי"ל בהל' פסח סי' קצ"ב דה"ה בתפילת ערבית מי שלא התפלל עם הצבור שאסור במלאכה ובלימוד קודם שיתפלל כדאיתא בפרק קמא דברכות עכ"ל ועיין בב"ח שמקשה דאדרב' אמרינן בריש ברכות אדם בא מן השדה בערב נכנס לב"ה אם רגיל לקרות קורא ואם רגיל לשנות שונה וקורא קריאת שמע ומתפלל הרי שמותר ללמוד ולא חשבו לפשיעה אצל לימוד ומ"ש הכא דחששו גם בלימוד וכן משמע בהני דקחשיב התם בפרק קמא דשבת מה שאסור לעשות סמוך למנחה ולא קחשיב דאסור ללמוד ועיין בב"ח שמחלק בכמה גיוני וכן הט"ז בסי' זה ע"ש ויש עוד דרכים לחלק אבל העיקר נ"ל דלק"מ דדוקא במלאכה ואכילה וכדומה אסור חצי שעה קודם בדיקה או תפילה מטעם שמא ימשך מה שאין כן בלימוד כדי שלא יהא יושב ובטל בכל יום ויום קודם תפילה והרי כבר נאמר והגית בו יומם ולילה וכמה תנאים ואמוראים שבטלו התפלה לגמרי בשהיו תורתן אומנתן עד שהוצרכו לומר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד אבל קודם זמן תפל' אין לבטלו מתלמוד תור' ואדרבא אמרו אין עומדין להתפלל אלא מתוך דבר הלכ' והאי דאדם בא מן השדה בערב וכו' אם רגיל לקרות מיירי גם כן קודם זמן תפלה וכדעת תלמידי ר"י הובא בב"ח ומ"א בסי' זה ובסי' רנ"ב ע"ש. וא"כ ה"ה כאן לענין בדיקה אין לבטלו מתלמוד יתורה קודם התחלת זמן בדיק' כדמשמע במהרי"ו דשווים הם וכן משמע להדיא מש"ס ופירש"י דריש פסחים ע"ש וכן דעת ומשמעות שאר פוסקים (אך לשון הרמב"ם פ"ב מהל' חמץ וסמ"ק משמע קצת דקודם הזמן גם כן אסור אבל אחר העיון אפשר גם כן לפרשו בדרך זה. ודוק) . וכן נ"ל עיקר להלכה דלא כדעת אחרונים בזה ועיין מ"ש ס"ק א' שכן דעת ב"י:

ו

לא ילמוד. וכתבו האחרונים בשם תשובת ראב"ח וז"ל ואותן אנשים האומרים דבר הלכה בבה"כ אחר התפלה מותרין ללמוד כי זה בודאי ילך לביתו עכ"ל ועפ"ז יש לתרץ ג"כ הקושי' שכתבתי לעיל ס"ק ה' בשם הב"ח מפ"ק דברכות ע"ש וכתב במ"א דבדבר פלפולא אפי' אינו בביתו אסור דאתי לאמשוכי עכ"ל:

ז

עד שיבדוק. ומי שלא התפלל או קרא ק"ש עיין בב"ח שכת' חילוקי דיעות בזה והמ"א מסיק כיון דזמן הבדיקה הוא קודם צאת הככבים ע"כ יבדוק תחילה ואח"כ יתפלל אם לא שרגיל להתפלל בבה"כ בעשר' אז יתפלל תחלה עכ"ל ואזיל לשטתו שדעתו כדעת הב"ח שזמן בדיק' קודם צאת הככבים אך לפי מ"ש לעיל ס"ק א' דעיקר זמן הבדיקה הוא בליל' אחר צאת כוכבים א"כ מי שרגיל להתפלל ולקרות ק"ש בזמנה אל ישנ' כי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם כנ"ל אע"ג דמלשון הרא"ש ומהרי"ל משמע קצת דאין לעשות שום דבר קודם בדיקה צ"ל דלאו דוקא קאמרי ולא דברו בזה וק"ל:

ח

ללמוד מבעוד יום. דהיינו התחיל בהיתר כמ"ש הב"י (ודלא כמ"א שכת' דמיירי בהתחיל באיסור דהיינו חצי שעה קודם לילה ודברים אלו דחוים הם כמ"ש לעיל סק"ה ע"ש) ומשמע דאם התחיל באיסור פוסק אליבא דכ"ע וגם משמע לכאורה דוקא בלימוד אין להפסיק לדעה זו משא"כ במלאכה ושאר דברים מפסיק אליבא דכ"ע וצ"ע מ"ש מדלעיל סי' רל"ב בהני דברים שאסורים לעשות סמוך למנחה דאם התחיל אפי' באסור אינו פוסק ואף דבדיקת חמץ דרבנן וכ"ש בהתחיל בהיתר' אפי' בק"ש דאורייתא אינו פוסק ע"ל סי' רל"ה וכה"ג יותר קשה לדעת הי"א שהביא רמ"א בהג"ה והוא דעת הטור ומאוד טרחו האחרונים לחלקן לכמה חלוקים שונים בזה ודבריהם דחוקים ולע"ד נראה דלא ק"מ דדוקא גבי לימוד יש לחוש יותר כיון דאין קץ וסוף ללימוד תורתינו דראוי לקיים והגית בו יומם ולילה על כן ראוי לחוש יותר שמא ימשוך זמן רב ואף אם התחיל פוסק לדעת הטור דהלא סוף כל סוף יפסיק בלימודו לבסוף שלא יעבור זמן תפלה או בדיקתו. משא"כ במלאכה וכה"ג כיון דיש קץ וסוף לכל הדברים אף אם ימשך זמן מה לא אטרחהו חכמים לפסוק באמצע מטעם שמא ימשך דאולי יגמור ואח"כ יתפלל כיון שיש שהות להתפלל כמבואר לעיל סי' רל"ב. ובזה יתורץ ג"כ קושית בעל המאור בפ"ק דשבת על הא דאמרי' כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפלה מד"ת ומקשה והלא אפי' אצל מלאכות אמרינן אם התחילו אין מפסיקין ותירץ דמיירי בדליכא שהות. ולפי מ"ש לא ק"מ כיון דאין קץ וסוף לתורתינו ולבסוף עכ"פ יפסוק כדי שלא יעביר זמן תפלה מה לי אם יפסוק עכשיו או אח"כ. (ומה"ט אין מברכין ברכה אחרונה אחר הלימוד כמ"ש ב"י סי' מ"ו) משא"כ בהני מלאכות כיון שאפשר לגמור המלאכה ועדיין יש שהות וכן נ"ל קצת ראיה לסברא זו מסוגיא דפ"ק דשבת דף י"א דמקשה הש"ס ואם התחילו אין מפסיקין הא תנא לה רישא ואין מפסיקין ומשני סיפא אתאן לד"ת שאין מפסיקין קשה אכתי הקושיא במקומה עומדת דהוי זו ואצ"ל זו דאם משאר דברים אין מפסיקין לתפלה לכ"ש שאין מפסיקין מד"ת ואף לדעת בעל המאור דפירש דאין מפסיקין מד"ת אפילו בדליכא שעות להתפלל מ"מ עיקר תירוץ זה חסר מן הספר ואך מ"ש הכל ניחא ולפי זה דוקא בלימוד פליגי שני הדפות אי מפסיקין מה שאין כן במלאכה ואכילה אם התחילו אין מפסיקין ודוק: