שולחן ערוך, אורח חיים של״ה: דין חבית שנשברה. ובו ה' סעיפים: – עם 21 מפרשים

א

דין חבית שנשברה. ובו ה' סעיפים:
חבית שנשברה מצילין ממנה מזון שלש סעודות אפי' בכלים הרבה דאלו בכלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות מציל ואומר לאחרים בואו והצילו לכם ובלבד שלא יספוג דהיינו שלא ישים הספוג במקום היין לחזור ולהטיפו גזירה שמא יסחוט ואפילו אם יש לו בית אחיזה דליכ' חשש סחיטה אסור שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ולא יטפח בשמן להכניס ידו ולקנחה בשפת הכלי: הגה וי"א דדוקא חבית שנשברה שבהול ואם יציל חיישינן שיתקננה אבל אם נסדק ועביד טיף טיף שאינו בהול כל כך מותר להציל בכלים לקלוט ולצרף [הגהות מרדכי ותוס' פ' כ"כ והגהות מיימוני פכ"ד] וי"א דכל זה לא מיירי אלא להציל מחצר לחצר אבל לבית אחר שעירב עמו מצילין בכל ענין כמו שנתבאר לעיל גבי דליקה (פסקי מהרא"י קצ"ו):

ב

אם נשברה בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט לקבל מן הקילוח באויר לאחר שירד מן הגג ולא יביא כלי אחר ויצרף אותו לראש הגג ואם מציל בכלי אח' מציל אפי' קולט או מצרף:

ג

נזדמנו לו אורחי' מביא כלי א' וקולט כלי א' ויצרף ולא יקלוט ויצרף ואח"כ יזמין לו האורחים ולא יערים לזמן אורחים שאין צריכי' לאכול: הגה ומיהו אם עבר ועשה שקלט ואח"כ זימן אורחי' מותר (רמב"ם והמגיד פכ"ב):

ד

אם יזוב תירוש מגיגית של ענבים שעדיין לא נדרכו שנמצא אותו הדלף אינו ראוי שהרי המשקין שזבו אסורים ואינו רשאי לשום כלי תחתיו מפני שמבטלו מהיכנו כיצד יעשה יניח שם מטתו או שלחנו ואז יהיה אותו הדלף לפניו גרף של רעי ויוכל להניח שם כלי לקבל הדלף כדי שלא יעשה שם טיט וכשיתמלא הכלי לא יזרקנו בכלי אחר שלא יבטלנו מהיכנו אלא מריקו בתוך הגיגית שזבו המשקה ממנה שהיא מבוטלת מהיכנה ע"י משקים שבה משום משקין שזבו:

ה

נתפזרו לו פירות בחצר אחד הנה ואחד הנה מלקט מעט מעט ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה ואם נפלו במקום אחד נותן אפילו לתוך הסל אלא אם כן נפלו לתוך צרורות ועפרורית שבחצר שאז מלקט אחד אחד ואוכל ולא יתן לתוך הסל ולא לתוך הקופה (וע"ל סי' שי"ט):

א

מצילין. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש (ס"ס) [ריש סימן] של"ד. מ"א:

ב

לעיל. תמוה הוא זה דלא התיר בדליקה להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה"ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש"ע סי' שנ"ד סי"א וכאן פסק להתיר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה. ט"ז ע"ש:

ג

אינו ראוי. ומיירי שלא נשברה לגמרי דאל"כ אף בראוי אסור כמ"ש ס"א:

ד

וכשיתמלא. וכתב ד"מ לפי מ"ש בסימן תקי"ג דמין בשאינו מינו בטיל אפי' בדשיל"מ א"כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון עכ"ל. וצ"ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש בי"ד סימן צ"ט ואפשר דשאני הכא דאין כונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ"ל שאפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין בי"ד סי' קל"ד. מ"א:

א

משנה שבת קמ"ג

ב

בפירוש רש"י שם

ג

שם בתוס'

ד

ברייתא שם

ה

ברייתא שם קי"ג

ו

שם

ז

שם וכתנא קמא וכפירוש רש"י

ח

כל בו בהלכות י"ט

ט

ברייתא שם קמ"ב

י

הר"ן בשם רבי יונה מהא דכלכלה שבת קמ"א וה"ה בפרק כ"א בשם הרשב"א

יא

שם בשם הרמב"ן

א

פ"א דאלו כו'. שם ק"כ א':

ב

ואומר. מתני' שם:

ג

דהיינו. רש"י:

ד

שלא. גמ' שם:

ה

להכניס. רש"י:

ו

חיישינן שיתקננה. כתוס' פט"ז שם שמא יוציא לר"ה וכ"ה בגמ' שם:

א

ס"ב ואם מציל. ק"כ א' כנ"ל:

א

ס"ג ומיהו אם. ל' הרמב"ה ואם הערים בדבר זה מותר וכ' המ"מ ופ' כרב"י ופי' ב"י שהערמה בכה"ג הרמב"ם אזיל לשיטתו דאמרינן במ"ק י"ב ב' ת"ר טוחנין כו' ורמינהי כו' תנאי היא דתניא כו' ופ' שם ג"כ כר"י בר' יהודה והטור חולק עליו שם וכן ב"י כ' שם דהרמב"ם יחידאה הוא ולא קי"ל כותיה דפ' כיחידאה ולכן השמיט כאן בש"ע דעת הרמב"ם ופ' כדברי הטור וכפי' רש"י והטעם שפ' כרב"י משום דאמרינן בשבת קל"ט ב' מערים אדם כו' מ"ש מהא כו' התם כו' מ' דקי"ל כההיא ברייתא דריב"י רק החילוק בין מוכחא או לא וז"ש הרמב"ם שם בפ"ז מה' י"ט ה"ח שאין הערמה זו ניכרת לרואה וכן כל כיוצא בזה וכן כאן כ' ואם הערים בדבר זה מותר ר"ל בכה"ג דוקא דלא מוכחא כנ"ל והסו' ס"ל כדעת הרא"ש שם דמחלק בין הערמה להערמה וקושיית הגמרא שם כיון דהאי הערמה מותר מ"ש דצריך הוכחה ושם למ"ד דמערמין א"צ הוכחה ובסי' תקל"ג סתם כדעת הטור:

א

ס"ד שעדיין לא נדרכו. דאל"כ היו מותרין כמ"ש קמ"ה ב':

ב

שהרי כו'. שם קמ"ג ב':

ג

ואינו רשאי. שם מ"ג א':

ד

כיצד יעשה כו'. י"ט ל"ו ב' וכמ"ש בסי' ש"ח סל"ז:

א

ס"ה אחת הנה כו' אא"כ כו'. שהקשו מהא דאמרי' קמ"ב א' ולישדינהו כו' וננקטינהו כו' ותי' הר' יונה שנתפזרו א' הנה כו' וז"ש נתפזרו והרמב"ן תי' שנתפזרו לתוך צרורות וועפר וכ"מ בתוספתא פי"ז פירות שנתפזרו מלקט א' א' ואוכל כו' או שלקט מתוכן עפר וצרורות ה"ז חייב ולכן קאמר בחצר ול"ק בבית שסתם בית עשוי להתכבד. ר"ן:

ב

ואוכל כו'. כן לשון גמרא ורי"ף ורמב"ם ור"ן ומ"מ דלא כתוס' ורא"ש. ע"ש:

א

לא יזרקנו בכלי אחר וכו' אלא מריקו – עיין במגן אברהם שסובר דאם יש לו כלי אחר יותר טוב שיביאנו ויניחנו ע"ג הכלי שעמד כבר ונתמלא ולקבל בו את הדלף שדולף משיטלטל המוקצה בידים להוריקו דאיסור טלטול מוקצה בידים חמיר מבטול כלי מהיכנו ועיין בא"ר ובפמ"ג שמפקפקין בזה ובחידושי רע"א מצדד כהמ"א:

א

אחד הנה ואחד הנה מלקט מעט מעט ואוכל – הנה לפי מה שהביא בב"י בשם התוספות והרא"ש האי ואוכל לאו דוקא הוא דה"ה דמותר ליתנם לתוך חיקו וכסותו ולא אסור אלא לתוך סל וקופה דזה מחזי כעובדא דחול אבל מביאור הגר"א משמע דלפי שארי הרבה ראשונים אין להקל בזה ואין לומר דהגר"א קאי רק בנתערב בצרורות דז"א דהלא הביא דגירסת כל הראשונים בברייתא הוא ואוכל ולא כהתו' והרא"ש וממילא לפירוש הר"י דמפרש להברייתא בנתפזר אחת הנה ג"כ אין להקל ואפשר שהב"י ג"כ חזר מדבריו מדהעתיק בשו"ע תיבת ואוכל ואמנם בסיפא לענין נתערב בצרורות או בעפר בודאי אין להקל ללקטם לתוך חיקו וכסותו וכ"כ בפמ"ג דיש בזה איסור משום בורר אך לפי דבריו אם ירצה ללקטם כדי לאכול לאלתר מסתברא שיהא מותר לפי דברי הב"י דהאי ואוכל לאו דוקא הוא אבל לפי דברי הגר"א נראה דאין להקל בכל גווני:

א

סעיף ד' אם רוב תירוש מגיגית של ענבים וכו'. נ"ב עיין במג"א סק"ד מ"ש על הד"מ וצ"ע הא אין מבטלין איסור לכתחלה הנה לפמ"ש בחידושי לאו"ח בחיבורי משנת תקצ"ט דף פ"ה לחלק דבדבר שיש לו היתר אח"כ ואין לו דין דבר שיש לו מתירין אז מותר לבטלו לכתחלה ופירשנו בזה דעת הר"מ מרוטענבערג א"ש דברי הד"מ ומדבריו סיוע גדולה לדברינו דהוא יסבור דמה שיש לו היתר מותר לבטלו ואף דהמג"א משיג עליו נראה דאינו חולק על דין שכתבנו דהמג"א מיירי בדבר דבעצם יש לו דבר שיש לו מתירין ואינו בשל רק דהשתא נתערב באינו מינו ולכך תינח לענין דיעבד אם כבר נתערב אז שלא במינו כיון דאינו בעין ואין ההיתר נקרא עליו אין לו דין דבר שיש לו מתירין וא"כ תינח דיעבד כשכבר אינו בעין אבל לערבו לכתחלה הרי אז עדיין כעין ונקרא ההיתר עליו ויש לו מתירין ולכך כיון דחמיר הוא מכל האיסורין איך ניקל בו יותר להיות מותר לערבו לכתחלה אבל בדין שלו בחדש דלגמרי אין לו דין דבר שיש לו מתירין אף כשהוא בעין שפיר הוי קיל אף לענין ביטול וז"ב. ובדין של הר"מ מרוטענבערג מה"ב במ"ש דמקלי קלי איסורא אף דשם מיירי בדבר שיש לו מתירין בעצם באמת בזה פליגי הד"מ והמג"א דהד"מ ס"ל כהר"מ דאף בזה בתר השתא אזלינן וכיון דלאחר ביטול לא יהיה לו דין דבר שיש לו מתירין לכך מותר לערבו לכתחלה וקיל איסורו והמג"א ס"ל דבתר השתא אזלינן ועתה הוא בעין ויש לו דין דבר שיש לו מתירין ומכ"ש דאינו ראוי להקל בו יותר מכל האיסורים וכדין ששנו היכא דגוף הדבר אין לו דין דבר שיש לו מתירין נראה דכ"ע מודו דמותר לבטלו לכתחלה וז"ב לפענ"ד וע"ש בסי' תפ"ו ותבין יותר. ואין לדחות דברינו מחמץ וסוכה בסכך דמשמע שם דשייך בהו דינא דאין מבטלין איסור לכתחלה אף ביש לו היתר דהתם הוי איסור תורה ואני לא אמרתי רק באיסור דרבנן וכמ"ש בסימן תפ"ו הנ"ל דהרב מפרש מה דמחלק הש"ס בין דאורייתא לדרבנן הוי רק ביש לו היתר אח"כ אבל באין לו היתר אף מדרבנן אין מבטלין ובדאורייתא אף ביש לו היתר אין מבטלין וכאן הוי רק איסור דרבנן וכן התם בחדש סמכתי על הסוברים דחדש בזמן הזה דרבנן ע"ש ודו"ק היטב:

א

[א] [לבוש] אלא נסדק וכו'. וכן כשנשפך לגמרי בארץ דלא שייך בהול כיון שכבר נעשה מותר לשאוב ולשפוך בכפות קטנות שקורין שא"ף כל מה דבעי דפסקו מהרא"י וכן הסכים הפר"י וקושית בית יוסף מתוס' יש לומר דמיירי שלא נשפך כל היין כולה:

ב

[ב] יש אומרים דוקא וכו'. ציין מרדכי ותוס' והגהות מיימוני וצריך עיון דהמרדכי פרק חביות אוסר להדיא גם בנסדק ובבית יוסף לא כתב בשם תוס' והגהות מיימוני:

ג

[ג] ויש אומרים דכל וכו'. תמוה הוא זה דבסימן של"ד סעיף י"א לא הכריע וכאן סתם להיתר (ט"ז), ולעניות דעתי שאני הכא דהטעם שמא יביא כלי מרשות הרבים כמו שכתב מהרא"י שם מה שאין כן לעיל טעם שמא ירבה ועוד דלדידן לית לן רשות הרבים. והנה רמ"א ולבוש שכתבו חיישינן שיתקנו משמע הטעם שיתקן החביות והוא תמוה שהוא נגד מהרא"י הנזכר לעיל ועוד תימא מאי פריך בגמרא שבת דף קי"ד אלא נשברה חבית וכו' מאי גזירה איכא הא יש גזירה דיתקן אלא דליכא חשש אלא כדמשני שמא יביא כלי דרך רשות הרבים וכן מבואר בתוס' דף ה' והתניא להדיא:

ד

[ד] לא יזרקנו וכו'. וצריך עיון דאם יש לו כלי אחר יניח אותו כלי תחתיו ולא יטלטל המוקצה בידים ואפשר דמיירי שאי אפשר להעמידה כאן כגון שהוא מחובר שם במקומה (מגן אברהם) ודחוק, וצריך לומר דכל שהוא בכלי לא מיקרי גרף רק כשהוא על הארץ דאם לא כן מה שהוא בכלי אינו מוקצה. ונראה לי דאפשר דמותר היתר לטלטל מוקצה בידים לפי שהוא מבטל כלי מהיכנו ואם העמיד כלי אחר כאן היה מבטל שני הכלים מהיכנו. כתב בדרכי משה לפי מה שכתב בסימן תק"י י"ג דמין בשאינו מינו בטל אפילו בדבר שיש לו מתירין אם כן מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון על כן פירש דאז מותר אף שאין מניח מטתו שם:

ה

[ה] ולא יתן וכו'. ובשמחת תורה שנוהגין לפזר פירות והבנים מלקטים ונותנים לסלים ולקופה דכיון שמשום שמחה עושין לא הקפידו (מלבושי יום טוב) ועיין סוף סימן תרצ"ו:

א

א) [סעיף א'] מזון ג' סעודות. הטעם משום דאי שרית טפי מתוך שהוא בהול אתי לתקנו כמו בדליקה סי' של"ד. ט"ז סק"א. וכ"ה הטעם בהגה. מיהו הח"מ או' א' הקשה ע"ז דלא שייך תיקון אלא בחבית של עץ והניח בצ"ע יעו"ש. אמנם הב"ח כתב הטעם דשמא ישכח ויביא כלי דרך רה"ר יעו"ש. ועיין לקמן סי' שמ"ה סעי' ז' דאיכא פלוגתא אם יש רה"ר בזה"ז ולהתם הש"ע גם בזה"ז איכא רה"ר יעו"ש. ועוד עיין לעיל סי' ש"ז סעי' י"ט:

א

ב) שם. מזון ג' סעודות. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש רס"י של"ד. מ"א סק"א. תו"ש או' א' ר"ז או' א':

א

ג) שם. מזון ג' סעודות. והכא מיירי במקום שאין יין מצוי ואין דרך לשתותו רק בתוך הסעודה אבל במקום שיין מצוי ודרך לשתותו בכל היום יכול להציל טפי דהא ק"ל דאין קבע לשתייה כמ"ש סי' שכ"ג. תו"ש שם. אמנם ברס"י של"ד כתב התו"ש ואפשר דאפי' במקום דשכיח יין טובא נמי לא התירו יותר מג"ס יין דאזלינן בתר רובא דעלמא אבל בשאר משקין נראה פשוט דשרי להציל לצורך שתיית כל היום כולו יעו"ש:

א

ד) שם. מזון ג' סעודות. כתב בפסקי מהרא"י סי' קצ"ו שאם נשברה החבית ונשפך היין לארץ מותר לשאוב כל מה שירצה בכוסות קטנים ובתוך עריבות דכה"ג דלאו עובדא דחול בודאי שרי דכיון שנשפך לארץ לגמרי במה יהא בהול יעו"ש. אבל הב"י השיג עליו וכתב שאין לסמוך על תשו' זו אלא בין נשפך בין לא נשפך אסור להציל יותר מג' סעודות יעו"ש. וכ"כ מ"א סק"א על דברי מהרא"י הנז' דאינו מוכרח יעו"ש. וכ"כ התו"ש או' א' מיהו דעת הא"ר או' א' להקל כמהרא"י. אמנם הר"ז פסק לאסור כדעת ב"י וכ"נ לענין דינא:

א

ה) שם. מזון ג' סעודות. וה"ד בשבת משום גזירת הוצאה מרה"ר אבל ביו"ט שרי להציל כל מאי דבעי איברא דעל צד היותר טוב כל מאי דמצינן לשנוי משום כבוד יו"ט מנהג ותיקון הוא אם לא שהשינוי גורם לאפושי טרחא יתירא או דאוושא מילתא טפי. דב"ש סי' קמ"א:

א

ו) שם. דאלו בכלי אחד וכו' עיין בתשו' שאילת יעבץ ח"ב סי' קל"ב שחכם אחד רצה להתיר בכלי אחד אפי' לאחר שאכל ג"ס וחלק עליו דדוקא ביש לו עדיין לאכול סעודה אחת יעו"ש. פ"ת:

א

ז) שם. ואומר לאחרים וכו' ודוקא מזון ג"ס כמ"ש לעיל סי' של"ד סעי' ט' יעו"ש. וכ"כ הר"ז בסי' זה או' א':

א

ח) שם. ולא יטפח בשמן וכו' ג"כ הטעם שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. עו"ש או' א':

א

ט) שם, להכניס ידו. והשמן נדבק בידו ואח"כ הוא מקנח ידו בשפת הכלי. תו"ש או' ב':

א

י) שם הגה. י"א דוקא חבית שנשברה וכו' והמרדכי פ' חבית אוסר להדיא גם בנסדק ומה שציין בהגה הגהות מרדכי צ"ע ובב"י לא כתב אלא בשם התו' והגמ"י. א"ר או' ב:

א

יא) שם בהגה. ואם יציל חיישינן שמא יתקננו. וכ"כ הלבוש ור"ל שמא יתקן החבית. ועיין א"ר או' ג' מה שתמה ע"ז דהא בגמ' שבת קי"ז ע"ב לא תירץ שמא יתקננו אלא שמא יביא כלי דרך רה"ר והתו"ש או' ג' תירץ דחדא מנייהו נקט יעו"ש. ועיין לעיל או' א' ודוק:

א

יב) שם בהגה. מותר להציל בכלים לקלוט ולצרף. ר"ל אפי' בכלים הרבה מותר לקלוט ולצרף וזה חוזר למ"ש בסעי' ב' ונקטיה הכא לומר שיכול להציל הרבה:

א

יג) שם בהגה. וי"א דכ"ז לא מיירי וכו' כ"כ בפסקי מהרא"י סי' קצ"ו אליבא דבעה"ת והביאו ב"י אלא שכתב ב"י דכבר הזכיר הטור דעת בעה"ת בסי' של"ד לענין דליקה וחלק עליו וגם הרמב"ן חלק על"ו והב"ד בש"ע לעיל סי של"ד סעי' י"א יעו"ש. וזהו שכתב מור"ם ז"ל בהגה וכמ"ש לעיל גבי דליקה ר"ל דיש פלוגתא בזה. ובזה נתיישב מה שתמה הט"ז סק"ב ומ"ש שם הט"ז דלחצר שלו יש להתיר בזה (ר"ל בכל ענין ואפי' יותר מג"ס) זהו לפי שיטתו שם בסי' של"ד סק"ח וכבר כתבנו שם באו' נ"א בשם ב"י והאחרונים דלדעת הטור שחולק על בעה"ת גם בחצר שלו אסור כ"א באופן המותר יעו"ש וא"כ ה"ה לכאן. ועיין בדברינו לשם בס"ד:

א

יד) [סעיף ב'] מביא כלי ומניח תחתיו. וכיון שהוא כלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות שרי כמ"ש בסעי' הקודם. ובחי' הר"ן כתב דכשיתמלא אותו כלי מותר לערות אותו לתוך כלי אחר גדול וכן יעשה עד שיתמלא אותו כלי שני הגדול יעו"ש. והביאו פת"ע או' ז':

א

טו) שם. ובלבד שלא יביא כלי אחר וכו' והטעם מבואר שם בגמ' דחיישינן שמא יביא כלי דרך רה"ר:

א

טז) שם. ובלבד שלא יביא כלי אחר ויקלוט וכו' לא זו אף זו קאמר. דלא זו שקולע מן האויר דמנכר שמתכוין להציל אלא אפי' במצרף דלא מנכר שמכוין להציל נמי אסור. תו' ומשמע דג"ס יכול להציל אפי' בכלים הרבה ואפי' לקלוט ולצרף ויותר מג"ס אסור להציל בכלי אחר אף בלא קליטה וצירוף כמ"ש סעי' א' תו"ש או' ה' ומיהו המש"ז או' א' כתב דלקלוע ולצרף יותר מכלי אחד אסור אפי' לצורך ג"ס יעו"ש:

א

טוב) שם. ואם מציל בכלי אחד וכו' אפי' יותר מג"ס ואפי' לקלוט ברחוק מגג שרי דכיון דלא התירו כ"א בחד כלי זכור הוא. מש"ז שם. ומ"ש זכור הוא ר"ל יזכור שהוא שבת ולא ישכח להביא כלי דרך רה"ר.

א

חי) [סעיף ג'] ולא יערים לזמן וכו' והמ"א סק"ב כתב דלדעת הרמב"ם גם לכתחלה מותר להערים לזמן אורחים שא"צ לאכול יעו"ש אמנם הח"מ או' ג' השיג על דברי המ"א הנ"ז וכתב דגם לדעת הרמב"ם אסור להערים לכתחלה ורק בדיעבד מותר יעו"ש. ולכן אין לזוז מדברי הש"ע:

א

יט) שם. שא"צ לאכול. כדי שיותירו לו. ר"ז או' ג':

א

ך) שם בהגה. ואח"כ זימן אורחים וכו' ואפי' אורחיה שא"צ לאכול ולשתות מותר. ר"ז שם:

א

כא) שם בהגה. זימן אורחים וכו' משמע דאם לא זימן אף דיעבד אסור והיינו רק עד מו"ש מיד ואם היה בשוגג ששגג בדין או ששכח שהוא שבת מותר להנות מזה אפי' לו וכ"ש לאחרים. מ"ב או' י"ב:

א

כב) [סעיף ד'] שנמצא אותו הדלף אינו ראוי. ומיירי שלא נשברה לגמרי דא"כ אף בראוי אסור כמ"ש סעי' א' מ"א סק"ג. ור"ל דבשלא נשברה לגמרי אלא נסדקה שאינו בהול כ"כ ובראוי מותר להציל הרבה בכלים הרבה כמ"ש סעי' א' בהגה הכא בשאינו ראוי יכול להניח שם מטתו וגם כלים לקבל הדלף אבל בשנשברה לגמרי דאף בראוי אסור להציל יותר מג"ס בכלים הרבה מפני שהוא בהול וחיישינן שמא יביא כלי דרך רה"ר א"כ כ"ש הכא דחיישינן דצריך להניח שם מטתו וגם כלים כדי לקבל הדלף. וא"כ הכא אסור לגמרי אפי' בכדי ג"ס כיון דאינו ראוי לסעודת שבת:

א

כג) שם. שהרי המשקין שזבו אסורין. כמ"ש סי' ש"ך סעי' א' ועיי"ש בסעי' ב':

א

כד) שם. ואינו רשאי לשום כלי וכו' ואם אחד מכלי היין נסדק או ניקב והיין זב ממנו כיון שאותו יין הזב ראוי מותר לתת כלי תחתיו שאין שם ביטול כלי מהיכנו כלל. ב"י בשם הכלבו. והביאו העו"ש או' ג' וכתב ודבר פשוט הוא מיהו יש ללמוד מזה דאם אין היין ראוי לשתות כגון שבא מחוץ לתחום וכיוצא בו שאסור דאין להניח כלי תחתיו שלא יבטלנו מהיכנו עכ"ל. מיהו מ"ש כגון שבא מחיץ לתחום התו"ש או' יו"ד השיג עליו דהא מותר לטלטלו אפי' מי שהובא בשבילו כמ"ש סי' שכ"ה וא"כ לא שייך ביה ביטול כלי מהיכנו יעו"ש אמנם המש"ז או' ב' מסכים כדברי העו"ש אלא שסיים בהפסד מועט אסור בה"ג יעו"ש משמע הא בהפסד מרובה יש להתיר כהתו"ש וכן נראה להורות:

א

כה) שם. יניח שם מטתו וכו' אבל אין להניח כלי שיש בו מים תחת הדלף ונימא קמא קמא בטיל במים שבכלי לפי שהוא דבר שיש לו מתירין ואפי' באלף לא בטיל ב"י בשם הכלבו. מיהו בד"ע או' א' כתב. דלפי מה שית' לקמן סי' תקי"ג וביו"ד סי' ק"ב דמין בשאינו מינו בטל אף דבר שיש לו מתירין. מיתר לעשות כן. והביאו מ"א סק"ד וכתב והגם דאין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש ביו"ד סי' צ"ט סעי' ו' שאני הכא דאין כוונתו לאכול האיסור רק להציל את היין ואפי' נתרבה האיסור לית לן בה דיש לסמוך על המקילין ביו"ד סי' קל"ד יעו"ש וכ"כ התו"ש אות יו"ד. ר"ז או' ד' ואז מותר לטלטל הכלי ולשפכו ולהחזירו בלי שיקבע שם ישיבתו ר"ז שם, ומשמע מדברי המ"א הנז' דגם לאחר שנתבטל אינו מותר אלא בטלטול אבל לא לשתותו היום וכ"כ הר"ז שם וכ"מ ממחה"ש והגם דהא"א או' ד' מקל גם בשתיה היום לאחר שנתבטל מ"מ יש להחמיר:

א

כו) שם. ויוכל להניח שם כלי וכו' ואע"ג דבסס"י של"ח כתב דאסור לכתחלה ליתן כלי תחת הדלף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה עי"ש הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח סעי' ל"ז יעו"ש. מ"א שם. תו"ש שם:

א

כז) שם. ולא יזרקנו לתוך כלי אחר וכו' ואם הכלי האחר נדבקו שבריה ע"י זפת שרי. תו"ש שם. מחב"ר או' ג':

א

כח) [סעיף ה'] מלקט מעט ואוכל וכו' כ"ה לשון הגמ' וכתבו התו' והרא"ש נראה דלא גרסינן ואוכל מדקתני סיפא אבל לא לתוך הסל ולא לתוך הקופה משמע הנך דוקא הוא דאסירי משום עובדין דחול אבל ללקט וליתן לתוך חיקו או לתוך כסותו שרי ע"כ. והב"ד ב"י ומדלא העתיקם בש"ע משמע דלא ס"ל הכי מיהו כתב בס' נזירות שמשון דהסומך עליהם להקל לא הפסיד כיון דהוא מילתא דרבנן. והביאו א"ח או' ב':

א

כט) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול. גמ':

א

ל) וכתב בסמ"ג יזהר שלא לאסוף פירות ולקבצם יחד דהוי כמעמר מיהו בפ' המביא (ביצה ל"ג ע"ב) מוכח שאין עימור אלא כשלוקחן ממקום גידוליו ומקבצן יחד כעין קמה קצורה שמגבב השבלים עכ"ל. והביאו ב"י וכ"כ בש"ע לקמן סי' ש"מ סעי' ט' דאינו אסור אלא במקום גידולו יעו"ש:

א

לא) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' ובשמחת תורה שנוהגין לפזר פירות והבנים מלקטים ונותנים לסלים ולקופות כיון שמשום שמחה עושים לא הקפידו ודומה למ"ש בפורים סס"י תרצ"ו. מי"ט על הלבוש. א"ר או' ה' א"ח או' ג':

א

לב) שם. נותן אפי' לתוך הסל. דלית ביה טירחא כ"כ. לבוש

א

לג) שם. שאז מלקט אחד אחד ואוכל. כדין בורר ואוכל מיד. לבוש:

א

לד) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' דהוי כבורר. לבוש. והר"ז כתב שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול:

א

לה) שם. ולא יתן לתוך הסל וכו' אפי' כדי לאכול מיד דאי להניח לאחר זמן בלאו הכי אסור משום בורר כמ"ש רס"י שי"ט:

א

מזון ג' סעודות. היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש רסי' של"ד וכ"כ הרמב"ם ועיין במהרא"י שכ' לדייק מהרמב"ם דהיכא דמשני מעובדא דחול לא חיישינן שיבא לידי מלאכה דאורייתא ואינו מוכרח וגם הרב"י חולק עליו וסוב' שאפילו נשפכה על הארץ נמי אסור להציל יותר מג' סעודות דחיישי' מתוך שהוא בהול בהצלה יביא כלים דרך ר"ה ואפשר דהאידנ' שאין לנו ר"ה יש להקל ואפשר שמשום זה כת' רמ"א שמא יתקנו וכו':

ב

ומיהו אם עבר כו'. צ"ע דמהיכ' תיתי לאסור בדיעבד ועוד דאין זו הערמה כיון דהזמין אורחים ולכן נ"ל דהרמב"ם ס"ל דמותר להערים לכתחל' לזמן אורחי' שאין צריך לאכול וכ"כ הש"ג בשמו בהדי' וכ"כ המ"מ וז"ל מערימין בשל דבריה' ע"ש וכמ"ש רסי' תקל"ג שפסק שמותר ג"כ להערים, ובגמ' אית' דתרווייהו חד דינא הוא ע"ש:

ג

הדלף אינו ראוי. מיירי שלא נשברה לגמרי דאל"כ אף בראוי אסור כמ"ש ס"א:

ד

לא יזרקנו בכלי אחר. וצ"ע דאם יש לו כלי אחר יניח אותו כלי תחתיו ולא יטלטל המוקצה בידים ואפשר דמיירי שאי אפשר להעמידו כאן כגון שהוא מחובר שם במקומה ואף על גב דבס"ס של"ח כ' דאסור לכתחלה ליתן כלי תחת דלף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה ע"ש וכ"מ קצת בגמרא בשבת דף מ"ג ע"ש, הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח סל"ז וכ"מ בד"מ וכ"ע לפי מ"ש סי' תקי"ב דמין בשאינו מינו בטיל א"כ מותר לתת כלי עם מים תחתיו שיתבטל היין במים ראשון ראשון עכ"ל, צ"ע דהא אין מבטלין איסור לכתחלה כמ"ש בי"ד סי' צ"ט ס"ו ואפשר דשאני הכא דאין כוונתו לאכול האיסור רק להציל היין ונ"ל שאפי' נתרבה האיסור ל"ל בה דיש לסמוך על המקילין בי"ד סי' קל"ד:

א

(א) חבית שנשברה – ואין חילוק בין שנשברה ולא נשפך עדיין לגמרי על הארץ ובין שנשפך כבר על הארץ [ב"י] שבכל זה חששו חכמים שאם נבוא להתיר להציל בכלים הרבה יותר מג' סעודות מתוך שהוא בהול לחזר אחר כלים הרבה יביאם ג"כ דרך ר"ה או שיבוא לתקן החבית שנשברה ויש שסוברין דכשנשפך מהחבית לגמרי על הארץ אז לא שייך שהוא בהול להציל כיון שכבר נעשה [תרומת הדשן] ואפשר שיש להקל כן בזמנינו שאין מצוי אצלנו ר"ה ועיין שם בתרומת הדשן שאינו מתיר כ"א לשאוב ולשפוך כל מה דבעי כ"א לתוך כוסות קטנות דכה"ג לאו עובדא דחול שאין דרך כן בחול וכשמשנה מעובדא דחול לא חיישינן שיבוא לידי מלאכה דאורייתא:

ב

(ב) מזון ג' סעודות – היינו קודם אכילת ערבית כמ"ש ריש סימן של"ד ע"ש ועיין בתוספת שבת שכתב דהיכי דהיין מצוי ודרך לשתותו בכל היום ומכש"כ שאר משקין שאינו ביוקר כ"כ ושותין כל היום יכול להציל טפי שאין קבע לשתיה:

ג

(ג) ואומר לאחרים וכו' – היינו ג"כ מזון ג' סעודות וכדלעיל בסי' של"ד ס"ט:

ד

(ד) ולא יטפח בשמן – היינו ג"כ מטעם זה:

ה

(ה) לקלוט ולצרף – דין זה שייך לקמן אסעיף ב' כשנשברה בראש הגג ונקטיה הכא דבא לאשמועינן דיכול להציל בכלים והיינו אפי' בכלים הרבה:

ו

(ו) להציל מחצר לחצר – היינו אפי' לחצר אחר שעירב עמו ומשום דכיון שאינו מקורה דמיא קצת לר"ה וגזרו שאם נתיר בכלים הרבה מתוך שהוא בהול ישכח שהוא שבת ויביאם דרך ר"ה:

ז

(ז) מצילין בכל ענין – הט"ז מפקפק בזה דגם גבי דליקה אין דין זה מוסכם והא"ר מיישבו אך לענין להוציא לחצר שלו שאינה צריכה לעירוב כלל גם הט"ז מצדד דיש להקל להציל בכל ענין:

ח

(ח) מביא כלי וכו' – וכיון שהוא כלי אחד אפי' מחזיק מאה סעודות מציל וכנ"ל:

ט

(ט) ובלבד שלא יביא וכו' – דמתוך שהוא מחזר אחר עוד כלים חיישינן שישכח שהוא שבת ויביאם ג"כ דרך ר"ה וכ"ז מיירי ביותר מג' סעודות אבל בג"ס יכול להציל אפי' בכלים הרבה ואפי' לקלוט ולצרף ובאמת ביותר מג"ס אסור להציל בכלי אחר אף בלי קליטה וצירוף וכנ"ל בס"א אלא דאורחא דמלתא נקט דכן דרך להציל בקילוט וצירוף כ"כ בספר תו"ש ובספר פמ"ג מצדד להחמיר בקליטה וצירוף אפי' עד ג' סעודות דאף דקי"ל לעיל בס"א דעד ג' סעודות יכול להציל אפי' בכלים הרבה היינו כשהם מונחים על הארץ אבל ע"י קליטה וצירוף אסור בכל גווני כל שהוא יותר מכלי אחד:

י

(י) ואם מציל בכלי אחד וכו' – ומותר אפי' ביותר מג"ס דכיון דלא התירו כ"א בחד כלי זכור הוא שהוא שבת [פמ"ג]:

יא

(יא) ולא יערים וכו' – עיין במ"א שכתב דלדעת הרמב"ם מותר להערים בזה לכתחלה:

יב

(יב) ואח"כ זימן אורחים – משמע דאם לא זימן אף דיעבד אסור והיינו רק עד מו"ש מיד ואם היה בשוגג ששגג בדין או ששכח שהוא שבת מותר ליהנות מזה אף בשבת אפי' לו וכ"ש לאחרים:

יג

(יג) אם יזוב תירוש מגיגית וכו' – ומיירי שהגיגית לא נסדק לגמרי אלא עביד טיף טיף שעדיין אינו בהול וכדלעיל בהג"ה ולכך אי לא משום בטול כלי מהיכנו היה מותר להשים כלי תחתיו להציל דאי נשברה לגמרי אפי' אם היה מותר לבטל כלי מהיכנו ג"כ היה אסור להשים כלי תחתיו דבהול:

יד

(יד) שעדיין לא נדרכו – דאי נדרכו לא היה המשקה שדולף בכלל משקין שזבו וכדלעיל בסימן ש"כ ס"ב:

טו

(טו) ואינו רשאי וכו' מפני שמבטלו מהיכנו – עיין בד"מ שהסכים לעשות עוד עצה אחרת דהיינו שיתן הכלי עם מים תחת הדלף כדי שיתבטל היין במים ראשון ראשון וכתב המ"א שאפי' נתרבה האיסור לבסוף שהן יותר מהמים לית לן בה דיש לסמוך על המקילין ביו"ד סימן קל"ד:

טז

(טז) ויוכל להניח שם כלי וכו' – ואע"ג דבסוף סי' של"ח כתב דאסור לכתחלה ליתן כלי תחת דלף דאין עושין גרף של רעי לכתחלה הכא שרי משום פסידא כמ"ש סי' ש"ח סל"ז:

יז

(יז) אחד הנה וכו' – דזה הוי כעובדא דחול כשמקבצן ונותנן לתוך הסל משא"כ כשנפלו במקום אחד אך כשמלקטן מתוך צרורות ועפרוריות מחזי תמיד כעובדא דחול כשנותנן בסל ואסור והיינו אפי' אם בדעתו לאכול לאלתר דאל"ה תיפוק ליה דאסור משום בורר וכדלעיל בסימן שי"ט:

יח

(יח) שאז וכו' ואוכל – עיין בבאור הגר"א דהאי ואוכל בדוקא הוא וע"כ אפי' לתוך חיקו וכסותו ג"כ אסור ליתנם והאי דמסיים לתוך סל וקופה אורחא דמילתא נקט:

א

מג"א ס"ק א' שאין לנו ר"ה יש להקל. נלע"ד מ"מ יש לפקפק דחיישינן שמא יספוג כמ"ש תוס' וזהו שייך גם לדידן אמנם הא לכאורה מ"ש המג"א בשם הב"י דגם לשפך אסור שמא יביא כלים דרך רה"ר הא הב"י חולק על המהרא"י מתוך דברי הר"י בתיס' וא"כ הטעם משום שמא יספוג ולזה נ"ל דס"ל להמג"א דהב"י סתר רק דגם בנשפך שייך בהול דזהו דוחק לומר דלמסקנא הוא בהיפוך דנשפך שרי אבל מ"מ כיון דמוכח מזה דגזרי' לשמא יביא כלים מה"ת לן לומר לחדש גזירה שמא יספוג והכל טעם א' שמא יביא כלים:

ב

סעיף ד' שמבטלו מהיכנו. ק' לי למה דפסק בש"ע סי' רס"ו ס"ז הכא לשתרי להניח כלי תחתיו ע"ד כשיתמלא לחזור ולשופכו אל הגיגית דכיון דלא היה עליה בה"ש וגם אין דעתו להניח שם כל השבת וצ"ע:

ג

מג"א ס"ק ג' דאל"כ אף בראוי אסור. נ"ל דהכוונת המג"א דהא אף בראוי אא"כ לצורך שבת דהיינו הרבה בכלי א' או באיזה כלים ב' וג' סעודות וא"כ הכא כיון דהיין אסור ממילא ל"ש זה וא"כ בלאו טעמא דביטול כלי מהיכנו ליתסר משום דאדם בהול והתוס' שבת לא הבין ולענ"ד כמ"ש:

ד

מג"א ס"ק ד' ולא יטלטל המוקצה בידים. דבטול כלי מהיכנו קיל מאיסור טלטול מוקצה ע' רש"י בשבת קנ"ד ד"ה והאיכא צער ב"ח וע' מג"א סי' רס"ו סי"ד וסי' שצ"ד ס"ד:

א

מזון שלש סעודות. הטעם משום דאי שרית ליה טפי מתוך שהוא בהול אתי לתקנו כמו בדליקה סימן של"ד וע"ל סי' ש"ז סי"ט:

ב

מצילין בכל ענין. תמוה הוא זה דלא הותר בדליק' להוציא לבית חבירו המעורב אלא לדעת בעה"ת. אבל הטור חולק ולא הכריע שם בש"ע סי' של"ד סי"א וכאן פסק להיתר סתם ונראה דלחצר שלו יש להתיר בזה כיון דלא מצינו חולק בזה וכמ"ש סי' של"ד סי"א: