שולחן ערוך, אורח חיים ל״ד: סדר הנחת הפרשיות בתפילין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפילין ובו ד"ס: – עם 21 מפרשים

א

סדר הנחת הפרשיות בתפילין והמהדרים אשר להם ב' זוגות תפילין ובו ד"ס:
סדר הנחתן בבתים לרש"י והרמב"ם קדש משמאל המניח בבית החיצון ואחריו כי יביאך בבית שני ושמע בבית השלישי והיה אם שמוע בבית הרביעי שהוא בית החיצון לימינו ולר"ת בבית הג' והיה אם שמוע ובבית הד' שהוא החיצון שמע ומנהג העולם כרש"י והרמב"ם:

ב

ירא שמים יצא ידי שניהם ויעש' שתי זוגות תפילין ויניח שניהם ויכוין בהנחתן באותם שהם אליבא דהלכת' אני יוצא ידי חובתי והשאר הם כרצועות בעלמא כי מקום יש בראש להניח שני תפילין וכן בזרוע ואם אינו יודע לכוין המקום ולהניח שניהם יחד יניח כדברי האחד של יד ושל ראש (ויסלקם מיד) ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונ' (וי"א שאם) לא יוכל להניח בבת אחת יניח של רש"י ויברך עליהם ויהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה ואחר התפלה יניח של רבינו תם בלא ברכ' ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע:

ג

לא יעשה כן אלא מי שמוחזק ומפורסם בחסידו':

ד

לא יניח ב' הזוגות בכיס אחד שהאחד מהם הוא חול ואסור להניחו בכיס תפילין אלא יעשה שני כיסין וסימן לכל כיס שלא יתן של זה בזה:

א

מצאתי בכתבי האר"י ששני הסברו' הם אמתיות וע"י כל אחד משני הזוגים פועל בהנחתם פעולה מיוחדת כמו שהוא מבואר שם סודם וז"ש בגמ' מקום יש בראש להניח ב' תפילין ותפילין של ר"ת הם במעלה יותר מתפילין של רש"י ומפני שהם גדולים במעלתן אין רוב העולם יכולין לפעול אות' הפעול' בהנחתם לכן נמנעו מלהניחם עכ"ל והם דברי זוהר חדש דף י"א ע"ב וז"ל וכיון דלא בקיאין אלין דדר' בתרא שווין תרי זוגין דתפילין מספק דלא יודעין ברזא דא דתרווייהו אצטריכו וכעין זה דברי הזוהר פנחס בעינן התקיעות וז"ל ועל דא לא ידעי הני בבלאי רזא דיבבא ויללית' ולא ידעי דתרווייהו צריכי ובספ' מצת שמורי' מזהיר מאוד ומאוד להניח שניהם בפעם אחד ומביא סוד גדול על זה שלא להפרידם ועכ"פ יתנהג כמ"ש מסידור הכתוב ע"פ הכוונת וז"ל המסדר והאר"י ז"ל לא היה מניחם בפעם א' מפני היוהרא כי אם אחר תפלה כנזכ' בש"ע:

ב

ולר"ת עכ"פ צריך לכותבן כסדר שהם כתובים בתורה ואם שינה פסול בין של יד בין של ראש ולכן בשל יד שהם בקלף א' יכתוב קדש והי' כי יביאך ויניח חלק פ' והיה ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע (טור כ"י):

ג

יניח של רש"י כו' וי"א יניח תחילה של ר"ת ויברך עליהם ויסלקם מיד ואח"כ יניח של רש"י על סמך ברכה ראשונה כדי שיקרא ק"ש ותפלה בשל רש"י (מהרמ"י הבין כן מדברי הסמ"ג וס"ה) אבל לא עלה על לבם כמו שהבין ואפשר לומר שגם הם סוברים כמו תשובת אשכנזים ע"כ נכון להניח של רש"י תחילה ויברך ואח"כ יניח של ר"ת כנ"ל ויקרא בהם שמע והיה אם שמוע ואצ"ל ויאמר לפי שאינו כ"א כדי שלא יהא מעיד עדות שקר בעצמו. כנ"ל:

ד

יעש' ב' כיסין אבל לא יעש' סימני' של אותיות בגופן של תפילין להכיר בין רש"י לר"ת ז"ל ובמנח' יניח תפילין דר"ת:

א

המניח. ובאיטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא. מ"א:

ב

ולר"ת. ומ"מ צריך לכותבן כסדרן כמ"ש סי' ל"ב ס"א לכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע מ"א וע"ל סי' ל"ב ס"ק נ"ג מש"ש:

ג

שניהם. והנוהג כן להניח ב' זוגות ביחד יניח של רש"י למטה ושל ר"ת למעלה ט"ז וכ"כ האר"י ז"ל שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר"ת יהיו תחת רצועות דרש"י מכוסה בה שלא יתגלו רק רצועות דרש"י ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י עיין ס' הכוונת תפילין פרק י' י"ב (ועי' בס' אליהו רבה שדחה דברי ט"ז וראייתו) מי שמניח תפילין של יד כדעת ר"ת ותפילין של ראש של דעת רש"י והרמב"ם אם יוצא י"ח פסק שבות יעקב ח"א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכ"ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ"מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע"פ מנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם ואם של ראש נכתבה ע"פ דעת רש"י יש להניח של ראש תחלה וכשחולץ חולץ של יד תחלה ע"ש:

ד

בעלמא. שהרי ממ"נ אחד מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף. מ"א ועי' ט"ז שהאריך והיד אהרן הקשה עליו:

ה

המקום וכו'. וי"א שאם לא יוכל וכו' צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוון המקום אינו מברך אלא על אחד מהם ונ"ל דה"ק דברישא קאמר שמניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה"ה בשל ראש ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום וצריך לקשרם זא"ז. יניח כדברי א' של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ולא גרסינן ויסלקם מיד ואח"כ כ' וי"א שאם לא יוכל וכו' פירוש אפי' בזא"ז לא יוכל להניחם בבת א' כגון שיש לו מכה או שמתבייש בפני הבריות. מ"א ועיין דרכי נועם חלק א"ח סי' ב' ובס' בני חייא:

ו

בחסידות. נשאלתי על איש אחד שהיה נוהג להניח תפילין של ר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מיחזי כיוהרא. פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמיחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו. וכ"כ בתשובת שבות יעקב ח"ב סי' מ"ד שאפי' אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחם כי אם בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש:

ז

בכיס אחד. אסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא דרכי נועם חא"ח סי' נ' וכ"כ הררב"ז והרמ"ע סי' ל"ז. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני תנאי כיון שסדרם ע"פ דעת אחד והניחם אפילו פעם אחת לשם מצות תפילין לדעת ר"ת או רש"י אסור להחליפם אח"כ אפילו התנה עליהם מתחלה דמקודש לחול לא מהני תנאי דרכי נועם חא"ח סי' ב'. אם עשאו כיס התפילין מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה מ"א. רצועות שנמצאו ואינם יודעים אם הם של רש"י או של ר"ת אם באותו מקום נוהגים להניח שני זוגות יניחן לאיזה שירצה ואם הוא במקום שהרוב מניחים של רש"י יניחם בשל רש"י תשובת יד אליהו סי' ה':

א

מנחות ל"ד לפר"י שם ורמב"ם בפ"ג ובשימושא רבא וסמ"ג ומרדכי בשם כתב מא"י תפילין שנמצאו בנפילת בימה שע"ג קבר יחזקאל ור' יונה ורמב"ן והרשב"א בתשובת ורמב"ן סי' רכ"ד

ב

תוס' שם ופי' ר"ח ורבינו האי

ג

סמ"ג וסמ"ק וס' התרומה

ד

שם בסמ"ג ותרומה

ה

ב"י בשם תשו' אשכנזים וכאשר הגהתי בפנים כן הוא בב"י וסמ"ג

ו

שם

ז

טור בשם אביו ורבו ר"ח וא"ח בשם הר"י מקורבל:

א

א לרש"י כו'. כמש"ש והקורא כו' ובמכילתא כותבן כסדרן כו' כמש"ל רסל"ב:

ב

ולר"ת כו'. מדחילקן בסדר הזה קדש כו' שמע כו' וראיות הנ"ל דחו בתוס' שם ד"ה והקורא כו' והרא"ש וש"פ דמכילתא בכתיבה איירי ומ"ש והקורא כו' הוא סיום הברייתא דכיצד סודרן שמפרש דעל הקורא קאי כסדר שהן מפורשין בברייתא.

ג

ומנהג כו'. וכן האריך בתשובת הרמב"ן סי' רל"ד להוכיח כרש"י גם מה שהקשה ר"ת על רש"י מש"ש קדש והיה כי יביאך מימין שמע כו' משמאל וישבה שם וכ' שם וסוף דבר דעתנו כרש"י והרמב"ם ז"ל ועליהם אנו סומכין ועושין מעשה וכן היו נוהגין הר"י ז"ל והרמב"ן ז"ל ועושין מעשה בעצמן וכן עיקר:

א

ס"ב י"ש כו'. לשון הרא"ש וטור וש"פ:

ב

ויכוין כו'. כי א' מהן ודאי פסול כמש"ש החליף פרשיותיה כו' ולכן ליכא משום בל תוסיף אע"ג דבכשרים יש בו משום ב"ת כמ"ש ברפ"י דעירובין ואף בפסולין אם הוא בא' קשור עם הכשר כמ"ש בסוכה פ"ג ופ' הנחנקין ועמ"א ובזה מיושב ל' הרא"ש וטור:

ג

כי כו' וכן בזרוע. עירובין שם:

ד

וי"א שאם כו'. לא יעשה כו'. קאי על י"א כמ"ש בתשובה הנ"ל כי העיקר כרש"י וכ' כמו שעושין בכריכה בפ' ע"פ בלא ברכה:

א

ס"ד לא יניח כו'. כמ"ש בפ"ג דברכות האי סודרא כו':

א

סדר הנחתן – עיין במ"ב ופשוט דאפילו בשל יד כגון היכא שאין לו תש"י ויש לו ב' תש"ר דמבואר לעיל דטולה עור על אחד מהם דוקא אם מונחין שם כסדר כמבואר בב"י [עיין בב"ח שמתוכו מתבאר דברי הב"י] שהסכים דהאי דינא דאם החליף פרשיותיהם פסולין קאי נמי אשל יד ולכאורה ה"ה דאם כתבן על ארבע קלפים ונתנן בבית אחד דיוצא בזה אפילו אם לא דבקו כמבואר בסימן ל"ב סמ"ז בב"י שצריך לזהר נמי שיהי' מונחין דוקא כסדר קדש מימין וכו' או אפשר דהכא לא מינכר כ"כ חילופן כמו בקלף אחד בש"י שכותב והיה אחר שמע וגם להסמ"ק יפול ספק זה דאפשר דאף הסמ"ק יודה בזה שהוא פסול כיון שהם ד' קלפים או אפשר דלהסמ"ק לא נאמר כלל דין קביעות מקום להפרשיות בש"י כיון דאפשר לכותבן בקלף אחד וצ"ע:

א

ויכוין בהנחתם באותם שהם וכו' – עיין במ"א שכתב דדוקא בזה אבל בשני זוגי תפילין כשרים עובר על בל תוסיף ומה שאמרו בסנהדרין פ"ט דאם עשה עוד בית אחד והניחו גבי הד' בתים האי לחודיה קאי היינו בשכתב פרשה אחרת דלא שייכי כלל לתפילין ועיין בפמ"ג שביאר דל"ד פרשה אחרת דה"ה אם כתב פרשה אחת מד' פרשיות והניחה בבית ההוא ג"כ אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [הג"ה הנה אף דלכאורה בודאי הדין עמו שהרי הד' פרשיות מעכבין זה את זה וא"כ כל זמן דלא כתב כל הד' עדיין תפילין פסולין הם ולא שייכי כלל לאלו הכשרין וכן משמע בביאור הגר"א מ"מ קשה לי מאד על דברי הפמ"ג שפירש כן את דברי המ"א דהרי המ"א הביא סיוע לדבריו מדברי הב"י בשם המ"מ והוא לקמן בסימן תרנ"א ומוכח שם בהדיא מדברי המגיד משנה דאם נטל מין אחר לבד הד' מינין אמרינן האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי ואם נטל לבד הד' מינין עוד לולב אחד או אתרוג אחד עבר על בל תוסיף ומדמה שם זה לשני זוגי תפילין דעובר על ב"ת עי"ש והלא שם ג"כ קי"ל דארבע מינין שבלולב מעכבין זה את זה כמו בד' פרשיות שבתפילין ואעפ"כ לא הצריך המ"מ לענין בל תוסיף שיטול כל הד' מינין כפולין אע"כ דסובר דכיון דמין ההוא הוא מהמינין הכשרים לצאת בזה ידי המצוה אית בזה משום בל תוסיף א"כ ה"נ בענינינו וא"כ יראה דמ"ש במ"א פרשה אחרת הוא בדוקא ומה שהקשה הפמ"ג על זה עיין במחה"ש שיישב זה אמנם דברי מחה"ש גם כן קשה מאוד להולמם דלדידיה דפרשה אחת מהד' בתים עובר על ב"ת יקשה מ"ש תפילין אלו הפסולין מפרשה אחת שבבית חמישי שבהם ג"כ כתוב ב' פרשיות דכשרים לכו"ע ואפשר משום דיש לחלק דעל הקציצה הזו מונח כבר שם פסול דהוחלף פרשיותיה בתוכה משא"כ שם דלא נגמר עדיין הפרשיות שלה ע"כ] ועיין שם במשנה ובגמרא דמוכח דאף אם מכוין להוסיף על התורה בזה אעפ"כ לא עבר על ב"ת וא"כ לכאורה קשה למה הצריך הטוש"ע שיכוין בהנחתם שיהיו התפילין השניים כרצועה בעלמא בלא"ה כיון שתפילין פסולים הם לא שייך בזה ב"ת (אח"כ מצאתי במחה"ש שהקשה קושיא זו) והנראה לי בזה דעצה זו אינה כדי שעי"ז לא יהי' עליו הלאו דבל תוסיף רק דהלא ידוע שהרא"ש סובר דמצות צריכות כונה וכמו שהביא הטור בשמו בסימן סמ"ך והכא הצריך הטור בשמו שיניח שניהם ויהדקם בבת אחת וכמו שפי' המ"א בסק"ד וא"כ איך יעשה בהכונה הצריכה להמצוה אם לא יכוין כלל בודאי לא יצא ידי המצוה ואם יכוין סתמא בההידוק הזה שהוא רוצה בזה לקיים מצות תפילין ג"כ לא יצא בזה להרבה פוסקים כיון שאחד מהם אינו תפילין כלל [והרי זה דומה למקדש שתי נשים כאחת והיתה אחת שפחה או נכרית שאינה ראויה לקידושין דהרמב"ם ובעל הלכות סוברין דאף הראויה אינה מקודשת עיין באה"ע סי' מ"א בב"י ובשו"ע ס"ד ובחו"מ שם סק"ד וה' וגם הרא"ש מסתפק בזה כמבואר בב"י שם וגם הכא הלא בי"ש קאיירינן דרוצה לצאת ידי כל הדיעות] ואם ירצה לברור לזוג אחד ויאמר שבאלו רוצה לקיים ובאילו אינו רוצה אינו יודע איזה הכשרים שיברר לקיים בהם המצוה לכך קאמר שיכוין סתם באותם שהם עשויים כתיקונם וכו' והרי זה כמו שאומר שם הראויה תתקדש לי עי"ש והמעיין בלשון הטור יראה מוכח כדברינו דמה שכתב אח"כ ואין בזה משום בל תוסיף מילתא אחריתא היא דאל"ה מה שמסיים אח"כ דלא מיקרי בל תוסיף דבר יתר הוא כמו שכתבו המפרשים ומה שכתב אח"כ והשאר הם כרצועות בעלמא פי' דאל"ה היה הפסק בין הנחה של יד לשל ראש מהזוג הכשר והרא"ש בעצמו כתב כן וכן מצאתי בעזה"י ברבינו ירוחם בהדיא ובח"א כלל ס"ח דין כ"ג לכאורה משמע דכשמניח תפילין דרש"י ור"ת בבת אחת מוכרח הוא לכוין מחמת ספיקא דאל"ה יעבור על בל תוסיף אך מדברי המחה"ש משמע כמו שכתבנו דרק מדרבנן מפני שנראה כמוסיף וגם מדברי הגר"א כפי מה שמשמע מביאורו דמסכים להשיטות דמפרשי דמה שאמרו בסנהדרין האי לחודיה וכו' היינו שלא לעבור ג"כ על בל תוסיף ושם הלא איירי אפילו במתכוין להוסיף על המצוה וכנ"ל מהמשנה. ובאמת כל דבריו שם צ"ע במה שכתב שם לבסוף דאם נוטל הלולב כמה פעמים ביום ויאמר דמן התורה באה הקבלה ע"ז דעובר על בל תוסיף דבדברי התוספות ר"ה כ"ז ע"ב מוכח להדיא דאפילו אם יכוין לקיים בזה בכל פעם המ"ע דלולב ג"כ אין עובר וכן ביאר החינוך ג"כ בהדיא ואפשר דדעת הח"א בכל זה לחלק בין אם מכוין בסתמא לקיים המ"ע בכל פעם ובין אם יאמר שבאה כן הקבלה ע"ז ודוחק דהמכוין לקיים מ"ע מוכרח הוא לומר כן ג"כ וצ"ע ודע עוד דלאידך פוסקים דסברי דלא אמרינן כלל האי לחודיה קאי לענין בל תוסיף עיין בתו' סוכה ל"א אתי שפיר מש"כ הטוש"ע ויכוין בהנחתם וכו' כפשוטו דאל"ה עובר על בל תוסיף. ודע עוד דממה שייעץ לנו המחבר שנעשה דוקא שני זוגות תפילין אם נרצה לצאת אליבא דכו"ע משמע דאסור ליתן שמע והיה אם שמוע בבית ג' וכן בבית הרביעי לצאת בזה ממ"נ [ועיין תוספות ר"ה כ"ח ע"ב ד"ה ומנא תימרו] משום איסור בל תוסיף ופוסל עי"ז את התפילין לגמרי ואפילו אם יאמר בפירוש שאינו רוצה לצאת רק בהפרשיות שהם ע"פ דין והשאר יהיו כקלף בעלמא ג"כ לא מהני ולא דמי למה שהתיר פה בשו"ע בשני זוגי תפילין דכל חד וחד לחודיה קאי וכמו שכתבנו במ"ב בסק"ח ועיין בסמוך:

ב

בעלמא – עיין במ"ב שאם הניח ב' זוגות וכו' הוא מל"ח וב"ח ומ"א וביאור הגר"א דלא כהט"ז. ובס' ת"י מביא ראי' להט"ז מירושלמי דהמוצא תפילין אמנם מצאתי בס' התרומה שמביא להירו' הזה ופי' בו פירוש אחר [והגר"א העתיקו בביאורו בסי' כ"ז ס"ט] ומוכח שם דס"ל להיפוך. ועיין בא"ר שהוכיח מהגמ' דעירובין דאפי' אם מכוין שלא לצאת רק באחד אעפ"כ עבר בזה על בל תוסיף והשיג בזה על הב"ח. אמנם לפי מה שכתב המ"א בסימן תרנ"א דלדידן דקי"ל מצות צריכות כונה אפילו בזמנו אינו עובר אלא כשמכוין לאוסופי ניחא בזה דברי הב"ח דהלא הוא קאי להרא"ש והרא"ש סובר דמצות צריכות כונה כמו שכתב הטור בסימן סמ"ך אך הא"ר לשיטתו אזיל דהשיג שם בזה על המ"א מדברי הרא"ש גופא אמנם מה שמשמע מדברי הב"ח דאפילו בה' בתים אינו עובר על בל תוסיף רק במכוין לקיים מצות תפילין בה' בתים ומשמע דאם יכוין שהבית החמישי לא יהיה רק כרצועה בעלמא דאינו עובר על בל תוסיף לא הסכימו הרבה עמו בזה עיין בספר נהר שלום ובספר דמשק אליעזר שהעמיס זה בכונות הגר"א דלהב"ח אינו מתיישב לשון הטור (ובאמת נוכל לאמר כונת הגר"א בפשיטות דקשה ליה קושית הב"ח הא גם בב' זוגות אית ב"ת אבל לפי זה ניחא דהכוונה במש"כ דלא מיקרי בל תוסיף היינו כשקובע הפסול אצל הכשר ודוק) גם לפי דברי הב"ח יקשה למה לא יעצו שיתן ב' פרשיות בכל אחד ויתנה וכמו שכתבנו בתחלה אחרי דהוא מיקל אפילו בבית של ה' בתים דהוא כמו ה' פרשיות בפשיטות [ואפשר משום דיש הפסק בין הפרשיות והבתים ועיין במרדכי ריש הלכות תפילין] ואפשר דבאמת גם הב"ח יודה דלא מהני תנאי בבית של ה' בתים אך מה שנשאר לבסוף בדוחק על הטור וגם לשונו לא יהיה מתיישב כ"כ. וכ"ז לענין בל תוסיף אבל לענין פסול בודאי גם הב"ח מודה דפסול בה' בתים בכל גווני אף בתנאי לפי הטעם המבואר שם בסנהדרין פ"ט ע"א דכל בית חיצון שאינו רואה את האויר פסול. ודע עוד דפשוט בהפוסקים דאפילו אם לא קבע בהבית החמישי ההוא שום פרשה אפ"ה פסול מטעם דאמר שם בגמרא דהבית החיצון אינו רואה את האויר. ומש"כ במ"ב בשם הגר"א דאף ע"י הקשירה בעלמא מיפסל עיין בספר דמש"א מש"כ ע"ז אמנם מה שכתב בדברי רבינו אבל אם הוא קשור וכו' לא נהירין דברי הדמש"א כלל בזה דמה מצוה שייך בקשירת הבית החמישי וגם מוכח בדברי הגר"א בסימן תרנ"א סי"ד דלרבנן דא"צ אגד מדינא אינו עובר בבל תוסיף. ולענ"ד כוונת הגר"א בפשיטות דכמו שם לר' יהודה דכיון דצריך אגד הד' מינים ממילא מועיל האגד שיעבור על ידו גופא הלאו דבל תוסיף ה"נ כיון שע"י קשירת הבית החמישי מיפסל הד' בתים משום בית החיצון שאינו רואה את האויר ממילא עבר ע"י על ידו גופא הלאו דבל תוסיף והכי מוכח פשטא דסוגיא שם להמעיין בו ובמה שפירש הגר"א המימרא דרבי זירא דאיירי אפילו בקישור ולא בחיבור ממש ניחא מאוד מה דקאמר כל בית החיצון שאינו רואה ולא קאמר כל בית הרביעי אלא דאכתי חיצון הוא:

ג

יניח של ר"ת – נ"ל דגם בזה צריך ליזהר לכוין שאינו עושה כן רק משום ספיקא ובזה לכו"ע לא עבר על בל תוסיף ובל תגרע דאם יכוין סתם בזה לקיים מ"ע דתפילין הגם דאין בזה משום ב"ת דהאי לחודיה קאי וכו' עכ"פ שמא באמת הדין כרש"י ותפילין אלו פסולים דהחליף פרשיותיה וכמו שכתב הרא"ש והטור ונמצא דעובר בזה על בל תגרע דהלא מבואר בסמ"ג ל"ת שס"ה דהעושה ג' טוטפות בתפילין עובר על בל תגרע וה"נ דכוותיה דהלא אין לו רק שתי פרשיות שקבועין במקומן ואין לחלק דהתם עכ"פ ג' כשרין הן ויש ע"ז רק שם מגרע משא"כ כאן ע"י שקבועין קצת פרשיות בהקציצה שלא במקומן נאמר דהקציצה כולה מיקרי קציצה פסולה ואין עליה שם מגרע ז"א דהלא שם בודאי אין על הקציצה שם תפילין כלל דהלא קי"ל דארבע טוטפות מעכבין זה את זה ואפ"ה נכלל זה בלאו דלא תגרע. ולהיפך אין לחלק דשם גרע מעיקר התפילין משא"כ כאן דז"א אחד דכיון שלא הניחה במקומה הוי ג"כ כמו שחיסרה ועוד דמי גרע זה מדמים הניתנין במתן אחד במקום דצריכין מתן ב' שהן ד' דאמרינן בעירובין דף ק' ע"א ובר"ה כ"ז דעובר על בל תגרע אף דקי"ל בזבחים בפ' ב"ש דבדיעבד כיפר עכ"פ הלא גרע הלכתחלה במצות השם [הג"ה וזה הוא תוכחת מגולה להאדם הרוצה להתרשל ממ"ע לפעמים במצות בדבר שהוא רק לכתחלה] ק"ו בזה דהוא לעיכובא אף בדיעבד ועוד דהלא כתב הרמב"ם בספר המצות שלו דלאו זה הוא בין אם מגרע מהכתוב בתורה ובין אם הוא מגרע מהמקובל בע"פ וה"נ כיון דמקובל לנו בע"פ שסדר הנחתם הוא כך והוא משנה בודאי הוא מגרע בזה אם לא שנאמר כמש"כ העט"ז בשם המקובלים דאלו ואלו כשרים הם אבל אנו רואין שהטוש"ע וכל הפוסקים לא קיבלו דבר זה להלכה וידוע דכל היכא שהפוסקים חולקים עם המקובלים הדין כהפוסקים וכן הוכיח הגאון ר' ברוך פרענקיל בהגהותיו מן הגמרא ועוד שירא שמים המניח תפילין דר"ת הוא רוצה לצאת ידי כל הדיעות ולא שעי"ז יפול בחשש ספקא דאוריתא ע"כ הנכון לעשות כמו שכתבנו שיכוין בפירוש שאינו מניחן רק משום ספיקא ואפילו סתמא לא מהני בזה דהא קי"ל בר"ה כ"ז ע"ב לעבור בזמנו לא בעי כונה ואף דשם איירי הענין לענין בל תוסיף פשוט דה"ה לענין בל תגרע ועיין בט"ז בסוף סימן תרנ"א ואין לאמר דכאן מיקרי שלא בזמנה משום דכבר יצא בתפילין דרש"י והוא דומה ללולב דפסק שם הט"ז דאינו עובר על בל תגרע אח"כ אם נוטל ג' מינים אם לא שיכוין בם בפירוש לשם מצוה דשאני התם דמדאגבהיה נפיק ביה משא"כ בתפילין דעצם זמנן הוא כל היום והוא מברך עליהן בכל פעם שמניחן ולא גרע עכ"פ מבכור דמסיק שם בר"ה דמיקרי כל היום זמנו או בברכת כהנים אלו מתרמי ליה צבורא אחרינא אף דבדוחק יש לחלק מ"מ הדרך היותר נכון הוא כמו שכתבתי ובפרט דיש דיעות בפוסקים דסברי דחיוב תפילין מן התורה הוא להיותן עליו כל היום עיין בספר ישועות יעקב בודאי מיקרי כל היום זמנו. וכתבתי זה לאפוקי ממה שראיתי לאחד שכתב היפך זה ולא עיין בזה כל הצורך. ויש עוד הרבה דברים שמצאתי אח"כ בפתיחה להפמ"ג בענינא דבל תוסיף ואכ"מ להעתיקם:

א

לא יניח – עיין במ"ב והוא מהמג"א ועיין לקמן בסימן מ"ב ס"ג דכל דיניהם שייך לכאן ונראה דאפילו אם עשיית הכיס היה על דעת אחד אם קודם שהניח בפעם האחד עקר בפירוש הזמנתו הראשונה דמהני ואין זה בכלל לא אתי דיבור ומבטל מעשה דהעשייה זו לא נחשב רק הזמנה בעלמא עיין סנהדרין מ"ח ואכ"מ להאריך:

ב

ב' הזוגות – ומיירי שהזוג שנתייחד לו הכיס מתחלה הוא בלי תיק ואפילו אם הוא בתיק ופעמים בדרך עראי הם מונחין בו בלי תיק נתקדש עי"ז וכדאיתא מגילה כ"ו ע"ב בגמרא מריש הו"א וכו' עי"ש אבל אם הוא בתיק תמיד הרי הכיס אין נעשה על ידו כ"א תשמיש דתשמיש ולית בו קדושה. ולכאורה יראה דדוקא אם התיק מכסה גם המעברתא והתיתורא דגם הם מכלל גוף הקדושה דלא חשיב במגילה דף כ"ו לתשמישי קדושה בתפילין רק התיק והרצועה וגם משבת כ"ח ע"ב והא אמר אביי שי"ן של תפילין וכו' ועיין אח"כ מצאתי כעין זה במרדכי בהלכות תפילין:

ג

הוא חול – עיין במ"ב והעתקתי כ"ז מבה"ט בשם תשובת ד"נ וצע"ק לדינא במש"כ דאם לא הניחן וכו' דיכול להחליפם דפשוט דמקורו מלקמן בסימן מ"ב בחדתי דיכול לשנותם והלא לפי המבואר שם באחרונים אין מותר רק להוריד מחמורה לקלה אבל לא לחול דהזמנה לגוף הקדושה מילתא הוא והכא הלא המחבר הזה בעצמו ס"ל לקמן דזה הוא בכלל הורדה לחול. גם מש"כ אח"כ ואפילו אם התנה עליהם וכו' דמקודש לחול וכו' עיין בש"ת דמסיק דברצועות מהני תנאי והוא פשוט דהם רק תשמישי קדושה ומהני תנאי בזה להורידן לחול וכדלקמן בסימן מ"ב ס"ג ואפילו בבתים ופרשיות לענ"ד יש לעיין בזה דהלא בקלף שנתעבד לשם פרשיות דהוא הזמנה לגוף הקדושה ואסור להורידו לחול הוכחתי לקמן בסימן מ"ב דיכול לכתוב עליו שאר ד"ת משום דיש בזה עי"ז עכ"פ קצת קדושה וה"נ בענינינו הלא גם עתה אף דאין על הפרשיות קדושה תפילין עכ"פ קדושה יש בהן וה"נ הבתים הם תשמישים לקדושה וא"כ ליהני תנאי ואין התשובה בידי לעיין בה ואפשר דיש להקל ע"י תנאי בשל ראש דר"ת לרש"י אם אין לו פרשיות אחרים וצ"ע. עוד כתבתי בשם פמ"ג דאם מצא רצועה וכו' והשמטתי תשובת יד אליהו שמובא בבה"ט שבזמנינו רובא של רש"י ועוד עיין בספר פ"ת מש"כ ע"ז. ולפי שדברי הפמ"ג מוקשי ההבנה אמרתי להעתיקו פה ז"ל אם מצא של יד [ט"ס וצ"ל ג"כ או של ראש] ורצועה בלא פרשיות וספק שמא של ר"ת שפיר להניח פרשיות של רש"י ס"ס ורובא של רש"י ומעלין בקודש ואנן בקיאין ורש"י עיקר. ועיבוד צ"ע גם ברצועות מחול לקודש והבן עכ"ל. הנה מה שכתב ס"ס פשוט דשמא הם של רש"י ושמא של רש"י עיקר אך דמשום זה הטעם לבד היה מותר להניחו גם לשל ר"ת או דשמא של שניהם אסור דהספקות הם סותרות אהדדי ולכן סיים דרובא ואנן בקיאין ורש"י עיקר אך סוף דבריו נפלאים הם דבעיבוד אין שייך שמא עיבדן לשם תפילין דרש"י או דר"ת דהלא העיבוד הוא סתמא לשמה ונלענ"ד דכונתו הוא דלקמן בסימן ל"ט ס"ט איתא דאם לקח תפילין שלא מן המומחה בודק מהם ג' קציצות בחסר ויתר ודי בזה ולא חיישינן שמא עיבד המוכרן שלא לשמן דהכל בקיאין בזה ולכן מסתפק הפמ"ג בענינינו דלו יהי דהכל בקיאין שהפרשיות צריך עיבוד לשמה הלא בעיבוד הבתים והרצועות אין נוכל לאמר שהכל בקיאין עתה בזה דהלא יש בזה מחלוקת בין הפוס' וכדלעיל בסימן ל"ג וא"כ שמא אותו שנאבד ממנו עשה הבתים או הרצועות בלא עיבוד לשמה וא"כ הוא מעלה עתה מחול לקודש בלי הזמנה מעלייתא דעיבוד ומה דמתיר הגמרא ליקח תפילין דמשמע אף עם רצועות דוקא בזמניהם שהיה ידוע אם צריך עיבוד או לא ואה"נ דבזמנינו אם לוקח ממי שאינו מומחה צריך לדרוש מהמוכר אם היה בהבתים ורצועות עיבוד לשמה משא"כ בענינינו דאיירי במציאה זהו הנלענ"ד בכונתו. ובאמת צע"ג בזה בזמנינו ברצועה הנמצאת דשמא רק נשחרה לשמה ולא נעבדה לשמה דהרבה יש שמקילין בזה ושלא כדין הוא וכמו שביאר הש"ת לעיל בסימן ל"ג ועי"ש במה שכתבנו שם. ומש"כ אם נזדמן וכו' פמ"ג:

א

[א] שני תפילין וכו'. תימא אם כן למה פסקו בסימן ש"א במוצא תפילין בשבת דלא יוציא רק זוג אחד. ואי נאמר כדמסיק בריש המוצא תפילין דשבת זמן תפילין הוא, ואתי איסור בל תוסיף ומשוי ליה כמשאוי. ואם כן קשה הא קיימא לן בסימן ל"א דשבת לאו זמן תפילין הוא ועוד מצאתי בתוספות יום טוב פרק במה אשה שתמה על דברי הטור בסימן ל"א הנזכר לעיל מסימן ש"א שכתב הטעם דלא יצא בתפילין דילמא אתא לאתויי ברשות הרבים דשקיל ליה מרישיה אם בא לפנות, אלמא דסבירא ליה בשבת זמן תפילין הוא. ועד שרבתה התמיהות עיינתי ונראה לעניות דעתי דשלוש מחלוקת בדבר. דמאי דאמרינן שבת זמן תפילין היינו דמצוה נמי להניחן בשבת, והיינו דאמרינן שם בברייתא אליבא דהך תנא דנשים חייבין בתפילין דהוי מצות עשה שאין הזמן גרמא וסבירא ליה לש"ס דתנא דמתניתין סבירא ליה כתנא דברייתא, ודו"ק. ולמאן דאמר ושמרת את החוקה ולא בשבת ויום טוב יש איסור כשמניח תפילין בשבת כמבואר בסימן כ"ט. ולר' עקיבא דלמד מלך לאות יצאו שבת ויום טוב שהן גופן אות אין איסור כשמניח תפילין בשבתא, אלא דאין חיוב ברכה. ואם כן אנן קיימא לן כר' עקיבא כמבואר בסימן ל"א, לכך קיימא לן דלא יוציא רק זוג אחד. דכיון שאין איסור להניח תפילין. אף שאינו אלא רשות מכל מקום אסור להוסיף ומשוי לה כמשאוי, ולכן הוצרך הטור בסימן ש"א לטעם שמא אתא לאתויי ברשות הרבים, דלא שייך לומר הטעם משום משאוי, דהא אין איסור להניחן בשבת, ודו"ק, דבזה ניחא הכל בס"ד. והשתא מה שנדפס בספר ט"ז והאריך בתשובה שאלה דמי שמניח תפילין של רש"י ור"ת ביחד שיניח של רש"י למטה לצד הפנים, ושל ר"ת למעלה ממנו והאריך לדקדק בסוגיות הש"ס, עיין שם. ובמה שפירשתי נדחה כל דבריו למעיין ודו"ק, ובלאו הכי דבריו דחוקים:

ב

[ב] יניח כדברי האחד וכו'. ואז יניח תחילה של ר"ת ואחר כך של רש"י ותפילה בשל רש"י, לבוש. ונראה לפי שראה כפל לשון בשולחן ערוך למד הלבוש לעשות שתי חלוקות בדבר, וכתב דיניח של ר"ת תחילה ואחר כך של רש"י, והדר כתב דיותר טוב שיניח תחילה של רש"י וכו' כדמסיק השולחן ערוך. אבל בלחם חמודות דף צ"א כתב זה לשונו ולי נראה דהשולחן ערוך מעיקרא כתב שאם אינו יודע וכו' שיניח בזה אחר זה ולא יברך כי אם על אחד, והדר מפרש איזה מניח תחילה, ואין כאן ב' חלוקות, עד כאן לשונו. וכן בנחלת צבי חולק וכתב דלכולי עלמא לא יברך על של ר"ת תחילה, עיין שם. מיהו נראה לעניות דעתי מספר התרומות סימן ר"נ דרשאי לברך תחילה על של ר"ת, והט"ז ור"מ רבקש מגיהין בשולחן ערוך ויש אומרים שאם לא יוכל להניח וכו', וכן בשולחן ערוך נדפס עם בעל עולת תמיד משמע נמי כדברי לבוש. וראיתי בספר מגן אברהם פירוש דברישא קאמר שיניח שניהם ויברך ויהדקם בבת אחת, ואחר כך קאמר ואם אינו יודע לכוין וכו' פירוש כשמהדקים בבת אחת וצריך לקושרם זה אחר זה יניח כדברי האחד וכו' עד כאן. ותימא אם כן למה כתב השולחן ערוך ויסלקם מידו:

ג

[ג] שמע והיה וכו'. אבל לא ויאמר דכיון דלא נזכר בו תפילין לא הוי כמעיד עדות שקר:

ד

[ד] מי שמוחזק וכו'. דהא שלחו כתב מארץ ישראל שנפלה בימה שעל קבר יחזקאל הנביא ומצאו תפילין ישנים כסדר רש"י. ויש דוחין דלפי דפסולין הוי גנזום לשם ולא נהירא דלא היו צריכין גניזה אלא להחליף הנחתן מבית זה לבית זה, כן כתב הב"ח. כתב בספר ברוך שאמר כל יראי ה' יזהרו לשמור ולגנוז כל ענייני תפילין הן רצועות והן מעברתות ותיתורא ובתים וטלאים וכל שכן הפרשיות עצמן, וכיצד גניזתם ישימם בכלי חרס אצל קבורת של תלמיד חכם, כי בענין אחר יהיו לסוף נזרקים אפילו כשגונז אותם בארון הקודש כי אין שם שום גניזה לימים רבים, עד כאן. ודע דאף לר"ת צריך לכתבו כסדרן כמו שכתב סימן ל"ב סעיף א' ולכן צריך שיניח חלק פרשת והיה אם שמוע ויכתוב פרשת שמע בקצה הקלף ואחר כך יכתוב פרשת והיה אם שמוע באמצע:

ה

[ה] הוא חול וכו'. כתב עולת תמיד וכל שכן שאין להחליף הבתים והפרשיות והרצועות, ועיין בתשובה מהרמ"א, עד כאן. ועיינתי שם סימן ל"ז והקשה על עיקר דין זה וסיים דלא מורינן להתירא אלא בתנאי מוקדם כיון דנפיק מפומיה דהרא"ש, ואי איכא אינש דלא קפיד לא נמחי בידיה, עד כאן ועיין ס"ק שקודם זה. כתב הלבוש להניח שני זוגות תפילין מסדר אחד יש להסתפק אי הוי בל תוסיף דשמא דוקא חמש פרשיות הוי בל תוסיף ויש להחמיר וכו' וכן הסכים בלחם חמודות דף צ"א והקשה על פלפולו וספיקו מריש פרק המוצא תפילין ופרק הנחנקין, עיין שם באריכות. והנה מב"ח משמע דאם מכוין שלא לצאת אלא באחד אין עובר. וצריך עיון מש"ס עירובין שם דאם כן אמאי אין מכניס שנים בשבת משום בל תוסיף, לכוין שלא לצאת אלא באחד ויהא זוג השני כתכשיט, עיין שם. וכן מבואר בתוס' שם ד"ה אי וכו' דאף באין מכוין עובר וכן בחידושי הלכות שם. ואין להקשות מסעיף ב' שיכוין בהנחתן וכו' ואין כאן בל תוסיף דשאני התם דודאי אחד חול מה שאין כן בשני זוגות כשרים:

א

תפילין. עיין ת' סם חיי ס"א אם טעה והניח של ר"ת תחלה אי יחזור לברך על שם רש"י:

א

ש"ע סעיף א' ולר"ת בבית הג'. עיין כנסת יחזקאל סי' כ"ב:

ב

מ"א סק"ב שיניח חלק. בשל יד מיירי שכותב כל הפרשיות בקלף א':

ג

ט"ז סק"ב לא קיימו כל התירוצים כו' ואפי' מדרבנן. כלומר דלהאי תירוצא ניחא דטעמא דת"ק לאו משום דאיכא ב"ת אף בלי כוונה אלא משום דשבת זמן תפילין ובזמנו איכא ב"ת מש"ה אף דבב' זוגות ליכא ב"ת רק מדרבנן נמי סגי לאסור להכניס ב' זוגות. וע"ז הקשה הט"ז דאטו הך שינוי ס"ל דאיכא כוונה הא ודאי ליכא כוונה דהרי להצלה לחוד מכוון והך שינויא מוסיף לומר דאף רשב"ג ס"ל דב"ת לא בעי כוונ' רק דמתיר משום דלאו זמן תפילין וא"כ הדרא קושיא לדוכת' כיון דליכא כוונ' למה אסר הת"ק דאף דשבת זמן תפילין והוי' ב"ת בזמנו מ"מ דהא דרבנן בעינן כוונה. וע"ז תירץ דשאני התם דבלא ב"ת יש איסור משאוי דהרי לרשב"ג דלאו זמן תפילין וליכא ב"ת שרי מ"מ לתקן ע"י צירוף ב"ת שלא בכוונה אסרינן ליה. ואין להקשות דא"כ גם לשנויא קמא דהש"ס ניחא דטעמא דת"ק משום דאיכא ב"ת בלא כוונה ואע"ג דבב"ת דרבנן בעי כוונה מ"מ מצטרף למשאוי דז"א דא"כ מ"ט דרשב"ג דאע"ג דאיהו ס"ל דגם בב"ת דאורייתא צריך כוונ' מ"מ ליצטרף למשאוי וגם אליבא דת"ק למה הוצרך כלל לו' דבב"ת דאורייתא א"צ כוונה אא"כ דבההוא שינויא קאמר הש"ס דלת"ק איכא ב"ת גמור הכא משא"כ בהך שינויא ה"ק דבאמת לכ"ע ליכא הכא ב"ת כיון דהוא מדרבנן בלי כוונה רק דלת"ק דהוי בזמנו ומיחזי כב"ת מצטרף למשאוי ולרשב"ג דהוי שלא בזמנו לא מיחזי כלל כב"ת ואין מצטרף:

ד

(שם) קשה הלכתא אהלכתא עיין מג"א סי' ש"א ס"ק ל"ד מ"ש על קושיא זו:

ה

שם מדברינו דכל המניח. כלו' המניח רק תפילין דרש"י צריך ג"כ לדקדק להניחם בעיקר מקומם:

ו

סק"ג זהו דעת סמ"ג הט"ז גרס ויסלקם מיד כאשר מוגה לפנינו ואין קפידא אם יניח תחלה דר"ש או דר"ת כי סמ"ג מיירי במי ששקולים בעיניו ומניח תחלה מה שנזדמן לידו דלא להוי מעביר על המצות אבל לא כתוב לפני הט"ז תיבת וי"א:

ז

שם והוי הפסק קצת כלו'. ויש עוד חשש אחר דהוי הפסק בברכת ש"ר בין ברכה א' של יד לשני':

ח

ס"א סק"ג ועסי' י' ס"ו. ר"ל בהטיל ציצית על ציצית דמי לב' זוגות תפילין ומבואר שם דאיכא בל תוסיף:

ט

סק"ד צ"ע דהיינו. לפני המג"א לא היה מוגה ויסלקם מיד ומפרש דאחר שהניח דרש"י יניח אצלם של ר"ת וגם לא הוגה וי"א מש"ה קשה דהיינו מציעותא ר"ל דמציעותא וסיפא בחד גוונא מיירי במי שאינו יודע לכוון ולמה במציעתא קורא ק"ש ותפ' בב' הזוגות ובסיפא בדרש"י לחוד. וגם הוי ס"ד דהמג"א דמי שיודע לכוון המקום גם כן עביד הכי דמניח תחלה של רש"י ואח"כ מניח אצל' דר"ת דאין קפידא שיהדקם דוקא בב"א ולכן הקשה דהא גם ברישא אף אי נימא דהתם אחר שהניח ש"י דרש"י מניח מיד ש"י דר"ת וכן בש"ר מ"מ אינו מברך רק על א' מהם וא"כ גם ברישא ה"ל לכתוב שמניח על סמך ברכה הראשונה כמ"ש במציעתא ועל זה תירץ דברישא מהדק שניהם בבת אחת והברכה קאי על שניהם ובמציעותא מניח של יד ושל ראש דרש"י ואחר כך מניח אצלם ש"י וש"ר דר"ת מש"ה כתב על סמך ברכה ראשונה כי הברכה לא היה על דרש"י וגם קמ"ל דאף על פי שמפסיק כו' כדברי המרדכי ובסיפא מיירי במי שגם זה א"א לו וכמ"ש המג"א בס"ק שאח"ז והכל נמשך ביחד:

י

סק"ה שאם לא יוכל. ט"ס הוא כי לגרסת מג"א כתב כאן ואם ולא שאם דהא ל"ג וי"א:

א

משמאל המניח. נ"ל באיטר אזלי' בתר ימין ושמאל דעלמא דהא אמרי' בגמרא הטעם שיהא קדש בימין הקורא שיהא קורא כסדר הכתוב בתורה:

ב

ולר"ת וכו'. ומ"מ צריך לכתבו כמ"ש סי' ל"ב ס"א בהג"ה ולכן צריך שיניח חלק פרשה והיה אם שמוע ויכתוב פ' שמע בקצה הקלף ואח"כ יכתוב פ' והיה אם שמוע באמצע:

ג

כרצועות בעלמא. שהרי ממ"נ א' מהם פסול אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים עובר על בל תוסיף כדאי' ריש פ"י דערובין וכ"כ ב"י בשם המ"מ ובלבוש והל"ח נסתפקו בזה ופשוט דאישתמיטתיה דברי המ"מ הנ"ל והגמרא הנ"ל ומ"ש מההיא דהנחנקין אין ראיה דהתם כ' פ' אחרת א"כ לא שייכא כלל לתפילין אבל בשני זוגות כשרים עובר על בל תוסיף ועסי' י' ס"ו:

ד

ואם אינו יודע כו' ואם לא יוכל וכו'. צ"ע דהיינו מציעתא ועוד דגם ברישא דרישא שיודע לכוין המקום אינו מברך אלא על א' מהם ובל"ח נדחק בזה, ול"נ דה"פ דברישא קאמר שיניח שניהם יחד על היד ויברך ויהדקם בבת א' וה"ה בש"ר ואח"כ קאמר ואם אינו יודע לכוון המקום ולהניח שניהם יחד פי' כשיהדקם בבת א' לא יוכל לכוון המקום וצריך לקשרם זאח"ז יניח כדברי הא' ש"י וש"ר וכו', וכ' המרדכי אף על פי שמפסיק בברכת ש"ר בין ברכה ראשונה של יד לשל שניה שרי:

ה

שאם לא יוכל כו'. אפי' בזאח"ז לא יוכל להניחם בבת אחת כגון שיש לו מכה כמ"ש סי' כ"ז ס"ז או שמתבייש מפני הבריות המלעיגין עליו:

ו

לא יניח וכו'. ואם עשאו מתחלה להניח בו שניהם שרי דהוי כאלו התנה כמ"ש סי' מ"ב:

א

(א) סדר הנחתן – דע דלכו"ע אם החליף איזה פרשה שנתנה שלא בביתה המיוחד לה פסולין אף דיש ד' פרשיות בד' בתים וכ"ש אם נתן שתי פרשיות בבית אחד:

ב

(ב) המניח – ואפילו אם המניח הוא איטר אזלינן בתר ימין ושמאל דעלמא:

ג

(ג) ולר"ת – כתבו הפוסקים דגם ר"ת מודה דבעינן כתיבתן כסדר שהם כתובין בתורה שהוא קדש והיה כי יביאך שמע והיה אם שמוע אלא דפליג ארש"י לענין הנחתן בבתים וע"כ הרוצה לכתוב תפילין לדעת ר"ת יכתוב בשל יד שהם בקלף אחד קדש והיה כי יביאך ויניח חלק והיה אם שמוע ויכתוב שמע ואח"כ יכתוב והיה אם שמוע ובש"ר יכתבם בארבע קלפים כסדר ממש ויסדרם בבתים. קדש. והיה כי. והיה אם. שמע. ולענין דיני פתוחות וסתומות בהתפילין איך להתנהג לדעתו כבר ביארנו לעיל בע"ה בסימן ל"ב עי"ש:

ד

(ד) כרש"י והרמב"ם – וכתב בב"י ושאר אחרונים דכן עיקר וכן הסכים הגר"א בביאורו:

ה

(ה) ויניח וכו' – והנוהג כן להניח ב' זוגות תפילין יניח של רש"י למטה לצד הפנים ושל ר"ת למעלה. וכ"כ האר"י ז"ל שיכניס תחלה של רש"י ויעמידם לצד הכתף ואחריהם של ר"ת לצד היד ושניהם על הקיבורת ויניח בראשו של רש"י למטה ושל ר"ת יותר למעלה ושניהם במקום הראוי לתפילין והרצועות דר"ת יהיה מכוסה תחת רצועות דרש"י שלא יתגלו רק רצועות דרש"י ותפילין דר"ת יהיו קטנים מתפילין דרש"י עיין ספר הכוונת תפילין פרק י' י"ב. מי שמניח תפילין של יד של דעת ר"ת ותש"ר כדעת רש"י והרמב"ם אם יוצא ידי חובתו פסק שבות יעקב ח"א סי' ב' דאינו יוצא אליבא דכו"ע אבל בשעת הדחק מותר להניחם כך דהא בשעת הדחק יוצא אם מניח אחת לבד ומ"מ לא יברך רק על אותו שנכתבה ע"פ מנהגינו כדעת רש"י והרמב"ם ואם של ראש נכתבה ע"פ דעת רש"י יש להניח של ראש תחילה וכשחולץ חולץ של יד תחלה עי"ש:

ו

(ו) שניהם – יחד על היד ויברך ויהדקם בבת אחת וה"ה בשל ראש כדי שתהיה הנחת שתיהם סמוך להברכה:

ז

(ז) באותם שהם וכו' – דלא יוכל לכוין בשתיהם בעת ההידוק שמהדקן יחד לשם תפילין דהרי אחד מהם אינו תפילין וי"א עוד דיש בזה משום בל תוסיף עכ"פ מדרבנן:

ח

(ח) בעלמא – שהרי ממ"נ אחד מהם פסול וכנ"ל בס"ק א' ודוקא בזה אינו עובר על בל תוסיף שיש בזה שתים למעליותא א' שאחד מהם הוא פסול ב' שכל אחד עומד בפ"ע אבל אם הניח ב' זוגות תפילין כשרים או שהתפילין של ראש עשה של ה' בתים בין שעשהו מתחלה של ה' או שעשהו של ד' וחיבר לו אח"כ עוד בית אחד עבר בזה על הלאו דבל תוסיף ועיין בביאור הגר"א שמשמע מדבריו דאפילו אם הבית החמישי לא חיבר אותו לגמרי עם הד' בתים רק בקשירה בעלמא אפ"ה פסל להתפילין עי"ז וממילא עבר הלאו דבל תוסיף:

ט

(ט) שניהם יחד – פי' כשיהדק שניהם בבת אחת לא יוכל לכוין המקום שיהיה כל אחד מונח על מקומו כדין ע"כ צריך לקשרם עכ"פ תיכף זה אחר זה בלי הפסק ויהיה מועיל הברכה שבירך מתחלה גם על תפילין השניים וזהו מה שכתב המחבר בסמוך ויניח האחרים על סמך וכו' דהיינו שיניח הזוג השני אצל הזוג הראשון וכנ"ל אך שלא בהנחה אחת:

י

(י) יניח – כדברי האחד של יד ושל ראש ויניח האחרים על סמך ברכה ראשונה ואם לא יוכל וכו' כצ"ל ולא גרסינן ויסלקם מיד:

יא

(יא) כדברי האחד – המחבר סתם דבריו ולפי הכרעת האחרונים טוב יותר שיסמוך הברכה להתפילין דרש"י:

יב

(יב) של יד ושל ראש – להמחבר בברכה אחת ולפי מנהגינו בב' ברכות וכנ"ל בסימן כ"ה ואח"כ יניח אצלם זוג שניה. ואע"פ שמפסיק ביניהם בהנחת הש"ר של הזוג הראשון וגם בהברכה שמברך עליה לפי מנהגינו אפ"ה ש"ד דהשני ברכות על תרווייהו קאי אבל לא יוכל להניח מתחלה השתים של יד משתי הזוגות ואח"כ השתים של ראש דנמצא מפסיק בין הש"י להש"ר בהנחת השניים:

יג

(יג) לא יוכל – פי' אפילו בזה אחר זה לא יוכל להניח בב"א כגון שיש לו מכה ואין לו מקום לשתיהן או שמתבייש מפני הבריות המלעיגין עליו יניח של רש"י ויברך עליהם וכו' דהם העיקר לדינא ושל ר"ת יניח אחר התפלה כדי לצאת לד"ה ועיין בביאור הלכה שהוכחנו דמאוד צריך להזהר שלא יכוין בהנחתם רק משום ספקא ולא בסתמא לשם מצוה:

יד

(יד) ואחר התפלה – היינו כדין המבואר לעיל בסימן כ"ה סי"ג ולא כאלו החולצין תפילין דרש"י ומניחין דר"ת תיכף לאחר קדושה של י"ח ובאמת מלבד שעושין שלא כדין המבואר לעיל בסימן כ"ה סי"ג גם צריך לכוין בתפלת י"ח להש"ץ לא לעסוק בדבר אחר [פמ"ג]:

טו

(טו) שמע והיה א"ש – אבל א"צ פ' ציצית כי חששא דשמא העיד עדות שקר כבר תיקן בב' פרשיות ועיין בפמ"ג דמשמע מיניה דכן יש לנהוג המניח תפילין דר"ת שיניחנו רק לאחר שסילק דרש"י. ופשוט דמי שלובש כל היום תפילין שנכון יותר שילבוש תפילין דרש"י:

טז

(טז) כן – היינו אפילו אם ירצה להניחם רק אחר התפלה וכתב הבה"ט באיש אחד שהיה נוהג להניח תפילין דר"ת לאחר התפלה בפרהסיא בפני הקהל אי מחזי כיוהרא פסק בתשובת מהר"ש הלוי דמחזי כיוהרא וצריך שיבטל מנהגו וכ"כ בתשו' שבות יעקב ח"ב סימן מ"ד שאפילו אם מקצת עושין יש בו משום יוהרא ואם מניחן בפני אדם גדול שאין נוהג להניחן כ"א בקרב ביתו ודאי מחזי כיוהרא ע"ש:

יז

(יז) בחסידות – שכיון שהעולם נוהגין כרש"י נראה כיוהרא מי שחושש להחמיר ע"ע בזה אם אינו מוחזק שמחמיר ע"ע ג"כ בשאר דברים:

יח

(יח) לא יניח – ומיירי שהוזמן הכיס תחלה רק לדעת אחד מהם אבל אם נעשה מתחלה להניח בו שניהם שרי:

יט

(יט) בכיס אחד – של תפילין כדמסיים אבל בתיק הטלית מותר להניח שניהם אפילו הם בלא תיק דהרי התיק מיוחד גם לדבר חול דהוא הטלית:

כ

(כ) הוא חול – וממילא דאסור להחליף הכיסים וכ"ש הבתים והרצועות והפרשיות משל רש"י לר"ת או איפכא. ואם לא הניחם אדם מעולם עליו לשם מצות תפילין יוכל להחליפם ואם הניחן אדם עליו אפילו פ"א לשם מצות תפילין והיו מסודרין ע"פ דעת אחד מהם ר"ת או רש"י אסור להחליפן שוב אח"כ ואפילו אם התנה עליהן מעיקרא להחליפן כשירצה לא מהני דמקודש לחול לא מהני תנאי (אחרונים). כ' הפ"מ דאם מצא רצועות ואינו יודע אם הם של רש"י או של ר"ת יוכל להניחם לפרשיות של רש"י דרובא מניחין של רש"י ואנן סבירא לן ג"כ דרש"י עיקר ומעלין בקודש. ועיין בבאר היטב ובביאור הלכה. ויש מן האחרונים שמקילין יותר דלדידן דסוברין דרש"י עיקר וכנ"ל יוכל להחליף וליטול רצועה משל ר"ת לרש"י כשאין לו אחרת אבל משל רש"י לר"ת אסור ליטול בכל גווני. ואם נזדמן שהוציא כיס של ר"ת תחלה יעבירם כי לדידן רש"י עיקר ולא הוי בזה אין מעבירין על המצות ואעפ"כ לכתחלה יזהר שלא יבוא לכך. בחוה"מ אין להניח של ר"ת. ובט"ב למנחה יניחם הרוצה:

א

סעיף א' לרש"י והרמב"ם. אם מותר להחליף פרשיות של תפלין דר"ת לסדרם כסדר שטת רש"י ולצאת בהם הארכתי בתשו':

ב

ט"ז ס"ק ב' ואיני מרגיש. תמיהני דהא תוס' כתבו חלוק זה פ"ג דסוכה דמכח דהאי לחודא קאי אף דעבר בבל תוסיף מ"מ יצא ידי המצוה. וזקן ממרא לא הוי אלא כשמגרע המעשה עיי"ש:

א

שניהם. עבה"ט ועיין במצת שמורים שדעתו לברך על תפילין דר"ת וליתא וע"ד שכ' האר"י ז"ל שאין לברך (על של רש"י שקדושתם חמורה וק"ו) בשל ר"ת עיין באגרת הרמ"ז סי' ה' וע' לעיל סי' כ"ה בבה"ט ס"ק י"א בשם דרכי נועם וכ"כ בבכור שור ועיין בבכור שור דף קי"ה שאע"פ שאין מברכין על של ר"ת מ"מ אין להפסיק בין תש"י לתפילין של ראש ע"ש וע' בפנים מאירות חלק א' סי' ס"ז שהמניח תפילין של ר"ת בלא ברכה וקורא בהם ק"ש רשאי להפסיק באמצע הפרק מפני הכבוד ומ"מ לא ישיח שיחה בטילה ע"ש ונראה להחמיר להפסיק אף מפני הכבוד ועיין לקמן סי' ס"ו. ונראה דלכתחלה אין להפסיק בשהיות ג"כ ועיין סי' ס"ה. ונהגו ללבוש תפילין של ר"ת כמנחה שכך נהג האר"י קודם שעשה תפילין של שימושא רבא וכך נהג מהרח"ו ואף שלפי סוד הדברים כיון שהם עשו כן בודאי כדבריהם כן הוא ואנחנו לא נדע כ"כ בר"י. ועיין לקמן סי' ל"ח שאין להניח תפילין דר"ת בימי אבלו ובט"ב במנח' שכתב במג"א סי' תקנ"ה שהמניח דר"ת יניח במנחה ג"כ. וע"ש בשיורי כנה"ג בשם תשובת הרמ"ע ומ"ש א"ז ע"ש ומ"ש בשם השבות יעקב שאם ש"ר נכתב ע"פ דעת רש"י יש להניח ש"ר תחלה ע"ש שמבואר שיברך שתי הברכות על ש"ר כמ"ש בהג"ה ס"ס כ"ו ושל יד דר"ת יניח בלא ברכה ואם של יד הוא לדעת רש"י מברך עליו להניח לבד ועל ש"ר שהיא של ר"ת לא יברך כלל:

ב

בחסידות. עבה"ט ובברכי יוסף כתב שבמקומותינו רוב תופשי התורה ומקצת בעלי בתים מניחים דר"ת ג"כ ולא מחזי כיוהרא אבל של שימושא רבא אין להניח רק המוחזק בחסידות וע' במח"ב שיש מי שכתוב דבקושי התירום. ואמנם מהרח"ו בשערי קדושה כתב בכל המצות לעשות תפילין מש"ר ומ"מ כתבו בשם הרמ"ז שאין להניח רק במנחה וכן נהג הרמ"ז להניח תפילין אלו של אצבעים כו' ובעת קריאת שמות כ"כ מוה' ישעי' באסאן בתשובותיו הנקראים לחמי תודה ע"ש. וע' במח"ב בשם מכתם לדוד סי' ד' דאם אין לו של רש"י רק של ר"ת ילבשם גם שחרית בלא ברכה ובמנחה אע"פ שיש לו רש"י לא יניח אלא של ר"ת על דרך האמת ולא יברך וכ' במח"ב בשם אור צדיקים קבלתי ממורי ז"ל שלא להניח תפילין בע"ש כי כבר נתנוצץ קדושת שבת עכ"ל כ"כ בסוף שומר אמונים בתשו' סי' ז' ומזה מבואר שעל תפילין דר"ת קאמר שג"כ אין להניחם במנחה בע"ש ועיין לקמן סי' ל"ז. וכתב בבר"י מי שנוהג ללבוש תפילין במנחה והושיט ידו אל הכיס ונזדמנו לו תפילין דרש"י לפי מש"ל סי' כ"ה יכול להחזירן לכיס וללבוש של ר"ת כמנהגו ואין בזה משום מעבירין כו':

ג

בכיס אחד. עבה"ט. ובמח"ב כתב בשם זרע אמת שהאריך לבאר שיכול לעשות רצועות לתפילין של רש"י ולהתנות שלכשירצה יוכל להסירם משם לתלותם בתפילין של ר"ת וכן להיפך ע"ש דלא כדרכי ועם ומשמע מזה דדוקא ברצועות אבל בפרשיות ובבתים לא מהני תנאי. ובבר"י הביא מרדב"ז בתשו' כת"י שכתוב שהור' לעשות משל רש"י תפילין דר"ת והראה לו בחלומו שלא יפה הור' ולכן חזר ועיין ראה שיש זלזול בזה לגאונים הסוברים שהתפילין כשרים כו' וכתב דמכ"ש לפי מ"ש חכמי האמת שתפילין דר"ת בחינ' עליונ' מרש"י ודאי אמור שמורידן מקדושתן ולפי זה יש נוהגין להניח שני ראשי רש"י ור"ת בכיס אחד ושני ידות בכיס אחר דתרווייהו קדושים ולא כמ"ש מרן שהאחד חול ע"ש ונראה דקאי אאותן שנהגו להניח השני זוגות בפעם אחד ביחד וכ"כ בסי' מ"ב הטעם דה"ל כהתנ' כו' דהרי הני תרי לובשים תדיר יחד זה אצל זה והמקובלים כתבו דאלו ואלו דא"ח כו' ע"ש ומ"מ נראה דגם הם אין להם לעשות כן דלא לית' לאחלופי וללבוש מה למעלה למטה ועיין בעטרת זקנים שאין לעשות סימנים של אותיות בגופו של תפילין להכיר בין של רש"י לשל ר"ת ז"ל. ועיין בלבוש ובט"ז שאסור להניח שני זוגות תפילין יחד ממין אחד של רש"י או של ר"ת משום בל תוסיף:

א

לרש"י והרמב"ם וכו'. בהא פליגי רש"י ור"ת דת"ר כיצד סודרן קדש והיה כי יביאך מימין שמע והיה אם שמוע משמאל ומפרשי' לה אחר כך דהך ימין הוא ימין הקורא שהוא עומד נגד המניח ונמצא שהוא שמאל המניח וס"ל לרש"י דכמו שקדש והיה כ"י וגו' הוא סדר הנחתן זא"ז דהיינו תחלה קדש לשמאל המניח ואחריו והיה כ"י ה"נ שמע אחר והיה כ"י ופ' והיה אם שמוע אחר שמע נמצא של ימין המניח הוא והיה א"ש אבל ר"ת פי' דשמע והיה אם שמוע קאי אצד השני פי' מצד שמאל המניח קדש והי' כ"י ומצד ימין הוא שמע והי' א"ש פי' שמצד החיצון השני שהוא ימין המניח הוה שמע וסמוך לו והיה א"ש סי' לדבר הוויות להדדי ושיני"ן דהיינו קדש ושמע אצל השיני"ן שבצדדי בתים:

ב

ויניח שניהם ויכוין כו'. וכתב הטור בשם הרא"ש ואין כאן בל תוסיף אלא בעושה ה' בתים עכ"ל לכאורה משמע דאתי למעוטי אם הניח ב' זוגות תפילין בראשו שאין עובר משום בל תוסיף ובלבוש ראיתי שמסתפק בזה וכתב סברות לכאן ולכאן ואישתמיטתי' סוגיא שלימה בריש המוצא תפילין דאיתא שם דבשבת מכניסן זוג א' אבל לא שנים בפעם א' על ראשו דכיון דעבר על בל תוסיף הוי כמשוי בשבת אלא שראיתי בספר מעדני מלך שכתב על דברי הרא"ש האלו וז"ל אלא בעושה ה' בתים דאי עבד ד' בתים ואייתי אחרינא ואנח גבייהו האי לחודיה קאי והאי לחודי' קאי כדאיתא פ' הנחנקין כלומר דאינו מחובר עם הבתים האחרים עכ"ל. ואחר כך כתב שיש להקשות הסוגיות אהדדי דהיינו סוגיא דהמוצא תפילין דמשמע במניח שני זוגות תפילין עובר משום בל תוסיף ובהנחנקין משמע דלא הוי בב"ת דהאי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וליישב הסוגיא כת' דבהנחנקין לא בעי למימר רק שאינו נעשה זקן ממרא מכח זה דהא האי לחודיה קאי אבל איסור ב"ת יש כההיא דעירובין עכ"ד. ואיני מרגיש טעם בחילוק זה דמ"ש איסור זה דלא ימרה פי ב"ד מאיסור ב"ת. ונ"ל דלק"מ דכבר הקשו התו' קושיא כזו בלולב בפ' הנחנקין וז"ל אבל קשה דמשמע דמסיק לר"י וכ"ש לרבנן דלא אמדינן האי לחודא כו' והכא משמע דלרבנן אמרינן האי לחודא קאי וי"ל דהתם מדרבנן אסור עכ"ל. פי' גבי לולב שהוסיף מין א' ולא נאגד עם הד' מינים מן התורה ליכא בל תוסיף ומדרבנן איכא משום בל תוסיף אם כן ה"נ בתפילין בההיא דהנחנקין דמיירי מדאורייתא לענין חיוב מיתה דזקן ממרא ע"כ אמרינן האי לחודא קאי וליכא בל תוסיף אבל בהמוצא תפילין דמיירי כיצד יעשה המוצא תפילין ומדרבנן אסור בבל תוסיף אפילו אם האי לחודא קאי וכל מה שהזכירו שם בהמוצא תפילין משום איסור בל תוסיף היינו מדרבנן שעשו בזה איסור בל תוסיף ובהא ניחא דברי הרא"ש ממה שיש לתמוה עוד כיון דלא בא אלא להתיר הנחת ב' תפילין דהיינו של רש"י ור"ת דלא יהיה בל תוסיף למה חילק בין ב' זוגות תפילין ובין חמש בתים לא היה לו לחלק אלא בזה דכאן נתכוון שהשאר יהיו רצועות בעלמא ולפי מ"ש ניחא דלא היה יכול לתרץ כן דמסקינן בסוף פ' ראוהו ב"ד דלעבור על בל תוסיף חייב אפי' בלא מתכוון ע"כ כתב דאין משום בל תוסיף אלא בחמש בתים מן התורה דבמניח עוד זוג אחד מותר מן התורה דהאי לחודיה קאי כו' אלא מדרבנן אסור אפילו בב' זוגות ובזה ודאי לא גזרו רבנן אלא במתכוון שיהיו שניהם לשם מצוה ביחד אבל זה שמתכוין לצאת באחד מהם והב' יהיו כרצועות מותר וא"ל לפי מ"ש דבדרבנן מיירי בהמוצא תפילין דהא אמרינן שם בגמרא איזה תירוצים דפליגי ת"ק ורבי שמעון בן גמליאל אי חייב משום בל תוסיף בלא כוונה ואנן אמרינן דמדרבנן לא בעי כוונה לא קשה מידו דשם לא קיימי כל התירוצים רק התירוץ דפליגי לענין שבת זמן תפילין אפי' מדרבנן וא"ל מה טעם לא שרינן גם במוצא תפילין להכניס ב' זוגות כיון דלא הוה מדאורייתא בבל תוסיף דהאי לחודיה קאי אלא מדרבנן וכיון דלא נתכוון אלא להצלה ולא לשם מצות תפילין לישרי ליה כמו בהנחת תפילין דרש"י ור"ת. לק"מ דכאן לא הוה איסור אלא משום ב"ת דמדרבנן אמרינן דמותר בלא מתכוון אבל במוצא תפילין דבלא ב"ת יש איסור מחמת דאין מצוה אלא בזוג א' ממילא הוי השני משוי בשבת ע"כ ראוי לאסור אפילו מדרבנן אפילו בלא כוונה כנלע"ד נכון. ומו"ח ז"ל הקשה על הרא"ש מ"ש ה' בתים מב' זוגות ואשתמיטתיה ג"כ הגמרא דהנחנקין דבשני זוגות קיל טפי מכח האי לחודיה קאי: נשאלתי מי שמניח ב' תפילין דרש"י ור"ת איזה מהם יניח למטה לצד הפנים או אין קפידא בדבר זה כלל: תשובה נראה דצריך להניח דוקא של רש"י למטה ולמעלה מהם של ר"ת דלפי הנראה דהך מילתא שהביאו הפוסקים דמקום יש בראש להניח ב' תפילין לאו הלכה ברורה וראיה דהא בפ' בתרא דעירובין פליגי ת"ק ורשב"ג במוצא תפילין בשבת ת"ק ס"ל דוקא זוג אחד מכניסן ורשב"ג ס"ל מכניס בפעם א' ב' זוגים ומפרשי' פלוגתייהו שם תחלה דת"ק ס"ל לא אמרי' מקום יש בראש להניח ב' תפילין ורשב"ג ס"ל דאמרינן כן ואח"כ מפרשים שם פלוגתייהו דת"ק ס"ל שבת זמן תפילין הוא ורשב"ג ס"ל שבת לאו זמן תפילין. ולכאורה משמע דהך לישנא בתרא עיקר דהא דאמרינן התם אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא קאי אהך לישנא וכן פירש"י שם בהדיא ולפ"ז קשה הלכתא אהלכתא דהא פסקו שם כל הפוסקים כת"ק וכן רבינו הטור סי' ש"א לקמן וכבר כתב הטור סימן ל"א שבת לאו זמן תפילין הוא וע"כ צ"ל דהפוסקים ס"ל דאין הכרח לומר דפליגי דוקא בשבת זמן תפילין כלישנא בתרא אלא כלישנא קמא דמקום יש בראש כו' וכן משמע מדברי התו' שם דף צ"ו ד"ה לא ס"ד וז"ל דלא מיתרצא מילתיה דר"מ דאמר זוג אחד אין טפי לא אא"כ ס"ל שבת זמן תפילין כדאסיקנא לעיל אם לא נאמר דלית ליה דר"ש בר יצחק דאמר מקום יש בראש להניח ב' תפילין עכ"ל וא"כ אנן נמי קי"ל כי הך ספיקא והלכך אע"ג דקי"ל כת"ק דאמר זוג א' אין טפי לא מ"מ אפשר שהוא מטעם דאיתא ב' מקומות להניח שם ב' תפילין אבל שבת אה"נ דלאו זמן תפילין כדמוכח מסקנא דהקומץ דף ל"ז דכולהו אמוראי ס"ל כן דלא אמרינן שבת זמן תפילין ואם כן הטעם ע"כ כמ"ש ור"ל הא כתבו הפוסקים בהנך תפילין דרש"י ור"ת דמקוה יש בראש להניח ב' תפילין לק"מ דהם אמרו כן עצה"ט דממ"נ לא הוה בל תוסיף אי למעלה מתפילין דרש"י יש עוד מקום להניח תפילין אמרינן דהוא מתכוון בפי' שיהיו כמו רצועות ואם אין שם מקום עוד כ"ש ניחא דלעיל מתפילין דרש"י כלה מקום התפילין ופשיטא דהוי כרצועות ואין שם איסור במה שמוסיף שם וזה דומה למ"ש ס"פ ראוהו ב"ד לעבו' על ב"ת בזמנו עובר אף בלא מתכוון בלא זמנו אינו עובר אלא במתכוון וה"נ כאן שלא במקומן של תפילין אין איסור אלא במתכוון לשניהם יחד. וא"ל א"כ הא עדיף טפי שיניחם בזה אח"ז ממה שיניח בבת אחת דשמא אין מקום לתפילין השניים י"ל דמ"מ עדיף בזה שיהיו שניהם סמוכים לברכה ממה שיניחם אח"כ בלא ברכה ע"כ עדיף טפי שיניחם בבת א' מכל זה נ"ל דבין ש"ר בין ש"י צריך להניח תפילין דרש"י במקום שהוא עיקר המקום של התפילין ועל מקום הניתוסף יניח של ר"ת כי יש לחוש שמא לא קי"ל כהך דיש ב' מקומות להניח תפילין וא"כ יש נ"מ מדברינו דכל המניח תפילין צריך להניחם דוקא לצד הפנים ולא למעלה מזה דהיינו מקום שמוח תינוק רופס דשמא אין מקום לב' תפילין:

ג

ואם אינו יודע לכוין זהו דעת סמ"ג שכ"כ מתחלה דמי ששקולין בעיניו תפילין דרש"י ור"ת ואינו יודע לכוין כו' יניח אחד מהם תחלה ואע"ג דיזדמנו לו של ר"ת תחיל' והוה הפסק קצת מ"מ מוכרח הוא לעשות כן. אבל מ"ש המחבר אח"כ ואם לא יוכל להניחם כו' הוא דעת תשובה אשכנזית שמביא ב"י דתפילין דרש"י עיקר ע"כ צריך שיברך דוקא עליהם ואח"כ יניח של ר"ת בלא ברכה וכ"ה דעת הסמ"ג עצמו שם במסקנא שכתב שבארץ אדום וישמעאל נהגו כרש"י. וצ"ע למה כתב המחבר הדרך הראשון תחלה שהוא סותר את מ"ש אח"ז וראיתי מי שכתב דחדא הוי פי' על חבירו והוא שיבוש. והעיקר נרא' דצ"ל וי"א אם לא יוכל להניחם כו' דהא חזינן שבעלי הסברות בזה בב"י הם חולקים אהדדי:

א

(בט"ז ס"ק ב') זמן תפילין' אפילו מדרבנן דלמ"ד זמן תפילין זוג אחד לבד דאסור משום בל תוסיף ומד"א לאו זמן תפילין מכניס שנים דאין כאן בל תוסיף אפילו מדרבנן כך הוא כוונת הט"ז ויש כאן חיסור לשון קצת ומ"ש ואין לומר הטעם כו' ר"ל דאף להך תירוצא קשה לת"ק למה ס"ל דמכניס זוג א' לבד ולכן תירץ משום דבלא ב"ת יש איסור משום משוי כו' משא"כ לשאר תירוצים שם דפליגי אם לעבור בב"ת בעי כוונה וכדומה א"א לומר כן דהא משמע בש"ס בטעמא דת"ק משום דעבר בבל תוסיף אף בלא כוונ' ובאמת אינו כן ועוד דא"כ מאי טעמא דרשב"ג דנהי דבעי כוונ' מ"מ הו"ל כמשוי ואם נאמר דרשב"ג לא ס"ל סברא זו אם כן אין הפלוגתא שלהם בצריך כוונה או אין צריך כוונה אלא אם מחשב משוי או לא אלא ע"כ דבבל תוסיף לחוד פליגי דלת"ק עבר בבל תוסיף בלא כוונ' ואם כן הוא ב"ת בזה אינו רק מדרבנן ולכך הוצרך לתרץ דלא קיימי הנך תירוצים:

ב

(במג"א ס"ק ד') יניח כדברי א' של יד ושל ראש ולא יניח מתחלה שני תפילין על היד ואח"כ שנים על הראש מאח"ז דנמצא מפסיק בהנחת של יד השני בין ש"ר השייך לש"י הראשון וכן מפסיק בשל ראש הראשון בין של יד השני לשל ראש לכן יניח כדברי הא' של יד ושל ראש והפסק ברכה אין כאן והמחבר לשיטתו לא שח מברך א' המרדכי שמביא המג"א דאף למ"ד לא שח מברך גם כן ב' מ"מ עדיף טפי מלהפסיק בהנחתן וצ"ע לכאורה יש להקפיד בהפסק ברכ' טפי מהפסק הנח' ואפשר דזה אינו מיקרי הפסק כיון דשייכי ברכות על מצות גם על של יד אם כן ברכת להניח ועל מצות תרווייהו קיימו גם על הנחת התפילין השנים וברכת של ראש הראשונה מהני גם לשל יד שאחריו ואין זה הפסק: