עת האוכל י״ג

א

כל מאכל כמו שיש לו כח מיוחד להחיות הגוף כך מסתמא בפנימיות החיות שבו המחי' את הנפש. וז' מינין שנשתבחה א"י מסתמא הם נגד ז' מדות הידועות בנפש. ותמרים הוא האחרון. ושמעתי דלכן דרשו רז"ל שלהי תענית אחרית ותקוה תמרים ופשתן. פשתן מלשון תקות חוט ואחרית שהוא האחרון דז' מינים. ונראה דבכוחו לתת בנפש דרישת האחרית. ובפסחים דגלו לבבל שיאכלו תמרים ויעסקו בתורה רצה לומר בתורה שבעל פה שנתייסד בבבל וכמ"ש בירושלמי דדבש מרגיל הלשון לתורה. ולכן נקרא בתורה דבש ולא תמרים. ומלכות פה תורה שבעל פה קרינן לה כמ"ש בתיקוני' ובפרק קמא דכתובו' ודתעני' דמשלשלן נראה גם בנפש כן כחן להוציא כל מיני פסולת ולכך גדילים בבבל דעמוקה כשאול כמו שאמרו ז"ל ובסוף פרק קמא דיבמות לענין פסול ע"ש. וכל מקום עמוק נקרא שאול ושם גידול תמרים כמ"ש בפ' מקום שנהגו וכמ"ש בעירובין ב' תמרות בגיא בן הינום ושם פתחה של גיהנם. כי צדיק כתמר יפרח דוקא מפש"ג ומשאול כמ"ש בר"ה דרשעי ישראל מצפצפין וזה כח התמר וזהו האחרית טוב שכל זה לאחרית טוב כי לא ידח וגו' וא' במ"ק תמרים הניעו ראש על צדיק כתמר רצה לומר גם כן כי כח התמר על האחרית טוב של צדיק וגם רומז למה שאז"ל מה תמר גזעו מחליף כו' ויש בו מעין נחמה כי זרח השמש ובא וגו'. וארץ הפסיק הענין ליסוד ומלכות שמחוברי' יחד. וזית שמן יסוד כי זית משכח ושמן מזכיר כמ"ש שלהי הוריות. והתחלת רע הוא בשכחה כמ"ש והי' אם שכח תשכח וגו' והשורש הוא באבר היסוד כמ"ש במקום אחר דבעוון מלא אפילו חסיד שבחסידי' כו' זהו העטיו של נחש דנגזר מיתה שהוא העדר קיום באיש ובו הוא כח ההולד' דקיום במין ועל ידי פרי הבטן הוא המתקת היסוד ומכחם הזכרון כענין דנפיקי מינך טעמא מלפך וכן ג"ה פירוש בזוהר וישלח דמנשי ומשכח ונגדו ט' באב בשנה. וידוע דבט"ב נולד משיח בן דוד וזהו שמן היוצא מזית ולכן יסוד זית ופריו המחובר למלכות הוא שמן ולכך הוא רומז לחכמ' כמו ששמעתי דהמתקת היסוד בחכמ' לכן י"א סימנים בקטורת קנמון הוא להמתקת החלבנ' שהוא היסוד והמתקתו בחכמ' לכן קנמון ט' מעילא לתתא ט' הוא יסוד ומתתא לעילא ט' הוא חכמ'. ובפ' כיצד מברכין אמרי' כל המקרא לשיעורין פירוש כטעם נודע בשערים בעלה. השיעורין הוא קו המדה דהשגת השם יתברך בלב ורוב שיעורי' בזיתים כי בו הוא סוד קו המידה ורוב שיעור ההשגה הוא כפי נקיונו ביסוד ואין כאן מקום יותר בזה: