עת האוכל ט״ז

א

טבול ראשון דכרפס ידוע סודו מהאריז"ל דרומז למוחין דקטנות. הכונה מקביל למשרז"ל כדי שיכירו תינוקות וישאלו. השאלה מיוחס לתינוקות ולקטנים כי מצד הקטנות הוא העדר הידיעה. ומכל מקום הוא קצת דעת וצריך למוחין דקטנות שיכיר לשאול. וכך קבעו חכמים מלה"כ כי ישאלך וגו' דספור יציאת מצרים הוא דרך שו"ת והוא שואל לעצמו. והיינו דכך הוא סדר השגת אור בלילה זו על ידי השאלה משיג התשובה. ועל ידי הקטנות הקודם מאיר בו אחר כך הגדלות. ואור הקטנות דשאלה הוא משיג על ידי אכילת הירקות בטבול ראשון דאז"ל דיקרא גריר לבא. רק דמכל מקום הוא בקטנות וכמ"ש לא בעתירותי כו' דבאתרא דליעול ירקא כו'. והיינו בעשירות הדעת. כי כפי הענין דמאכל בגשמיות כך גם כן במה שהוא מזין לרוחניות כנפש כדרך שאמרו במרובה הא דלא א"ל באורתא משום דלא אכילנא בשרא דתורא שהוא מרחיב הדעת כמ"ש כי ירחיב וגו' אוכלה בשר וגו' דהוא מאכל עשירים בעתירותי כו' כנ"ל. וכך בעשיר בנפש. וירק מזון בקטנות ובכחו גריר לבא להתאוות ומוליד השאלה שהוא התאוה לדעת התשובה. וכל ענין ליל פסח וכל קדושת הפסח הוא לקדש הדיבור על ידי האכילה שהמאכל מזון הנפש בענין שיפתח שפתיו בספור דיצימ"צ. וכל מאכל מוליד דיבורים מיוחדים וכן כל כוס. וקורין בשנים פשוטות אחר הפסח פ' שמיני שנא' בה זאת החי' וגו' דפ' זו מלמדת גם כן הגדרה בעניני האכילה. ועל ידי קדושת אכילת מצה זוכה אחר כך לבירור הרע שבאכילה כי כל דבר על ידי שמתקדש באותה קדושה זוכה לבירור הרע אחר כך כענין אנכי ואחריו לא יהיה לך וגו'. וכן פ' שמיני עצמה התחלתה בבחירת אהרן לכה"ג וקדושת הכהנים. ודרשו רז"ל בוי"ר מהאוכל יצא מאכל זה אהרן הכהן שאוכל כל הקרבנות ונקרא אהרן בשם אוכל סתם כי זה עיקר קדושת הכהונה קדושת האכילה שיהיה כל מאכלו משלחן גבוה ושירי הקדשים ועל ידי זה סיום הפרשה בבירר הרע שבאכילה דזאת החי' וגו' וסיים ולהבדיל וגו' ובין החי' וגו':

ב

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם