א
דין כשאמכור אמכור לך במאה ומכר לאחר ביותר או שאמר אמכרנה לך כמו שישומו אותו ב"ד ובו ד"ס:
האומר לחבירו כשאמכור שדה זו הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה וקנה מידו על כך ולאחר זמן מכרה לאחר במאה קנה הראשון (לא הזכיר סכום רק א"ל כשאמכרנה אמכור לך (לא קנה הראשון) (טור) וכן אם) מכרה ביותר על מנה קנה האחרון שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו כבתחלה וזה לא היה רוצה למכור ולא מכר אלא מפני התוספות שהוסיף זה ונמצא כמי שנאנס ומכר: הגה וכל זה מיירי שאמר בלשון כשאמכור אמכור לך וכו' אבל אמר לא תמכור אלא לי (מהרי"ק שורש כ') או שהתנה בפירוש שאף אם יתנו לו יותר ממה שקצב ימכור לו תנאו קיים (הגהות מרדכי פ' איזהו נשך והמגיד פ"ח דמכירה):
ב
א"ל כשאמכרנה הרי היא קנויה לך מעכשיו כמו שישומו ב"ד של ג' אפי' ע"פ שנים מהשלש' א"ל כמו שיאמרו שלשה עד שיאמרו הג':
ג
וכן אם אמר כמו שישומו אותה ב"ד ארבעה עד שישומו הארבעה כולם ויסכימו וימכור לאחר כמו שיסכימו ואח"כ קנה הראשון:
ד
שמו אותה שלשה או ארבעה ואמר המוכר עד שיבואו ג' אחרים או ד' וישומו אין שומעין לו שהרי קנו מידו תחלה שמכר מעכשיו: הגה אבל לא מכר מעכשיו אע"פ שקנו מידו שכשימכור יהא מוכר לו לא קנה דהוי קנין דברים כמו שנתבאר לעיל סי' ר"ג ועוד דהוי אסמכתא כמו שנתבאר בסי' ר"ז:
באר היטב חשן משפט
ר״ו
א
לך. עיין בתשובת מהר"א ששון סי' קל"ג שהאריך בדינים אלו ובישוב דברי העיטור שהביא הב"י ע"ש ותמצא נחת ובתשובת רשד"ם סי' ר"ס ובתשו' רש"ך ס"ג סי' פ"ד. ש"ך:
ב
שישומו. עיין בתשו' מבי"ט ח"א סי' ו' וסי' כ"ו וקפ"ה ובשאלות השניות סי' קט"ו ובתשו' רשד"ם סי' קפ"ג (התנה כשארצה לעקור דירתי מפה הרי שדי מכורה לך מעכשיו אע"פ שמכרה בסתר לאחר לא קנאה אלא הראשון מהר"י טאייטצק בתשובת כ"י מהרי"ק שרש כ'. אם מת הלוקח אינו מחוייב למכור לשני מהרי"ט צהלון סי' קס"ג וקס"ד והמבי"ט ח"ב סי' כ'. ורי"ח כתב דבהטבות הנהוגות עכשיו חייב להחזיר בין הוא בין יורשיו בין לו בין ליורשיו. אם נכתב התנאי וכתוב בו זמן ה"ל כאילו אמר מעכשיו רשד"ם ח"מ סי' רכ"ג וע"ש עוד ובהריב"ל ח"ד סי' כ"ו. מכרה לאחר ויש שבועה בדבר אם קנאה השני עיין בהר"ש יונה סי' ל"א בני חיי):
ג
אחרים. עיין בב"י דאפילו אם ג' האחרים הם בקיאים יותר וצ"ע לדינא. ש"ך:
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
א) לשון הרמב"ם בפ"ח מה' מכירה דין ז' מעובדא לקמיה דרב יוסף וכדא"ל אביי וכו' בסוף ע"ז ריש דף ע"ב
ב
ב) כתב ה"ה כן פי' הגאון רבינו האי וכן בהלכות בבית כור וקי"ל דכל הכי שמעתת' כלהו בדאמר להו מעכשיו וקנו מידו ע"כ והרשב"א כתב בשם רב האי והקרקע עומד ביד הלוקח וכן כ' בעיטור בשם רבוואתא
ג
ג) הוא עובדא דלעיל ממש וכדא"ל אביי שם וכ"כ ה"ה שם ושכן איתא בהלכות בפ' בית כור דכל שלא פסק לא סמכה דעתיה
ד
ד) עובדא שם לקמיה דרב כהנא וכאתקפת' דרב יעקב מנהר פקוד:
ה
ה) שם ד"ח וכתב ה"ה לשון הגמרא (שם) כדשיימי בי תלתא ואפילו תרי וכו' ופי' המחבר בי תלתא ב"ד של ג' וכו' ודין שומא זו כדין אחר שהולכין אחר הרוב ורש"י פי' שם בע"א:
ו
ו) שם וכמו שפי' רש"י שם:
ז
ז) כ' ה"ה שם כדשיימי בי ד' והטעם לדעת המחבר כיון שירד לדעת יותר מב"ד אדעתא דכולהו אמר אע"פ שהזכיר ב"ד
ח
פי' לאפוקי אם מכר' ביותר כנ"ל בסעיף א'
ט
ח) כאתקפתא דרב הונא בריה דרב יהושע שם דאיפסקא הלכתא כוותיה שם בגמ' ועיין בסי' ק"ג עוד מדיני השומא:
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
מעכשיו. עס"ס בהג"ה:
ב
וקנו מידו. דאל"כ ה"ל דברים בעלמא:
ג
לא הזכיר כו'. שם א"ל אביי כו' ת"ש כו':
ד
וכ"ז כו'. כמ"ש שם זוזי אנסוהו וכמ"ש הרמב"ם וש"ע שלא א"ל אלא כו' ונמצא כו'. ר"ל שלא הבטיח לו אלא כשימכור מדעתו דהא אמר כי מזבניתא כשיהיה ברצוני למכור ועכשיו אין מוכר מרצונו:
(ליקוט) וכ"ז מיירי כו'. ל"ד כשאמכור דה"ה אם אמר הלה כשתמכור וכמ"ש במהרי"ק שם דדוקא כשתלה בשיהיה רצונו למכור אבל אמר לא תמכור כו' כמש"ו אבל אמר כו' וכ"מ מדברי הגמ"ר ונ"י כמ"ש למטה (ע"כ):
ה
או שהתנה כו'. כמ"ש הרמב"ן דהטעם דלא קנה דאונס לא מקבל אינש עד דמקבל בפירוש וע"ל סי' רכה ס"ב וס"ג:
(ליקוט) או שהתנה כו'. ממ"ש בב"מ ס"ה ב' משכן כו' בדמים הללו והקשה בהגמ"ר שם דהא אמרי' כאן מכרה ביותר כו' ותי' דמיירי כה"ג שהתנה בפירוש כו' ונ"י תי' בע"א (ע"כ):
ו
א"ל כו'. מחלק בין ב"ד לג' סתם ורש"י מפ' שהחילוק בין שיימי לאמרי:
ז
ועוד כו'. כמ"ש בב"מ ס"ו א' איתביה רבא לר"נ כו' אב"א כו':
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו:א׳
א
מכורה לך מעכשיו. כ' הריב"ש בתשובה סי' קע"ה ז"ל אלא שאם כתב לראשון שימכרנו לו בסך כך וכך שלא ימכרנו לאחר אף אם יתן לו בדמיו יותר מן הסך ההיא בענין זה קנה הראשון ע"ש ובמשנה למלך פ"ה מהל' מכירה כת' עלה וז"ל ויש לתמוה בלשון זה דל"מ כלל אלא בעי' שיאמר שתהא מכורה לו מעכשיו וכמ"ש רבינו בפרקין ואולי נאמר דמיירי בלשון חיוב דקאמר שהוא מתחייב למוכרה לו וכבר כ' מוהרח"ש סי' קל"ג דבלשון חיוב מהני לישנא דאמכרנו לך וכו' ואין דבריו נראין אצלי ואדרבה נראה לי דבלשון חיוב אפי' מכרה לשני בסך שקצב לאחר זכה השני משום דמחייב עצמו אינו מכירה אלא שמחויב למוכרו וכל שמכרה לאחר זכה השני עכ"ל. וזה אינו קושיא לענ"ד דכיון דכ' שטר בלשון חיוב שימכרנו לזה ה"ל דין שטר ממש וגוב' ממשעבדי וא"כ ה"נ כי מכרה לאחר טורף מיני' דמשעבדי לי' ודו"ק אמנם דברי הש"ע נראין עיקר דבעי מעכשיו ומשום דלשון חיוב ל"מ בזה כלל והיכא דליכא חיוב באחריות שיהי' החיוב חל על גופו לא הוי דין חיוב וכמ"ש בסי' ר"ג סק"ב בשם מוהרי"ט חלק ח"מ סי' פ"ד ז"ל וכדי שיחול החיוב על גופו צריך שיתחייב מעכשיו באחריות ואם אבדו פורע לו ממקום אחר ואם אין בו חיוב אחריות לפרוע ממקום אחר רק חיוב על הדבר שרוצה ליתן ה"ל קנין דברים וע"ש ה"נ כיון שאין בזה חיוב אחריות לא הוי חיוב כלל ודוק:
ר״ו:ב׳
א
לא מכר מעכשיו. בב"י וברמ"א כתבו הטעם משום דהוי קנין דברים ואסמכתא והב"ח כ' כיון דבלא קנין לא קנה וקנין לא מהני בלא מעכשיו דהדרא סודרא למארי' ע"ש. ונראה דאפי' בכסף ושטר נמי כיון דאינו מקנה מעכשיו ה"ל כאומר לאחר שלשים דיכול לחזור תוך שלשים וכיון שמוכרו לאחר הרי חוזר מראשון ומש"ה בעי מעכשיו:
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
מעכשיו במנה כו' הא דצריך לומר מעכשיו כ' בב"י ובד"מ דאל"כ ה"ל אסמכתא או קנין דברי' וכ"כ מור"ם בהגהתו ס"ס זה ובדרישה כתבתי דאין כאן אסמכתא גמורה ולא קנין דברי' גמור אלא משום דנצטרף לריעותא מה שגילה דעתו שלא יתחיל הקנין מיד וע"ד שנתבאר לעיל ס"ס קצ"ה ועד"ר:
ב
לא הזכיר סכום כו' דאז לא סמכה לו דעת המוכר שמא לא יתרצה הלוקח לקנות אלא בפחו' מכדי שווין ולא דעת הלוקח שמא לא יתרצה המוכר ליתנה כ"א ביותר משויה וכמ"ש לעיל סי' ר':
ג
שלא א"ל אלא כשאמכור שיהיה מוכר מדעתו כ"כ תחלה במיימוני ליתא שם תיבת כ"כ גם בש"ע דפוס ישן שהוא בלא הגהות ליתא שם תיבת כ"כ ונ"ל דה"פ שלא א"ל כשאמכור ולשון זה דכשאמכור משמעותו הוא שימכרנו מדעתו תחלה ותחלה ר"ל עיקרו שעיקר מכירתו יהי' מדעתו ומרצונו ולא מכירה כזו שהיתה ע"י תוספת דמים שהדמי' אנסוהו למכרו שוב ראיתי בש"ע שהגיה מור"ם בכתיבת ידו ומצאתי בו שהוגה שם וכ' כבתחלה ונראה שטעות נפל בדפוס שמור"ם הגיה ב' אותיות הללו כ"כ על תיבת תחלה והוא הכל תיבה אחת כבתחלה ור"ל כבתחלה כמו שהיה דעתו בראשונה וק"ל:
ד
תנאו קיים דכל תנאי שבממון קיים:
ה
ב"ד של ג' בטור לא כתב ב"ד אלא ז"ל אמר כפי מה שישומו אותו בי תלתא כו' וס"ל דהחילוק יש בין א"ל ל' שומא דהולכין בה אחר הרוב ובין אם אמר כדאמרי בי תלתא דבעינן שיסכימו כולן אבל המחבר נמשך אחר ל' הרמב"ם דמצריך דיאמר ב"ד של שלשה ובב"י משמע דנוסח הרמב"ם שבידו היה כמו שישומו בי תלתא כו' בי ארבעה כו' וס"ל דל' בי הוא כאלו אמר לשון ב"ד של שלשה בפירוש ואליביה אין חילוק בין אם אמר לשון שומא בין לשון כדאמרי אלא מחלק בין הזכיר ב"ד של שלשה ובין לא הזכיר ב"ד וכ"כ המ"מ פרק ח' דמכיר' ע"ש וברמב"ם ובטור והמחבר כתבו דין זה אאמר כשאמכרנו אמכרנו לך כו' וכמ"ש אחר זה אבל דין זה נמי שייך במוכר לחבירו מיד וא"ל תהא מכורה לך כמו שישמוהו תלתא או ארבע ועפ"ר שם כתבתי טעם למה כתבוהו אדין הנ"ל:
ו
כמו שישומו בין דין של ארבע כו' הטעם דכיון דנחית למנין יותר מסתם ב"ד אמרינן דדוקא קאמר ובעינן שיסכימו כולם וקמ"ל רבותא דאע"ג דאמר ב"ד של ארבע אין הולכין אחר הרוב וכן כתב המ"מ שם ובטור מסיים על זה וכ' זה לשונו וא"צ לומר אם אמר כפי מה שיאמרו הארבע והמחבר שנמשך אחר לשון הרמב"ם לא כתבו משום דאליביה אין חילוק בין לשון ישומו ללשון יאמרו וכמ"ש לפני זה:
ז
וימכור לאחר כמו שיסכימו לאפוקי אם מכרו ביותר דהוה אמרינן תוספות הדמים שנתן לו אנסוהו להמכירה וכנ"ל:
ח
שלשה או ארבעה ר"ל אם נעשה כמ"ש תחלה כפי מה שיאמרו שלשה או ארבעה:
ט
שהרי קנו מידו תחלה שמכר מעכשיו ר"ל ומשום הכי מיד ששמוהו כפי דבריו נתקיים המקח מיד למפרע ושוב אין לו טענה לדחותו:
י
דהוי קנין דברים כו' עיין מה שכתבתי בדרישה ריש סי' זה סתירת הדברים הללו:
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
הרי היא מכורה לך. ובטור כתב לשון אמכרנו לך וכתב הרמ"א ששון סי' קל"ג דהטור ס"ל כמ"ד בסי' רמ"ה סעיף ד' דאם אמר מעכשיו מהני אפי' לשון אתן והמחבר כתב כן אליבא מאן דס"ל דלא מהני מעכשיו בלשון אתן ולכך כתב בלשון הרי היא מכורה לך ועסמ"ע ס"ק א' שדחק מאוד בטעם תיבת מעכשיו ולפענ"ד נראה דלא מיבעיא אם אמר לשון אמכור ודאי דצריך מעכשיו כמש"ל אלא אפי' אמר הרי היא מכורה לך מ"מ דאין לומר הטעם משום דכשאמר כשאמכור א"כ אין המכירה של הראשון חל עד גמר מכירה של השני ואין אדם מקנה דבר שברשותו לכשיצא מרשותו כמבואר בנדרים דף מ"ב דאין אדם אוסר דבר שברשותו לכשיצא מרשותו לכך צריך מעכשיו דזה אינו דלשון כשאמכור משמע כשאתרצה למכור אך מ"מ צריך מעכשיו דמיירי בק"ס ודאי דצריך מעכשיו דהא הדרא סודר למריה וכתב עוד המהר"א ששון דאם אמר בלשון חיוב מהני בלא מעכשיו וה"ה אם כתב בסוף השטר וקנינא מיניה שהחזיר הקנין בשטר מהני כמו לשון חיוב ודמי להא דסי' רי"ב סעיף א' בהג"ה ובהכי מיירי התשובות הרשב"א שהביא הב"י בס"ס קצ"ה דאפי' אם כתב בלשון אמכור אם כתב הקנין בשטר הוי בלשון חיוב והיינו שהחזיר הקנין בסוף השטר:
ב
לא תמכור אלא לי דין זה תמוה מאוד דהא לשון זה לא מהני מידי וצריך להקנות במעכשיו בק"ס דוקא ולומר לו הרי היא מכורה לך מעכשיו ואי מיירי שאמר ג"כ לכשאמכור הרי היא מכורה לך מעכשיו במנה ולא אמכור אלא לך חדא דהלשון אינו סובל זה וגם הלשון דלא תמכור אלא לי קשה דהאי לישנא דהלוקח הוא ואנן צריכין שהמוכר יתחייב עצמו בזה ולכך היה לו לו' לא אמכור אלא לך וגם הדין באם אמר כשאמכור מכורה לך במנה ולא אמכור אלא לך מוכח במהרי"ק בהדיא דכשמכרו לאחר ביותר דקנה השני דהא ל' כשאמכור הוא כשאמכור מדעת וכשמכר בק"ס נאנס ובמה שאמר לא אמכור אלא לך לא מוכח שאפי' ימכור ע"י אונס. וכן כתב הנ"י בב"מ פ' א"נ גבי לכשתמכור לא תמכור אלא לי בדמים הללו דקנה השני כשמכרו ביותר. והנה מרא דהאי דינא הוא המהרי"ק ועיינתי שם במהרי"ק שורש ק' ושם מיירי בשותפין לזמן והתנו שבתוך הזמן כשירצה אחד מהשותפים למכור חלקו שלא ימכור אלא לו מהני וכתב שם הטעם דשותפין לא בעי קנין ותנאי שלהם נגמר בדיבור בעלמא אף בלשון זה לא תמכור אלא לי ע"ש ובזה הדין שפיר ונראה דגם הרמ"א מיירי בכיוצא בזה בדבר דלא בעי קנין רק תנאי בעלמ' כגון בשותפין וכעין הא דמיירי במהרי"ק או דמיירי בראובן שמכר לשמעון והתנה עמו בע"מ שלא ימכרנו אלא לו ובכה"ג שפיר קאמר הרמ"א כיון דלא אמר בלשון לכשאמכור דדוק' כשאמר בלשון לכשאמכור משמע לכשאמכור מדעת אח"כ מצאתי במשנה למלך בפ"ה מהל' מכירה שהקשה כן על הריב"ש סי' קמ"ה שכתב ג"כ בהאי לישנא ותי' דמיירי שהתחייב עצמו בלשון חיוב אמנם ברמ"א א"א ליישב כן גם אפי' אי נימא דמיירי בלשון חיוב כמ"ש המשנה למלך מ"מ קשה אמאי קנה הראשון הא הראשון אין לו קנין בגוף החפץ רק שיש לו חיוב על המוכר למכור לו וממיל' הוי מכירת שני מכירה מעליא. ובקצה"ח כתב כיון דחייב לו למכור הוי כשט"ח וטורף מבתרא מטעם טריפת משועבדים ולדידי הדבר מסופק דכיון שאין בו חיוב ממון רק שהתחייב עצמו למכור וכיון שבתרא קני מן הדין הוי כאלו התחייב עצמו על דבר שאינו בידו שאין החיוב חל כמש"ל בסי' ס'. גם מ"ש בקצה"ח שאין חייב על דבר ידוע כבר הארכתי בזה בסי' ר"ג ע"ש:
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
הרי היא מכורה לך ☜ ואם אמר לשון אמכור לך תליא במחלוקת המבוארים בסי' רמ"ה סעיף ג' אי מהני מעכשיו בלשון אתן והא דצריך מעכשיו כשאמר ל' הרי היא מכורה לך כתב הסמ"ע אף דלא הוי אסמכתא גמורה ולא קנין דברים מ"מ נצטרף לריעותא מה שגילה דעתו שלא יתחיל הקנין מיד והרי הדר סודר למרא כמו בסי' קצ"ה אם קנה בכסף דל"ש טעם זה לא בעינן מעכשיו וע"ב טעם אחר ואם כתב בלשון חיוב או שהחזיר הקנין בסוף השטר מהני בלא מעכשיו:
ב
לא הזכיר סכום. דכיון דלא פסקו דמים לא סמכה דעת המוכר והלוקח לכך לא קנה (סמ"ע):
ג
מדעתו כבתחלה. כלומר כמו שהיה דעתו בראשונה (סמ"ע):
ד
אלא מפני התוס'. ול"ד שהוסיף השני על שוויו אלא אפי' מכרו לא' בפחות משוויו והשני נתן שוויו א"נ שמכר לא' במנה משוויו ואח"כ נתייקר מ"מ הוי כנאנס ובטל התנאי:
ה
לא תמכור אלא לי ☜ ע"ב דבל' זה ודאי לא קנה דבקנין צ"ל הרי היא מכורה לך וכן אם אמר כשאמכור לא אמכור אלא לך קנה השני דכיון כשהזכיר ל' כשאמכור משמע כשאמכור מדעת כמ"ש המחבר והך דהכא מיירי בשותפין שהתנו בשעת קנין שלא ימכר לאחר רק להשותף השני ותנאי השותפות מהני בדיבור בעלמא אפי' בל' לא תמכור אלא לי וכיון שלא הזכיר לשון כשאמכור קנה השותף וכן בראובן שמכר בית לשמעון והתנה עמו שלא ימכרנו אלא לו קנה הראשון:
ו
ב"ד של ג'. הרמב"ם מצריך דוקא שיאמר ב"ד אז סגי בתרי ולדידיה אין חילוק בין אמר ל' שומא בין אמר כדאמרי רק החילוק הוא דין אמר לשון ב"ד בין אמר בי תלתא אבל דעת הטור דעיקר החילוק הוא דאם אמר בלשון שומא אפי' לא הזכיר רק בי תלתא ג"כ סגי בתרי מהג' ובין אם אמר ל' כדאמרי דבעי' שיאמרו כל הג' ובהרמב"ם ובטור כתבו הני דינים אכשאמכור אמכור לך אבל דין זה שייך נמי במוכר לחבירו מיד ואמר בלשונות כאלו (סמ"ע):
ז
ב"ד ארבעה כלו' אפי' אמר בל' ב"ד מ"מ כיון דנחית למנין יותר מסתם ב"ד אמרי' דדוקא קאמר ובעינן שיסכימו כולם (סמ"ע):
ח
כמו שיסכימו לאפוקי אם מכרו ביותר דאז קנה בתרא כנ"ל (סמ"ע):
ט
ג' אחרים ע' בב"י אפי' ג' אחרים בקיאים יותר וצ"ע לדינא (ש"ך):
י
שמכר מעכשיו כלומר כיון דמיד ששמוהו נתקיים המקח למפרע שוב אין לו טענה לדחותו (סמ"ע):
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
מכרה ביותר על מנה. ע' בתשו' אא"ז פמ"א ח"ב סי' נ"ח שכ' דה"ה אם החליף על שדה או על בית אחר אע"פ שאינו שוה יותר על מנה קנה השני דזה הוי כמו מכרה ביותר על מנה דאמרי' זוזי אנסוהו בשביל המעות שהוסיף ה"ז כחליפין דהא מבואר בסי' רכ"ז ס"כ דאין בחליפין דין אונאה מטעם דיש רוצה במחט יותר מבשריון וק"ו בבתים דיש דניחא ליה בית קטן יותרמן גדול או עומד במקום דמרווח ליה טפי מביתו פשיטא די"ל דאילו לא נתן לו השני בית אחר לא מכר מביתו כלל בשום ממון דמה"ט נמי אם החליף חצר בחצר לא שייך דין דבר מצרא כמ"ש בסי' קע"ה סכ"ד ע"ש:
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
ר״ו
א
[שו"ע] קנה הראשון. נ"ב שמוה לבע"ח אין זה מכירה וכ"ש לאלמנתו וע' רשד"ם סי' תי"ד עכ"ל הריק"ש וע"ל סי' קג ס"ב וסמ"ע שם ואם אמר קנויי' לך כפי שמוכרי' בעיר משמנין ביניהם תוס' הובא בהה"מ פט ה"ב מה' שכירות וע' במ"ל שם:
ב
[שו"ע] אלא מפני. נ"ב ואפי' אם הא' רצה ליתן התוספת ריק"ש:
ג
[ש"ך אות א] ובתשו' רש"ך. נ"ב ובתשו' מבי"ט ח"ב סי' כו ובתשו' מהריט"ץ סי' קכג ובס' אורים גדולים לימוד קפג:
ד
[הגה] לא תמכור אלא לי. נ"ב ואף להשכיר א"י דשכירות ג"כ מקרי מכירה מהרי"ק שורש כ"ה. ולהשכין אף דנכיית' הוי שכירות והוא בכלל מכירה ובלא נכיית' לא מקרי שכירות ומכירה. תשו' מהר"י ביר"ב סי' יז /ט/ ועי' תשו' קול בן לוי בלקוטים הביא בשם תשו' מוצל מאש סי' ז' מה שהשיג על מהרי"ק הנ"ל וחליפי' נראה דהוי בכלל מכר עי' תשו' הראנ"ח ח"ב סי' צו:
ה
[הגה] דהוי קנין. נ"ב ע"ל סי' רג ס"א בהגה:
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
ר״ו:א׳
א
האומר לחבירו כו' עיין בתשו' רא"ן ששון סי' קל"ג שהאריך בדינים אלו ובישוב דברי העיטור שהביא ב"י ע"ש ותמצא נחת ובתשובת רשד"ם סי' ר"ס ובתשובת ר"ש כהן ס"ג סי' פ"ד:
ר״ו:ב׳
א
א"ל כשאמכרנה כו' עיין בתשובות מבי"ט ח"א ס"ו וסי' כ"ו וקפ"ה ובשאלות השניות סי' קט"ו דף קצ"ב ובתשובת רשד"ם סי' קפ"ג:
ר״ו:ג׳
א
שלשה אחרים עיין בב"י אפי' ג' אחרים הם בקיאים יותר וצ"ע לדינא:
הסבר על זכויות יוצרים
שולחן ערוך, חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
באר היטב חשן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.toratemetfreeware.com
באר הגולה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
ביאור הגר"א על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
קצות החושן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מאירת עיניים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, ביאורים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
נתיבות המשפט, חידושים על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
פתחי תשובה על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
הגהות רבי עקיבא איגר על שלחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
שפתי כהן על שולחן ערוך חושן משפט
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל [email protected] האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, ולקרב את ביאת המשיח. כל הזכויות שמורות (c) לבעלי הזכויות יוצרים השייכים לכל קטע מצוטט, יש להתייחס לכך בחומרה רבה ויש איסור גמור להפיץ באופן הנוגד לרישיון מצד ההלכה וכו' תחת רישיון Creative Commons-CC-2.5