דבר תורה לפרשת נח: אסור להתייאש (לזכר דוד רפאל (דדי) בן עמי ז"ל) - מתאים גם לפרשת "לך לך"

נח, האיש המנחם שהפך למתעלם

בסוף הפרשה הקודמת אנו מתבשרים על לידת נח. כאשר הילד גדל הוא הופך להיות לאדם שמציל את העולם, הוא ממציא את הכלים החקלאים שהופכים את עבודת האדמה  לקלה יותר.  על תרומתו זו הוענק לו שמו: נח.[i]

על רקע זה, קשה להבין את השינוי שחל באישיותו של נח. האיש המנחם, המסייע לעולם הפך להיות לאדם מתבודד שמתעלם מהעולם . נח הצטווה לבנות תיבה במשך  מאה ועשרים שנה כדי לתת לו זמן לדבר עם בני האדם ולשכנע אותם שישובו מדרכם הרעה, הוא לא עושה זאת. נח לא יזם מפגשים עם בני האדם כדי לשכנע אותם שיחזרו בתשובה. נח התמקד בתיבה שבנה ומי ששאל אותו מה מעשיו? ענה לו. נח הפך להיות אדיש לחברה בה הוא חי.  לכן גם לא הצליח לשכנע אותם לשוב בתשובה כי הוא לא האמין ביכולתם לשוב בתשובה.[ii]

הוא מבצע את ציווי ה' בדייקנות אך אינו עושה מאמץ  כדי להחזיר את העם בתשובה. הוא אינו יוזם מהלכים לדבר עם בני האדם, האיש שתרם כה רבות למען החברה הפך להיות לצדיק מתבודד, אדיש לגורל החברה והעולם.

מה הפך את האיש הצדיק התורם לחברה לאדם צדיק ומתבודד?

נח הצעיר נרתם לסייע לחברה וממציא כלים חקלאיים שיסייעו לבני האדם בעבודתם הקשה. הוא שמח לראות את החברה מתפתחת ומתקדמת בעקבות "המצאותיו". יחד עם זאת נח מאוכזב מאד מהמקום המוסרי אליו הגיעה החברה. נח רואה כיצד "המצאותיו" הביאו לחברה משגשגת ומצליחה אבל חברה מנוכרת מלאה בחמס וברוע. נח מוצא את עצמו בחברה מושחתת שמצבה הרוחני הירוד בא לה בגלל שגשוגה והצלחתה. נח רואה את פרי עמלו שגרם להשחתת האנושות, והוא מחליט "לנתק מגע". נח מתבודד לעצמו באכזבה עמוקה מהחברה.

בפרשת השבוע הבא אנו נפגשים בצדיק שנהג אחרת. אברהם מתנתק מלוט אחיינו מכיוון שרואה שהעושר הביא את לוט לשחיתות ורועיו אינם נוהגים ברמה המוסרית הראויה. [iii] 

יחד עם זאת, אברהם אינו נשאר מתבודד ואינו אדיש ללוט ולחברה הסובבת. אברהם מסכן את חייו וחיי אנשיו במלחמה מול המלכים החזקים של העולם, בזמנו, כדי להציל את לוט המושחת. אברהם מנסה לעזור ולהציל את אנשי סדום החטאים. אברהם מכניס אורחים בצורה חמה ולבבית גם אם הם עובדי עבודה זרה, בניסיון לקרבם לאמונה בבורא העולם. [iv]

התורה מעמידה את שני הצדיקים זה כנגד זה, כדי שנדע לבחור בין הצדיק המתבודד שצאצאיו הם "בני נח"- הנוכרים, ובין הצדיק המעורה בחברה ומנסה להחזירה למוטב – שנבחר להיות אבי העם הנבחר. התורה מדריכה אותנו ללכת בדרכי אברהם ולא בדרכו של נח.

הדברים נכונים כלפי החברה בה אנו חיים בתוך עם ישראל, אנו עוברים אירועים שגורמים לנו לחשוב שאולי צודקים אלה שמנסים לנתק את עצמם משאר חלקי העם. שרואים את ההתדרדרות המוסרית של העם ורוצים לבנות לעצמם חיים בחברה סגורה ומנותקת. במיוחד נכונים הדברים בתקופה האחרונה בה יש המנסים לתקוע טריז בין קבוצות בעם, להגדיל את הקיטוב והשנאה בין חלקי העם. הם עושים זאת מתוך ייאוש מחלקים אלו, ומהמחשבה שלא ניתן לתקן את הפגמים בחברה שלנו.

זו לא דרכו של אברהם אבינו וזו אינה דרכנו. גם צדיקים גמורים שאינם ממשתתפים עם כל חלקי העם, אינם מתלמידי אברהם אבינו אלא ממשיכי דרכו של נח.  

אנו ממשיכי דרכו של אברהם יושבים בתוך העם באחדות מוחלטת, ובאמונה חזקה שאפשר לתקן.

[i]   בראשית פרק ה פסוק כט

וַיִּקְרָ֧א אֶת־שְׁמ֛וֹ נֹ֖חַ לֵאמֹ֑ר זֶ֠֞ה יְנַחֲמֵ֤נוּ מִֽמַּעֲשֵׂ֙נוּ֙ וּמֵעִצְּב֣וֹן יָדֵ֔ינוּ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֵֽרְרָ֖הּ יְקֹוָֽק:

רש"י:  זה ינחמנו - ינח ממנו את עצבון ידינו, עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה.

[ii] מדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות לא

עשה לך תיבת עצי גופר. אמ' רב הונא בשם ר' יוסי מאה ועשרים שנה עכב הב"ה לדור המבול שמא יעשו תשובה, ולא עשו. וכיון שאמ' לנח עשה לך תיבת עצי גופר, עמד נח ונטע ארזים. והיו או' לו: נח, ארזים הללו למה, א"ל: כך אמר לי הב"ה שהוא מביא מבול לעולם, ואמ' לי לעשות תיבה כדי שאמלט אני ובני. והיו שוחקים עליו. כשגדלו הארזים וקצצן, א"ל: ארזים הללו שקצצת למה, והיה משיב להם כענין הזה. התחיל לעשות התיבה, והיו או' לו: תיבה זו למה, והיה משיב להם כענין הזה. וכל כך למה, אמר הב"ה: שמא יעשו תשובה, כשיראו נטיעת הארזים ועשיית התיבה אולי ישבר לבם. ולא שבו והיו משחקים ומלעיגים עליו. כיון שלא עשו תשובה, אמ' הב"ה לנח בא אתה וכל ביתך אל התיבה (שם, ז', א'). מיד וימח את כל היקום (שם, כ"ג). ילמדנו.

[iii]   (בראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מא סימן ה

ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, רבי ברכיה בשם רבי יהודה ב"ר סימון אמר בהמתו של אברהם אבינו היתה יוצאה זמומה ובהמתו של לוט לא היתה יוצאה זמומה, היו אומרים להם רועי אברהם, הותר הגזל, היו אומרים להם רועי לוט כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, למחר הוא מת ולוט בן אחיו יורשו ואין אכלין מדידהון אינון אכלין, אמר להם הקדוש ברוך הוא כך אמרתי לו לזרעך נתתי, אימתי לכשיעקרו שבעה עממים מתוכה, והכנעני והפרזי אז יושב בארץ, עד עכשיו מתבקש להם זכות בארץ.

[iv]  בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה מט

ויגש אברהם ויאמר וגו', ר"י ורבי נחמיה ורבנן רי"א הגשה למלחמה (ד"ה =דברי הימים= א יט) ויגש יואב והעם אשר עמו לפני ארם למלחמה, ר' נחמיה אמר הגשה לפיוס היך מד"א (יהושע יד) ויגשו בני יהודה אל יהושע, רבנן אמרי הגשה לתפלה, המד"א (מלכים א יח) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל וגו', ר"א פשט לה אם למלחמה אני בא, אם לפיוס אני בא, אם לתפלה אני בא, רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן, זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה בוא קרב, בוא ועשה קרבן של ציבור, אלא בוא וקרב להתפלל,

ערב שבת קודש פרשת נח התשפ"א

נכתב על ידי הרב משה ביגל שליט"א, רב הישוב מיתר