——–
מרגלים אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: "וימותו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה'" וימותו – בעולם הזה, במגפה – לעולם הבא.
על המרגלים נאמר: "וַיֵּלְכוּ וַיָּבֹאוּ", לומר שכל ביאתם היתה לשם הליכה, שהוא לשון פירוד וריחוק. היו להם חשבונות רבים, כביכול "לשם שמים", מדוע עליהם להוציא דיבה רעה על הארץ: ארץ ישראל היא קדושה יותר מכל הארצות, ועליה נאמר: "וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ". כלומר מכיוון שהארץ קדושה היא, איננה סובלת אנשים העושים מעשים רעים המטמאים אותה. המרגלים ראו כהוכחה לכך שבכל מקום שעברו מצאו קוברי מתים. הם הבינו שיש בכך פיקוח נפש ואסור שעם ישראל, אשר מטבעו הוא "עם קשה עורף", יתגורר בארץ זו (דבר זה המרגלים טענו גם לעם באומרם: "ארץ אוכלת יושביה היא").
אולם, חשבון זה שהינו כביכול "לשם שמים" היה רק כלפי חוץ, בתוך תוכם הם חשבו בלבם, שכאשר עם ישראל יכנסו לארץ כנען, כבר לא יהיה צורך בהם כנשיאים, ויעבירו אותם מתפקידם, ויותר לא יהיו מראשי העם. ובמילים אחרות: "כבוד". וכן כתב הרמח"ל (מסילת ישרים פ"יא): "הכבוד הוא שגרם למרגלים להוציא דבה על הארץ, וגרמו מיתה להם ולכל דורם מיראתם פן ימעט כבודם בכניסת הארץ, שלא יהיו הם נשיאים לישראל ויעמדו אחרים במקומם".
ודבר זה הוא לכאורה תמוה מאוד, מה חשבו להם המרגלים, שאם יעשו נגד רצון ה', ויוציאו דיבה רעה על ארץ ישראל, וכי ימשיכו להיות נשיאים?!
נראה לבאר עפ"י דברי הרמח"ל שכתב (שם סוף פ"ב): "ופשוט הוא שאפילו אם יפקח האדם על עצמו, אין בכוחו להנצל אילולי הקב"ה עוזרו, כי היצר הרע תקיף מאד, וכמאמר הכתוב: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ה' לא יעזבנו בידו". אך אם האדם מפקח על עצמו, אז הקדוש ברוך הוא עוזרו וניצול מן היצר הרע, אבל אם אינו מפקח הוא על עצמו, ודאי שהקב"ה לא יפקח עליו. כי אם הוא אינו חס, מי יחוס עליו". כל זמן שהמרגלים היו במדבר, הם היו באמת אנשים גדולים וצדיקים, אך שם לא היה להם ניסיון של כבוד, כי לא היה להם חשש שיורידו אותם מנשיאותם. לכן הם לא השגיחו ולא עבדו על עצמם בעניין הכבוד, דבר זה בא לידי ביטוי כאשר הגיעו לארץ ישראל, אז הם חששו מפני ירידתם מהנשיאות ומיעוט כבודם. הם התאוו לכבוד, וכאשר ניכנס יצר התאווה לאדם, אזי מסתלק ממנו השכל. הם התחילו לחשוב, אולי באמת לא כדאי שהעם יכנס לארץ ישראל, הם ראו ענקים וערים בצורות ואת ריבוי ההלוויות, וראו בכך הוכחה לטענתם, כי "בדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו", עד אשר הגיעו לכפירה גמורה באומרם: "לֹא נוּכַל לַעֲלוֹת אֶל הָעָם כִּי חָזָק הוּא מִמֶּנּוּ", כלפי ה' יתברך, שאפילו הוא כביכול אינו יכול לנצח את העם היושב בארץ.
ולכאורה קשה, כיצד יתכן שעם ישראל, שהיה דור דעה, האמין לדברי הכפירה של המרגלים?
רש"י (עה"ת) כתב, שבני ישראל ביקשו ממשה לשלוח מרגלים ומשה נמלך בשכינה, אמר הקב"ה: "אני אמרתי להם שהיא טובה, חייהם שאני נותן להם מקום לטעות בדברי המרגלים". ועפ"ז ביאר הגר"י לוינשטיין: בני ישראל לא סמכו על ה' יתברך שאמר להם שהארץ טובה, לכן היה דינם שיוסר מהם עזר ה'. ללא עזר ה' נשאר האדם חסר דעה, ועלול האדם לטעות אפילו בדבר פשוט, לכן טעו בדברי המרגלים. לכן אחרי כל הנסים שראו במצרים, בקריעת ים סוף, במתן תורה ובהיותם במדבר, נמוג לבם של בני אותו הדור מפחד "ערים בצורות בשמים". זהו מצב האדם כאשר ה' יתברך מסיר ממנו את עזרתו! כה גדול כח היצר הרע!
הגר"מ פיינשטיין כתב, שחסרון האמונה שהיה בבני אותו הדור, נבע מכך שהיא לא באה מתוך עמל ויגיעה מצידם, אלא בדרך הקלה, ע"י נסים ונפלאות שראו מול עיניהם. באמונה כזו יש חסרון, שמתרגלים להאמין רק למה שרואים בלבד, לכן גם לאחר שראו את כל הנסים שה' יתברך עשה להם במצרים ובמדבר, עדיין לא האמינו שה' יעשה כן גם בכיבוש הארץ.
טענת המרגלים היתה, שאין כל יתרון לארץ כנען על ארץ מצרים, כי הרי גם ארץ מצרים נחשבה בעיניהם כארץ זבת חלב ודבש (כמו שמצינו בטענת דתן ואבירם בפרשת קורח: "הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ לַהֲמִיתֵנוּ בַּמִּדְבָּר כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ גַּם הִשְׂתָּרֵר"). כאשר שבו המרגלים מארץ כנען, הם העידו: "בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא", כלומר, אמנם גם היא ארץ זבת חלב ודבש כמו ארץ מצרים, אולם חסרונותיה מרובים, "כִּי עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד, וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם", לכן לא כדאי לעלות לשם ולהכנס לסכנה, עדיף לשוב למצרים, שאף היא ארץ זבת חלב ודבש.
על כך השיבו להם יהושע וכלב תשובה ניצחת: "הָאָרֶץ אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ, טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד", הרבה יותר מארץ מצרים. "אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ", שלא כטענת המרגלים, שארץ כנען, זבת חלב ודבש, כמו ארץ מצרים.
למעשה, בתיאור הארץ, המרגלים לא אמרו דברים לא נכונים, מבחינה חיצונית ושטחית הכל היה אמת: הענקים והנפילים, החומות הבצורות וההלוויות המרובות. אבל הצורה שבה הם אמרו את הדברים, כאילו הם מסתירים סוד, ובכך שהבליטו את השלילה, כל זה הפך את הסיפור לשקר (אע"פ שכל הפרטים הם אמת) ולדיבת הארץ. חטא נוסף היה בדברים שבאו בעקבות מה שסיפרו, והוא עצתם לבני ישראל שלא יכבשו את הארץ. משה רבינו ביקש לספר מה ראו, אך לא ביקש מהם לתת עצות, ונראה שעשו זאת גם בגלל גאווה ותאווה לכבוד, שהרגישו שהם נשיאים, חשובים, מראשי בני ישראל, ולא סתם שליחים.
העם והמרגלים היו מקטני אמונה בכך שלא האמינו שכל מה שהקב"ה עושה, הכל לטובה, היה להם ספק אם הארץ אכן טובה כמו שאמר להם ה' יתברך, וסופם היה שכפרו לגמרי ביכולתו של הקב"ה.
בפרשת המרגלים ראינו איך אנשים צדיקים, מראשי העם, יכולים להכשל בעוונות חמורים, כיוון שלא השגיחו בעצמם, כי ידעו שהם צדיקים, ובכך נתנו מקום ליצר הרע. ועל זה אמרו חז"ל (ברכות כט.): "אל תאמין בעצמך עד יום מותך", שצריך כל אדם ללמוד מוסר, לפשפש במעשיו ולערוך בכל יום חשבון נפש, ורק כך יוכל להכניע את היצר הרע.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד –
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב יעקב שליט"א
ספר באר יעקב – אגדות הש"ס
דרשות, חידושים וביאורים באגדות חז"ל על הש"ס
לע"נ יצחק בן לולו
הרב יעקב יעקב שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5