ד. החסד וההטבה שבמצות התשובה, שגם בחלק ממנה יש בו שיעור חשוב

——–

מובא במבי"ט בספרו "בית אלוקים" (שער התשובה פי"ב), כי התשובה אינה כשאר המצוות, שבשאר המצוות העוזב חלק ממנה כאילו לא קיים המצוה, כגון: המטיל ג' ציציות בטלית במקום ד', לא קיים המצוה, וכן ג' פרשיות בתפילין במקום ד', לא קיים כלל המצוה, אולם במצות התשובה גם אם לא נשלמה כדין התשובה בכל חלקיה, וכגון שיש חרטה אבל עדיין אין עזיבת החטא, או עזיבת החטא ללא חרטה, גם מועיל.

והטעם כמבואר, הגדיל ה' חסדו עמנו להרחיק מאתנו היאוש מלחזור אליו, וטרח כביכול להחשיב לנו כל חלק בתשובה ליתן לו שיעור חשוב כשלעצמו, על מנת שנחזיק בתשובה ולא נרפה מלדרוש מעצמנו לחזור למעמדנו הקודם, כי אם יכביד עלינו לקיים מצות התשובה בכל תנאיה דוקא – יצמח יאוש בלבותינו מלשוב אליו.

והיה הגאון רבי איצל'ה בלזר אומר:

החוטא, אם לאחר שחטא לבו מתחרט ומלא צער, נרשם בשמים: "פלוני חטא והתחרט"! ולעומתו חוטא שלא התחרט, נרשם בשמים: "פלוני חטא ולא התחרט"! ומרחק שמים וארץ בין זה לזה, ואף שחטאו באותו חטא.

וסיפור ידוע שהיה עם ה"חפץ חיים" ועשיר אחד, ששמע אותו עשיר שמעו של הח"ח ובא לבקרו, וחפץ לרכוש את כל ספריו. הח"ח הציע לו את כל ספריו, משנה ברורה, ליקוטי הלכות, שמירת הלשון, ועוד הרבה, אותו עשיר קנה הכל מלבד ספר "חפץ חיים" על הלכות לשה"ר. שאלהו הח"ח: מה דופי מצאת בספרי זה שאינך חפץ לקנותו? ענה לו אותו עשיר: חלילה, אלא פשוט אינו יכול לקיים ספר זה היות ונסיבות עסקו מסובבים על רכילות ולשה"ר, ולא שייך לו לקיים מה שכתוב בזה. ענה לו הח"ח: שעצתו שיקנה ספר זה ויקרא בו, ואם יועיל לו רק בשביל להאנח בסוף היום על לשה"ר שדיבר אותו יום כדאי הוא לו! שווה היא אותה אנחה הרבה מאילו לא יאנח כלל.

הרי שאף לחרטה בלבד כבר ישנה משמעות גדולה ועצומה, ובזה כבר נגע במצות התשובה שמקורה חזרה לאבינו שבשמים, וכל "חזרה" יש לה חשיבות.

ומסביר זאת בספר "משנת אהרן" לר' אהרן קוטלר ז"ל: היות וגדר התשובה הוא קירוב לה' יתברך שנתרחק ממנו על-ידי החטא, וזה נקרא תשובה: "ושבת עד ה"' (דברים ל, ב), "שובה ישראל עד ה' אלקיך" (הושע יד, ד), כי זהו עיקר המכוון בתשובה: לשוב ולהתקרב אל ה'. ובכל חלק מהתשובה מונח קירוב לה' יתברך, למשל כשעוזב החטא, אפילו שעדיין לא מביע חרטה על חטאיו הקודמים – עצם זה שמעתה עוזב החטא, הרי שנתקרב לה' יתברך יותר מקודם שהיה מרוחק מאד ועדיין שרוי בחטא. וכן אם זכה להתחרט אולם קשה לו עדיין עזיבת החטא, הרי שישנה התקדמות בקירוב לה' יותר מקודם.

ועיין שם שודאי אין זו תשובה גמורה, כי תשובה גמורה זהו בתשלום כל תנאי התשובה, שהם: חרטה, עזיבת החטא, ווידוי וקבלה על העתיד, אלא כוונתנו לומר שגם במעט ובחלק מן התשובה יש בו תיקון. ואינו כשאר המצוות שאם הטיל ג' ציציות במקום ד' לא עשה ולא כלום.

וכיוצא בזה הביא ה"חפץ חיים" (ב"זכור למרים" פרק ז') וזה לשונו: "יש שבשעה שמתוודה בנוסח "אשמנו" ואומר "דברנו דופי", הוא מתחרט וחושב בדעתו להזהר מזה עוד. אמנם אחר כך מתגבר יצרו עליו וחוזר לחטוא עוד. זוהי נקראת תשובה שאינה שלימה. ויש שאינה נקראת תשובה כלל, דהיינו: אפילו בשעה שמתוודה ואומר: "על חטא שחטאנו לפניך בטומאת שפתיים, בלשון הרע, ברכילות, בכחש ובכזב, בלצון, בהונאת דברים", וכהאי גוונא עד יותר מעשרה עניינים ששייכים רק לחלק הדיבור, אין לו שום הרגש בזה, והוא כאומר איזה תיבות בעלמא – זו לא נקראת תשובה כלל. ועל כן, מי שיש לו לב נבון, אפילו במקצת, יש לו ליזהר מוידוי כזה, דלפחות בשעת האמירה יחשוב לקיים רצונו יתברך, וה' יראה ללבב.

הרי למדנו חשיבות של משהו מהתשובה – שלפחות בשעת אמירת הוידוי יתחרט ויחשוב בדעתו להזהר – זהו גם חלק מקיום התשובה.

ובספר "חומת אנך" להחיד"א ז"ל (פרשת אמור), מביא בשם הר"ר אברהם חיון ז"ל, שנסתפק במי שחטא ונתחרט ושב בתשובה ונתקבלה תשובתו, ואחר כך חזר לחטאו באותו החטא, אם אמרינן דנדחתה תשובתו ונחשב לו החטא הראשון להיות חוזר ונעור. והכריע שזה תלוי בחוטא: אם חזר לחטוא ותוהה על הראשונות ומתחרט על התשובה ששב מקודם, אז נדחית תשובתו, ואם כשחוטא בפעם שניה אינו אלא מחמת שגבר עליו יצרו, ומצידו הלואי שלא היה חוטא, ואינו מתחרט על תשובתו הראשונה, אין חוזר ונעור עוונו הראשון, ורק עוון שני בידו, ושב ורפא לו.

ואפשר דמכאן יצא לו לרבי מאיר (דפליג על רבי יהודה בקידושין לו), דגם בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום קרויים בנים, והיינו משום שבכל אופן יש אצלם חרטה, ואף שאין אצלם עדיין עזיבת החטא, ועדיין אינם עושים רצונו של מקום בפועל, מכל מקום גם בזה נחשבת תשובתם תשובה חלקית במדריגה נמוכה, ויש לה משמעות תשובה.

ומענין לענין, אדם שעשה תשובה על חלק מעוונותיו, ועדיין לא השלים עשות תשובה על יתר עוונותיו, על כך היה אומר הגאון רבי יחיאל מיכל פיינשטיין שליט"א בשם ה"חפץ חיים", על הא דמשמע מ"חובות הלבבות" שאדם שעושה תשובה, ואינו עושה תשובה על הכל לא מקרי בכלל תשובה, אמר על כך הח"ח: שאין הלכה כמותו בזה, אלא על מה שעשה האדם תשובה נקרא בעל תשובה. (מובא בספר "באר מרים" עה"ת עמ' תרס"ו).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5