| אות א |
| ז' שמות. והם המילואים של השני שמות, אהיה הויה. שם הויה הוא בד' המילואים, ע"ב, ס"ג, מ"ה, ב"ן. ושם אהיה הוא בג' המילואים, קס"א, קנ"א, קמ"ג: |
| ועל ידי מה זוכה למשפט, על ידי צדקה. מבאר בזה ענין הכתוב יכלכל וכו' שהביא לעיל, שהוא מצורף להשבח, טוב איש חונן. וכן יבאר סיום הכתוב משפטיך וכו' הנ"ל בפנים, וצדקתך וכו': |
| ציון במשפט תפדה. מבאר בדבריו הקדושים גם סיום הכתוב, ושביה בצדקה: |
| מאירין זה לזה. מפרש בזה תיבת מספרים, שהוא לשון ספיר ואור: |
| בתולות אחריה ריעותיה מובאות לך. מבאר בזה אגב אורחא לסוף ענין הכתוב, חגור חרבך על ירך גבור הנ"ל בפנים, בשבח הצדיק שסובב עליו זה המזמור: |
| אורך הגלות, ואנחנו צועקים אליו, ואינם נושעים וכו', יבשתא הוא. מדברי מורנ"ת בחושן משפט הלכות נחלות שסובבת על זה המאמר, נראה מבואר, שרבינו ז"ל סובב בזה לקריאת התפלה בשם חוטם, והבאתו על זה את הכתוב ותהלתי אחטם לך, שפירושו על המתנתו ואריכת אפו יתברך. כי באתערותא דלתתא איתער לעילא, אשר על זה מוכרחים נפשות ישראל בכל ימי הגלות, הרבה המתנה ואריכות אפים בתפלותיהם, ועל ידי זה נתעורר באתערותא דלעילא אריכת האף והחוטם שלמעלה כביכול, עד שגם בכל ימי עורף הדין לא יכריתינו לגמרי חס ושלום: |
| ואלה מוסיף על הראשונים |
| בדבר אריכת אפים והחוטם הנ"ל, יש לבאר מכותלי דבריו הקדושים, שגם הוא העיקר בסוד הפנים שלמעלה, ששופע עלינו גם בעת ההסתרה. אשר מזה בעצמו, נתוסף והולך בכל עת, בנין שכינתו בתוכינו, שישוב אלינו את פניו כמוב"פ. ומבאר לפי זה סמיכות הענין שבזה הכתוב, למעני אעשה וכו' שמבאר בפנים א): |
| אות ב |
| עוד מבואר מדברי מורנ"ת ז"ל בהלכות נחלות הנ"ל, בענין ההטייה לימין ולשמאל המוב"פ, שהם נמצאים גם בסוג השני טעותים המבוארים בדבריו הקדושים לפירוש המאמר מרבה בר בר חנה. טעות אחד מפורש בדבריו הקדושים, על אודות אריכות הגלות, שמחמת זה יש מעמינו בני ישראל שטועים בלבם שכל התפילות הם לריק חס ושלום. וטעות השני מרמז בדבריו הקדושים, על אודות הכתוב למעני למעני וכו' [שנסמך לענין ותהלתי אחטם לך] הנ"ל, שבחסדו לבד יגאל אותנו. כי לפי זה נמצאים הטועים ואומרים שאין צריך כלל להרבות בתפלה על זה, כי גם בלא זה יגאל אותנו בחסדו ורחמיו למענו לבד, ובאמת אינו כן, כי בכל זאת מוכרחים אנחנו להרבות בתפלה ותורה, וכאשר נדבר מזה לקמן: |
| אות ג |
| עוד הוצאתי מדברי מורנ"ת בהלכות נחלות הנ"ל, לבאר בענין ביטול המחשבות זרות שבתפלה. שמה שסובב עבור זה גם כן בתיקון המשפט, הוא מחמת שגם המחשבות זרות נמשכות מההטיות הנ"ל, ושזה מה שקורא אותם בשם עננין דמכסיין [והוא מלשון הזוהר הקדוש על אודות הקליפות מעשו וישמעאל, שהם תרי עננין דמכסיין] ומעכבין את התפלה הנ"ל. כי קליפת עשו, הוא המדחה את האדם בזרות מחשבותיו, להטותו לגמרי לשמאל, כי הוא הכופר ואומר שכל התפלות הם לריק חס ושלום. וקליפת ישמעאל, הוא המדחה את האדם בזרות מחשבותיו, להטותו לימין החסד יותר מדאי, שיהיה נדמה להאדם כי כבר שמע ה' אל עניינו, וארי קבל ה' ית צלותינו ב), שגם מחמת זה נדחה האדם מהתפלה בכל עת. ולפי זה מבאר יותר בהכרח משפט יעקב עמודא דאמצעותא. כי מאברהם ימין החסד, יוצא ונאחז ישמעאל, המטה יותר מדאי לימין החסד. ומיצחק שמאל הדין, יוצא ונאחז קליפת עשיו, המדחה לשמאל כנ"ל. ולא כן יעקב, שהוא עמודא דאמצעותא, ולא נאחז ויוצא מאתו עשו וישמעאל הנ"ל: |
| אות ד |
| גם מבואר שם מדברי מורנ"ת הנ"ל, שמחמת שהעננים עומדים בתכלית ההיפך מהתפלה, תסובב על זה בעצמו חרב התפלה להלחם כנגדם. ושמחמת זה מוכרח שיהיה לחרב התפלה שני פיות, שבחו של מקום, ושאלת צרכיו. כי שבחו של מקום, הוא תכלית ההיפך מקליפת עשו, הכופר ואומר שכל התפלות הם לריק, כי כנגד זה אנו מספרים בשבחו של מקום, שגם היום הוא שומע תפלותינו, ובונה בזה קומת השכינה והמשכן, עד שבהשלמת הקומה, ישוב אלינו בסוד הפנים, שהוא מדת הרחמים והחסד כמוב"פ, ולמענו למענו יעשה כנ"ל מהמוב"פ ג). ובכל זאת, אנו מוכרחים להשמר גם מקליפת ישמעאל, שהוא המדחה ואומר לסמוך לגמרי על חסדו ושבחיו יתברך, ושגם מחמת זה אין צריך להתפלל ולשאול כלל את צרכינו. וכנגד זה מוכרח להתגבר בפי השני מהחרב, בשאלת צרכיו כמוב"פ: |
| אות ה |
| כפי כל הנ"ל, נראה ומבואר, שהעיקר הוא שיקלע האדם בחרב תפלתו, לקליפת עשו [איש שעיר], ולהתקדם כנגד זה, בשבחיו ותהלותיו יתברך. ותדקדק ותמצא בהמקראות שסובב בהם לענין התפלה, שבכולם נקראה התפלה, בשם תהלה ושבח. תהלתי אחטם. באלוקים הללנו. שימו כבוד תהלתו. את ה' האמרת [לשון שבח]: |
| אות ו |
| בהעלאתו הנ"ל מדבריו הקדושים, שהענן העיקרי המעכב את הדיבור והטף התפלה, מלהיות שגור בפה ומקובל, הוא קליפת עשו ד) [שבמדת הדין שלמעלה, נולד ועמד בתחלה הוא לבד במעלת הבכורה, זה לעומת זה]. מבאר יותר בענין הכתוב ואני וכו', אשר לקחתי וכו', בחרבי ובקשתי, ושבזה קורא ומכנה לעשו, בשם אמור. ונראה מבואר, שהוא זה לעומת זה, תכלית ההיפך משבחו של מקום, את ה' האמרת, שמבאר בזה הכתוב אמור וכו': |
| אות ז |
| בהמבואר מדבריו הקדושים, שאף על פי שעיקר התיקון הוא בהחזרתו יתברך אלינו בפניו במדת הרחמים, שהוא שם הויה כנודע. אבל לזה בעצמו אנו מוכרחים על כל פנים אתערותא דלתתא, להכין עצמינו [באפיה ובישול] בתורה ותפלה, שהוא ההכנה להשבתו אלינו בשם הויה כנ"ל. יש לבאר בכוונתו הקדושה, שמחמת זה מצורף גם השם אהיה להשם הויה במילואי הז' שמות הנ"ל, כי השם אהיה, הוא ההכנה לעצם ההויה ה) כנודע. ומחמת שהעיקר הזוכה לזה, הוא הצדיק ושומר הברית, כיוסף הצדיק בעצמו, עד שנכלל על ידי זה, בשני השמות הנ"ל, אשר בהם ד' המילואים וג' המילואים כנ"ל, תבין מרחוק בביאורו למאמר רבה בר בר חנה, שקורא את הצדיק, בשם ד'ג'. וכן תבין מרחוק בהפלאות הכתוב הנ"ל, א'ת י' ה'אמרת ה'יום [באתערותא דלתתא הנ"ל], ו'ה' ה'אמירך ה'י'ום [באתערותא דלעילא כנ"ל]: |
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…